מ"ג בראשית כה כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כה · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּשְׁלִימוּ יוֹמַהָא לְמֵילַד וְהָא תְיוֹמִין בִּמְעַהָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּשְׁלִימוּ מָאתָן וְשׁוּבְעִין יוֹמֵי עִבּוּרָהָא לְמֵילַד וְהָא תְיוֹמִין בִּמְעָהָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וימלאו ימיה" - אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה שלא מלאו ימיה כי לז' חדשים ילדתם

"והנה תומם" - חסר ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

תומים — בחסרון אלף השורש, כמו "אם לא שריתיך לטוב" (ירמיהו טו, יא), שפירושו "נתתי שאריתך לטוב":

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כד) "וימלאו." ר"ל אעפ"י שתחלה התרוצצו זה בזה מ"מ אחר "שמלאו ימיה ללדת היו תומים "ולא התרוצצו עוד, וע"כ נכתב תומים חסר א', ובא להורות שהרצון וההתנגדות הזה לא ימשך רק עד שיגיע זמן הלידה הכללית, שהיא עת הגאולה המכונה בכתבי הקודש בשם לידה, כמ"ש האני אשביר ולא אוליד, שבעת הגאולה יכנע עשו תחת יעקב לעולם: