כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה
[סד] כלומר נזדמנתם. פירוש, שלשון "הן" אינו נופל אלא על תשובת שאלה, שישיב לשואלו "הן". וכאן לא היה שאלה שישיבו עליו "הן", ולפיכך הוצרך לתרץ לאו דווקא שאמרו "הן", אלא הכוונה בזה 'נזדמנתם', שהוא כמו שיאמר "הן", שהוא מזומן לעשות הדבר שיאמר עליו "הן", אף כאן 'נזדמנתם':
ותהינו. מלשון הן, כלומר אמרתם הננו ועלינו. והתרגום אמר ושריתון למיסק לטורא, כי המזמין עצמו לדבר לומר הנני הוא המתחיל בו, וכן (תהלים פח) נשאתי אימך אפונה, מלשון פן, כלומר נשאתי אימך פן אענש.
ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה וגו' עד הר שעיר ימים רבים. אחרי אשר אדונינו משה בדבריו הסיר מלב השומעים הספק אשר היה אפשר שיפול בהם על מה היתה סבת עכוב אבותיהם במדבר מ' שנה כמו שזכרתי. ראה ג"כ להסיר הספק הב'. והוא למה ישראל לא ילחמו עם כל המלכים אשר עברו שם. ולמה נפלו לפני האמורי לחרב. אם היתה מלחמתם בכח אלהי. ולזה ראה להודיעם תחלה שמה שקרה אותם לפני האמורי לפי שעשו מלחמה עמו בהיותם מצווים מהש"י שלא ילחמו. הו' להיותם נזופים ממנו ית' בעון המרגלים. וזהו ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה וגו'. ר"ל שהם היו מתחרטים ממה שעשו. ולפי שהיה כלל חטאם אם מה שבינם לבין הש"י בהמרותם את פיו ובהטיחם דברים כנגדו. ואם בחולשת לבבם שקנו מדברי המרגלים. לכן החרטה היתה בשניהם במה שביניהם למקום אמרו חטאנו לה' ועל חולשת לבבם אמרו אנחנו נעלה ונלחמנו וכוונו בזה לומר שהם ילחמו בגבורתם. ומזה חגרו כלי מלחמתם. ונזדמנו לעלות ההרה. וזהו אמרו ותהינו לעלות ההרה. שהוא כפי' רש"י מלשון הנה. כמו הננו ועלינו. וזכר שהאל ית' לא רצה בזה יען היתה תשובתם בגאוה ובוז וגאון גבורתם. ולזה אמר למשה אמור אליהם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו. ר"ל הנה המלחמה הזאת איננה אנושית כי אם אלהית ולה' התשועה. לא לכם וכיון שאינני בקרבכם מה לכם עלותכם כי לא די שלא תועילו. אבל גם תנגפו לפני אויביכם. וזכר משה כי הוא התרה בהם ולא שמעו אליו. אבל בזדון לבבם עלו להלחם ולא לבטחונם בה' אבל להמרותם את פיו בדרך זדון עלו ההרה. וזהו ותמרו את פי ה' ותזידו לעלות ההרה. והיה כח מאמרו שכאשר דבר הש"י להם עלה רש המה לא אבו לעלות. ונאמר אמר להם לא תעלו ולא תלחמו. אז אמרו אנחנו נעלה ונלחמנו ויזידו לעלות ההרה. ורשם בזה עוד שטות' שבזדון עלו להר שהאויבים היו בראש ההר וישראל עלו מלמטה. ולזה היה מהראוי שיכום ושירדפו אחריהם. וזהו ויוצא האמרי לקראתם ורדף אותם כאשר תעשנה הדבורים שירדפו האדם ויכו אותו. כך האמורי רדף אחרי ישראל ויכם עד החרמה. והנה הביא ראיה שהיה זה בעונם ממה שהם עצמם הודו בדבר. וזהו ותשובו ותבכו לפני ה' ואף על פי ששערי דמעות לא ננעלו אף על פי כן לא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם. כמושל שיקצוף על עבדיו שלא די שלא יכפרם. אבל גם השמיעה לבד לא ירצה לשמעם. ובזה השלים משה לתת הסבה איך הכה האמורי לישראל במלחמה. והוא אמרו עוד (דברים א' מ"ה) ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם. פרש"י וז"ל שישבו שם י"ט שנים כמו שישבו י"ט שנים אחרות בכל המסעות שהלכו אחר כך ורבי אברהם ב"ע אמר כימים אשר ישבתם לרגל את הארץ. ר"ל יום לשנה ולפי הפשט יהיה כימים אשר ישבתם. ר"ל יהיו מה שיהיו אין צורך בזכרם כי היה נודע להם מספרם. וזהו ונפן ונסע המדברה וגומר ונסב את הר שעיר ימים רבים:
"ותענו אותי ותאמרו", עתה בא להודיע ג"כ לדור אחרון מה היה הסבה שהוכו אז מן האמורי, בל יחשבו שהיה מפני חלישותם נגד האמורי ושהיה ענין טבעי, הודיע שגם בזה היו הם הגורמים דבר זה, שאחר שהיה גז"ד בשבועה שלא יכנסו לארץ ונצטוו שיחזרו לאחוריהם דרך ים ומשה אמר להם כ"ז לא שמעו לפקודת ה', "ותענו אותי ותאמרו", הנה נגד מה שחטאנו אנחנו מתודים כי חטאנו לה' ומודה ועוזב ירוחם, ונגד מה שלא שמענו ללכת ללחום אנחנו נעלה ונלחמנו, והנה גם בזה היו עדיין בטעותם שמלחמה זו תהיה מלחמה טבעיית ושחטאו במה שהאמינו למרגלים כי עז העם ולא שמעו לדברי כלב שאמר עלה נעלה וירשנו אותה ר"ל שכח ישראל מספיק לנצח את הכנעני גם מצד הטבע ועז"א אנחנו נעלה ונלחמנו כי ננצח אותם בדרך מלחמה בכחנו:
