לישרים תהילה/חלק ג/דיבור א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דיבור א[עריכה]

המון, תהלה, רהב, תרמית ושאר קרואים במשתה בבקר קודם החופה.

המון: אִכְלוּ, שְׁתוּ, אַחַי, רֵעַי, הֵיטִיבוּ
אֶת־לִבְּכֶם הַיּוֹם, כִּי עוֹד אוֹחִילָה,
עַל־צֶאֱצָאֵי אֵלֶּה
בָּנַי, בְּשִׂמְחָה עוֹד נָשׁוּב נָגִילָה.
תרמית: הָמוֹן! כְּמוֹ שִׂמַּחְתָּ
הַיּוֹם מְתֵי סוֹדֶךָ,
כֵּן בֶּן־מְאַת שָׁנָה אוֹתָם תָּשִׂישָׂה,
עוֹד רַעֲנָן, דָּשֵׁן וּשְׂבַע כָּל־נָחַת.

רהב: אָבִי! הֲלֹא תִרְאֶה, אֵיכָכָה פֶתַע
הִתְקַדְּרוּ שָׁמָיִם.
הַבֵּט עֲרָפֶל זֶה נִצָּב נֶגְדֵּנוּ,
אָיֹם כְּמֵפִיץ אַף וּכְשׁוֹפֵךְ זָעַם.
שׁוּר־נָא חֲגוֹרָה זֹאת חָגַר רָקִיעַ
כַּדָּם אֲדֻמָּה.
המון: כֵּן, הִנֵּה גַם־אָנִי
רֹאֶה, וְלֹא חָדַלְתִּי
לִדְאֹג, אֲשֶׁר כַּיּוֹם, יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,
כָּזֹאת תְּאֻנֶּה.
תרמית: מַה־יִּפּוֹל לִבֶּךָ,
הָמוֹן, הֲלֹא תֵבוֹשׁ, מַה־תִּפְחַד פַּחַד
מֵעָב קְטַנָּה כִּי תִרְאֶה, מִגֶּשֶׁם
קָטֹן אֲשֶׁר יָבֹא? קוּם, קוּם, הַנִּיחָה
הָמוֹן, פְּחָדִים אֵלֶּה!
לִכְבוֹדְךָ כּוֹס זֶה אֶשְׁתֶּה־נָּא עַתָּה
כָּל־טוֹב לְבַשֶּׂר לָךְ, אַף אַתָּה קוּמָה
אִתִּי שְׁתֵה וּלְךָ יִנְעַם לָנֶצַח.

המון: מַה־זֶּה, בְּנִי, הָרַחְמָן יַצִּילֵנוּ?
מָה הַסְּעָרָה זֹאת מִתֵּימָן בָּאָה?
רהב: חָרֵד לְבָבִי בִּי מִקּוֹל הָרָעַם.
תהלה: אֵיךְ תִּהֲלַךְ כָּזֹאת (אָבִי!) אֵשׁ אָרְצָה.
רהב: הַקִּיר, רְאֵה, נוֹטֶה לִנְפּוֹל הִנֵּהוּ.
קרואים: מִנִּי שְׁמֵי מָרוֹם נִלְחָמִים בָּנוּ.
המון: סַעַר אֲשֶׁר כָּזֶה עוֹד לֹא רָאִיתִי.
רהב: שׁוֹמֵם אֲנִי.
קרואים: אָנָה נָנוּסָה, אָנָה?

תרמית: מַה־תִּירְאוּ? לָמָּה כָזֶה תֵּחָתּוּ?
מַה־זֶּה, הֲלֹא מִקְרֶה הוּא מִימֵי קֶדֶם,
קָרָה וְיִקְרֶה עוֹד דּוֹר וָדוֹר סֶלָה,
עֵת מִמְּעֵי הָאָרֶץ
אֵד יַעֲלֶה שָׁאוֹף גָּפְרִית וָנֶתֶר,
יִבְעַר כְּאֵשׁ (כִּגְבוֹהַּ
עוּפוֹ) וְיִתְלַקֵּחַ,
יִבְרֹק כְּחֵץ בָּרָק, יַרְעִים, יַצְרִיחַ,
זֶרֶם וְנֶפֶץ יִזָּרוּ מִמֶּנּוּ;
בֵּין הַמְּצָרִים עֵת יִכָּלֵא רוּחַ
לוֹחֵם בְּרָב־כֹּחוֹ סָגוּר מִתָּחַת,
הֵן יַחֲרִיד תֵּבֵל אַף־יַרְגִּיזֶנָּה,.
אַחַר כְּאַרְיֵה מֶנָּה
יִבְקַע וְיֵצֵא וּשְׁאִיָּה יַכֶּהָ,
וִיהִי כְתֻמּוֹ עוֹד נָשׁוּב נִשְׁקֹטָה
וּכְבַתְּחִלָּה כֵּן שִׂמְחָה נוֹסִיפָה,
נִשְׁתֶּה בְּלֶב־טוֹב אָנוּ אֶת־יֵינֵנוּ,
נֹאכַל בְּגִיל לַחְמֵנוּ.
יִירָא הֲרָרִי בַשָּׂדֶה, יָגוּרוּ
כָּל־הוֹלְכֵי עַל־דֶּרֶךְ,
כִּי מַחֲסֶה אֵין לָמוֹ;
אַךְ פֹּה, בְּצֵל קוֹרַת עֹפֶל וָבַחַן,
מַה־תִּירְאוּ רַכֵּי הַלֵּבָב? בֹּשׁוּ
יַחְדָּו שְׁפַנֵּי סָלַע!

המון: אָמְנָם לְבָבִי נָע, רוּחִי חֻבָּלָה.
יָרֵא אֲנִי, אִם־זֶה מוֹרָא אוֹ מֹרֶךְ
לֹא אֵדְעָה, אָכֵן יָרֵא אָנֹכִי.
תרמית: נָכוֹן וְרָאוּי אַתָּה
הָמוֹן, לְשַׂר צָבָא מֵאֵין כָּמוֹךָ,
כִּרְאוֹת בְּרַק הַחֶרֶב,
אוֹ צַהֲלַת סוּס הָאֶחָד בִּשְׁמוֹעַ,
הַמַּחֲנֶה נֶעְזָב הִנֵּה תַּנִּיחַ
וּבְמַהֲמוֹר אֶחָד אוֹ תַּחַת בֶּטֶן
סוּס רִכְבְּךָ הֵן תִּתְחַבֵּא נַפְשֶׁךָ!
המון: תַּרְמִית! הֲלֹא דָבָר הוּא, כִּי מִמַּעַל
הַיּוֹם כְּצָר נִצָּבוּ
לֹא אֵדְעָה שַׁלָּמָּה?
תרמית: הֶרֶף מְעַט נָא, הֶרֶף,
הָמוֹן, חֲדַל, כִּי אֵין דָּבָר, הַרְגִּיעָה!
המון: לֹא אוּכְלָה הַרְגִּיעַ,
אֵין יֵשׁ הֲפוּגוֹת אֶל־לִבִּי, כִּי תַּחַת
בֹּא כָּל־דְּמָמָה מִתְגַּבֵּר הַסָּעַר.

תרמית: הִנֵּה כְּאֵלֶּה אֶלֶף
בִּבְנֵי אֱנוֹשׁ פָּשָׁטוּ
דִּבְרֵי כְזָבִים, וּלְבָבֵימוֹ שָׁבוּ
אוֹתָם לְהַאְמִין כִּנְבוּאוֹת הַצֶּדֶק,
אָכֵן יְסוּדָתָם מִקְרֶה אוֹ פֶגַע
קָרָה. כְּצֵאת אִישׁ אוֹ בֹאוֹ הַבָּיְתָה,
עָלָיו דְּבַר מִשְׁפָּט אֹמֶר יִגְזֹרוּ,
כִּי זֶה לְרֶגֶל זֶה נִקְרָא וַיֵּתֶא,
וִיחַבְּרוּ יַחְדָּו אֶת־לֹא חֻבָּרוּ,
וּלְאָב לְלֹא בֵן לוֹ נָתוֹן יִתֵּנוּ.
אִם קָם כְּהַיּוֹם סַעַר
(אֶת שֶׁפְּעָמִים זֶה רַבּוֹת רִָאִינוּ)
וּבְמִצְהֲלוֹת חֻפָּה אַתָּה שָׂמֵחַ,
עַל־כֵּן תְּדַמֶּה כִּי עַל־חֻפָּתֶךָ
הִשְׂתָּעֲרוּ שָׁמָיִם.
אִם־תִּשְׁאֲלָה אֶת־פִּי, הֵן הִתְבּוֹנַנְתִּי,
כִּי לַעֲלוֹת הֵחֵל כָּל־זֶה הַסַּעַר
אָז כַּאֲשֶׁר הִנַּחְתָּ
מִיָּדְךָ הַכּוֹס, כִּי לֹא רָצִיתָ
יוֹתֵר שְׁתוֹת, אָמוֹר כִּי חַם רֹאשֶׁךָ,
תֹּאמַר אֲשֶׁר עַל־זֹאת עָלֶיךָ קָּצֶף,
יַעַן שְׁתוֹת מֵאַנְתָּ
וַתֶּחֱטָא אֶל־הוֹד גֶּפֶן הַיָּיִן .
בִּין זֹאת בְּחָכְמַת לֵב, הָמוֹן, נָא בִּינָה!
לָמָּה תְּרַדֵּף הָבֶל!
מִשְׁפָּט וְחֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ
עַל־מִשְׁמְרוֹתֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחַד,
זֶרַע וְקָצִיר, קֹר, חֹם, קַיִץ, חֹרֶף,
לַיְלָה וְגַם יוֹמָם, גַּם־אוֹר גַּם־חֹשֶׁךְ,
גַּם־טַל וְגַם מָטָר, בָּרָד וָשֶׁלֶג,
קֶרַח, כְּפוֹר, עָנָן, בָּרָק וָרַעַם,
הָלוֹךְ וְשׁוֹב יָסֹבּוּ
אִישׁ אִישׁ בְּעִתּוֹ עַל־גַּלְגַּל הַטֶּבַע,
רַב אוֹ מְעַט, כִּי כֵן יִקָּר מִקְרֵהוּ.
רַק לֵב נְעָרִים הוּא יִפְחַד מֵהֵמָּה,
אוֹ אִישׁ חֲסַר לֵב, גַּם שׁוֹגֶה וָפֶתִי,
כִּי גַם בְּזִקְנָתוֹ עוֹדֶנּוּ נָעַר.
המון: לֹא אֶשְׁמְעָה לָּךְ סֶלָה,
תַּרְמִית, בְּדָבָר זֶה, לֹא, לֹא!
תרמית: יָדַעְתִּי,
הָמוֹן, כְּבָר יָדַעְתִּי,
כִּי זֶה כְּבָר מֵאָז רַבּוֹת רָאִיתִי,
דֵּעָה אֲשֶׁר זָקָנָה
לֶב־אִישׁ מְאֹד תִּמְשׁוֹל גַּם כִּי־כּוֹזָבֶת.
עבד: אָדוֹן, כְּבָר נִשְׁבַּר עַמּוּד הַתָּוֶךְ.
זקן: מָה עוֹד נְצַפֶּה עַתָּה?
אֶת־מַה נְּקַוֶּה, אוֹ מֶה עוֹד נוֹחִילָה?
עַד־מוֹת וְהִקָּבֵר לֹא נִירָא מָוֶת?
אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, בִּינוּ־נָא, בִּינוּ!
אַל־לִבְּכֶם תַּכְבִּידוּ,
אַל־תֵּלְכוּ נָא קֶרִי,
פֶּן־תִּפְּלוּ בָרָע, בַּל־קוּם תּוּכָלוּ.
אַךְ־זֶה חֳלִי רַע הוּא, מַר וּבְלִיַּעַל,
מוֹרִיד שְׁאוֹל רַבִּים מֵעַם הָאָרֶץ,
כִּי יוֹם לְיוֹם יֻכַּתּוּ,
עַל־רֹב חֲטָאֵיהֶם מַכְאוֹבִים לָמוֹ,
כֹּחָם לְרִיק יִתֹּם וּלְזָר יִיגָעוּ,
יֹאכַל פְּרִי עֵצָם חָסִיל וָיָלֶק,
עָשְׁרָם כְּחֶזְיוֹן לַיְלָה
יִדּוֹד וְהֵן אֵינֶנּוּ,
כָּעוֹף כְּבוֹדָם כֵּן יִתְעוֹפֵף רָגַע,
בַּל יִלְמְדוּ יִרְאָה, מוּסָר יִקָּחוּ,
כִּי כָל־אֲשֶׁר עָלֵימוֹ
יָבֹא וְיִמְצָאֵם, אֵלָיו יִמְצָאוּ
טַעַם בְּחָכְמָתָם (חָכְמַת־מֶה לָמוֹ!)
לִבְלִי שְׁבוֹר לִבָּם וּבְלִי הַכְנִיעַ
רוּחָם, וְשׁוֹבָב יֵלֶךְ
הָעָם בְּלִי יָשׁוּב עַד־הַמַּכֵּהוּ,
עַל־כֵּן לְמוּסָרָם כָּל־תַּכְלִית אָיִן,
הֹוָה עֲלֵי הֹוָה, שֶׁבֶר עַל־שֶׁבֶר
הִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל־צַוָּארֵימוֹ,
לֹא יָדְעוּ שַׁחְרָם, אוֹר לֹא יַשִּׂיגוּ.
המון: אָכֵן בְּמָה אָשֵׁם, אָחִי, אָנֹכִי
הַיּוֹם וּמֶה עָשִׂיתִי?
הוֹאֵל וְהוֹדִיעֵנִי
פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי, כִּי־אָסוּר מֶנּוּ.

