מ"ג בראשית מג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֮ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בׇּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר לְהוֹן יִשְׂרָאֵל אֲבוּהוֹן אִם כֵּין הוּא דָּא עֲבִידוּ סַבוּ מִדִּמְשֻׁבַּח בְּאַרְעָא בְּמָנֵיכוֹן וַאֲחִיתוּ לְגֻבְרָא תִּקְרוּבְתָּא זְעֵיר קְטַף וּזְעֵיר דְּבַשׁ שְׁעַף וּלְטוֹם בּוּטְמִין וְשִׁגְדִּין׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לְהוֹם יִשְרָאֵל אֲבוּהוֹם אִין כְּדוֹן הוּא דָא עִיבִידוּ סְבוּ מִמַה דִמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא וְהָבוּ בְּמָנֵיכוֹן וְאָחִיתוּ לְגַבְרָא דוֹרוֹנָא קָלִיל שְרָף קְטָף וְקָלִיל דְבַשׁ שַׁעֲוָה וּלְטוֹם מְשַׁח דְבוּטְנִין וּמְשַׁח דְלוּזִין:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אפוא" - כל לשון אפוא לשון יתר הוא לתקן המלה בלשון עברי א"כ אזדקק לעשות שאשלחנו עמכם צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם ואומר אני זאת עשו

"מזמרת הארץ" - מתורגם מדמשבח בארעא שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם

"נכאת" - שעוה (ב"ר)

"בטנים" - לא ידעתי מה הם ובפי' א' ב' של ר' מכיר ראיתי פושטציא"ס ודומה לי שהם אפרסקין (שפירזיכע) 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אֵפוֹא – כָּל לְשׁוֹן "אֵפוֹא" לְשׁוֹן יֶתֶר הוּא, לְתַקֵּן הַמִּלָּה בְּלָשׁוֹן עִבְרִי. אִם כֵּן אֶזְדַּקֵּק לַעֲשׂוֹת שֶׁאֶשְׁלָחֶנּוּ עִמָּכֶם, צָרִיךְ אֲנִי לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ 'אַיֵּה פֹּה' תַּקָּנָה וְעֵצָה לְהַשִּׁיאֲכֶם, וְאוֹמֵר אֲנִי "זֹאת עֲשׂוּ".
מִזִּמְרַת הָאָרֶץ – כְּתַרְגּוּמוֹ :"מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא", שֶׁהַכֹּל מְזַמְּרִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא בָּא לָעוֹלָם (ב"ר צא,יא).
נְכֹאת – שַׁעֲוָה (שם).
בָּטְנִים – לֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם (וּבְפֵרוּשֵׁי אָלֶף בֵּית שֶׁל רַבִּי מָכִיר רָאִיתִי פשטציא"ש [pistachios = פיסטוקים]. וְדוֹמֶה לִי שֶׁהֵם אֲפַרְסְקִין).

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

זאת עשו — זאת העצה.

מזמרת הארץ — כל דבר משובח; מגזרת "זמירות" (ישעיהו כד, טז).

צרי ונכאת — כבר פירשתים (לעיל לז, כה).

בטנים — אין לו רֵע במקרא; ויש אומרים, אגוזים:

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אם כן" אם הדבר כן כמו שאמרתם שהתגרה האיש בכם והוא ירא אלהים:

" איפוא" מן ההכרח ראוי שזאת תעשו: " קחו מזמרת הארץ בכליכם מעט צרי" כי אמנם המנחה שתובל לאיש נבהל להון יצטרך שתהיה רבת הכמות להשביע עין ומזה המין היתה מנחת יעקב. אבל כאשר יובילוה לנדיב אשר כסף לא יחשוב ראוי שתהיה מעט אבל תהיה דבר נבחר מדברים הנמצאים על המעט והם בהיכלי מלך ומזה המין היתה המנחה הזאת ליוסף:

" והורידו לאיש מנחה" קודם שתלכו לראות פניו למען תראו איך יקבל המנחה ברצון. ובזה תדעו איך יקבל אתכם בסבר פנים יפות כאמרו לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה. ואח"כ:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) "אם כן אפוא". צום ג' דברים. א] "שיביאו לו מנחה", שבזה יתראה שכנים אתם, שהחוטא יתבייש להביא מנחה למי שיודע בנפשו שחטא כנגדו, ושתהיה המנחה בלתי יקרה שלא יתראו כנותנים שוחד, רק "מעט צרי ומעט דבש", שכן דרך להביא מנחה דרך כבוד בעת התראות פנים מאנשים מכובדים:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מעט צרי ומעט דבש וגו'. ו' מינים הביאו לו מנחה נגד ו' בני הגבירות כל אחד מין אחד: