מ"ג דברים כד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



מ"ג דברים כד · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי יִסַּב גְּבַר אִתְּתָא וְיִבְעֲלִנַּהּ וִיהֵי אִם לָא תַשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינוֹהִי אֲרֵי אַשְׁכַּח בַּהּ עֲבֵירַת פִּתְגָם וְיִכְתוֹב לַהּ גֶּט פִּטּוּרִין וְיִתֵּין בִּידַהּ וְיִפְטְרִנַּהּ מִבֵּיתֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם יִסַב גְּבַר אִיתָא וְיֵיעוּל עֲלָהּ וִיהֵי אִין לָא הַשְׁכָּחַת רַחֲמִין בְּעֵינוֹי אֲרוּם אַשְׁכַּח בָּהּ עֲבֵירַת פִּתְגָם וְיִכְתּוֹב לָהּ סֵפֶר תִּירוּכִין קֳדָם בֵּי דִינָא וְיִתֵּן בִּרְשׁוּתָהּ וְיִטַיֵּיל יָתָהּ מִבֵּיתֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מצא בה ערות דבר" - מצוה עליו לגרשה שלא תמצא חן בעיניו ס"א מצוה שלא תמצא חן בעיניו

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי יקח איש אשה ובעלה. או בעלה. ושני דברים הם כסף וביאה, קדושי כסף אין קיחה אלא בכסף, שנאמר (בראשית כג) נתתי כסף השדה קח ממני. ועוד יש קניה אחרת בשטר ממה שכתוב בפרשה זו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ודרשו רז"ל מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר. והרי שלשה דברים שהן שלש קניות שהאשה נקנית בהן, וכן שנינו האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה. והנה גזרה שוה זו דקיחה קיחה אנו דנין עליה דיני נפשות, שהרי נערה אם זנתה פטורה, ואם היא מאורסה בכסף בלבד הרי היא בסקילה, ולפי שהגזרה שוה היא מדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן והיא מגופי תורה, אנו סומכין עליה לדון דיני נפשות, והכל בעדים, בין קדושי כסף בין קדושי ביאה.

ספר כריתות. ע"ד הפשט הספר הזה כורת בינו לבינה שלא תהא אגודה עמו בשום דבר כל ימי חייה, שאם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין לעולם או כל ימי חייכי, אין זה כריתות, ואם אמר כל ימי חיי הרי זה כריתות, הואיל ואפשר שימות הוא תחלה ותהיה פטורה מתנאו, והוא הדין לכל התנאים, ובלבד שלא יהא שום תנאי כתוב בגט אלא שיאמר על פה או בשטר אחר.

וע"ד המדרש ספר כריתות, צריך שיהא בו י"ב שיטין כעין ספר תורה שבו צריך אדם לשייר בסוף בראשית ד' שטין ובסוף אלה שמות ד' שטין ובסוף ויקרא ד' שטין, ובסוף במדבר סיני אינו מן המנין שהוא חשוב ספר אחרון, לפי שאלה הדברים ענין חוזר הוא, ואם כן הרי י"ב שיטין בספר תורה, ותרגם אנקלוס ספר כריתות, גט פטורין. ומפני שהגט דינו כספר לכך נקרא ספר וצריך י"ב שיטין כמנין ג"ט.

ואם תשכיל בענין הגט הנקרא ספר תמצא כי חייבה חכמת התורה לגרש האיש את אשתו בספר, לפי שהקב"ה ברא עולמו בכ"ב אותיות מעלה ומטה וזווג האותיות ושקלן והמירן וצרפן וצר בהן את כל העולם ואת כל היצור ואת כל הדבור, ואין שקול אלא על ידי זווג, ועל ידי שקול האותיות שקל הקב"ה את הנבראים כלם, זה ראוי להיותו בן זוגו של זה, וכיצד יהיו הנמצאין כלן זה לעומת זה בין בעליונים בין בתחתונים בין בנפשות בין בגופות, וכמו שדרשו רז"ל בת פלוני לפלוני, ואפילו מעבר לים. וכיון שהיה חבור הנבראים וזווגן ע"י אותיות, לכך צותה תורה שיהיה הפרידה באותיות להודיע ולפרסם שעקר הזווג והחבור מימי קדם בבריאת העולם באותיות היה.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קלד.

כי יקח איש אשה . מלמד שהאשה נקנית בכסף. שהיה בדין - ומה אמה העבריה שאין נקנית בבעילה, נקנית בכסף; אשה שנקנית בבעילה, אינו דין שתהא נקנית בכסף! יבמה תוכיח, שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע"פ שנקנית בבעילה, לא תהא נקנית בכסף! ת"ל כי יקח איש אשה , מלמד שהאשה נקנית בכסף.

ובעלה . [מלמד שהאשה נקנית בבעילה.] שהיה בדין - ומה יבמה שאין נקנית בכסף, נקנית בבעילה; אשה שנקנית בכסף, אינו דין שנקנית בבעילה! אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע"פ שנקנית בכסף, שלא תהא נקנית בבעילה! ת"ל ובעלה , מלמד שהאשה נקנית בבעילה.

