מפרשי רש"י על דברים כד יט
| מפרשי רש"י על דברים • פרק כ"ד • פסוק י"ט |
• א • ג • ד • ה • ו • ח • יט • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃
רש"י
"ושכחת עומר" - ולא גדיש מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה
"בשדה" - לרבות שכחת קמה ששכח מקצתה מלקצור
"לא תשוב לקחתו" -מכאן אמרו: שלאחריו - שכחה, שלפניו - אינו שכחה, שאינו ב"בל תשוב" (משנה פאה ו ד).
"למען יברכך" - ואע"פ שבאת לידו שלא במתכוין, קל וחומר לעושה במתכוין. אמור מעתה: נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה - הרי הוא מתברך עליה (ספרי).
רש"י מנוקד ומעוצב
וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר – וְלֹא גָּדִישׁ (ספרי רפג). מִכָּאן אָמְרוּ: עֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סָאתַיִם וּשְׁכָחוֹ, אֵינוֹ שִׁכְחָה (משנה פאה ו ו).
בַּשָּׂדֶה – לְרַבּוֹת שִׁכְחַת קָמָה (ספרי שם), שֶׁשָּׁכַח מִקְצָתָהּ מִלִּקְצֹר.
לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ – מִכָּאן אָמְרוּ: שֶׁלְּאַחֲרָיו שִׁכְחָה, שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ שִכְחָה, שֶׁאֵינוֹ בְּבַל תָּשׁוּב (משנה פאה ו ד).
לְמַעַן יְבָרֶכְךָ – וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן; קַל וָחֹמֶר לָעוֹשֶׂה בְּמִתְכַּוֵּן. אֱמֹר מֵעַתָּה, נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ, הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ (ספרי שם).
מפרשי רש"י
[ט] למען יברכך ואף על גב שבאת לידו שלא במתכוין. פירוש, הא דכתיב כאן "למען יברכך" יותר מבשאר מקום, לומר לך אף על גב שבאת לידו שלא במתכוין. פירוש, כשזכו בו עניים לא ידע מן השכחה כלום, ואפילו הכי מברכו, קל וחומר העושה במתכוין - מניח פאה ולקט (ויקרא י"ט, ט') - ומכוין למצוה: