יוסיפון (ויקיטקסט)/פרק ד
| ספר יוסיפון |
|---|
|
נוסח הדפוס: הסכמות | הקדמה | תוכן | א | ב | ג | ד | ה | ו | ז... |
|
מהדו' ויקיטקסט (מוגהת ומוערת): הקדמה | תוכן | א | ב | ג | ד | ה | ו | ז... |
ויהי כשבת דריוש על כסא מלכותו וישאל על דניאל, וישלח ויביאוהו אליו, ויושם לו כסא וישב לפניו. ויאמר: "האתה זה דניאל?" ויאמר: "אני". ויאמר: "תנה לי עצה ואעשה כי רוח אלהי השמים בך – אל נא תחשֹׂך עצתך ממני, כי זקנתי ואפס כֹחי, ויגיעוני דרכי נוער אתייגע מפעולה כצעיר, ותמיד מלחמות העליפוני החלישוני, ואחלה וזקנתי ולא אוכל עוד לשאת במשא עמי – לשפוט בין איש לאיש להצדיק ולהרשיע – כי כבד ממני הדבר." ויען דניאל את המלך דריוש לאמר: "יפקד נא המלך שלֹש פקידים אנשי חיל ואמת לשאת משא העם, ושפטו בין איש לאיש להקל ממך כובד טרחות העם, והמלך ינוח לביתו, והיה הדבר הגדול אשר יכבד מהם יקריבו אל המלך והיה המלך וכסאו נקי."
ויעש המלך כן, ויפקד על העם שני שרי צבאות ואת דניאל הפקיד על שניהם לשפֹט את העם, וישקֹט המלך בהיכלו. וישלח דריוש מכתב בכל ממשלתו לאמר: "אלֹהי השמים נתן לי כל ממלכות הארץ, ויכבד עלי טֹרח משאם כי קצה נפשי בזוקן. ואִוָּעצה מדניאל, וַיִּעצֵני עצת אמת, ואשמע לעצתו ואנוח וארגע בתוך ביתי וַיֵּקַל ממני טֹרח המשא. ועתה – כבוד לאלֹהי דניאל והאמינו בו, ושחרוהו ודרשוהו תמיד, כי אלוה גדול הוא על כל אלהים. וידוע יהיה לכם, כי בעצת דניאל עשיתי ואפְקֵד על כל ארץ ממשלתי שני שרי צבאות, להם יִשָּמעו כל העם למשפט ולכל משא וטֹרח והקל מעלי טֹרח העם. ואת דניאל מִנִּיתי על שני השרים – לשמוע לו לכל אשר יורה למשפט העם לבלתי המר את דבריו ולעשות כל אשר יצום, כי אני שמתיו לי למשנֶה ואת שרי החיל תחתיו, ומפר דת המלך לא יחיה." וישמעו כל העם את מצות המלך, והשרים והפחות והפרתמים ושרי המדינות מכבדים לדניאל כי רוח־קודש בו.
ויהי אחר הדברים האלה, ויקנאו בדניאל שרי החיל עם יתר השרים והסגנים והפחות וגדולי מלכות, ויִוָּעדו כֻּלָּם למצוא עלילה להכשיל את דניאל לפני המלך. וַיִּעֲצו כֻּלָּם ויכרתו ברית לאמר: "כל איש – קטן או גדול, שר או מושל – אשר יחלה פני כל אלוה לשאול ולבקש בקשה או להתחנן כל דבר, מן היום הזה עד שלשים יום, בלתי מן המלך לבדו – יהיה למאכל אריות. ולא יגאל על־ידי המלך ולא יפדה בכל הון יקר ערכו לבטל דת אִסָּר החרות." ובכל זה לא ידע דניאל את מזִמָּתם, כי העלימו סודם, כי אמרו – אם לא נלכדנו בדת אלהיו לא נוכל להכשילו, ולא הבינו לו שהוא נאמן לאלֹהיו וכן אלֹהיו נאמן לו. ויכתבו האנשים את הדברים בספר, ורשם כל איש מכתב ידו, ויחתמו איש בחותמו לחזק את דת הספר, ויתנו האנשים את הספר אל המלך. וישלח המלך את ידו ויקראהו בתומו, ולא שם לבו לערמתם שהערימו על דניאל, ויקם את דת הספר ככל הכתוב בו. ויחתום המלך ויתנהו לסופרי המלך למשמרת לעת פקדו.
ויהי היום, וישוטטו האנשים לתור בית דניאל, וימצאו עלמה משחקת פתח השער, וישאלוה לאמֹר: "איה דניאל? ומה הוא עושה?" ותען להם: "הנו בעלייתו, נותן שבח ותהִלָּה לאלֹהיו ומתפלל, נֹכח החלון הפונה נגד בית האלֹהים שבירושלִָם." ויאמינו האנשים ויעלו אל העליה, וימצאוהו כורע על ברכיו ארצה וכפיו פרושות השמים, כי שלֹש פעמים ביום היה דניאל מתפלל לייי. ויהי כבֹא האנשים ביתה דניאל והוא מתפלל – לא ניחת מפניהם ולא חרד לִבּו לקול שאונם עד כלותו את תפִלָּתו, ויפלו עליו פתאום ויאחזוהו ויוליכוהו אל המלך. ויהי כראות המלך את דניאל אחוז ביד השרים, ויחרד המלך וידע כי למענו אסרו וקיימו את הדת. ויאמר המלך לשרים: "מה זאת עשיתם לדניאל?!" ...