מ"ג בראשית כז יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כז · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאׇכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרְכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יַעֲקֹב לַאֲבוּהִי אֲנָא עֵשָׂו בּוּכְרָךְ עֲבַדִית כְּמָא דְּמַלֵּילְתָּא עִמִּי קוּם כְּעַן אִסְתְּחַר וֶאֱכוֹל מִצֵּידִי בְּדִיל דִּתְבָּרְכִנַּנִי נַפְשָׁךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יַעֲקב לְאָבוֹי אֲנָא עֵשָו בּוּכְרָךְ עֲבַדְנָא הֵיכְמָא דְמַלֵילְתָּא עִמִי קוּם כְּדֵין אִסְתְּחַר וְתֵכוּל מִצִידִי בְּגִין דִתְבָרְכִינַנִי נַפְשָׁךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אנכי עשו בכורך" - אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך

"עשיתי" - כמה דברים כאשר דברת אלי

"שבה" - ל' מיסב על השלחן לכך מתורגם אסתחר

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויש אומרים: חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן: אנכי מי שאנכי, ועשו בכורך. ואחרים אמרו, כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הראשון – שליח במצוות, והחלק השני – נביאי העתיד. ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן, לא יזיק; רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.

גם הנה דוד, נכתב עליו "איש האלהים" (נחמיה יב, כד), ואמר: "רוח ה' דבר בי" (שמואל ב כג, ב) – בלבל דבריו עם אחימלך ואמר: "ויהיו כלי הנערים קדש" (שמואל א כא, ו), לצורך שעה. גם אלישע שאמר לחזאל: "לך אמור לו חיה תחיה" (מלכים ב ח, י), אף על פי שפירושו: חיה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג. וכן מיכיהו אמר תפילת שוא, "עלה והצלח" (מלכים א כב, טו), דרך מוסר. וכן אמר דניאל: "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד, טז); ולהיות כנגד השם, דרך דרש. וכן אמר אברהם: "וגם אמנה" (בראשית כ, יב); "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כב, ה).

ואכלה מצידי — כמו "זכרה לי אלהי לטובה" (נחמיה ה, יט); והאל"ף שורש:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח - יט) "ויאמר אבי." תחלה לא ערב לבו לאמר רק מלה אחת וכשראה שלא הכירהו אמר "אנכי עשו בכרך", ועשו אמר אני בנך בכורך עשו, שכלל בלשון, שיקדים האדם בדבורו את הדבר שהוא עקר בעיניו, כמ"ש בכ"מ בפי' התנ"ך, ואצל יעקב היה העקר שר"ל שהוא עשו, אבל מה שאמר שהוא בכור, בזה לא שנה טעמו, כי באמת היה הבכור, לכן הקדים בדבורו שהוא עשו ובכ"ז לא אמר שקר כי פרש דבריו אנכי עשו מצד שאני בכרך, אף שאני יעקב, אבל מצד שקניתי את הבכורה של עשו, איני יעקב רק עשו שהוא הבכור, ובעשו היה בהפך, שזה שהוא עשו אינו חדוש בדבורו כי כן האמת, רק מ"ש שהוא הבכור שזה היה הפך האמת, כי מכר את הבכורה. ויש הבדל בין אני ובין אנכי, שכ"מ שיאמר אנכי, ר"ל אנכי בעצמי והוא דיוק על עצמותו של המדבר, וכ"מ שאומר אני, אינו מדייק זאת רק מייחס אל המדבר תארים או פעולות, לכן יעקב אמר אנכי, שהוא דיוק בעצמותו, ועשו לא עלה בלבו לדייק שהוא עשו רק שהוא הבכור שהוא תואר נוסף על עצמותו אמר אני. ומ"ש "עשיתי כאשר דברת אלי," פירוש עשיתי כאלו דברת אלי, כי אתה כוונת לברך את הבכור ואני הבכור באמת, וא"כ היה הדבור אלי, וכלל בלשון שהה"א הנוספת בפעלים מורה על הבקשה, וע"כ אמר שבה ואכלה בלשון תחנונים: