מ"ג ישעיהו מב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ג. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט

מנוקד: קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט.

עם טעמים: קָנֶ֤ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

עִנְוְתָנַיָא דּאִינוּן דָמָן לְקַנְיָא רְעִיעַ לָא יִתַּבְּרוּן וַחֲשִׁיכַיָא דִכְבוּצִין עַמִי לָא יִטְפוּן לְקוּשְׁטָא יַפֵיק דִינָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קנה רצוץ לא ישבור" - ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פי' כנר כבה) לא יטפון

"ופשתה כהה" - פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קנה", הרבה מנביאים שהעמידו דבריהם ע"י שהענישו את הרשעים כאלישע שהרג הילדים ע"י הדובים ואליהו ששחט נביאי הבעל בהר הכרמל, ובזה היה שני מינים,

  • א) רשעים שכחות גופם היה בעוכרם ע"י תאות ומדות רעות, וזה מדמה לקנה רצוץ, שהכח הצומח שבו רצוץ ונשבר.
  • ב) אלה ששכלם היה בעוכרם ע"י שנהפך למינות, וזה מדמה לפשתה כהה, שהפתילה מפשתה המוכנת להאיר את הנר, שהוא השכל המוכן להאיר את הבית הוכהה אורו. אמר כי שני מיני הרשעים האלה לא ישמיד רק "לאמת יוציא משפט" משפטו יהיה מכוון אל האמת ולאור המשפט הזה ישובו הכל בתשובה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לאמת יוציא משפט" - כי יוציא המשפט לאמתו ולא יטהו בעבור חלשות תשושי הכח

"ופשתה כהה" - פשתה הדולקת שהוכהה מאורה וקרובה להכבות לא יגמור כבויה והוא גם כן משל על תשושי הכח וכפל הדבר במ"ש

"לא ישבור" - ר"ל לא יטה דין תשושי הכח לא כדרך שופטי העכו"ם שמחניפים לגדולים ומטים דין החלשים

"קנה רצוץ" - קנה המרוסס שהוא קרוב להשבר

מצודת ציון

"קנה" - מטה

"רצוץ" - מרוסס וכן משענת הקנה הרצוץ (לעיל לו)

"ופשתה" - פשתן

"כהה" - ענין עכירות וחושך וכן בהרות כהות (ויקרא יג)

"יכבנה" - מלשון כבוי