המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"וצריהם" - האויבים אמרו לא יהיה לנו אשמה על מה שאנו אוכלים אותם בעבור אשר חטאו לה' שהוא נוה ומקוה הצדק כולו והוא תוחלת אבותיהם והוא מילא תקותם ושמו הוא ה' המורה שהוא מושל בכל והואיל וחטאו לו ראוים המה לאבדון ולא נאשם בהם
"כל מוצאיהם" - ר"ל והיו כצאן התועה ומופקר שכל המוצא אותם יאכלם
"כל", ועי"ז נעשו הפקר עד אשר "כל מצאיהם אכלום" להנאתן, "וצריהם" שהם השחיתו אותם מפני שנאה שלא להנאתם כלל, "אמרו לא נאשם" בעבור זאת, כי ראוים לכליה "תחת אשר חטאו לה'", שבזה חטאו בשתים,
א) שהוא היה "נוה צדק", הנוה מיוחד אל הצאן ובנוה ה' שם שכן הצדק,
ב) ושם שכן "ה'" שהוא "מקוה אבותיהם", ר"ל שעזבו הצדק בין אדם לחבירו, ואת ה' אלהי אבותיהם בענינים שבין אדם למקום: