מ"ג דברים כח ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ברוך טנאך ומשארתך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּר֥וּךְ טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּרִיךְ סַלָּךְ וְאָצוּתָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּרִיךְ סַלֵי בִּיכּוּרֵיכוֹן וְחַלַת שֵׁירוֹי אַצְוַותְכוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | בְּרִיכִין תְהֶוְיָן בְּסַלֵי בִּיכּוּרֵיכוֹן וּבְאַצְוַותְכוֹן: |
רש"י
"ומשארתך" - דבר יבש שנשאר בכלי ואינו זב
מפרשי רש"י
[ג] שתהיה יציאתך וכו'. דאם לא כן, למה בירך הביאה והיציאה, ולא ההליכה, אלא פירושו שתהא יציאתך מן העולם כמו ביאתך לעולם בלא חטא. וקשיא, דאיך נוכל לפרש "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך" (פסוק יט), דכשנולד - בודאי בלא חטא נולד (קושית הרא"ם). ויש לומר, כמו שהוא נולד בלא חטא, כך הוא בלא זכות, ואמר הכתוב כמו שאין לו זכות בבואו לעולם, כך לא יהיה לו שום זכות בצאתו מן העולם, שלא יהיה לו שום מצוה. אי נמי, דקרא כתיב (תהלים נ"ח, ד') "זורו רשעים מרחם", ואפשר שיהיה בו חטא מן הבטן, ופירושו שתהא בביאה חטא כיציאה:
ועוד, קרא (כאן) יש לפרש כפשטיה, רק דהוקשה למה לא כתב 'ברוך אתה בכל מקום', ולמה הוצרך להאריך ולכתוב "ברוך אתה בבואך וגו'", ותירץ דאתא למילף שתהא יציאתו בלא חטא כמו ביאתו לעולם. וגבי קללה הוא כמשמעו, דלא יקשה דלמה לא כתב 'ארור אתה בכל מקום', דודאי אי לא הוי צריך לכתוב אצל הברכה "ברוך אתה בבואך וגו'", הוי קשה דלמה מאריך הכתוב, אבל כיון שצריך לכתוב אצל הברכה ואצל הקללה, אין זה אריכות כלל. דאדרבה, זה קצור לשון, שלא כתב לשון אחר, ואין זה אריכות רק קצור. ודבר זה תמצא בכמה מקומות מאד, שאף על גב שהלשון הוא ארוך יותר, אם אין צריך לכתוב לשון חדש בקרא, נקרא קצור ולא ארוך:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּמִשְׁאַרְתֶּךָ – דָּבָר יָבֵשׁ, שֶׁנִּשְׁאָר בַּכְּלִי וְאֵינוֹ זָב.