מ"ג בראשית כה כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כה · כה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְפַק קַדְמָאָה סָמוֹק כּוּלֵּיהּ כִּגְלוֹם דִּסְעַר וּקְרוֹ שְׁמֵיהּ עֵשָׂו׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְפַק קַדְמָאָה סוּמוּקְרַיי כּוּלֵיהּ כְּכִילַן דְשֵיעַר וּקְרוֹי שְׁמֵיהּ עֵשָו מִן בִּגְלַל דְאִתְיְלִיד כּוּלֵיהּ גְמִיר בְּשֵעָר רֵישָׁא וְדִיקְנָא וְשִׁינִין וְכַּכִין:
ירושלמי (קטעים):
וּנְפַק קַדְמַיָא סַמְקִרָיי כּוּלֵיהּ כִכְלַן דִשְעָר וּקְרוּן שְׁמֵיהּ עֵשָו:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אדמוני" - סי' הוא שיהא שופך דמים (בראשית רבה) כלו כאדרת שער מלא שער כטלית של צמר המלאה שער פלוקיר"א (בלע"ז הארריג פול מיט האר)

"ויקראו שמו עשו" - הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

יו"ד אדמוני נוסף, כיו"ד "אכזרי" (ישעיהו יג, ט).

ואין מילת כאדרת סמוכה, רק טעמו, "כולו שער כאדרת". ועל דעת אחרים שהיא סמוכה.

ויקראו שמו — רואיו. ויתכן שפירושו מעשה בפני עצמו. ופליאה גדולה היתה זאת הלידה, בעבור שכל בן אדם יוצא בשליא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(כה – לב)    למה היה עשו אדמוני ושעירי, ולמה אחזו בעקב, ולמה אהב יצחק את עשו ורבקה את יעקב:

איך רמה יעקב את אחיו לקחת ממנו הבכורה בנזיד עדשים, ומז"ש ע"כ קרא שמו אדום, הלא נקרא כן בעבור שהיה אדמוני, ומז"ש הנה אנכי הולך למות:

(כה) "ויצא הראשון". יען שהיה צריך שיעקב יצא טהור ונקי מכל סיג קדוש לאלהיו, שאב עשו הזוהמא תחלה, באופן שעכירת הטפה וגשמיותה נצללה תחלה והיה חומר ומזון לעשו, וע"כ יצא ראשונה כי הקליפה קודמת לפרי, והזך והצלול נשאר ליעקב, וע"כ אמר במדרש שאב דם נדות של אמו, ועוד אומר שרחץ את הסרי' ואת הזוהמא, ואמר שהיה "אדמוני וכאדרת שער" שאדמוני מורה על הכעס והקנאה וכל המדות הרעות ששרשם מצד האדומה, ומה שהיה כאדרת שער בא מן מותרות המוח שמורה על הפסד שכלו, באופן שהיה נפסד בדעותיו ומדותיו ולא היה מוכשר, לא לקבל האמונה האמתית הנתלה בכח השכל, ולא לעשות צדק ומישרים התלוים בתכונת הגוף וטוב מדותיו, "ויקראו שמו" באשר סימניו היו מפאת החומר שכבר נגמר בתכונותיו הרעים מלידה, קראו כולם שמו שהוא "עשוי ונגמר" מפאת חמרו, שעניני החומר יבינו כל:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצא הראשון אדמוני כולו וגו'". זה היה סימן שיהיה צייד הרמאי לרמות את אביו כדרך הצבועים המראים את עצמם כצנועים וע"ד שנאמר לעתיד (זכריה יג.ד) ולא ילבשו אדרת שער למען כחש, כי כך היה המנהג בזמן ההוא שהצנועים לובשים אדרת שער, ואולי גם בימי יצחק היה המנהג כן ע"כ נולד כאדרת שער לומר שיהיה נזיר אלהים מבטן ויהיה מן כת הצבועים, גם סימן זה לו שיהיה רועה זונות, שהסימן לזה ששערותיו גדולים כמ"ש הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ד הל.יט.).

ויקראו שמו עשו. שנעשה ונגמר בשערו זה הוא סימן שיהיה העוה"ז חלקו וגורלו, ולא יהיה לו עוד חלק בעולם הנצחי, כי ההבדל בין קניית שני מיני שלימות אלו הוא זה, כי מיד כשנולד האדם הוא משתמש בכל הכלים הגשמיים וכל ה' חושים פועלים פעולתם ויש לו מיד חשק ורצון אל כל התאות שהחומר חומד ומתאוה אכול ושתה ויתר שמושי הגוף ההכרחיים, אבל בכלים השכליים כמו המוח והלב והשכל עצמו אין האדם משתמש בו ביום הולדו כלל, כי האדם עיר פרא יולד (איוב יא.יב) אך בבואו בימים יפקח עין שכלו ויקנה זה השלימות המעולה מעט מעט כמו שבארנו פר' בראשית בפסוק ויהי האדם לנפש חיה (ב.ז.). ולפי זה מה שנולד עשו נגמר בשערו זה מופת על שכל עיקר תשמישיו יהיו בכלי החומר הנעשים ונגמרים בעת הולדו ואינן מוסיפים בעצמותם שום תוספת.