מ"ג יונה א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות יונה


<< · מ"ג יונה א · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֮ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּדְחִילוּ סַפְנַיָא, וּבְעוֹ גְבַר מִן דְחַלְתֵּיהּ. וַחֲזוֹ אֲרֵי לֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ, וּרְמוֹ יַת מָנַיָא דִבְאִילְפָא לְיַמָא לְאַקָלָא מִנְהוֹן. וְיוֹנָה נְחֵית לְאַרְעִית שִׁדָא דְאִילְפָא, וּשְׁכִיב וּדְמוּךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

המלחים – בני אדם המנהיגים את הספינה:

איש אל אלהיו – מן שבעים אומות של עובדי כוכבים ומזלות היו שם:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויראו המלחים – יועצי הספינה, כמו: "מלחייך וחובליך" (יחזקאל כז, כז). ויפת אמר, כי מלח היו מוליכים:

אל ירכתי הספינה – אל אחת ירכתי הספינה, כמו: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב, ז):

וישכב וירדם – מצער הים ומזעפו. אולי לא נכנס קודם זה בספינה:

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

וייראו המלחים – הם תופשי המשוטים:

אל ירכתי הספינה – אל אחת מן הירכתיים. וכן: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב, ז); "ועל עיר בן אתונות" (זכריה ט, ט):

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

הלא אחרי שראה הסכנה היה לו לשוב מחטאו לאמר חטאתי ושיאמר לבעלי האניה שיוליכוהו לדרך אשורה וימלא דבר ה', לא לאבד את עצמו בים על לא דבר?, ולמה ירד אל ירכתי הספינה והלא ידוע שבעת תטבע הספינה אז האנשים השוכבים בירכתי הספינה קודמים למות, משא"כ אלה שהם על הספינה למעלה יוכלו להנצל ע"י דף וכדומה, ולמה בקש את המות?:

"וייראו המלחים", וע"י יראתם זעקו איש אל אלהיו בשהאמינו שהזעף הזה בא ע"י קצף אלהיהם, וגם עשו תחבולות אנושיות "ויטילו את הכלים אשר באניה אל הים" כדי שתקל האניה ותעלה על מי הים ולא תטבע, אמנם יונה "ירד אל ירכתי הספינה וירדם", והיה כונתו באשר ירא שבעת תטבע הספינה ויפול לתוך הים יש אפשרות שיצוה ה' לגלי הים שיטרדוהו מגל אל גל עד יושלך אל היבשה כמעשה דר"ע ביבמות, לכן ירד אל ירכתי הספינה. שיש הבדל בין ספינה ובין אניה שספינה נקרא החלק מן האניה שהוא ספון ומכוסה למעלה והוא החדר התחתון שבאניה שמשם לא יפול אל הים רק יבואו מי הים עליו ויטבע שם, (וכמו שהתיר בשו"ת המבי"ט את הנשים שנטבעו בעליהם בחדר הספינה שאין לו דין מים שאין להם סוף לדעתו, באשר מי הים באים אל החדר), וגם היה לו עוד טעם בזה, שבאשר ידע שהסער הזה הוא בשבילו ושאם ימות הוא תחלה יפסק הסער וינצלו אנשי האניה, ירד אל ירכתי הספינה ששם יכנסו המים תחלה ויחנקוהו, ואז ינצלו אנשי הספינה שהם עומדים למעלה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

וייראו המלחים – מוליכי הספינה פחדו, וכל אחד מהם צעק להתפלל אל העבודה זרה שלו.

ויטילו – השליכו את הכלים מן הספינה אל הים, להקל מעליהם המשא, למען תוכל ללכת ברדיפה מבלי מונע.

אל ירכתי – רוצה לומר, אל אחת מהירכתיים, וכן: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב, ז):

מצודת ציון

המלחים – כן ייקראו מוליכי הספינות. וכן: "כל אניות הים ומלחיהם" (יחזקאל כז, ט).

ויטילו – עניין השלכה, כמו: "והטלתי אתכם" (ירמיה טז, יג).

ירכתי – עֵבר וצד, כמו: "ירך המזבח" (ויקרא א, יא).

וירדם – הוא שינה עמוקה, וכן: "והוא נרדם ויעף" (שופטים ד, כא).

<< · מ"ג יונה · א · ה · >>