מ"ג ישעיהו מב ב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ׃

לָא יִצְוַח וְלָא יַכְלֵי וְלָא יְרִים לְבָרָא קָלֵהּ:

"ולא ישא" - לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם

"ולא ישמיע בחוץ קולו" - אף כשיעשה משפט בחוצות במקום מרבית אנשים לא יצטרך להשמיע קול חזק להשתיקם לשמוע אמריו כי מעצמם ישימו כף לפיהם

"ולא ישא" - לא ישא קולו וכפל הדבר לחוזק

"לא יצעק" - לא כדרך השופט הצועק על הנשפטים לפניו להכריחם על המשפט כי בנחת יקבלו דבריו

"לא יצעק", ענין נבואתו ושליחותו תהיה משונה מכל שלוחי האל.

א) עד הנה הנביא היה צריך לצעוק ולהפחיד את העם בעונשים, הוא לא יצעק.
ב) הנביא היה נושא עכ"פ משא במשל ומליצה להכניס דבריו בלב השומעים, הוא לא ישא משל ומשא.
ג) הנביא היה צריך לעמוד עכ"פ בחוץ ולהשמיע קולו במקום אסיפת העם, הוא לא יוצרך להשמיע בחוץ קולו:

"ישא", כמו וישא משלו, ונשאו קנה, ישא עליכם משא, התחלת הדבור המליציי: