מפרשי רש"י על דברים כד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


| מפרשי רש"י על דבריםפרק כ"ד • פסוק א' |
א • ג • ד • ה • ו • ח • יט • כא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים כ"ד, א':

כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃


רש"י

"כי מצא בה ערות דבר" - מצוה עליו לגרשה שלא תמצא חן בעיניו ס"א מצוה שלא תמצא חן בעיניו


רש"י מנוקד ומעוצב

כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר – מִצְוָה עָלָיו לְגָרְשָׁהּ (גיטין צ' ע"ב), שֶׁלֹּא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו.

מפרשי רש"י

[א] מצוה עליו לגרשה וכו'. פירושו, מה שאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו", דמשמע ששונאה, ואם שונאה בודאי יכול לגרשה אפילו לא מצא בה ערוה, כדסבירא להו לבית הלל (גיטין דף צ.), ולפיכך פירש דכך רוצה לומר, "והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר" - מצוה לגרשה. ובודאי בלאו ערות דבר נמי יכול לגרשה כשלא תמצא חן בעיניו, אלא כאשר מצא ערות דבר למצוה לגרשה. ומה שתלה הכתוב שלא מצאה חן, היינו לומר שאם לא מצאה חן - מצוה לגרשה מיד, שלא תשתנה דעתו ותמצא חן בעיניו. ולפיכך כתב "והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר" יגרשנה מיד. ואף על גב דאליבא דבית הלל שדרשו (שם) 'כי מצא בה ערוה או דבר', פירוש אם מצא בה ערוה יכול לגרשה, או דבר בעלמא - שהקדיחה תבשילו - יכול גם כן לגרשה, ולדידיה לא נוכל לפרש מצוה לגרשה. נראה לי כי בית הלל מפרש כך הכתוב; כי מצוה עליו לגרשה כי מצא בא דבר, ואותו דבר הוא דבר ערוה, ולכך מצוה לגרשה. ומדאמר שמצא בה דבר, שמע מינה שכל דבר גם כן יש לגרש על ידו, אלא שאינו מצוה רק אם הוא דבר ערוה. דאם לא כן, אלא שאין מגרש רק על ידי ערוה, לכתוב 'כי מצא בה ערוה'. ומזה ילפינן שערוה או דבר יכול לגרשה, ומכל מקום קרא במצוה איירי. ופשוט הוא: