ספורנו/בראשית/מג

<< · ספורנו · בראשית · מג · >>

ב

"שובו שברו לנו" כי חשב שהיו מבקשים להוליך עמם את בנימין כדי לאבדו כיוסף כמו שאמר להם אותי שכלתם לא שהיה הדבר כאשר ספרו:

ח

"ונחיה" במזון: " ולא נמות" על יד האיש אדוני הארץ שאמר לנו ויאמנו דבריכם ולא תמותו:

י

"כי לולא התמהמהנו" והטעם שקבלתי עלי חטא עולם אם לא הביאותיו הוא מפני שדבר ברור אצלי שלול' התמהמהנו מאז שספרנו אליך דברי האיש או מאז שכלה השבר: " כי עתה שבנו זה פעמים" שלא היה האיש מעכבנו כלל בהיותו ירא אלהים ולא יוסיף להרע עמנו כאשר ידע האמת:

יא

"אם כן" אם הדבר כן כמו שאמרתם שהתגרה האיש בכם והוא ירא אלהים: " איפוא" מן ההכרח ראוי שזאת תעשו: " קחו מזמרת הארץ בכליכם מעט צרי" כי אמנם המנחה שתובל לאיש נבהל להון יצטרך שתהיה רבת הכמות להשביע עין ומזה המין היתה מנחת יעקב. אבל כאשר יובילוה לנדיב אשר כסף לא יחשוב ראוי שתהיה מעט אבל תהיה דבר נבחר מדברים הנמצאים על המעט והם בהיכלי מלך ומזה המין היתה המנחה הזאת ליוסף: " והורידו לאיש מנחה" קודם שתלכו לראות פניו למען תראו איך יקבל המנחה ברצון. ובזה תדעו איך יקבל אתכם בסבר פנים יפות כאמרו לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה. ואח"כ:

יג

"וקומו שובו אל האיש" כי עכ"פ תכפרו פניו מצד מה במנחה ההולכת לפניכם כאמרו אבן חן השוחד בעיני בעליו וכו':

טו

"ויעמדו לפני יוסף" קודם הבאת המנחה ולכן יראו כאשר הובאו בית יוסף:

טז

"ויאמר לאשר על ביתו" ולא רצה לדבר לאחיו עד צאת מאתו כל הנצבים עליו כדי להאריך בספור עמהם: " הבא האנשים הביתה" אל בית הדירה. כי היה אז בשער המלך או במקום אשר ישפוט שם: " כי אתי יאכלו" לראות ענינם עם בנימין ולנסות אם יקנאו בו כשירבה משאת בנימין ממשאות כלם:

כא

"כספנו במשקלו" באותם המטבעות עצמם לפיכך חשבנו שלא היה משגה ממעות של אחרים:

כז

"השלום" יש שלום לכם בבריאת הגוף כי אמנם הבריאות יהיה בשלום ההפכים וזה כשלא יתקומם אחד מההפכים על הפכו: " אביכם הזקן אשר אמרתם וגו'" כי אמנם שלום הזקן יקרה על המעט כאמרם רז"ל שפתיהם של זקנים מתרפטות ואזניהם מתכבדות:

כח

"שלום לעבדך לאבינו עודנו חי" גם לעבדך לאבינו יש שלום ולא שלום המתים כי אמנם עודנו חי: " ויקדו וישתחוו" על שאלת שלום:

כט

"אלהים יחנך בני" מאחר שאתה יחיד לאמך כאמרם ויותר הוא לבדו לאמו אלהים יתן לך חן שיקרבוך אחיך וזולתם:

ל

"ויבך שמה" שחשב בצרת אביו ואחיו:

לב

"וישימו לו לבדו" שלא ירגישו אחיו שהוא עברי: " כי לא יוכלון המצרים" לפיכך לא אכל הוא עם אחיו ולא הוא ולא אחיו עם המצרים:

לד

"ותרב משאת בנימין" לראות אם יקנאו בו: " חמש ידות" שעם כל חלק שהיה שולח לכל שנים מהם כמנהג היה שולח חלק לבנימין להראות חשיבותו על כולם: " וישכרו עמו" במיני יין מלכות רב שנתן לפניהם שלא היו מורגלים בהם ולא השגיחו שלא לשתות כל צרכם מן הראשון כאשר ראוי לעשות לכל סועד עם הגדולים כאמרו כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך: