מפרשי רש"י על במדבר א א
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק א' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • טז • יז • יח • מט • נ • נא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃
רש"י
"וידבר ... במדבר סיני ... באחד לחדש" - מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה (במ"ר ב, יט):
- כשיצאו ממצרים – מנאן (שמות יב, לז);
- וכשנפלו בעגל – מנאן, לידע מנין הנותרים (שם לב, כח);
- כשבא להשרות שכינתו עליהם – מנאן (שם לח, כו).
באחד בניסן הוקם המשכן (שם מ, יז), ובאחד באייר מנאם:
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיְדַבֵּר – בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. מִתּוֹךְ חִבָּתָן לְפָנָיו, מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מְנָאָן (שמות יב,לז); וּכְשֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל, מְנָאָן, לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרִים (שמות לב,לה); כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם, מְנָאָם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּבְאֶחָד בְּאִיָּר מְנָאָם.
מפרשי רש"י
באחד לחדש השני, מתוך חיבתן מונה אותן כל שעה - אף על פי שכל המניינים לא היו אלא לצורך, שהרי כשיצאו ממצרים מנאן כדי להודיע ברכתן שבשבעים נפש ירדו ובשש מאות אלף יצאו, וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים משל לרועה וכו', וכשבא להשרות שכינתו מנאן כדי לידע כמה היו בעת ששרתה השכינה בתוכם, מכל מקום לא היה צריך לזה אלא מרוב חיבתם, וכל שכן המנין האחרון שהוא המנין השני בשנה אחת כמו שפירש רש"י בפרשת כי תשא: באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאן - פירוש ואל יקשה עליך לומר אחר שמנין חומש הפקודים היה בעבור ששרתה השכינה בתוכם למה לא מנאם מיד באחד בניסן ששרתה השכינה בתוכם, כי באחד בניסן שרתה השכינה, ובאחד באייר מנאן, וכאילו מנאן בניסן:
[א] באחד לחודש, מפני חבתן וכו' - יש מקשים, למה לא פירש זה על (פסוק ב) "שאו את ראש" דהוא עיקר מקומו, ויש להשיב לשאלתם שבא ליישב דלא ליכתוב באחד לחודש [השני], שלא בכל מצוה ומצוה נכתב מתי נאמרה ובאיזה חודש ובאיזה יום, ותירץ 'מפני חיבתן מונה אותם כל שעה', והשתא שפיר כתב "באחד לחדש [השני] בשנה השנית", להודיעך שמספר הזה מיד היה, ונמנו ג' פעמים בשנה אחת. והיינו דקאמר 'מפני חיבתן מונה אותן כל שעה', שהרי כשיצאו ממצרים בט"ו בניסן מנאן (שמות י"ב, ל"ז), וכשנפלו בעגל בי"ז בתמוז מנאן, באחד באייר חזר ומנאן, וזהו החיבה. ואי לא כתב כאן באיזה שנה ובאיזה חדש היה, לא ידענו שהיה הכל בשנה אחת. ואף על גב שרש"י פירש בפרשת כי תשא (שמות ל', ט"ז) שאפילו במנין אחד הוי חיבה, 'משל לרועה וכו, מכל מקום יותר חיבה כשמנאן כל שעה משמנאן פעם אחת בלבד. ואף על גב דכל מנין ומנין היה לצורך - כמו מנין הראשון, ואם כן מה חיבה יש במה שמונה אותם כל שעה, מכל מקום כיון שמנאם פעם אחת, דרך לסמוך אחר כך על האומד, שאף על גב (שחסרו) [שהוסיפו] או שפחתו, אי אפשר שיהיו פוחתין או מוסיפין הרבה, ואין צריך למנות, וזהו החיבה, שאינו סומך על האומד: [ב] באחד בניסן הוקם המשכן. ואם תאמר, והלא לא כשבא להשרות שכינתו מנאן, אלא אחר כך, באחד באייר (קושית הרא"ם). ויש לומר, כיון דבאחד בניסן הוקם המשכן (שמות מ', י"ז), כל זמן שלא היה עדיין חודש מזמן שהוקם המשכן לא נקרא שהוא שורה במשכן עם ישראל, כדאמרינן במסכת נדרים נדר מיושבי העיר אסור בכל מי שדר שם חודש אחד. ובחודש אחד נקרא דירה, לכך כששרה שכינה ביניהם שלושים יום - מנאם:
מנאן – רצונו לומר שמנה את הנופלים כדי לדעת מנין הנותרים.
בד"ה באחד לחדש כו' אע"פ כו' נ"ב ואני אומר שכך הוא ההוצעה מתוך חבתן מנה כל שעה אף שאינו לצורך שהרי כשיצאו כו' היה לצורך וכן בעגל ורובן המינוי' של פה אינו אלא משום אחר שהשר' שכינה ודוק מהרש"ל:
בד"ה באחד בניסן כו' כי באחד כו' נ"ב ומהרא"י פירש משום ששלשים יום קרי קביעות לדירה וכן לשכינה וק"ל מהרש"ל: