לדלג לתוכן

ספורנו/בראשית/מב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

"למה תתראו" למה תביטו זה אל זה וכל אחד מכם מצפה שילך חבירו ויתור כאמרם ז"ל קדירה דשותפי לא חמימא ולא קרירא וכן נתראה פנים שנראה זה אל זה:


"ונחיה" אע"פ שלא יהיה לשבע נשיג די מחיתנו ובאופן זה ולא נמות, ברעב:


"וירדו אחי יוסף עשרה" כי לא היה המשביר מוכר לשום קונה אלא בעד בית א' ולא בעד רבים פן יעשה בו סחורה כמו שהוא המנהג בשני רעב:


"בתוך הבאים" שהיו הולכי' שם חבורות יחד להמלט מן השוללי' שרבו אז מפני הרעב:


"הוא השליט על הארץ הוא המשביר" עם היותו השליט היה הוא בעצמו המוכר ולא היה מאמין בעבדיו כי אמנם היה הכסף רב מאד וראוי לפרעה כאמרו ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה ולכן לא היה שום בר נמכר לקונים בלתי חותמו או כתב ידו: " ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו" ולפי שעם היותו שליט היה הוא בעצמו המשביר הוצרכו אחי יוסף לבא אליו ולא לדבר אל עבדיו בלבד:


"ויכירם" שהם אחיו לא שהכיר אחד לאחד: " ויתנכר אליהם" שנה טעמו ולא דבר בענוה כמנהגו: " קשות" פן יכירוהו בקול:


"ויכר יוסף את אחיו" אחד לאחד ואחר כך:


ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם. זכר להם את החלומות שבחלו' האלומות היו כלם משתחוים ושאלומתו קמה וגם נצבה שלא נפלה אחר שקמה. ולכן רצה שיבאו כלם ויבשרם ויתקיים בו ענין וגם נצבה: " לראות את ערות הארץ באת'" לראות אם יש אתנו מזון מספיק לארצנו ולא באתם לקנות כי אין מנהג שאר הבאים שיהיו עשרה יחדיו שואלים:


"כלנו בני איש אחד נחנו" ואם היינו מרגלים היה במצות איזה מלך ולא יבחרו פקידיו כל המרגלים בני איש אחד אבל באנו יחדיו מפני שאנו אחים: " כנים אנחנו" בכל עסקינו: " לא היו עבדיך מרגלים" מעולם ואין ראוי לחשוד אותנו במרגלות עתה:


"לא" אין זה אמת שתהיו אחים: " כי ערות הארץ באתם לראות" אבל נועצתם לומר שאתם אחים כדי לבא יחדיו ולראות ערות הארץ:


"שנים עשר עבדיך וכו'" הנה מה שאמרנו יתברר כי אמנם אבינו עודנו חי בארץ כנען ויגיד הוא ושכניו שהיינו י"ב בניו וחסר אחד והקטן נשאר לכלכל ובכל אלה הפרטים יתברר האמת אצלך:


"הוא אשר דברתי אליכם" אותו האחד שאתם אומרים שאיננו ואינכם מפרשים אנה הלך הוא שהלך בעצתכם להגיד מה שראיתם או שהסכמתם כדי לרגל כמו שאמרתי:


"בזאת תבחנו" שאם אינכם אחים לא יסכן הקטן את עצמו לבא עמכם לשקר ולהיות בן מות עמכם:


"את האלהים אני ירא" ולכן אניחכם להוליך לבתיכם די מחיתכם:


"ולא תמותו" כי גם בארץ כנען אוכל להמיתכם אם לא תבאו:


"בהתחננו אלינו ולא שמענו" והיינו אכזרים נגד אחינו אע"פ שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם בהתחננו וכנגד מדת אכזריותינו זה האיש מתאכזר נגדנו:


"הלא אמרתי אליכם א 'ל תחטאו בילד" שלא היה מתכוין להמיתכם כשעשה מה שעשה כאשר חשבתם אבל היו מעשיו באשר הוא ילד בלתי פועל לתכלית מכוון: " וגם דמו הנה נדרש" אין החטא הנדרש עתה האכזריות בלבד כאשר חשבתם אבל גם דמו שחטאתם לשפוך דם נקי שלא היה בן מות כאשר חשבתם והנה בלי ספק מת בעבדותו:


"ויבך" כאשר ראה בצרתם:


"ולהשיב כספיהם" לא יפול לשון רבים על הכסף אבל יפול על המטבעות:


"מה זאת עשה אלהים לנו" שנתן בלב זה עם היותו ירא אלהים שיעשה לנו זאת כדי לכבוש אותנו לעבדים בבואנו אליו כאמרם אחר כך ולקחת אותנו לעבדים וזה לשלם לנו מדה כנגד מדה על מכירת אחינו. והנה המכירה לא היתה מאתנו להרע אבל היתה מפני שחשבנוהו לרודף ובן מות ומה שלא הרגנוהו היה ע"צ החסד בהיותו אחינו:


"עלי היו כלנה" אין אחד מאלו המקרים באחד מבניכם אבל כולם בבני זה בלי ספק אינו כי אם בסבת מריבותיכם זה עם זה ואתם המשכלים אותי:


"את שני בני תמית" קלל עתה את שני בני שימותו אם לא אביאנו כענין קללת רב לשמואל כאמרו (שבת פרק ח' שרצים) יהא רעוא דלא לוקמו ליה בני וכן הוה ליה:


"לא ירד בני" היחיד לו מאותה האם שהיתה עקרת הבית: