לישרים תהילה/חלק ג/דיבור ג

דיבור ג

המון ורהב והזקן ושאר קרואים לפני משפט מלכם.

המון: עֹז עַמְּךָ, מָגֵן גּוֹי מַרְעִיתֶךָ,
הַדְרַת תְּהִלָּתֵנוּ!
מַלְכוּתְךָ יָכִין בּוֹרֵא שָׁמָיִם
עַד־עוֹלְמֵי עַד סֶלָה.
הֵן אוֹתְךָ הֵקִים הָאֵל מִמַּעַל
לִהְיוֹת לְרוֹעֶה לָנוּ,
לִשְׁמוֹר, לְנַהֵל, לִשְׁפּוֹט וּלְהוֹשִׁיעַ,
וּבְצִלְּךָ שָׁלוֹם נִתְלוֹנֵן בֶּטַח.
עַתָּה לְךָ אָתָאנוּ
בַּצַּר לְנַפְשׁוֹתֵינוּ,
כִּי תַעֲמִיד אֶל־צֹאן יָדֶיךָ רֶוַח
וּתְנַחֲמֵנוּ שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
משפט: בָּנַי! תְּשׁוּעַתְכֶם נַפְשִׁי דּוֹרֶשֶׁת
וּשְׁלוֹמְכֶם חָפָצְתִּי,
אַךְ מָה אֲשֶׁר אֶתְכֶם לוֹחֵץ הוּא עָתָּה?
המון: מַלְכִּי, אֲשֶׁר קָרָנִי
דָּבָר מְאֹד זָר הוּא, כָּל־לֵב מַתְמִיהַּ.
אֶל־בֶּן אֱמֶת יָעַדְתִּי
בִּתִּי תְּהִלָּה, זֶה שָׁנִים עָבָרוּ,
עַתָּה אֲנִי יָרֵא פֶּן־הוּמַר לָנוּ
יֶלֶד אֱמֶת בִּילִיד שִׁפְחָתוֹ, יַעַן
צִבְאוֹת מְבוּכָה אָז אוֹתָם לָקָחוּ
יַחְדָּו וְהִגְלוּם אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת.
אָמְנָה בְּזֹאת נִחַמְתִּי,
כִּי סִפְּרוּ לִי וּזְקֵנִים הִגִּידוּ,
אֵיכָה לְמֵרָחוֹק צָפָה כָּל־אֵלֶּה
מֵאָז אֱמֶת, עַל־כֵּן קָדַם וַיּוֹאֶל
אוֹתוֹת בְּנוֹ בָּאֵר לִפְנֵי כִסְאֶךָ.
משפט: כֵּן הוּא, וְעַל־סֵפֶר זִכָּרוֹן הֵמָּה
מֵאָז כְּתוּבִים, קוּם סוֹפֵר, הָבִיאָה
מַהֵר הֲלוֹם הַסֵּפֶר.
המון: מַלְכִּי, יְחִי לָעַד שֵׁם מַלְכוּתֶךָ.
סופר: מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי,
כִּדְבָרְךָ פֹּה הַסֵּפֶר הִנֵּהוּ.
משפט: עַתָּה קְרָא אֶת־הָרָשׁוּם.
סופר: הִנֵּנִי.
"אֶל־בֶּן אֱמֶת אֵלֶּה צִיּוּנִים הֵמָּה.
מִצְחוֹ כְּשֶׁלֶג צַח וּכְצֶמֶר צָחַר;
קַוָּיו אֲרֻכִּים, בַּמִּישׁוֹר יֵלֵכוּ;
עֵינָיו עֲלֵי מִלֵּאת, נִכְחָם יַבִּיטוּ,
וּדְמוּת כְּמוֹ תַבְנִית סַפִּיר אוֹ שֹׁהַם
נִרְאָה עֲלֵי לִבּוֹ כִּבְתוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת;
עַל־רֹאשׁ כְּתֵפוֹ הַיְמָנִית צוֹמֵחַ
שֵׂעָר כְּכֶתֶם פָּז מִתּוֹךְ בַּהֶרֶת,
כִּדְמוּת עֲדָשָׁה וּכְמוֹ תַבְנִית כֶּתֶר."
משפט: עַתָּה יְבֻקַּר נָא פֹּה אֶל־עֵינֵינוּ,
רַהַב, גְּשָׁה וּפְשׁוֹט אֶת־כֻּתָּנְתֶּךָ!
רהב לעצמו: אוֹי, כִּי כְּבָר אָבָדְתִּי.
משפט: אֶחָד לְךָ אֵין מִכָּל־אוֹתוֹת אֵלֶּה!
קוּמָה בְּרַח לָךְ, כִּי לֹא לָךְ יָאָתָה
הַבַּת תְּהִלָּה זֹאת, אַף לָךְ לֹא תֶהִי,
כִּי בֶּן אֱמֶת אֵין אָתָּה,
הָמוֹן, תְּנָה אַתָּה תּוֹדוֹת אֵין חֵקֶר
אֶל־אֵל יְשׁוּעָתֵנוּ,
כִּי רַגְלְךָ שָׁמַר הַיּוֹם מִלָּכֶד.
אַף־בִּתְּךָ מִפַּח מִלֵּט וַיּוֹשַׁע;
הוּא עוֹד שְׁאֵלָתֶךָ
יִתֵּן, וְשִׁלַּח לָךְ מַהֵר אַל־יוֹחֶר
הַבֵּן אֲשֶׁר תַּחְמוֹד וּבְטוּבוֹ תָגֶל.
המון: מַלְכוּתְךָ תָרוּם, מַלְכִּי, לָנֶצַח.
זקן: יָרוּם לְדוֹר וָדוֹר, מַלְכִּי, קַרְנֶךָ,
תִּרְעֶה לְעוֹלָמִים שָׁלוֹם צֹאנֶךָ.
המון: מַה־תִּבְחֲרָה הַיּוֹם שִׂמְחָה אוֹ אֵבֶל?
זָקֵן, שְׂבַע קָלוֹן, עָנִי, מַה־תַּעַשׂ?
לָךְ נִבְלְלוּ עַתָּה מָשׂוֹשׂ וָכַעַשׂ,
אֶל־קוֹל נְהִי תַּקְשִׁיב אוֹ תֹּף וָנֶבֶל?