משנה זבחים א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

יוסי בן חוני אומר, הנשחטים לשם פסח ולשם חטאתיב, פסולים.

שמעון אחי עזריה אומר, שחטן לשם גבוה מהן, כשריןיג.

לשם נמוך מהן, פסולים.

כיצד? קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים, פסולין.

קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים, כשרין.

הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים, כשרין.

ושלמים ששחטן לשם בכור, לשם מעשר, פסולין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

יוֹסֵי בֶּן חוֹנִי אוֹמֵר: הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת -

פְּסוּלִים.

שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶן - כְּשֵׁרִין.
לְשֵׁם נָמוּךְ מֵהֶן - פְּסוּלִים.
כֵּיצַד?
קָדְשִׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים - פְּסוּלִין.
קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשִׁי קָדָשִׁים - כְּשֵׁרִין.
הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים - כְּשֵׁרִין.
וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר -

פְּסוּלִין.

נוסח הרמב"ם

יוסי בן חוני אומר הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת פסולין שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרים לשם נמוך מהן פסולים כיצד קודשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולים קדשים קלים ששחטן לשם קודשי קדשים כשרים הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרים ושלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר פסולין.

פירוש הרמב"ם

יוסי בן חוני אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולין כו': יוסי בן חוני חולק על ת"ק ואומר שזה שאמר בשאר זבחים שלא לשמן כשרים על מנת שלא ישחוט אותם לשם חטאת או לשם פסח אבל אם שחט עולה או שלמים לשם חטאת או לשם פסח אותו הקרבן פסול וחולק ר"ש אחי עזריה על יוסי בן חוני ועל ת"ק ואמר ששאר זבחים אם שחטן לשם זבח שהוא גדול מהם בקדושה ה"ז כשר ואם שחטן לשם זבח שהוא פחות מהם בקדושה ה"ז פסול ומביא ראיה ממה שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל אין מורידין אותן מקדושתן ובאר איך יהיה זה ועוד יתבאר לך בפרק ה' מהמסכת הזאת מה הם קדשים קלים ומה הם קדשי קדשים ושם ג"כ יתבאר שהבכורות והמעשר והשלמים כלן קדשים קלים ויש יתרון מעלה לשלמים לפי שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ואין בבכור ובמעשר שום דבר מזה כמו שיתבאר בזה הסדר כל ענין מהם במקומו והלכה כתנא קמא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הנשחטים לשם פסח. כל שאר זבחים שנזבחו בארבעה עשר בניסן לשם פסח פסולים. וכן שנזבחו לשם חטאת בכל זמן, פסולים. כי היכי דאינהו פסולים לשם אחרים. ופליג אתנא קמא דמתניתין דאמר כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. ואמר איהו, ובלבד שלא ישחטם לשם פסח ולא לשם חטאת:

שמעון אחי עזריה. נקרא כן, על שם שעזריה עסק בפרקמטיא והיה מספק צרכי שמעון אחיו שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון:

שחטן. לשאר זבחים:

לשם גבוה מהן. כדמפרש ואזיל. כשרים:

לשם נמוך מהן. לשם זבח שהוא פחות מהן בקדושה:

פסולים. דכתיב (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', במורם מהם אין מתחללים, בנמוך מהם מתחללים. ואין הלכה כר' יוסי בן חוני, ולא כשמעון אחי עזריה:

בכור ומעשר. בהמה. נמוכין משלמים, מפני שהשלמים טעונים מתן ארבע, כלומר שתי מתנות שהן ארבע, וסמיכה ונסכים, ותנופת חזה ושוק. משא"כ בבכור ובמעשר דדמן טעון מתנה אחת, ואין סמיכה ונסכים נוהגת בהן, ולא תנופת חזה ושוק:

פירוש תוספות יום טוב

הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולים. דמצינו מותר פסח בא שלמים [כדתנן ספ"ב דשקלים] ואין מותר שלמים בא פסח. מה פסח שמותרה בא שלמים שחטה לשם שלמים פסול. שלמים שאין מותרן בא פסח. אם שחטן לשם פסח אינו דין שיהו פסולין. וכן מצינו בחטאת שמותרה בא עולה [כדתנן נמי התם] ואין מותר עולה בא חטאת וכו' בגמרא:

לשם גבוה מהן כשרים וכו'. פירש הר"ב דכתיב ולא יחללו וגו' אשר ירימו במורם מהם אין מתחללין כו'. ודרשינן נמי לענין טבל במיתה [כמ"ש בספ"ט דסנהדרין] דאי להך דהכא לחוד הוא דאתא לכתוב קרא אשר הורמו. מאי אשר ירימו ש"מ תרתי. דבעתידים לתרום כו' דהיינו טבל. גמרא. ולטבל לחוד לא אתי דהא קדשי מיותר כמ"ש לעיל בשם התוספות. והקשה לי מהר"ר יצחק לוי. דלעיל דרשינן ולא יחללו בדבר אחר. דלא כתיב בקרא. והכא דרשינן ולא יחללו במורם דבקרא. ותריצנא ליה דהכי איכא למדרש לקרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל בדבר אחר. ואת אשר ירימו נמי אין מחללין. ומדהדר וכתב את גבי אשר ירימו משמע למדרש הכי דהא ה"מ למכתב ולא יחללו את קדשי ב"י אשר ירימו אלא קרא תרתי קאמר דלא יחללו קדשי בדבר אחר דהיינו חולין ואת אשר ירימו דהיינו במורם נמי אין מחללין:

כשרים. בגמרא בעי רבי זירא אי כשרים ועולים קאמר. ובתרתי פליגי. אי כשרים ולא עולים קאמר. ובגבוה [מודו רבנן ובנמוך] (ונמוך)פליגי דבנמוך פסולים לגמרי:

קדשי קדשים. מפורשים ברפ"ה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) לשם פסח כו'. דמצינו, מותר פסח בא שלמים, ואין מותר שלמים בא פסח, מה פסח שמותרה בא שלמים שחטה לשם שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח אם שחטן לשם פסח אינו דין שיהו פסולים. וכן מצינו בחטאת שמותרה בא עולה ואין מותר עולה בא חטאת. בגמרא:

(יג) (על המשנה) כשרים. בגמרא, בעי ר' זירא, אי כשרים ועולין קאמר, ובתרתי פליגי. אי כשרים ולא עולין קאמר. ובגבוה מודה לרבנן, ובנמוך פליג. דבנמוך פסולים לגמרי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יומי בן חוני וכו':    יש לתמוה אמאי לא תנא הנזבחין לשם פסח ולשם חטאת כדנקט ת"ק ברישא כל הזבחים שנזבחו וכו' ושמא דת"ק כיון דאיצטריך למיתני כל הזבחים נקט נמי שנזבחו אבל הכא אע"ג דאמילתיה דת"ק קאי לא חש ונקט לישנא דרוב המשניות ששנויות בלשון שחיטה. ואיתה בס"פ אלו דברים בפסח. ובגמרא א"ר יוחנן יוסי בן חוני ור' אליעזר אמרו דבר אחד דר' אליעזר נמי פסיל באחרים הנשחטין לשם פסח בזמנו ולשם חטאת בכל ימות השנה. ורבה אמר באחרים לשם חטאת פליגי יוסי בן חוני ור' אליעזר דלא פסיל ר' אליעזר אלא באחרים לשם פסח אבל באחרים לשם חטאת מכשר ותרוייהו דייקי למילתייהו מחדא ברייתא. ותוס' כתבו בשם ר"ת ז"ל דרבה לא בא אלא לפרש דברי ר' יוחנן ור' יוחנן עצמו מודה דבאחרים לשם חטאת פליגי ולא אמרו דבר אחד אלא מאחרים לשם פסח. ור' יהושע פליג עליה דר' אליעזר וס"ל דאף השוחט אחרים לשם פסח בזמנו כשר ולא מפסיל אלא פסח לשם אחרים וטעמייהו מפורש בגמרא בברייתא ואיתה נמי בפ' תמיד נשחט (פסחים דף ס"ב) והתם ס"פ אלו דברים מסקינן דאע"ג דיוסי בן חוני ס"ל כר' אליעזר מ"מ אם שחט אחרים לשם פסח ביום השבת ס"ל כר' יהושע דפטר במתניתין דהתם פ' אלו דברים:

שמעון אחי עזריה:    פ' היה נוטל (סוטה דף כ"א.) ובמדרש רבה פ' קדושים דף קכ"ג גרסינן שמעון אחי עזריה אומר משמו והלא שמעון היה גדול מעזריה אלא ע"י שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון לפיכך נקראת הלכה על שמו ע"כ:

לשם גבוה מהן כשרין:    ר' זירא בעי בגמרא אי כשרין ומרצין קאמר ובתרתי פליג לשם גבוה מכשיר לגמרי ובנמוך פסיל לגמרי ואילו רבנן בתרוייהו כשרין ואין מרצין קאמרי או דילמא כשרין ואין מרצין כת"ק קאמר ולא פליג אלא בנמוך דאמר פסולין לגמרי. ובעא אביי למימר דכשרין ואין מרצין קאמר מדטרח תנא לאשמועינן בתרתי באבי גבוה ונמוך דבכור לאו בר רצויי הוא אלא אתא לגלויי ארישא דכשרין ואין מרצין קאמר ואידחי ליה בגמרא דדילמא היא גופה אשמועינן דאפילו בקלים וקלים נמי איכא גבוה ונמוך ואע"ג דהא תנא ליה לקמן בפ' כל התדיר הא עיקר וההיא אגררא דאחריני נסבה. ונלע"ד דהא דנקט רש"י ז"ל וכן ר"ע ז"ל לפרושי בריש פירקין שנזבח שלא לשמן כגון עולה לשם שלמים נקט הכי לאשמועינן רבותא דאפילו קדשי קדשים דהיינו עולה ששחטה לשם קדשים קלים דהיינו שלמים כשרין ודלא כשמעון אחי עזריה שאמר קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין לגמרי וכל שכן דלת"ק שלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר דכשרין דהא סוף סוף תרוייהו נינהו קדשים קלים הוו. עוד נלע"ד דנקט עולה לשם שלמים אע"ג דה"מ לפרושי חטאת או אשם לשם שלמים דהוי נמי קדשי קדשים לשם קדשים קלים והוי נמי רבותא טפי דהא עולה ושלמים שוו מיהא בהא מילתא דתרוייהו באין בנדר ונדבה משא"כ חטאת ואשם משום לאפוקי נמי סברת שמעון בן עזאי דבסמוך דקאמר שכל הזבחים הנאנלין וכו' למעוטי עולה שאינה נאכלת דוק:


פירושים נוספים

משנה הקודמת - משנה - סדר קדשים - מסכת זבחים - משנה הבאה