מ"ג בראשית כט יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כט · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְנַשֵּׁיק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַאֲרֵים יָת קָלֵיהּ וּבְכָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְשַׁק יַעֲקב לְרָחֵל וַאֲרֵים יַת קָלֵיהּ וּבְכָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבך" - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה ד"א לפי שבא בידים ריקניות אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי של אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י - יא)" ויהי כאשר ראה". יספר איך התלהב יעקב מאהבת הקרובים ואיך חס על ממונם, ולבל נטעה שנתפעל מרחל באשר היתה יפ"ת, עז"א"כאשר ראה את רחל" נתפעל מאשר היא "בת לבן אחי אמו," וכן נתפעל מן הצאן בעבור שהם "צאן לבן אחי אמו," עד שלא נגש אל רחל כלל עד שהשקה את הצאן תחלה, וההתפעלות הזה עוררה בו רוח גבורה, "ויגל את האבן," כמעביר הפקק מעל צלוחית כדברי חז"ל, [דייקו זה ממה שלא אמר ויגלל כמו שבארתי בס' התו"ה שיש הבדל בפעלי הכפל בין אם בא בתשלומו שאז מורה על חוזק הפעולה, ואם לא בא בתשלומו מורה על קלות הפעולה] וספר שגם רגש זה היה מצד שהם צאן לבן אחי אמו, ואח"כ וישק לרחל ולא היה נשיקה של תפלות, כי נשא קולו ויבך: