מ"ג ויקרא ד יב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהוֹצִ֣יא אֶת־כׇּל־הַ֠פָּ֠ר אֶל־מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל־מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל־שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל־עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל־שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַפֵּיק יָת כָּל תּוֹרָא לְמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא לַאֲתַר דְּכֵי לַאֲתַר בֵּית מֵישַׁד קִטְמָא וְיוֹקֵיד יָתֵיהּ עַל אָעַיָּא בְּאִישָׁתָא עַל אֲתַר בֵּית מֵישַׁד קִטְמָא יִתּוֹקַד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיִפּוֹק יַת כָּל תּוֹרָא לַאֲתַר דְכֵי לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא לַאֲתַר בֵּית מֵישַׁד קִיטְמָא וְיוֹקֵד יָתֵיהּ עַל קִיסִין בְּנוּרָא עַל אֲתַר בֵּית מֵישַׁד קִיטְמָא יְתוֹקַד: |
רש"י
"מחוץ למחנה" - חוץ לשלש מחנות ובבית עולמים חוץ לעיר כמו שפירשוהו רבותינו במס' יומא ובסנהדרין
"אל שפך הדשן" - מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח כמ"ש (לקמן ו) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה
"על שפך הדשן ישרף" - (ת"כ) שאין ת"ל אלא ללמד שאפילו אין שם דשן
מפרשי רש"י
[יב] מקום ששופכין הדשן. דלא שייך לומר "אל שפיכת הדשן", אלא פירושו 'אל מקום ששופכין הדשן' (כ"ה ברא"ם):
[יג] שאין תלמוד לומר וכו'. כך הוא הגריסא בספרים שלנו "על שפך הדשן ישרף" 'שאין תלמוד לומר וכו. והקשה הרא"ם על גירסא זו, דמנא לן למילף מיניה שישרוף שם אף על גב שאין שם דשן, שמא שינה הכתוב לעכב, שלא ישרוף אלא על דשן. וקושיא זאת אינה קושיא כלל, [ד]ודאי שריפת הפר אינו מעכב הכפרה, ולכך לא נוכל לומר דקרא אתא ללמוד שיעכב שפך הדשן, כיון דשריפת הפר גופיה אינו מעכב, ולפיכך קרא אתא ללמוד שישרוף אף על גב שאין שם דשן. ומה שכתיב "אל שפך הדשן", היינו המקום ששופכין שם אף על גב שאין שם דשן:
אבל בתורת כהנים לא דריש ליה רק מן "ישרף" יתירא, והכי גרסינן שם; "ישרף" אף על גב שאין דשן. משמע דמרבוי ד"ישרף" דריש כן, דלא הוי למכתב רק "ושרף אותו על עצים באש על שפך הדשן", "ישרף" למה לי, אלא לרבוי שריפה, אף על גב דאין שם דשן. וגירסא זו יותר נכון, דהא יש לומר ד"על שפך הדשן" לאו מיותר כלל, דאי לא כתב "על שפך הדשן", רק 'והוציא אותו אל מקום טהור אל שפך הדשן', הייתי אומר דלא בעי רק אצל שפך הדשן. ואי לא כתיב "והוציא אותו אל שפך הדשן", הייתי אומר שישפוך דשן וישרוף אותו עליו, לכך כתיב "והוציא אותו אל שפך הדשן", שיש מקום כבר ששופכין שם, ויוציא אליו, זהו דשן הפנימי. אבל "ישרף" בודאי מיותר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת (ספרא פרק ה,ג), וּבְבֵית עוֹלָמִים – חוּץ לָעִיר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף ס"ח ע"א) וּבְסַנְהֶדְרִין (דף מ"ב ע"ב).
אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן – מָקוֹם שֶׁשּׁוֹפְכִין בּוֹ הַדֶּשֶׁן הַמְּסֻלָּק מִן הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (ויקרא ו,ד; ספרא שם, ה).
עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁאֲפִלּוּ אֵין שָׁם דֶּשֶׁן (פסחים ע"ה ע"ב).
רשב"ם
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ג] "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה" (ויקרא ד, יב)-- חוץ לשלש מחנות.
- או יכול חוץ למחנה אחת?
- כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, כא) "אל מחוץ למחנה" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (שם) "ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון", ואם כן למה נאמר "אל מחוץ למחנה"? -- ליתן לו מחנה שניה.
- [ד] וכשהוא אומר בדשן (ויקרא ו, ד) "אל מחוץ למחנה" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (ויקרא ד, יב) "אל מקום טהור אל שפך הדשן", ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, יב - עי' במלבי"ם) "אל מחוץ למחנה"? --ליתן לו מחנה שלישית.
[ה] "אל מקום טהור"-- שיהיה מקומו טהור. ואם טמא-- יטהרנו. שיהיה מקום מתוקן להם לכך.
"אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן"-- שיהיה שם דשן, שיקדום את הדשן, ששם יהיו נותנים את הדשן. ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהיה מקומו משופך.
[ו] "וְשָׂרַף אֹתוֹ"-- כשר ולא הפסול.
"על עצים באש" מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל ונאמרה שריפה בפנים ונאמרה שריפה בחוץ: מה שריפה אמורה בפנים-- בעצים כשרים למערכה, אף שריפה אמורה בחוץ-- בעצים כשרים למערכה... תלמוד לומר "עצים"-- לרבות כל משמע; "עצים"-- אפילו בקש, אפילו בתבן, אפילו בגבבא.
"בָּאֵשׁ"-- ולא בסיד ולא ברמץ.
"...יִשָּׂרֵף"-- אף על פי שאין שם דשן.
"יִשָּׂרֵף"-- עד שמצית האור בגופו.