מ"ג במדבר א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


מ"ג במדבר א · א · >>

מקרא

כתיב: וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר

מנוקד: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.

עם טעמים: וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּמַלֵּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה בְּמַדְבְּרָא דְּסִינַי בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא בְּחַד לְיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּשַׁתָּא תִּנְיֵיתָא לְמִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם לְמֵימַר׃
ירושלמי (יונתן):
וידבר וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה בְּמַדְבְּרָא דְסִינַי בְּמַשְׁכַּן זִימְנָא בְּחַד לְיַרְחָא דְאִיָיר הוּא יַרְחָא תִּנְיָינָא דְמִן שַׁתָּא תִּנְיֵיתָא לִזְמַן מִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְמֵימָר:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וידבר ... במדבר סיני ... באחד לחדש" - מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה (במ"ר ב, יט):

באחד בניסן הוקם המשכן (שם מ, יז), ובאחד באייר מנאם:

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני – כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה, קודם שהוקם המשכן, כתיב בהן "בהר סיני" (שמות לא יח ואחרים), אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שנייה – לא יאמר "בהר סיני" אבל "במדבר סיני באהל מועד".

וכן מוכיח לפנינו, דכתיב: "ואלה תולדות אהרן ומשה, ביום דבר [ה'] את משה בהר סיני" (במדבר ג א) – קודם שהוקם המשכן, אז היו תולדות אהרן ארבעה: "ואלה שמות בני אהרן [הבכר] נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר" (שם ב). אבל לסוף, בשנה שנייה שהוקם המשכן – לא היו כי אם שנים, לפי שלבסוף, כשהוקם המשכן בשנה שנייה, נאמר: "וימת נדב ואביהוא לפני ה' במדבר סיני" (שם ד). במדבר סיני היו ארבעה, ולבסוף שנים, כי בו ביום שהוקם אהל מועד – מתו נדב ואביהוא.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

בשם אשר פקודי רום, ותחת חבר
אחל לפרש על הפשט – ספר וידבר

במדבר סיני – להודיע כי לא עלה משה אל הר סיני, אחר היות הכבוד באהל מועד.

באחד לחדש השני – לתקן הדגלים, ואיך יסעו ואיך יחנו בעבור המקדש. כי בעשרים לחדש השני – נסעו.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(פתיחה לספר במדבר)

אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בענין אוהל מועד.

וכבר הזהיר על טומאת מקדש וקדשיו לדורות, ועתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם.

  • צוה: "והזר הקרב יומת" (במדבר א נא), כאשר אמר: "כי סקול יסקל" (שמות יט יג).
  • וצוה: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו" (במדבר ד כ), כאשר הזהיר שם: "פן יהרסו אל ה' לראות" וגו' (שמות יט כא).
  • וצוה: "ושמרתם את משמרת הקדש, ואת משמרת המזבח" (במדבר יח ה), כאשר אמר שם: "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו" וגו' (שמות יט כב), "והכהנים והעם" וגו' (שמות יט כד).

והנה צוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו סביב: "ויעמוד העם מרחוק". והכהנים הנגשים אל ה' – איך יתנהגו בו בחנותו, ובשאת אותו, ומה יעשו במשמרתו.

והכל מעלה למקדש וכבוד לו, כמו שאמרו: אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין, לפלטרין שאין לו שומרין.

והספר הזה כולו במצוות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובניסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא. וסיפר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב, וצוה איך תחלק הארץ להם.

ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בעניני הקרבנות שהתחיל בהן בספר הכהנים, ולא נשלם שם, והשלימן בספר הזה.

(פירוש)

במדבר סיני – בעבור שהפסיק במצות השמיטה והיובל, שהיו בהר סיני - חזר ואמר כאן שהיה הדבור הזה "באהל מועד", ככל המצוות אשר הזכיר מתחילת ספר ויקרא. וכן יהיו כלם מכאן ואילך: "באהל מועד". כי מעת שהוקם המשכן: "ויקרא אליו השם מאהל מועד" – לא מדבר לו אלא משם.

והזכיר כאן "במדבר סיני" להגיד שלא נסעו משם בעת שנמנו, כי המנין השני היה בערבות מואב, והדבור באהל מועד.