ומנין אף בשטר? ודין הוא - ומה כסף שאינו מוציא, הרי הוא קונה; שטר שהוא מוציא, אינו דין שיהא קונה! לא, אם אמרת בכסף, שקונה הקדש ומעשר שני; תוכיח בשטר, שאין קונה הקדש ומעשר שני! ת"ל וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו [ וגו' ]. מקיש הויתה של זה ליציאתה של זה - מה יציאתה (מזה) בשטר, אף הויתה (מזה) בשטר.

והיה אם לא תמצא חן בעיניו - בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר, שנא' כי מצא בה ערות דבר; ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה את תבשילו, שנא' כי מצא בה ערות דבר. אמרו בית הלל לבית שמאי: אם נאמר דבר, למה נאמר ערוה? ואם נאמר ערוה, למה נאמר דבר? שאם נאמר דבר ולא נאמר ערוה, הייתי אומר: היוצאת מפני דבר תהיה מותרת להינשא, והיוצאת מפני ערוה לא תהיה מותרת להינשא! ואל תתמה: אם נאסרה מן המותר לה, לא תהיה אסורה מן האסור לה?! - ת"ל ערוה ויצאה מביתו. ואם נאמר ערוה ולא נאמר דבר, הייתי אומר: מפני ערוה תצא, מפני דבר לא תצא! ת"ל ויצאה מביתו.

ר' עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר ואם לא תמצא חן בעיניו:

וכתב לה - לשמה. מכאן אמרו: כל גט שנכתב שלא לשם אשה - פסול. כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול הסופר מקרא 'איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני' ואומר: זה שמי וזה אשתי כשם אשתו! - פסול לגרש בו. כתב לגרש את אשתו ונמלך, מצא בן עירו, א"ל שמי כשמו ושם אשתי כשם אשתו - פסול לגרש בו. יותר מכאן אמרו: יש לו שתי נשים ששמותם שוים, כתב לגרש בו את הגדולה - לא יגרש בו את הקטנה! יותר מכאן: אמר ללבלר כתוב, ואיזו שארצה אגרש - פסול לגרש בו:

וכתב - אין לי אלא כתב בדיו. מנין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקתום? ת"ל: וכתב לה, מ"מ

ספר - אין לי אלא ספר. מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב? ת"ל: ונתן, מ"מ. א"כ למה נאמר ספר? - מה ספר מיוחד של קיימא, יצאו אלו שאינן של קיימא. רבי יהודה בן בתירה אומר: מה ספר מיוחד, שהוא תלוש מן הקרקע - יצא דבר שמחובר לקרקע:

כריתות - שיהא כריתות. מכאן אתה אומר: האומר לאשתו 'הרי זה גטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם - אין כריתות. על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד ל' יום, ועל מנת שלא תשתי יין מכאן ועד ל' יום - הרי זה כריתות. המגרש את אשתו ואמר לה 'הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני', ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו: ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. ר' טרפון אמר: הלכה וניסת לאחיו ומת בלא ולד, היאך זו מתייבמת? ולא נמצא זו מתנה על מה שכתוב בתורה? וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל! הא למדת שאין זה כריתות! א"ר יוסי הגלילי: היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחד? אלא מותרת לאחד - מותרת לכל אדם! אסור לאחד - אסורה לכל אדם! הא למדת שאין זה כריתות! ר' אלעזר בן עזריה אומר: כריתות - דבר הכורת בינו לבינה. א"ר יוסי הגלילי: רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה. ר' עקיבא אומר: וכי במה החמירה תורה, בגרושה או באלמנה? חמורה גרושה מאלמנה! מה אלמנה, קלה, נאסרה מן המותר לה - גרושה, חמורה, אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה? הא למדת שאין זה כריתות! ד"א: הלכה וניסת לאחד והיו לו בנים ממנה, ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים? הא למדת שאין זה כריתות!

בידה - אין לי אלא בידה. מנין לרבות גגה חצרה וקרפיפה ורחובה? ת"ל: ונתן, מ"מ. א"כ למה נאמר ידה? אלא מה ידה מיוחדת, שהיא רשותה - כך כל דבר שהיא רשותה:

ונתן בידה ושלחה מביתו - עד שיאמר לה 'זה גטיך'. מכאן אמרו: הזורק גט לאשתו, ואמר לה כנסי שטר, או שמצאתו והרי היא גטה - אינו גט, עד שיאמר לה 'הא גטיך'.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי יקח איש. בגי' לא שיוקח:

בה ערות דבר. ר"ת בעד שאין דבר שבערוה אלא בעדים:

דבר וכתב. שצריך דבור עם הכתב:

וכתב לה. לשמה:

ספר כריתת. ג' תרי בהאי ענינא ואידך (ישעיה נ) ספר כריתת אמכם. זהו שאמרו ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ולכך כתיב תלת זמני ספר כריתת אע"פ שאשה נקנית בג' דרכים אין דבר אחר כורתה אלא ספר: