מ"ג ישעיהו מב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ה. כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה

מנוקד: כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.

עם טעמים: כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְהוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

כִּדְנַן אֲמַר יי אֱלָהּ עַלְמָא יי דִי בְרָא שְׁמַיָא וּתְלָנוּן שַׁכְלִיל אַרְעָא וְדַיְרָהָא יָהֵיב נִשְׁמְתָא לְעַמָא דִי עֲלָה וְרוּח לְדִמְהַלְכין בָה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האל ה'" - בעל הדין ובעל הרחמי'

"בורא השמים" - תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגייגה

"וצאצאיה" - בורא את היוצא ממנה

"נותן נשמה" - נשמת חיים

"לעם עליה" - לכולם בשוה

"ורוח" - קדושה

"להולכים בה" - למתהלכים לפניו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר האל ה'". יען שהוא "ברא השמים" מאין ליש (שזה גדר פעל ברא) וגם "ונוטיהם" שנטה אותם וגמר מעשיהם על תקונם.

"וגם הוא רוקע הארץ וצאצאיה". והנה פרשתי בספר בראשית שאחר שהשמים והארץ שהם שני חלקי הבריאה שהוציא ה' הם משונים בענינים הרבה בעינינו. השמים קיימים באיש והארץ בלתי קיימת רק במין וכדומה, ומחכמת האומן העושה שני מיני כלים משני מיני אומניות מתחלפות, לעשות כלי אחד מורכב משני מיני המלאכות המובדלות ולהניח חותמו עליו, למען על ידו יכירו כי שני מיני הפעולות המתחלפות שניהם יוצר אחד בראם, וע"כ יצר את האדם בסוף המעשה, מורכב מתולדות השמים ע"י נפשו ושכלו ומתולדות הארץ ע"י גופו, ובזה הניח חותמו על כלל הבריאה שיכירו שיוצר אחד ברא הכל, וז"ש במה שהוא בורא השמים, וגם רוקע הארץ, הניח החותם ג"כ במה שנותן נשמה לעם עליה, שהוא נשמת חיים החיוני, "ורוח" מיוחד נאצל ונבדל להולכים בה בדרך ה', ואחר שנפש האדם מורכבת מאלו הענינים הנפלאים, שהם קבוצת כל המציאה אשר המציא, ומצד זה בעצמו פרש ענן עליה שהוא הגוף תולדת הארץ מהביט אור בהיר, בהכרח חשב מחשבות בל ידח ממנו נדח, ויקים באחרית הימים מושיע הנפשות להאירם באור החיים, ולכן.

ביאור המילות

"נשמה, ורוח". בארתי הבדלם בפי' בראשית:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לעם עליה" - אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני

"רוקע" - פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם

"ונוטיהם" - הוא נטה אותם להיות כאוהל

מצודת ציון

"רוקע" - ענין פרישה וכן לרוקע הארץ על המים (שם קלו)