ילקוט שמעוני/וארא

<< · ילקוט שמעוני · וארא · >>

ילקוט שמעוני תורה קעו ילקוט שמעוני תורה קעז ילקוט שמעוני תורה קעח ילקוט שמעוני תורה קעט ילקוט שמעוני תורה קפ ילקוט שמעוני תורה קפא ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר רבי אלעזר נס בתוך נס, כתיב כבד לב פרעה אמרו למה הדבר דומה לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה וחמור גובה מכס מן הספינה אמר להם החמור תנו לי מכס אמר לו שועל לחמור כמה עזין פניך אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס אמר לו החמור מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס אמר לו הארי קרבו לי הספינה ויצא וטרפו לחמור ונתנו לשועל, אמר לו סדר לי אבריו של שוטה זה הלך השועל וסדרן, ראה לבו נטלו ואכלו, כשבא הארי מצא אבריו נתוחין אמר לו לבו של שוטה זה היכן הוא אמר לו אדוני המלך לא היה לו לב שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך, אף כך פרעה הרשע אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים תן לי דורון ושכח מה שעשו לו העכברים ועדיין היה אומר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה': 3 הנה יוצא המימה פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה שנאמר הנה יוצא המימה, עשרה מכות דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקב"ה למשה בדבר שנתגאה בו ואמר לי יאורי בו אתחיל פורענותא דכתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור, אחר דם צפרדעים אמר הקב"ה יבוא דבר שגדולו ומחיתו במים ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שעתידה לקבל תורה שהיא משולה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, אחר זאת כנים אמר הקב"ה יבוא דבר שנברא מעפר ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה משולה לעפר שנאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אחר זאת ערוב אמר הקב"ה יבואו אריות נחשים ודובים ויפרעו ממצרים שביקשו לאבד אומה המשולה לחיות גור אריה יהודה דן גור אריה יהי דן נחש עלי דרך בנימין זאב וגו', אחר זאת דבר אמר הקב"ה יבוא דבר שממית ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה המוסרת עצמה למיתה על יחוד שמי שנאמר כי עליך הורגנו כל היום, אחר זאת שחין מלא חפניכם פיח כבשן אמר הקב"ה יבוא העולה מן הכבשן ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שמסרה עצמה למיתה, אברהם באור כשדים חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, אחר זאת ברד אמר הקב"ה יבוא ברד שהוא לבן כשלג ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שאני עתיד להלבין עוונותיהם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אחר זאת ארבה אמר הקב"ה יבוא ארבה שנקרא חילי הגדול ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שנקראו חיילות שנאמר והוצאתי את צבאותי, אחר זאת חשך אמר הקב"ה יבוא חשך שהוא מובדל מן האור ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה המובדלת מן האומות, אחר זאת מכת בכורות אמר הקב"ה אני עובר בתוך מצרים בחצי הלילה ואפרע ממצרים שביקשו לאבד בני אברהם אוהבי שחלק לילה לאבד אויבי שנאמר ויחלק עליהם לילה, ובזכות עשרה נסינות שנתנסה ונמצא שלם הכם עשר מכות, בטכסיס בשר ודם הביא הקב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו מהו עושה משלח לגיונות והן מקיפין עליה, בתחילה הוא סוכר אמת המים שלהם אם חוזרין מוטב ואם לאו הוא מורה בהן חצים אם חוזרין מוטב ואם לאו זורק בהן נפט, אם חוזרין מוטב ואם לאו מגרה בהן לגיונות ואוכלוסים הרבה, אם חוזרים מוטב ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב ואם לאו הורג הגדולים שבהם, כך הקב"ה בא על מצרים בטכסיס של מלכים בתחילה סכר אמת המים שלהן שנאמר ויהפוך לדם יאוריהם, לא חזרו הביא עליהם קולנים אלו הצפרדעים, לא חזרו הביא עליהם החצים אלו הכנים שהיו נכנסים בגופם של מצריים כחץ הזה, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטרא זה הברד, אחר כך גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים זה החושך, לא חזרו הרג כל הגדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור, לפי מה שחשבו המצריים את ישראל הביא הקב"ה עליהם, הם חשבו שיהו שואבים מימיהם לכך ויהפוך לדם יאוריהם, הם חשבו שיהו טוענין פרגמטוטון שלטו עליהם צפרדעים והיו משרפים אותם, הם חשבו שיהו עושים בארץ הרחישה הארץ כנים, הם חשבו טוענים את בניהם כפדגוג הזה שלח בהם אריות וזאבים ודובים, היה לו למצרי עשרה בנים ואמר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב אחד והדוב אחד והנמר אחד והיה נכנס אצל המצרי לבדו ומצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו ישראל שב ואני אעשה לך חשבון נטל הארי אחד וכך וכך עד שנתן לו חשבון, הם חושבים לגזול את מקניהם ושלח בהם את הדבר וימת כל מקנה מצרים, הם חשבו שיהו בלנין הביא עליהם את השחין, הם חשבו לסקול אותם באבנים הביא עליהם את הברד, הם חשבו שיהו כורמיהם הביא עליהם הארבה ואכל אילנותיהם, הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים הביא עליהם חושך שנאמר לא ראו איש את אחיו, הם חשבו להרוג אותם והקב"ה הרג את בכוריהם, הם חשבו להשקיע אותם במים אף הקב"ה שקעם במים שנאמר ונער פרעה וחילו, וכל מכות שהביא הקב"ה על המצריים הוא עתיד להביא אותם שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור, במצרים הביא עליהם מכת דם אף לעתיד כן שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש, במצרים הביא עליהם צפרדעים שהיה קולן קשה אף לעתיד כן שנאמר קול שאון מעיר, במצרים הביא עליהן כנים אף לעתיד כן ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית ואין עפר אלא כנים כמה דאת אמר והך את עפר הארץ. במצרים הביא עליהם ערוב אף לעתיד כן וירשוה קאת וקפוד, במצרים הביא עליהם דבר אף לעתיד כן שנאמר ונשפטתי אתו בדבר וגו', במצרים הביא עליהם שחין אף לעתיד כן שנאמר וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו, במצרים הביא עליהם ברד אף לעתיד כן שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, במצרים הביא עליהם ארבה אף לעתיד כן שנאמר בן אדם וגו' אמרו לצפור כל כנף, במצרים הביא עליהם חושך אף לעתיד כן שנאמר ונטה עליה קו תהו, במצרים נגף בכורים אף לעתיד כן שנאמר שמה נסיכי צפון, ר' מאיר אומר וירדו ראמים עמם וירדו רמים עמם, מה במצרים משפרע מאלקיהם אחר כך מהם אף לעתיד משפרע משר שלהם אחר כך הוא פורע מהן שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה, למה הביא עליהם מכת דם תחילה אלא שהיו פרעה והמצריים עובדים ליאור אמר הקב"ה למשה לך והכה את אלקיהם לפניהם, ראה מה כתיב על נהרותם בכל מקום שהיו המים נעשים דם, מהו על כל מקוה מימיהם אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם ואפילו מה שהיה מצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים, אמר ר' לוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד היה המצרי וישראל יושבים בתוך בית אחד והיה הגיגית מלאה מים והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשה דם וישראל הולך ושותה מים מתוך הגיגית והיה המצרי אומר תן לי מידך מעט מים והיה נותן לו נמצא ביד מצרי דם והיה אומר לו בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה והיה ישראל שותה מים והמצרי דם וכשהיה המצרי לוקח מישראל מים היה שותה מים לפיכך ממכת דם העשירו ישראל, וכמה היתה המכה עושה בהם רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר עשרים וארבע ימים היה מתרה בהם עד שלא באה המכה ושבעה ימים היתה המכה משמשת בהם וחד אמר שבעה ימים היתה מתרה בהם ועשרים וארבע ימים היתה משמשת בהם, וכשם שפרע ממצרים כך עתיד להביא על אומה שנאמר ונהפכו נחליה לזפת לילה ויומם לא יכבה ולמה שבטלו ישראל את התורה שהיו יגעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא בהן אינו כבה לעולם אלא לעולם יעלה עשנה לפי ששרפו את ביתו והיה העשן עולה ממנו וכן הוא אומר קול שאון מעיר קול מהיכל, ואומר זכור מה עשיתם בהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו והוא פודה את ישראל שנאמר גמול אלקים הוא יבוא ויושעכם וגו', ויאמר ה' אל משה השכם בבקר זה שאמר הכתוב שיתה ה' מורה להם לפי שהן עושין עצמן מריות הודע להם שאתה אדון על כולם, ידעו גוים שהם אנוש הודיעם שהם בשר ודם, אמר הקב"ה למשה בשביל שעשה עצמו אלוה הודיעו שהוא בשר ודם אחז בו משה אמר לו הנח לי שאעשה צרכי אחר כך אני מדבר עמך, אמר משה יש אלוה שעושה צרכו לפיכך אמר ליה הקב"ה השכם בבקר, דם מפני מה בא עליהם שהיו רואים את ישראל שהיו טובלין מטומאותיהם ואת בנות ישראל שהיו טובלות מנדתן ואחזו עליהם את המים כדי שלא יטבלו לפיכך הפך הקב"ה את כל מימיהם לדם, ומה תלמוד לומר בעצים ובאבנים אלא מלמד שאפילו עבודה זרה שלהן היו פולטין ומוציאין דם שנאמר אומרים לעץ אבי אתה, צפרדעים מפני מה באו עליהם אמרו לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בהן כמו שאנו רוצין לפיכך הביא עליהם צפרדעים עד שנשמע קולן בתוך כריסן של מצרים שהיו עושין קוקי, ולא עוד כשהיו נכנסין לבית הכסא היו מנשכין אותן בנקבן אין בושה גדולה מזו שנאמר ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו', הרבה מיני צפרדעים הביא עליהן הקב"ה שנאמר ותעל הצפרדע צפור שיש בו דעה, בשעה שהיו העופות צמאים והיו מתיראין לשתות מים היה קורא אותם ואומר להם בואו ושתו ואל תיראו, כנים מפני מה הביא עליהם ששמו את ישראל מכבדי בתים מכבדי דרכים מכבדי חוצות ורחובות, האיש מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש, לפיכך הפך הקב"ה עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו, ארבע עשר מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז, ערוב מפני מה הביא עליהם שאומרים להם לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונעשה קניגיוס ונשחקה בהן כמו שאנו רוצים ואל יבואו זה אצל זה ויפרו וירבו לפיכך הביא עליהן כל חיה רעה, דבר מפני מה בא עליהן ששמו את ישראל רועי סוסים וגמלים חמורים בקר וצאן לפיכך הביא עליהם דבר והרג כל מה שרעו ישראל עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו, שחין מפני מה הביא עליהן ששמו את ישראל שמשים להחם את הצוננים ולצנן להם את החמין לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין ובין בצונן, ברד מפני מה מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל, ארבה מפני מה ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל, חושך מפני מה בא עליהם ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כדי לקבור פושעיהם של ישראל, בכוריהם מפני מה מתו משום שאמר בילדכן את העבריות ואף זו גזירה טובה אם אמר אם בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהן של ישראל לפי שדרכו של איש לישא לו עשר נשים לפרות ולרבות מהן ואין דרכה של אשה להנשא אפילו לשני בני אדם כאחת, ומפני מה טובעו בים סוף משום שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו', ומה היו עושים בניהם של מצריים הרשעים היו מחזירין בכל עיירותיהם של ישראל וכיון שהיו שומעין את קולה של אשה שהיא צועקת מתוך לידתה הולכין ואומרין לאבותיהם ובאין ונוטלין בניהם ומשליכם לנהר שנאמר אחזו לנו שועלים וגו' אלו מצריים הרשעים, שועלים קטנים אלו בניהן, מחבלים כרמים זו כנסת ישראל שהיא משולה לגפנים כי כרם ה' צבאות בית ישראל, מכאן היה ר' אליעזר הגדול אומר כרמו של הקב"ה אל תציץ בו ואם הצצת אל תרד לתוכו ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת סופו של אותו האיש להטרד מן העולם, באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת רדו מלפני וראו בני חביבי אברהם יצחק ויעקב שמשליכים אותם בנהר וירדו מלפניו כשהיו מבוהלין ועמדו במים עד ארכובותיהן והיו מקבלים בניהן של ישראל ומניחים אותם על גבי הסלעים והקב"ה מביא להם דדין מן הסלעים ומניקם לקיים מה שנאמר ויניקהו דבש מסלע, ועוד גזר פרעה כל שאינו עושה מתכונת לבנים יהו מכין אותו תחת חסרון לבנים, ומאי שנא מצרים מכל המדינות כולם שנכנסו ישראל לתוכה אלא אמרו באותה שעה היו מצריים שולטין מסוף העולם ועד סופו אמר אין לך אומה מלוכלכת בעבירות ובדברים מכוערים ובדברים שאינן ראויין ושטופה בכשפים ובזמה וחשודה על כל מעשים רעים אלא מצריים בלבד לפיכך באה להם תקלה לישראל על ידיהם והקב"ה ביקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול מהם, ואף לעתיד לבוא עתידין אומות העולם ליכשל בישראל שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה וגו': 4 דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו את עצמן לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהם ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארת מצויה בתנור בשעה שהתנור חם אנו על אחת כמה וכמה, ומה פרע להם הקב"ה שכל הצפרדעים מתו ואותן שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה: ילקוט שמעוני תורה קפג ילקוט שמעוני תורה קפד ילקוט שמעוני תורה קפה

רמז קפו

פרק ט

הירא את דבר ה' (שמות ט כ). מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו, כתיב ויקח שש מאות רכב (שמות יד ז). מהיכן היו? ואם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים (שמות ט ו). ואם תאמר משל פרעה היו, והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך (שמות ט ג). ואם תאמר משל ישראל היו, והלא כבר נאמר וגם מקננו ילך עמנו (שמות י כו). משל מי היו? הירא את דבר ה' (שמות ט כ). נמצינו למדין שמהן היה תקלה לישראל:

וה' נתן קולות (שמות ט כג). בזכות התורה שניתנה בקולות, שנאמר וכל העם רואים את הקולות (שמות כ טו). וה' - וכל סנקליטין שלו גזרו שירד הברד, "וימטר ה'" - בתחילה מטר וכשירד נעשה ברד, שנאמר וימטר ה' ברד (שמות ט כג). למה? שאין הרעה דרה אצל הקב"ה, המטר היה יורד והיה הרוח נכנס בו ועושה אותו ברד, שנאמר רוח סערה עושה דברו (תהלים קמח ח):

(כתוב ברמז ת"פ): ויהי ברד ואש מתלקחת (שמות ט כד). ר' יוסי בר חנינא אמר: צלוחית של ברד מלאה אש. רבי נחמיה אמר: אש וברד פתוכין זה בזה. אמר ר' חנן: טעמא דרבי יהודה כהדא פרטתא דרמונא (פירוש כקליפת הרימון) דחרצנתיה מתחמי מלגיו, טעמא דרבי נחמיה כהדא אשתא דקנדילא שזגיו נראים מחוץ, דמיא ומשחא מערבין כחדא והיא דלקא גביהון, ויהי ברד ואש מתלקחת. אמר רבי יהודה ברבי סימון מתקהא לעשות שליחותיה, אמר ר' אחא: משל למלך שהיו לו שני לגיונות קשים והיו נלחמין זה בזה, וכיון שהגיעה מלחמתו של מלך עשו שלום ביניהם, והלכו ועשו מלחמתו של מלך, כך אש וברד רכובים (צריך לומר דבובים) זה בזה, וכיון שהגיעה מלחמתו של הקב"ה במצרים עשו שלום ביניהם והלכו ועשו מלחמתו ולעשות נס בתוך נס, הדא הוא דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה ב). אמר ר' יעקב דכפר חנין: "המשל" זה מיכאל, "ופחד" זה גבריאל, לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה, תנא ר' שמעון בן יוחאי: הרקיע של מים והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, אמר ר' אבין: לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו מלאך עצמו חציו אש וחציו מים והוא עושה שלום בו, דכתיב וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק (דניאל י ו). אמר ר' יוחנן: מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולא מזל חמי מה דקדמוי, אמר רבי: כולהון סלקין כהדין דסלקין בסולמא הפוך, לקיים מה שנאמר עושה שלום במרומיו (איוב כה ב):

והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה (שמות ט לב). מהו "כי אפילות" - פלאים עשה הקב"ה בהם, ר' יהודה אומר: לקושות היו, אמר ליה ר' פנחס והלא כתיב ואת כל עשב השדה [הכה הברד] (שמות ט כה). ואת אמרת בשביל שהיו קטנות לא נוכו, אלא פלאים עשה הקב"ה בהם:

ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (שמות ט כז). הצדיק עליו את הדין, ומה שכר נטל על כך? שנתן להם מקום קבורה, שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ (שמות טו יב). הרשעים אינן מרננין עד שהוא מביא עליהם מכות, אבל הצדיקים אינן כן, לכך נאמר רננו צדיקים בה' (תהלים לג א). שנאמר וירא כל העם וירונו (ויקרא ט כד). רננו צדיקים ה' אין כתיב כאן אלא בה' - בזמן שהן רואין אותו, וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד לא). התחילו מרננין: אז ישיר משה (שמות טו א):

כצאתי את העיר (שמות ט כט). והלא דברים קל וחומר, ומה תפילה קלה לא היה במצרים, דיבור חמור לא כל שכן! ומהו שכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים (שמות יב א). חוץ לכרך::

שנו רבותינו הרואה אבני אלגביש צריך שיתן הודאה ושבח למקום, מאי אלגביש? תנא שעמדו על גב איש וירדו [על גב איש], עמדו על גב איש זה משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר יב ג). וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה (שמות ט לג). וירדו על גב איש זה יהושע, שנאמר ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י יא).

ויחדלו הקולות והברד (שמות ט לג). והיכן שרוי? אמרו רבותינו: נתלה באויר עד שיבוא גוג ומגוג, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל לח כב). וירא פרעה כי היתה הרוחה (שמות ח יא). כך הרשעים, כשרואין שהצרה באה עליהן הן מכניעין עצמן, כשהצרה הולכת ורואין את הרוחה חוזרין למעשיהם הרעים, אומות העולם מוסיפין וחוטאין, אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכה ד כב). והקב"ה מכניסן לירושלים, שנאמר יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר (תהלים קז ב). ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים (תהלים קז ג):