זקן: אוֹמֵר לְבָבִי לִי וּכְמוֹ אֶזְכֹּרָה,
כִּי־עֵת אֲשֶׁר שָׁלָלוּ
הַמַּעֲטִירָה זֹאת, קִרְיַת גִּילֵנוּ,
צִבְאוֹת מְבוּכָה, לָנֶצַח יֹאבֵדוּ,
הֵן בֶּן אֱמֶת אָחִינוּ
וִילִיד אֲמָתוֹ שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ,
כִּרְאוֹת אֱמֶת אֶת־זֹאת, מִהֵר וַיַּעַל
אָז מִדְּאָגָה מִדָּבָר הַשָּׁעְרָה
וּלְמוּל הֲדוֹם רַגְלֵי מִשְׁפָּט מַלְכֵּנוּ
הִשְׁתַּחֲוָה וַיֹּאמֶר:
"מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי!
הִנֵּה לְמֵרָחוֹק עֵינַי תִּצְפֶּינָה
וּלְאַחֲרִית יָמִים פַּחַד פָּחַדְתִּי,
כִּי יַעֲבוֹר מוֹעֵד, שָׁנִים יֶאְתָיוּ
וּבְנִי בְּעַבְדִּי לֹא הָמֵר יָמִירוּ,
עַל־כֵּן פְּנֵי כִּסֵּא הַדְרַת עֻזֶּךָ
בָּאֵר לְעֵדוּת אֶל־זַרְעִי הוֹאַלְתִּי
אוֹתוֹת, אֲשֶׁר בָּהֵמָּה
נִסְמָן לְהִוָּדֵעַ
בָּם, עוֹד בְּרוֹב יָמִים כִּי יַכִּירוּהוּ".
עַתָּה לְכוּ נִדְרוֹשׁ דָּבָר, נַחְקֹרָה,
פֶּן מִבְּלִי דַעְתֵּנוּ
הַיּוֹם אֲשֵׁמִים אָנוּ,
כִּי בֶּן־אֱמֶת לֹא יֶהִי
רַהַב, כְּמוֹ דִּמִּינוּ.
המון: אוֹי, מַה־מְּנָת חֶלְקִי! מַה זֶּה יִקְרֵנִי?
רהב: אוֹי, מַה יְּהִי זֶה לָנוּ?
תרמית: נָמֵס לְבָבִי בִּי, בִּרְכַּי כָּשָׁלוּ!
זקן: מַה תַּעֲרוֹץ, הָמוֹן? הוֹחֵל עַד־נֵרֶא
אֵיכָה יְהִי נוֹפֵל דָּבָר, אָז נֵדַע
מַה נַּעֲשֶׂה.
המון: אַתֶּם אַנְשֵׁי הַשֶּׁקֶר,
רַהַב וְתַרְמִית יַחַד,
אֵיךְ כֹּה לְכַזֵּב בִּי זַדְתֶּם, אֵיכָכָה?
תרמית: הַאִם כְּבָר רָאִיתָ,
הָמוֹן, וְנוֹדַע כִּי רַהַב אֵינֶנּוּ
זֶרַע אֱמֶת?
המון: עַוָּל, עוֹד תִּפְתַּח פִּיךָ?
סוּרוּ מְרֵעִים, סוּרוּ!
סוּרוּ בְּנֵי עַוְלָה, סוּרוּ מִמֶּנִּי!
מִי יִתְּנֵנִי נֶפֶל
אוֹ עִם־חֲלָלִים קָבֶר
אָז אֶשְׁכְּבָה טֶרֶם אֶתְכֶם יָדָעְתִּי,
חֵרֵשׁ אֱהִי טֶרֶם לָכֶם שָמָעְתִּי.
זקן: הַשְׁקֵט מְעַט, הָמוֹן, קוּם נָא וָבֹאָה,
כִּי נֵלְכָה אֶל־בֵּית מִשְׁפָּט כֻּלָּנוּ,
הוּא לַאֲשׁוּרוֹ הַדָּבָר יוֹדִיעַ,
דִּינוֹ לְאוֹר עַמִּים נָכוֹן יַרְגִּיעַ,
דּוֹרֵשׁ יְשׁוּעָה לוֹ, נִמְהָר אַל־יֶהִי,
פֶּן רַע אֲשֶׁר יָגוּר, הוּא יַשִּׂיגֶנּוּ;
אִם־תֶּחֱזֶה אִישׁ אָץ נִפְחָז כַּמָּיִם,
דַּע כִּי לְבַד לִכְסִיל תִּקְוָה מִמֶּנּוּ.