[ז] שראהו משמש מטתו. דאם לא כן מנא ידע שהיא אשתו. ואין לומר שראה שנשקה וחבקה (קושית הרא"ם), חדא - "מצחק" כתיב, ולא נקרא "מצחק" רק משמש מטתו, כדכתיב (ר' להלן לט, יד) "הביא לנו העבד עברי לצחק בנו", ושם פירוש לתשמיש, שאמרה שרצה לשמש עמה. ועוד דקלות ראש כזה לא היה נוהג יצחק, שהרי אמרו חכמים (אבות פ"א מ"ה) 'אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו', וכל שכן בקלות ראש בחבוק ונשוק. ומה שהיה משמש מטתו ביום, דקיימא לן במסכת שבת בפרק רבי עקיבא (פו.) תלמיד חכם מאפיל בטליתו (כ"ה ברא"ם):
בד"ה כי ארכו אמר מעתה כו' נ"ב ואין משיבין את הארי אבל נ"ל לפרש כי בתחילה שאמ' יצחק לאבימלך שהיא אחותו האמין לו ואח"כ שארכו לו הימים לאבימלך והיה מתמיה א"כ עד עתה למה לא נשא אשה וגם אחותו למה לא השיאה לאיש אחר בודאי לא כך הוא כדבריו וישקף אחריו וימצא כי לפרש"י הי' לו לכתוב ויהי כי ארכו לו הימים ויהי כמצחק ודוק מהרש"ל אמנם המעיין במדרש רבות בפ' זו ימצא כפירש רש"י ע"ש.
(ח) "ויהי". ספר איך השגיח ה' עליו ביחוד, שהגם שארכו לו שם הימים, לא קרה לו כמו לאברהם שיקחה אבימלך רק השקיף בעד החלון חוקר עליהם ולא ערב לבו לנגוע בה. ב] יספר איך נשמר בהשגחת ה' מסכנה אחרת, שאחר שאמר אחותי היא ושהה שם ימים רבים הלא הוחזקה בחזקה שהיא אחותו ולא אשתו, (שכן הוא הדין שמי שבא לעיר אחרת ואמר זו אשתי ושהה שם שלשים יום סוקלים ושורפים על חזקה זו ואינו יכול לומר בהפך כמ"ש בקדושין) ועפ"ז היה יכול אבימלך להרגו אחר שהחזיק שהיא אחותו, וב"נ שבא על אחותו מן האם חייב מיתה, ונהרג בעד אחד ובדיין אחד בכ"ז לא נגע בו לרעה, וז"ש שהגם שארכו לו שם הימים היה בהשגחת ה' שאבימלך החזיק את יצחק לצדיק:
"ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו'". לפיכך הרהר אבימלך בלבו לאמר אם באמת שאחותו היא א"כ למה אינו נושא אשה כל הזמן הארוך הזה הנה ודאי יש דברים בגו על כן וישקף אבימלך בעד החלון לראות מה טיבו ועניניו.
מצחק את רבקה. פי' מעשה חיבה הנעשית בין איש לאשתו ולדברי האומר (ב"ר פס"ד) מצחק משמש מטתו אולי שהיה באחד מהדרכים שמותר אפי' ביום כמו שתאמר לרפואה וכמו שכתב רמב"ם (הלכות דעות פ' ד') או כמעשה שהובא בש"ס (כתובות סה) דביתהו דאביי דגלית וכו' ואזל רבא וכו' כי הצדיקים יחושו לדומה דדומה דכיעור לבל יכשלו בו:
ויהי כי ארכו לו שם הימים. אמר ר' יוחנן: חלום קשה, נבואה קשה, אבל שוטה, אריכות ימים מבטלתן. נבואה קשה דכתיב: יארכו הימים ואבד כל חזון. אבל שוטה (וכו'), מיצחק: ויהי כי ארכו לו שם הימים וירא והנה יצחק מצחק, בשביל שהעלו ימים ארוכים היה עושה דבר זה. לא כך אמר ר' יוחנן: המשמש מטתו ביום הרי זה מגונה? דאמר ר' יוחנן: אין תשמיש המטה אלא בלילה, שנאמר: "בערב היא באה ובבקר היא שבה". איוב קילל יום לידתו וליל עיבורו, הדא הוא דכתיב: "יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר". אמר איוב: הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא אבא ליזקק לה, שתאמר לו "הורה גבר". ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו: "ארור היום אשר יולדתי בו", זה יום העיבור; "יום אשר ילדתני אמי", זה יום הלידה. אפשר חלקיהו אדם צדיק היה עושה דבר זה? אלא לפי שהיתה איזבל הורגת[1] בנביאים, שימש מטתו ביום וברח.
וישקף אבימלך ראהו משמש מטתו. קשה מנא לו. י"ל דגמיר ליה מדכתיב והנה יצחק מצחק והוא לשון ערוה כד"א לצחק בי. וקשה דאם כן היה לו לתפוש מלת מצחק ושם היה ראוי לומ' וראהו משמש מטתו ומה לו לומ' דבר זה על מלת וישקף. י"ל דרש"י אתא לטעמיה שפי' בכמה מקומות כל השקפה שבמקר' לרעה ואולי תתמה כאן מאי רעה איכא לכך הקדים רש"י ואמ' גם בכאן יש רעה שראהו משמש מטתו וזהו לשון וראהו בוי"ו יתירה כלומר ואל תתמה ללשון וישקף שהרי ראהו משמש מטתו וקשה איך היה יצחק משמש מטתו ביום. י"ל שכך אמ' חכמים תלמיד חכם מאפיל בטליתו ומשמש. ועוד קשה איך היה משמש מטתו בשני רעבון. וי"ל כדאמרי' חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנת רעבון ואעפ"י שהיו לו יעקב ועשו מ"מ הוה ליה מחשוכי בנים הואיל ולא היה לו בת נקבה ואליבא דמאן דאמ' זכר ונקבה במסכת יבמות ומהר"ר כתב שאל השואל מנא ליה הא ואי משום מצחק היה לו להזכיר והנה יצחק מצחק ראהו משמש מטתו ונ"ל דדייק ליה מוישקף אבימלך בעד החלון ר"ל חלונו של יצחק שהשקיף שהיה סוגר חלונו והבין כי היה רוצה לשמש מטתו כי חלילה שהיה משמש במקום שיוכלו לראותו משם:
