רש"י על יונה א
רש"י על יונה · א · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
לברוח תרשישה – ים ששמו תרשיש, והוא בחוצה לארץ. אמר: אברח לי הים, שאין השכינה שורה בחוצה לארץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, יש לי שלוחים כיוצא בך, לשלוח אחריך ולהביאך משם.
- משל לעבד [של] כהן, שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות. אמר לו רבו: יש לי עבדים כיוצא בך, לשלוח אחריך ולהביאך משם.
- ומה ראה יונה, שלא רצה לילך אל נינוה? אמר: הגויים קרובי תשובה הם; אם אומר להם ויעשו תשובה, נמצאתי מחייב את ישראל, שאין שומעים לדברי הנביאים.
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
המלחים – בני אדם המנהיגים את הספינה:
איש אל אלהיו – מן שבעים אומות של עובדי כוכבים ומזלות היו שם:פסוק ו (כל הפסוק)
רב החובל – שר המלחים, שאף הם נקראים חובלי הים. ובלע"ז גובירניי"ל.
מה לך נרדם – מה לך להיות נרדם? אין עתה עת רדם!
יתעשת – לשון מחשבה, וכן: "עשתונותיו" (תהלים קמו, ד); "ומלכא עשית" (דניאל ו, ד):פסוק ז (כל הפסוק)
לכו ונפילה גורלות – רואים היו שאר ספינות הולכות בים בשלום, ושלהם משתברת. אמרו: בשביל אחד ממנו הוא. כן מצינו בפרקי דרבי אליעזר:
בשלמי – במעשיו של מי ממנו:פסוק ח (כל הפסוק)
הגידה נא לנו באשר למי – למי חטאת, אשר בשביל כן הרעה הזאת לנו?
מה מלאכתך – שמא פשעת באומנותך.
ומאין תבא – שמא על אנשי אותו מקום נגזרה גזירה, אפילו אין אתה בה.
ואי מזה עם אתה – שמא עמך חטאו.