רמב"ם על זבחים א
- ראו גם:
זבחים פרק א
[עריכה]מה שאמר כשרים - רוצה לומר כשנגמרה העבודה לשם הזבח אף על פי ששחט שלא לשמן, כגון ששחט עולה לשם חטאת ואחר כך נודע שהוא קרבן עולה, אז הוא מקבל הדם לשם עולה וישלים העבודה לשם עולה, אף על פי שהעולה הזאת לא עלתה לבעלים.
וממה שאמר לבעלים - תבין שאינו מדבר אלא על הקרבנות שיש להן בעלים ידועים, אמנם קרבנות הצבור אין פוסלת אותן שחיטה שלא לשמן, שכך אמרו רז"ל "קרבנות הצבור - סכין מושכתן לכמות שהן". וסמך הדין הזה לקרבנות יחיד ממה שנאמר "מוצא שפתיך תשמור, כאשר נדרת לה' אלוהיך נדבה"(דברים כג, כד), וכבר בארתי לך שהנדר אינו נדבה, ולכן אמרו "אם כמה שנדרת עשית יהיה נדר, ואם לאו נדבה", רוצה לומר אם שחט לשם זבח ולשם בעלים אז הוא עולה לבעלים משום חובה ויצא ידי נדרו, ואם אירע בשחיטה שינוי כוונה ושחט שלא לשמן או שלא לשם בעלים הרי הוא כשר, אלא שהוא נדבה ונשאר עליו הנדר שנדר.
וממה שאמר שלא לשמן - ראיה שאם שחט סתם, שהוא כשר ועלה לבעלים.
ובא הכתוב בפסח ואמר "ועשית פסח"(דברים טז, א), ואמר בפירושו שיהיו כל עשיותיו לשם פסח. ועוד בא כתוב אחר ואמר "ואמרתם זבח פסח הוא לה'"(שמות יב, כז), שיהא זביחה לשם פסח. ושני הכתובים האלה, האחד לשלא לשמן שהוא פסול, והכתוב האחר לשלא לשם בעלים.
ונאמר בחטאת "ושחט אותה לחטאת"(ויקרא ד, לג), שתהא שחיטה לשם חטאת. וכן אמר "ולקח הכהן מדם החטאת, וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא"(ויקרא ד, כה), ראיה שהוא צריך קבלה לשמה וזריקה לשמה. ולכן אם נשחטה שלא לשמה או שלא לשם בעלים פסולה, שנאמר "וכפר עליו הכהן", עליו ולא על חברו. וצריך שתדע מה שאמר "ושחט אותה לחטאת", לשם אותו החטא. ודע שאם שחט החטאת לשם חולין, כשרה ולא עלתה לבעלים. אבל תפסל אם נשחטה לשם קדשים אחרים, וזהו מה שאמר "ולא יחללו את קדשי בני ישראל"(ויקרא כב, טו), קדשים מחללים קדשים ואין חולין מחללין קדשים.
וזמנו של פסח הוא יום ארבעה עשר, אבל אם ישחט שלא ביום ארבעה עשר ושחטו לשמו פסול, ושלא לשמו כשר. וזה מבואר, וכבר נזכר בפסחים.
ורבי אליעזר מביא ראיה ממה שנאמר "כחטאת כאשם"(ויקרא ז, ז), ואינו כן בעניין זה, לפי שלא מצינו באשם מיעוט כמו שמצינו בחטאת "ושחט אותה לחטאת". ואף על פי שנאמר באשם "אשם הוא"(ויקרא ז, ה), לא נאמר בשעת שחיטה כמו שנאמר בחטאת, אבל נאמר בו אחר גמר הקטרת אימורים.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
יוסי בן חוני חולק על תנא קמא ואומר, שזה שאמרנו בשאר זבחים שלא לשמן כשרים, על מנת שלא ישחוט אותם לשם חטאת או לשם פסח, אבל אם שחט עולה או שלמים לשם חטאת או לשם פסח אותו הקרבן פסול.
וחולק רבי שמעון אחי עזריה על יוסי בן חוני ועל תנא קמא ואמר, ששאר זבחים אם שחטן לשם זבח שהוא גדול מהם בקדושה הרי זה כשר, ואם שחטן לשם זבח שהוא פחות מהם בקדושה הרי זה פסול. ומביא ראיה ממה שנאמר "ולא יחללו את קדשי בני ישראל"(ויקרא כב, טו), אין מורידין אותן מקדושתן, ובאר איך יהיה זה.
ועוד יתבאר לך בפרק חמישי מהמסכתא הזאת, מה הם קדשים קלים ומה הם קדשי קדשים. ושם גם כן יתבאר שהבכורות והמעשר והשלמים כולן קדשים קלים. ויש יתרון מעלה לשלמים, לפי שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ואין בבכור ובמעשר שום דבר מזה, כמו שיתבאר בזה הסדר כל עניין מהם במקומו.
והלכה כתנא קמא:
כבר ידעת מה שאמרה תורה בפסח "בין הערבים"(שמות יב, ו). והודעתיך שפסח ששחטו בלא זמנו שלא לשמו כשר.
ואומר רבי יהושע, שזמנו לעניין שלא לשמו הוא זמן שחיטת בין הערבים, אבל קודם לכן אם שחטו בתחילת היום לא.
בן בתירא אומר, יום ארבעה עשר מקצתו ראוי, ולפיכך כל זמן ששחטו שלא לשמו ביום ארבעה עשר פסול, אפילו בתחילת היום.
וכבר ידעת שהעולה כליל לאישים, כמו שבארנו בתחילת דברינו.
ואין הלכה כבן עזאי, והלכה כבן בתירא:
זה מבואר, לפי שאנו הולכים אחר המחשבה באלו הארבע עבודות, וכשחשב באחת מהן שלא לשמו פסול הזבח אם היה חטאת ופסח, ואם היה שאר זבחים לא עלו לבעלים כמו שזכרנו.
וכבר באר רבי שמעון טעם מה שאמר.
וחכמים אומרים, עבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה.
וראוי שתדע מה שאמרו "הולכה בזר פסולה". ונאמר בסיפרא "מקבלה ואילך, מצות כהונה".
ומה שאמר רבי אלעזר, מקום שהוא צריך להלוך הוא שיוליך הדם ממקום הזבח למבית לעזרה רוצה לומר לאצל המזבח, ומקום שאינו צריך הוא שיוליך אותו חוץ לעזרה.
ואין הלכה כרבי אלעזר, ולא כרבי שמעון:
משנה זבחים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב