מ"ג ירמיהו נ כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


<< · מ"ג ירמיהו נ · כו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֹּֽאוּ־לָ֤הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַאֲבֻסֶ֔יהָ סָלּ֥וּהָ כְמֽוֹ־עֲרֵמִ֖ים וְהַחֲרִימ֑וּהָ אַל־תְּהִי־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באו לה מקץ" - מסוף העיר התחילו בה שלא תדע ותתפש פתאום

"פתחו מאבוסיה" - ת"י אבולהא שעריה ואין לו דמיון ומנחם חברו לשון אבוס

"סלוה" - דושו אותה

"כמו ערמים" - גרנות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באו לה מקץ", בסוף וגמר המלאכה שיעשה ה' אז בואו אתם, (כי ע"י כתיבת המלאך נהרג בלשצאר ואח"כ באו חיל מדי ופרס), "פתחו מאבוסיה" אין לכם לעשות רק לשלול שלל, שתפתחו את אוצרות התבואה שנותנים אל האבוס שיתפטמו שם הפרים (ר"ל תקחו עשרם), "סלוה כמו ערמים", ר"ל אשר הם סללו ורוממו את התבואה באבוסים כמו ערמים, ערמות של תבואה, פתחו אותם, ואח"כ "והחרימוה" עד שלא תשאר שארית:

ביאור המילות

"מקץ". בסוף המעשה:

"מאבוסיה". האבוס הוא מקום שעומדת הבהמה לאכול ולהתפטם, ומאבוס הם האוצרות ששם נמצאו התבואות המוכנים לתתם אל האבוס:

"סלוה". מענין הרמה כמו וישפכו סוללה:

"וערמים". גלים של תבואה כמו בטנך ערמת חטים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והחרימוה" - אבדו וכלו אנשיה

"סלוה" - רמסו אנשיה כמו שרומסים על אגודות שבלים לדושם להוציא התבואה

"בואו לה מקץ" - מקצה המדינה בואו להלחם בה פתאום עד לא יכונו למלחמה

"פתחו מאבוסיה" - לקחת התבואות האצורים שמה

מצודת ציון

"מקץ" - מן הקצה

"מאבוסיה" - ענינו אוצר התבואה והוא מענין אבוס בעליו (ישעיהו א') שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות

"סלוה" - ענין רמיסה כמו סלית כל שוגים (תהלים קי"ט)

"ערמים" - אגודות שבלים כמו בטנך ערמת חטים (שיר השירים ז')

"והחרימוה" - מלשון חרם ואבדון

<< · מ"ג ירמיהו · נ · כו · >>