מ"ג בראשית ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


מ"ג בראשית ה · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֶ֣ה סֵ֔פֶר[1] תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
דֵּין סֵפֶר תּוֹלְדָת אָדָם בְּיוֹמָא דִּבְרָא יְיָ אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עֲבַד יָתֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
דֵין סֵפֶר יֵיחוּס תּוֹלְדַת אָדָם בְּיוֹמָא דִבְּרָא יְיָ אָדָם בִּדְיוּקְנָא דַיְיָ עֲבִידְתֵּיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זה ספר תולדות אדם" - זו היא ספירת תולדות אדם ומדרשי אגדה יש רבים

"ביום ברוא וגו'" - מגיד שביום שנברא הוליד

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

זה ספר תולדות אדם — הבנים ובני בנים שהוליד. רק הוא – לא הולידוהו אב ואם, רק בדמות אלהים נעשה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זה ספר תולדות אדם" - הבנים אשר יזכיר בפרשה ולפי דעתי ירמוז לכל התורה כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם על כן אמר בכאן "ספר" ולא אמר "ואלה תולדות אדם" כאשר יאמר בשאר מקומות (להלן כה יב) ואלה תולדות ישמעאל ואלה תולדות יצחק (שם יט) וכן כולן וטעם ביום ברוא אלהים אדם נמשך לפניו כי יתחיל באדם עצמו יזכיר בו שנברא מאין ולכך אמר ביום ברוא אלהים מאין האדם הזה הנזכר בדמות אלהים עשאו יפרש שהוא מעשה אלהים ובדמות אלהים והזכיר כי כאשר ברא אותו מאין כן ברא את אשתו ואמר ויברך אותם שנתן בהם כח תולדה להתברך לעד בבנים ובנות רבים מאד והכוונה לומר כי התולדות מברכת אלהים כי הם לא נולדו אבל נבראו מאין ונתברכו לעשות כן וטעם ויקרא את שמם אדם מפני ששם אדם כלל לכל המין האנושי הזכיר כי האלהים קרא הזוג הראשון בשם זה מפני שכולם בהם בכח ועליהם הוא אומר "זה ספר תולדות אדם" וכתב רבינו שרירא הגאון שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורים בסדר פסוק "זה ספר תולדות אדם" ומקצתן בסדר פסוק של אחריו "זכר ונקבה בראם" ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זה ספר תולדות אדם". פי' הרמב"ן ז"ל כי ירמוז לכל התורה כלה כי כל התורה כלה ספר תולדות אדם. שאם לא כן למה אמר ספר והיה לו לומר אלה תולדות אדם כלשון (בראשית כה, יב): "ואלה תולדות ישמעאל", (שם, יט) "ואלה תולדות יצחק ע"כ". ויתכן לומר במלת ספר שהיא החכמה והוא מלשון ספר וספור הנזכר בספר יצירה שהם שמות אל החכמה העליונה. ויגיד הכתוב זה ספר שהיתה החכמה ראויה שתהיה תולדותיו של אדם, כי אין בניו של אדם הגופיים תולדותיו העקריים כי אם ספר החכמה שהרי אפשר לעולם שיתישב ע"י אחרים, וכמו שאמר בן עזאי ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים. ובאר הכתוב עוד כי ספר זה שהוא החכמה ראוי הוא שיתיחס אל האדם לפי שבדמות אלהים עשה אותו. ואימתי עשה אותו ביום ברא אלהים אדם. והבן זה למה הוצרך להזכיר אדם שני פעמים.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(א – כט) למה ספר שנית שביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. שקרא שמם אדם. שכ"ז כבר נאמר למעלה. מ"ש ויולד בדמותו כצלמו הלא כל אדם מוליד אדם כדמותו. למה ספר בכל הדורות האלה השנים שחי קודם שהוליד ולאחר שהוליד וכפל לכתוב סך כל השנים שחי. שכ"ז מיותר. מ"ש בחנוך שתי פעמים ויתהלך חנוך את האלהים. מה שקרא בשם נח זה ינחמנו והי"ל לקרא מנחם:

(א) "זה ספר תולדות אדם". עתה יתחיל לספר התולדות של אדם מאדם עד נח איך נשתלשלו זה מזה עד המבול, וכן כל ספורי הדורות שבתורה הם ספור תולדות אדם, וע"כ יש דעה במדרש שמכאן התחלת התורה, שע"ז אמר זה ספר, כי מה שספר מקודם הוא שייך לתולדות השמים והארץ. וגם מעשה קין והבל אינו שייך לתולדות אדם, כי לא נתקיימו, ויאמר הקדמה לזה, ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. שהעשיה מורה על גמר הדבר, וזה לא יתכן באדם, שהאדם הוא בעל בחירה ואינו נעשה ונגמר עד שיהיה צדיק ויעשה מעשים טובים, וכן יפלא מ"ש ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, שהאדם לא יקרא שמו בהולדו, כמ"ש שור או כשב או עז כי יולד, ששור בן יומו קרוי שור, כי כמו שנולד כן ישאר באותה מדרגה, משא"כ האדם שהולך ממדרגה למדרגה וביום שנולד אינו עדיין במצב השלמות, אך כבר אמרו עמ"ש נעשה אדם שמה"ש שאלו אם יהיה צדיק או רשע ואמר שיהיה צדיק ולא אמר שיהיה רשע, וזה דייקו ממ"ש נעשה אדם שמורה שהגיד להם שתיכף יהיה שלמותו עמו ויהיה צדיק עשוי ונגמר ואין אופן שירשיע שאל"כ לא יצדק לשון עשיה, אולם איך יהיה זה אמר פה שביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, שאז נעשה על אופן שיתדמה בכל דרכיו אל האלהים, כי הנפש לא הורכבה אז בגוף בהרכבה מזגית, והגוף ויצרי מעלליו לא יכלו לשלוט על הנפש, שזה נעשה אחר אכילת עה"ד, והיה בריאתו באופן שיהיה צדיק ולא רשע, וע"כ אמר עשה אותו, שהיה עשוי ונגמר בתכלית השלמות:

 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זה ספר תולדות אדם". הרמב"ן פי' שחוזר לכל התורה, כי כולה ספר תולדות אדם. ורבינו בחיי פי' שהספר, דהיינו החכמה, עיקר תולדות האדם. ולי נראה שספר זה קאי על מה שנאמר ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. כי ביום שנברא אדה"ר היה שלם ביצירה בכל המעלות האנושיות והיה משולל מכל מום וחסרון. כאומן הכותב על ספר כל הדברים שהוא צריך למלאכתו כך כתב הקב"ה על ספר כל המעלות שהיו באדם עד אשר מצדם היה בדמות אלהים, כדי ללמוד לדורות איך בחטאם גמלו רעה לנפשם שהיו כל הדורות הלוך וחסור מן אותן השלמיות כמ"ש (תהלים קלט.טז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם ופסוק זה דרשו רז"ל (סנהדרין לח:) על יצירתו של אדה"ר, ולפי דרכם אומר אני שכך פירושו גלמי ראו עיניך שהיה נראה טוב בעיני הקב"ה ועל ספרך כולם יכתבו זה ספר תולדות אדם אשר עליו כתובים כל המעלות האנושיות אשר כללם הכתוב באמרו בדמות אלהים ברא אותו. אמנם ימים יוצרו ולא אחד בהם שיבואו הימים אשר לא יהיה בנולדים אפילו אחד מכל המעלות ההם כי ילכו הלוך וחסור מן אותו שלימות לפיכך מה יקרו רעיך אל אותן שהם ריעים למקום ב"ה והמה בדמות אלהים, יקרים המה בעיני כי אינן בנמצא.

דבר אחר, שיאמר כל זה על הבחירה האנושית כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכלם מעשה האדם שנקראו תולדות וקורות, דומה כאילו הקב"ה מולידן כי הכל מאתו ית', החכמה והעושר והגבורה ואורך ימים, אמנם זה ספר. דהיינו המעשים טובים אשר מקורם מתוך הספר הם תולדות אדם. מתייחסים אחר האדם ואין להקדוש ברוך הוא חלק בהם כי מסר הקב"ה כל מעשה האדם בידו, ולא ה' פעל כל זאת ונעשה האדם בעל בחירה ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. מה הקב"ה שליט על כל מעשיו כך האדם שליט בכל מעשיו ומזה הצד הוא בדמות אלהים. וזה שאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו כארז"ל במסכת (נדה טז:) שמביאין הטפה לפני הקב"ה ואומרים אם זה הנולד חכם יהיה או טפש חלש או גבור עשיר או עני ואילו צדיק ורשע לא קאמר לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים זה שאמר גלמי ראו עיניך, שקודם יצירתו ראה הקב"ה מה תהא בגלמי כשמעמידים הטפה לפניו ועל ספרך כלם יכתבו, שכותבין על ספר כל עניניו אם יהיה גבור או חלש וכו' ואפילו ימים יוצרו. קוצבים לו כמה יחיה אמנם לא אחד בהם, כי חסר בספר זה אחד מן השלמות דאילו צדיק ורשע לא קאמר על כן לא נכתב על ספר שכותבין עליו מה יהיה משפט הילד ומעשהו לפיכך מה יקרו רעיך אל, שנעשו בדמות אלהים שליטים על כל מעשיהם וכאמור.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

זה ספר תולדות אדם. אמר ר' יהודה בר סימון: עד שאדם הראשון מוטל לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. הדא הוא דכתיב: "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו".

זה ספר תולדות אדם. ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו; ומה טעם זה ספר תולדות אדם? אמר הקב"ה: יציר כפי ואיני נותנה לו? חזר הקב"ה ואמר: שש מצות נתתי לו וכו', תרי"ג מצות על אחת כמה וכמה! ויאמר: לא לאדם אני נותנן אלא לבניו; שנאמר: זה ספר תולדות אדם. ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים, מה טעם? זה ספר תולדות אדם, מנין ז"ה. חזר הקב"ה ואמר: שני בנים נתתי לו, ועמד אחד מהן על חבירו והרגו; והיאך אני נותן לו י"ב? ויאמר: לא לאדם אני נותנן אלא לבניו; שנאמר: זה ספר תולדות אדם, מנין זה תריסר.

זה ספר תולדות. אלו תולדות ואין הראשונות תולדות; ומה היו? אלוהות. בעון קומי אבא כהן ברדלא וכו'; ואין הראשונות תולדות אלא רוחות, שכל ק"ל שנה שפירש מחוה וכו'. אלו תולדות ואין הראשונות תולדות, למה? שהם כלים במים. כל אומנות שבעולם למד אדם הראשון; מה טעם? "חרשים המה מאדם", מאדם הראשון. אפילו סירגולו של ספר – אדם הראשון למד, שנאמר: זה ספר וסירגולו.

תולדות אדם ביום ברא. הדא מסייעא לההיא: ג' פלאים נעשו באותו יום, בו ביום נבראו וכו'. בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, כלל גדול בתורה. רבי עקיבא אומר: "ואהבת לרעך כמוך", כלל גדול בתורה; שלא תאמר: הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי; אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו:

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי סיפר, שנאמר: "ולי מה יקרו רעיך אל". והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם? מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו'. כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, שנאמר: "ולי מה יקרו רעיך אל". דבר אחר: זה ספר תולדות אדם, העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד, חיים חקוקין לו ג' שעות. אמר לפניו: רבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה? אמר: כך עלתה במחשבה לפני. אמר לו: כמה שני חיי? אמר לו: אלף שנים. אמר לו: יש מתנה ברקיע? אמר לו: הן. אמר לו: ע' שנים משנותי יהיו למזל זה. מה עשה אדם? הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה, וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם. אמר אדם: רבונו של עולם, יפיות זו מלכות וזמירות הללו, נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך. וזה שאמר הכתוב: "הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי".

דבר אחר: זה ספר, הקב"ה עיבר את השנה, ואחר כך מסר לאדם הראשון, שנאמר: זה ספר תולדות אדם. אדם הראשון מסר לחנוך ונכנס בסוד העבור ועיבר את השנה, שנאמר: "ויתהלך חנוך את האלהים". חנוך מסר לנח ועיבר את השנה, שנאמר: "עוד כל ימי הארץ" וגו'. נח מסר לשם ועיבר את השנה, ונקרא כהן, שנאמר: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק", "ומלכי צדק מלך שלם" וגו'. וכי כהן היה? אלא על ידי שהיה בכור והיה משרת לאלהיו ביום ובלילה נקרא כהן. ושם מסר לאברהם, ועיבר את השנה ונקרא כהן, שנאמר: "והוא כהן לאל עליון". אברהם מסר ליצחק ועיבר את השנה לאחר מיתתו של אברהם, שנאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך" וגו'; על ידי שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם. יצחק מסר ליעקב, יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה, אמר לו הקב"ה ליעקב: אין לך לעבר; הרי יצחק אביך יעבר את השנה בארץ, שנאמר: "וירא אלהים אל יעקב עוד". למה "עוד"? שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוץ לארץ. וכשבא לארץ אמר לו הקב"ה: קום עבר את השנה; ועל שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם. יעקב מסרו ליוסף ואחיו, והיו מעברים את השנה בארץ מצרים. מת יוסף ואחיו כו', נתמעטו העבורים, וכך עתידין להתמעט בסוף מלכות רביעית. וכשם שנגלה הקב"ה על משה ואהרן, כך עתיד להגלות על מלך המשיח:


  1. ^ בספרי תימן סֵ֔פֶר בסמ"ך גדולה