מ"ג איוב ז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ז · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם אני לא אחשך פי א‍דברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲ‍דַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּם־אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י
  אֲֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י
    אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם אני לא אחשך פי" - הואיל ואינך חדל ממני גם אני לא אמנע דיבור מלצעוק על מדותיך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם אני לא אחשך פי", אחר שלא אפסיד בדיבורי ולא ארויח בשתיקתי, טוב כי "אדברה בצר רוחי":

ביאור המילות

(יא-יב) "אדברה, אשיחה". הדבור יהיה בהשכל ודעת, וביחוד יציין הדבור והוכוח בארך ובראיות, והשיח הוא הדבור הפנימי הנפלט שלא מדעת, כמו כי שיח וכי שיג לו, וע"כ אמר אדברה בצר רוחי, כי הרוח יציין ג"כ רוח השכל, ויצייר שבטנו מלא ראיות וויכוחים עד שרוחו צר לו המקום וע"י הדבור ירוח לו, כמ"ש לקמן אדברה וירוח לי, והשיח הוא במר נפשו, מצד מרירת נפשו יפליט דברים בלי דעת, ונגד השיחה אמר "הים אני", כי לעצור השיחה הוא לעצור בעד הטבע, ונגד הדבור שהוא ברצון אמר "אם תנין", כי התנין פעולתו ברצון:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם אני וגו'" - כאומר הואיל ואין היסורים חדלים ממני ולא אקוה עוד לראות טוב לכן לא אחדל גם אני מאמרי פי ואדברה בעבור צר רוחי וכאשר אבדתי אבדתי

"אשיחה וגו'" - כפל הדבר במ"ש

מצודת ציון

"אחשך" - אמנע ואחדל

"אשיחה" - מלשון שיחה ודבור

<< · מ"ג איוב · ז · יא · >>