מ"ג בראשית לג יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית לג · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יַעֲבׇר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
יִעְבַּר כְּעַן רִבּוֹנִי קֳדָם עַבְדֵּיהּ וַאֲנָא אֲדַבַּר בִּנְיָח לְרֶגֶל עֲבִידְתָא דִּקְדָמַי וּלְרֶגֶל יָנְקַיָּא עַד דְּאֵיתֵי לְוָת רִבּוֹנִי לְשֵׂעִיר׃
ירושלמי (יונתן):
יְעִיבַּר בְּבָעוּ רִבּוֹנִי וִיטַיֵיל קֳדָם עַבְדֵיהּ וַאֲנָא אִידְבַּר בִּנְיָיחָא לְבִלְחוֹדוֹי לְרֶגֶל עִיבִדְתָּא דְאִית קֳדָמָי וּלְרֶגֶל אוּלְפַן טַלְיָא עַד זְמַן דְאֵיתֵי לְוַת רִיבּוֹנִי לְגַבְלָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יעבר נא אדני" - אל תאריך ימי הליכתך עבור כפי דרכך ואף אם תתרחק

"אתנהלה" - אתנהל ה"א יתירה כמו ארדה אשמעה

"לאטי" - לאט שלי לשון נחת (ישעיהו ח) ההולכים לאט (ש"ב יח) לאט לי לנער לאטי הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת אתנהל נחת שלי

"לרגל המלאכה" - לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך

"ולרגל הילדים" - לפי רגליהם שהם יכולים לילך

"עד אשר אבא אל אדני שעירה" - הרחיב לו הדרך שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו והוא לא הלך (ב"ר) ואימתי ילך בימי המשיח שנאמר (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ומ"א יש לפ' זו רבים

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אתנהלה — כמו "אתנהל עמם".

לאטי — היו"ד נוסף; או יהי לשון יחיד מדבר.

לרגל המלאכה — בעבור המקנה, שהוא מלאכתי. והקרוב אלי, כי פירוש המלאכה, מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו. גם הממון יקרא כך, כמו: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כב, ז). ומזאת הגזרה – מלת "מלאך", בעבור שהוא תחת רשות השולח. ויהיה לרגל כמו: "ויברך ה' אותך לרגלי" (בראשית ל, ל). ויתכן להיות לרגל כמשמעו, שהוליכם על רגליהם:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד אשר אבא אל אדוני שעירה" - היה ליעקב בשובו אל ארצו דרך בארץ שעיר והנה אמר לו עשו ואלכה לנגדך שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו ויעקב אמר אני אלך לאטי ואדני ישוב אל עיר ממשלתו ואם אשוב דרך עירו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ ולא היה זה נדר ממנו שיבא אליו שאין עשו צריך לו ורבותינו אמרו (ע"ז כה) עוד שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל אבל הרחיב לו את הדרך וגם זו עצת חכמה ועוד להם מדרש אחר (ב"ר עח יד) שיקים דברו לימות המשיח שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו יאמר כי המושיעים אשר בהר ציון יעלו לשפוט את הר עשו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) "יעבר נא אדני" תחלה, "ואני אתנהלה", [גדר פעל "נהל" היא נחיית החלשים שאין בם כח ללכת כמ"ש כ"פ], ר"ל לפעמים צריך לילך לרגל המלאכה של הצאן, כמו בעת המרעה או בעת הצהרים, ולפעמים צריך ללכת לאט לרגל הילדים, כמו בעת האוכל והשינה. "עד אשר אבא אל אדני שעירה", הרי"א פי' יעבור אדוני שעירה עד אשר אבא. וא"צ לזה, כי יעקב הבטיח ללכת לשעיר, אבל בתוך כך חזר עשו משעיר וגר אצל אביו כמ"ש לקמן סי' ל"ו ובעת שבא יעקב אל אביו מצא שם את עשו ולא חזר לשעיר עד אחרי מות אביו: