מ"ג איוב לט כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לט · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ וְלֹא יַאֲמִין כִּי קוֹל שׁוֹפָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּרַ֣עַשׁ וְ֭רֹגֶז יְגַמֶּא־אָ֑רֶץ
  וְלֹא־יַ֝אֲמִ֗ין כִּי־ק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יגמא ארץ" - עושה גומות ברגליו ע"א יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד)

"ולא יאמין" - מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה

"כי קול שופר" - של מלחמה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברעש", בעת תחל המלחמה "יגמא ארץ ברעש ורוגז", ודומה כאילו עדן "אינו מאמין לקול שופר", וימהר לרוץ אל מקום המערכה ששם מגמת חפצו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ברעש" - אז ברעש וברוגז עד מהרה ירוץ מרחק רב כאלו שתה ובלע את הארץ ואיננה כי איש קל מהר יעבור מרחק רב

"ולא יאמין" - ר"ל לא יחוש לקול שופר אשר יריעו במלחמה ולא יחרד ממנו

מצודת ציון

"ורוגז" - ענין חרדה ומהירות התנועה

"יגמא" - ענין בליעה ושתיה כמו הגמיאיני נא (בראשית כד)

<< · מ"ג איוב · לט · כד · >>