מ"ג בראשית ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית ה · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
דְּכַר וְנוּקְבָּא בְּרָאנוּן וּבָרֵיךְ יָתְהוֹן וּקְרָא יָת שׁוֹמְהוֹן אָדָם בְּיוֹמָא דְּאִתְבְּרִיאוּ׃
ירושלמי (יונתן):
דְכַר וְנוּקְבָא בְּרָאנוּן וּבְרִיךְ יַתְהוֹן בְּשׁוּם מֵימְרֵיהּ וּקְרָא יַת שׁוּמְהוֹן אָדָם בְּיוֹמָא דְאִיתְבְּרִיאוּ:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על בראשית ה א

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זכר ונקבה בראם". הנפש והשכל כי הם העקר בלמוד החכמה כי הגוף אינו נחשב לכלום אבל הוא כלי להם.

"ויברך אותם". ברכם ברבוי ותוספת חכמה.

"ויקרא את שמם אדם". כי אין האדם נקרא אדם רק בסבת הנפש והשכל שאלמלא הם נמשל כבהמות נדמה. ואחר שהיה בצלם אלהים היה לו להוליד בצלמו ובדמותו וכן עשה כי הוליד השכל והחכמה אשר כנהו בשת, לפי שהשכל עקר ויסוד הכל מלשון אבן שתיה כשם שהיה שת בנו עקר כל התולדות וראש לכל הצדיקים.

ועוד נראה לומר זה ספר תולדות אדם כי הכונה על שת שיזכיר בפרשה. ולפי שב' הבנים שהיו לו האחד נהרג והב' נתקלל ונתקיים זרעו בשת אמר עליו זה ספר תולדות אדם כי הוא לבדו תולדותיו החשובים. ואע"פ שכבר הגיד הכתוב עד עתה תולדות רבות לקין לא היו תולדותיו של אדם כי אם תולדות חוה מרוכב הנחש,הוא סמאל, והם חנוך ועירד ולמך. ומהם חתומים בשם אל כשמות המלאכים והם מחוייאל ומתושאל. ועל תולדות אלה של קין אמר הכתוב ויראו בני האלהים את בנות האדם. כי היו בני האלהים לא בני אדה"ר. וע"ז דרשו רז"ל זה ספר תולדות אדם אלו תולדות אדם ואין הראשונים תולדות אדם ומה הן אלוהות כי לכך קראן אלוהות לפי שכולן נולדו מקין שנולד מחוה מכח אל נכר, והבן זה.

ובמדרש זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים אדם למדך שכיון שנברא אדם העמיד תולדות. זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. מכאן שהאשה ג"כ נקראת אדם כי היא מכלל המין האנושי ויש לה עקר גדול וכן כתוב בפירוש כתפארת אדם לשבת בית. ויש לך לקנות לב במלות זכר ונקבה בראם כי כן כתוב וייצר ה' אלהים וכתוב (דה"א ד) המה היוצרים, כי נשמת הזכר מן הזכר ונשמת הנקבה מן הנקבה. ומטעם זה נזדווג לה נחש לחוה ולא לאדם לפי שנשמתה מן המדה המקבלת מצפון שהוא השמאל, וזה שתמצא בספר הבהיר בסופו אמר הנחש הואיל ונשמתה מצד צפון אסיתנה מהרה ע"כ.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב) "זו"נ". ר"ל שמצד שנברא להיות קיים באיש אמר עשה אותו, ומצד שנברא להיות במין אמר זו"נ בראם ולכן ויקרא את שמם אדם תיכף ביום הבראם, כי היה נגמר והשיג כל השלמות שלו תיכף בהבראו, ולכן נקרא בשם תיכף כמו ששור בן יומו קרוי שור על שאין לו להוסיף עוד שלמות, וכוונת ההקדמה הזאת שאחר שיספר תולדות אדם ואיך נחם ה' אח"כ כי עשה את האדם בארץ, הלא ישאלו וא"כ למה בראו על אופן זה שהיצה"ר יחטיא אותו וכצל ימיו על ארץ ובהבל בא ובהבל ילך, ע"ז אמר שה' בראו באופן היותר שלם והאלהים עשה את האדם ישר רק המה בקשו חשבונות רבים:

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

זכר ונקבה בראם. אמר ר' אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם וגו'. אמר ר' אלעזר בן עזריה: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד שידין ורוחין ולילין, שנאמר: "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו", מכלל דעד האידנא לאו בצלמיה אוליד. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו עמד וישב בתענית ק"ל שנה והעלה זרזי תאנה על בשרו ופרש מן האשה? כי קאמרינן בשכבת זרע שיצא ממנו לאונסו.

<< · מ"ג בראשית · ה · ב · >>