טור ברקת/תרמח
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תרמ"ח - דברים הפסולים באתרוג - ובו כ"ב סעיפים
- (א) אתרוג היבש, פסול. ושיעור היבשות כשאינו מוציא שום ליחה. ויבדק ע"י שיעביר בו מחט ובו חוט, ואם יש בו ליחה יראה בחוט.
- (ב) אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא, פסול. ושאינו מפולש - אם היה כאיסר, פסול. ואם חסר כל שהוא, פסול. וי"א דגם בנקב מפולש בעינן חסרון משהו. ושאינו מפולש, בחסרון כאיסר.
- (ג) מפולש - יש מפרשים כפשוטו, דהיינו שניקב מצד זה לצד זה, ויש מפרשים שכיון שניקב עד חדר הזרע שהגרעינים בתוכו, מקרי מפולש.
- (ד) אתרוג שנימוח כל בשרו בפנים, וקליפתו החיצונה קיימת וחדרי הזרע קיימים בפנים, כשר. ויש פוסלים.
- (ה) נסדק כולו מראשו לסופו, אפי' אינו חסר כלום, פסול. אבל נשאר בו שיור למעלה ולמטה, אפילו כל שהוא, כשר. ויש מי שאומר דדוקא מלמטה, אבל בחוטמו אפילו כל שהוא, פסול.
- (ו) נקלף הקליפה החיצונה שלו, שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו -- אם נקלף כולו, פסול, אם נשאר ממנו כל שהוא, כשר. ויש אומרים שצריך שישתייר כסלע.
- (ז) ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול.
- (ח) ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן בעיקר האתרוג, ונשאר מקומו גומא, פסול.
- (ט) עלתה חזזית עליו, אם בשנים או בשלשה מקומות, פסול. ואם במקום אחד, אם עלה על רובו, פסול. ואם על חוטמו, אפי' כל שהוא, פסול. וחוטמו היינו ממקום שהתחיל להתקצר ולהתחדד[1] כלפי ראשו.
- (י) י"א דהא דבב' ובג' מקומות פסול, היינו דוקא כשנתמעט[2] הנימור ברובו אף על פי שבשטח החברבורות הוא מיעוט. אבל במיעוטו, כגון שהכל מצד אחד של אתרוג, כשר. ויש פוסלים אפילו במיעוטו של צד אחד.
- (יא) אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד, יש מכשירין ויש פוסלים.
- (יב) מחוטמו ואילך, דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא, פוסל חזזית. וכל שינוי מראה בכל שהוא. ויש מי שאומר דה"ה דיבש פוסל שם בכל שהוא.
- (יג) חזזית הוא כמו אבעבועות ויש בו ממש שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה מהאתרוג.
- (יד) אם עלתה בו חזזית בענין שפסול, או שהוא מנומר - אם כשקולפו חוזר למראה האתרוג - כשר.
- (טו) נפל עליו מים, בתלוש, ותפח או סרח, או שהוא כבוש בחומץ או מבושל, או מנומר, פסול.
- (טז) אם הוא שחור או לבן במקום אחד, פוסל ברובו. בשנים או בשלשה מקומות, דינו כחזזית, ליפסל אפילו במיעוטו.
- (יז) מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט, כשרים. ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי זה פסול בכל מקום.
- (יח) העגול ככדור, פסול.
- (יט) גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת, פסול. עשהו כמו ברייתו, אע"פ שעשאו דפין דפין, כשר.
- (כ) התיום, דהיינו שגדלו שנים דבוקים זה בזה, כשר.
- (כא) הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול, אא"כ חוזר למראה אתרוג כשר כשמשהין אותו.
- (כב) שיעור אתרוג, קטן ופחות מכביצה, פסול. אבל אם כביצה, אפילו אם הוא בוסר שעדיין לא נגמר פריו, כשר. ואם היה גדול כל שהוא, כשר.
טור ברקת (סעיפים א - ו)[עריכה]
פירוש ראשון[עריכה]
אשר חכמים יגידו כי האתרוג דומה ללב ולכן צריך האדם להיות זהיר ביותר בזה מפני שנאמר "וה' יראה ללבב". וזה יהיה כונת מה שאמרו חז"ל "פרי עץ הדר - זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת". כלומר דאע"ג כי הקב"ה כל יצר מחשבות מבין - קודם שנוצרה המחשבה בלבו של אדם הקב"ה מבין אותה. תדע - הרי נבוכדנצר שחיק מחיק מה שעתיד לחשוב בלבו גילה אותו לנביא קודם שלש מאות שנה שנאמר "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וכו'". ועם כל זה שהקב"ה גלויים לפניו כל המחשבות - מעביר על פשע כמו שאמר הכתוב "ולבם לא נכון עמו וכו'" ועם כל זה "והוא רחום יכפר עון".
ולכן יאמר נא:
"אתרוג היבש פסול" - דהיינו מה שאמרו חז"ל כל המרחם מרחמים עליו מן השמים. אמנם מי שלבו אכזרי ואינו עושה צדקה -- כעובד עבודה זרה. נאמר "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" ושם נאמר "יצאו אנשים בני בליעל וכו'". ועובר על לאו "לא תאמץ את לבבך". ואיתא בספרי ובילקוט זה לשונו: "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל - הוי זהיר שלא תמנע רחמים, שכל המונע רחמים מקיש לעובד עבודה זרה, ופורק עול מלכות שמים מעליו שנאמר בליעל - בלי עול".
ולכן בא הדין זה בגשמי: "אתרוג היבש פסול" לתת רמז כי האדם המאמץ לבו ומיבש אותו מלרחם על הבריות בכל ענין "פסול" הוא לפני הקב"ה. וזו מדה יתירה ממה שעושה האדם בינו לבין המקום דאילו אע"ג שיהיה האדם מֵחֵלק מה שאמר הכתוב "חושבי און ופועלי רע על משכבותם", חושב על ה' רעה -- אינה מצטרפת למעשה כמו שאומרים חז"ל "מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'". כמה שאמר הכתוב "מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים". ואף על גב כי היו מתחשבים לפרוש מאחרי ה' - לא נענשו כלל.
אמנם לענין בין אדם לחבירו - חמיר טפי כאמור. כי המאמץ לבו בלבד ואינו מרחם נקרא עובד עבודה זרה ונקרא 'פורק עול'. ולכן הוא פסול לפני הקב"ה ואין מרחמים עליו מן השמםי כדבר האמור.
חזר והגיד שיעור היבשות "כשאינו מוציא שום ליחה" - והוא כי הנה נאמר "אשריכם זורעי על כל מים" לומר כי מעשה הצדקה אתקש למים מפני כי אי איפשר לעולם לחיות בלי מים. כי לא ימצא פרי תבואה ולא צומח מן השדה חציר לבהמה ועץ הארץ לא יתן פריו, וגם האדם לא יוכל לחיות. וכן נמי הוא מעשה הצדקה -- אי איפשר להתקיים העולם אלא על ידה. ועוד נאמר "ורוח ה' מרחפת על פני המים" - כך "מלוה ה' חונן דל". ועל ידי כן "וצדקה תציל ממות". ולכן אמר "שיעור היבשות", מי הוא זה הנקרא כילי, כליו רעים, נבל שמו -- כשאינו מוציא שום לחות כי זה הוא יבש לגמרי כי אינו מרחם כלל.
וזה "יבדק על ידי שיעביר בו מחט ובו חוט" - היינו מ"ש בזוהר פרשת בשלח דף ס"ה (ח"ב סה, א) וזה לשונו: "רבי אבא פתח ואמר יש רעה חולה ראיתי תחת השמש וכו' - וכי יש רעה חולה ויש רעה שאינו חולה? ודאי יש רעה חולה וכו' אמאי היא חולה? כד שרייא על בני נשא עביד לון קמצנין מממוניהון. אתיין גבאי צדקה גביה - היא מחאת בידיה. א"ל לא תפוק מדידך. אתיין מסכני - היא מחאת בידיה. אתי הוא למיכל מממוניה - מחאת בידיה בגין לנטרא ליה לאחרא. ומן יומא דשרייא עליה דבר נש היא חולה כהאי שכיב מרע דלא אכיל ולא שתי וכו'. וכל אורחוי כשכיב מרע דלא קריב לממוניה ולא אפיק מיניה ונטיר ליה עד דהוא יפוק מעלמא וייתי אחרא ויפיק ליה דהוא בעליו. ושלמה מלכא צווח ואמר "עושר שמור לבעליו" - מאן בעליו? דא אחרא דיריתא ליה. ולמה זכה למהוי בעליו דההוא עותרא? בגין דהאי הימין לההוא רעה ואתרעי בה. הדא הוא דכתיב "לרעתו וכו'"".
והנה מבואר מדברי המאמר כי המרגיל עצמו לענין הכיליות נעשה בו טבע עד מקום שאפילו לעצמו אינו משגיח. ולכן יאמר כי "שיעור היובש כיצד יבדק? על ידי שיעביר בו מחט" - ר"ל בקרב איש ולב עמוק; על דרך כמו שאמרו חז"ל בפסוק "פתחי לי אחותי" (שיר, ה) - פתחי לי פתח כחודא של מחט סרקית וכו'. ודקדקתי ממה שאמר הכתוב "אחותי" שהוא לשון 'איחוי' ותפירה כמו שאמרו חז"ל בפסוק "אחות לנו - זה אברהם שאיחה כל העולם כזה שהוא מאחה את הקרע".
וכן נמי יאמר נא "פתחי לי אחותי" - אותו איחוי שהלב סגור כך יבדוק בזה על ידי שעבר בלבו "מחט ובו חוט" - זה הוא החוט של אברהם אבינו ע"ה שאמר "מחוט ועד שרוך נעל" לפי כי היה בוטח בהקב"ה ולא רצה ליהנות משום בריה והיה מפרנס אחרים משלו. ולכן בזה יבחן אדם זה על ידי זה החוט אם הוא מזרעו של אברהם. כך אמרו חכמים ז"ל שלשה מדות טובות ביד אומה זו: רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. ולכן "אם יש בו ליחה" מאותו חסד לאברהם "יראה בחוט", כי בה' אלהי ישראל בטח ומוציא מממונו לצדקה ולא יאמץ את לבבו.
"אתרוג שניקב נקב מפולש וכו'" - הנה מאחר שהנחנו כי האתרוג הוא דוגמא ללב ונאמר "וה' יראה ללבב" - לכן אם לב האדם
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.