הקדמת המתרגם לפירוש הרמב"ם על סדר קדשים
*הערה 1:
מבוא הסכמות למתרגם
[עריכה]- כשראיתי העתקת סדר קדשים,
- שהעתיק החכם הרופא רבי נתנאל נר"ו (נטריה רחמנא ופרקיה) בן כבוד החכם הגדול רבי יוסי ז"ל המכונה בן למלי,
- כתבתי עליו אלה הבתים:
- בקום חכמי לבב_____________________להחלץ חושים
- להוציא ממסגר______________________אלו הפירושים
- אשר חיבר הרב_____________________בחיר האל משה
- בנו הרב מיימון_____________________חסידים וקדושים
- לכולם ניב קדש_____________________וברור מללו
- ולנתנאל ניב צח_____________________וקדש קדשים
- נאום שלמה ב"ר יוסי נ"ע (נוחו עדן) המכונה בן יעקב.
- כאשר העתיק החכם המפולפל,
- רבי נתנאל נר"ו (נטריה רחמנא ופרקיה) בן כבוד הרופא המובהק רבי יוסי ז"ל אלמלי,
- סדר קדשים,
- אמרתי עליו, אני אברהם בן רבי שמואל ז"ל בן אלדלמע, אלו הבתים:
- יסוד חיבור להר____________________קדוש בדת אל
- אשר אמר להעתיק__________________חול לקדש
- קהל רום רם ביד__________________האיש נתנאל
- לטוב טעמו ראה___________________כזה וקדש
- תם
- אמר רבי יצחק בן רבי אברהם זלה"ה (זכרונו לחיי העולם הבא) בן יוסאף,
- בעמדו על הספר הזה:
- ראו ספר לשון משנה מבאר__________ורב משה גדול הדור יסדו
- כתבהו לשון קידר וניבו_____________להבין בו לדורו העמידו
- והעתיקו לשון דת אל נתנאל__________חכם לבב אשר עמד בסודו
- לראשי עם חסידים גם קדושים________נדיבי עם הדר הדור בהודו
- תם
מבוא המתרגם - שבח לבורא
[עריכה]- אשרי אנוש יחקור זאת, ובן אדם יחזיק בדרכי צורו,
- ישכיל ויודע מעשיו מה נפלאים, בעולם לשבת יצרו,
- מתוכם יכיר מלכותו ותהילתו, ויקר תפארת גדולתו,
- ובסוף המעשה יראה מה שעלה לפניו בתחילת המחשבה, ודגלו עליו אהבה.
- ביום ברוא ה' אלוהים את האדם לשמרה ולעבדה,
- ולהעמידה על עומדה, על התורה ועל העבודה,
- ונכללו בו ענייני מעשים עליונים ותחתונים, מלאכים גלגלים ואופנים,
- בראו עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמה,
- הכין אותה וסעדה, לקבל כל מידה קטנה בניקודה,
- וחוטים נמשכים ממנה לאורך, ושלושה קני מנורה מצידה,
- שנים מהם לקיום הגוף והמין זה את זה עובד, ואחריתם עדי אובד,
- הם הם הנראים מפעליה ראשונה, והגבוה עולה באחרונה,
- משיח אילמים ומפענח צפנת טוחי, גר ותושב וחי.
האדם נברא לתלמוד תורה
[עריכה]- ילד מסכן וחכם בתחילתו נולד רש וממגוריו גורש, גם עניינו הנה נדרש,
- שהוא עומד בכוח להסתכל בסולם מוצב ארצה וענייניו, וכל טוב אדוניו,
- חכמי המחקר ידמו לדמותו לאחד מן המורגשים, לקבוע אותו בלב האנשים,
- ולא מצאו לו בן, זולתי בתחילת בריאת האדם בלוח לבן,
- עומד לקבל כל מכתב ורושם צבע ועין, כל מחמדי עין,
- הוא מה שאמרו רז"ל (אבות ד כ) "הלומד תורה לילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש, והלומד תורה זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק".
- ואפשר שלזה רמזו כשאמרו (שקלים יד.) "אש שתורה על גבי אש לבנה", לפי שבכוח זה שיש באדם יכולת להשיג מאליו עיקרי התורה, כמו שנאמר "אתה הראית לדעת"(דברים ד, לה).
- וראיה על זה שהאדם למד מה שלמדין, ואין הלימוד אלא הוצאת הכוח שיש בלמד אל הפועל, ולפיו למדין בני אדם שיש בהן כוח זה. וכשיצא כוח זה אל הפועל יהיה שכל המשכיל מושכל, אשר לא ידל ולא ימל אין חקר לתבונתו. הוא הנשאר מן האדם אחרי מותו, מובדל מכוחות הגוף, מופרש ממידות הטינוף.
- וראיה על זה גם כן, שאפילו בהיותו עצור בגוף, יהיו מבחר מפעלותיו בלתי כלים ואין על מכלים. כי הנביאים עליהם השלום אינם מתנבאים אלא אחר שיפרשו מדרכי הגוף, ומזככים מחשבותם, כמו שאמרו רז"ל (שבת דף ל:) "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות" וכו'. וכל אלו דרכי הגוף הם בלי ספק יבטלו כל הרגשותיהם, ואז משיגים בשכלם בלבד ומבינים מה שיאמר להם. הוא מה שנאמר "ותרדמה נפלה על אברם"(בראשית טו, יב), אחר כן כתיב "ויאמר לאברם"(בראשית טו, יג). ויחזקאל אמר "היתה עלי יד ה'"(יחזקאל לז, א). ודניאל אמר "אתכרית רוחי אנא דניאל"(דניאל ז, טו) וגו'. וזו היא נשמתן של צדיקים, שתחילתה וסופה עם קדישי עליון מדורה.
תלמוד תורה המביא לחיי העולם הבא
[עריכה]- ולפיכך דימו את הצורה ליוצרה, וקראו ליציאת הנשמה מגוף האדם לידה שנייה כשהיא סולת נקייה, הוא שאמר דוד עליו השלום "כגמול עלי נפשי"(תהלים קלא, ב).
- והנפש הזאת היא תשוב לקדמותה דרך הנאתה, אל האלוהים אשר נתנה, והוציאה ממעונה, ונהנית מזיו השכינה, ולעולם יושבת עדינה, בורכת ומתברכת באהבה רבה, וזהו חיי עולם הבא. ועליו אמרו ז"ל (סנהדרין י א) "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, ואין למעלה לא עמידה ולא ישיבה ולא עורף ולא עיפוי, אלא נפשותיהן של צדיקים יושבות, עטרותיהן בראשיהן, ונהנין מזיו השכינה".
- וכשתעיין בכל מילה ומילה מן המאמר הזה, תמצא שיש לה עניין בפני עצמו, ויעלה בידך שהנשמות האלו קיימים לעולם במעלה הנזכרת, ושאין בעולם הבא שינוי אלא במעלה בלבד, כי לפי זכות כל אחד ואחד מהנשמות, תשתנה מעלתה וקורבתה לבורא יתברך, "זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם", שתורתם אומנותם כוללת כל חכמה משיבת נפש נאמנה תמימה, כמו שאמרו רז"ל (אבות ה כב) "הפך בה והפך בה, דכולא בה".
- ומאהבת ה' את ישראל מכל האומות, ומשמרו את השבועה שנשבע לאבותינו, הנחילנו התורה, שבזכותה אנו נוחלים חיי העולם הבא, ועולים אל המעלה הנזכרת, כמו שאמרו (סנהדרין י א) "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ".
- וזה היה חסד מאת ה' יתברך שרצה לעשות עימנו, להמציאנו למעלתינו ולזכותינו, כמו שנאמר "לטוב לנו כל הימים, לחיותינו"(דברים ו, כד), ואין חיים אלא חיי העולם הבא.
- ואין האדם זוכה למעלת הטובה הגדולה הזאת אלא על ידי תורה, הרי כל אדם חייב לשקוד כל ימיו על תלמוד תורה, ולהמית עצמו עליו. ולא יפסיק אלא לדברים הכרחיים שאי אפשר לגוף לקיים עצמו זולתם, ולטהר ולקדש עצמו מתאוות העולם השפל והאפל הזה, ולהעלות ממעמקי ים ומחושכי זולתו, לעמוד לפני ה' ולשרתו ולברך בשמו, וה' יברך בשלום את עמו. ולפי שידעו הטעם הזה חכמינו ז"ל, שהם חכמים על האמת, חסו על כבוד הרב יותר מכבוד האב, ואמרו (בבא מציעא דף לג.) "זה מביאו לחיי העולם הזה, וזה מביאו לחיי העולם הבא".
- ואינו זוכה לחיי העולם אלא הזוכה לתלמוד תורה, כמו שאמרו (אבות ב ז) "קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא". ומפני שזו היתה הכוונה ביצירת האדם, אמרו (אבות ב ח) "אם עשית תורתך הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, שלכך נוצרת". להודיעך שזה היא תכלית האדם, וגדולה מעלת המלמד ממעלת הלומד, כמו שאמרו (בבא בתרא דף ט.) "גדול המעשה, יותר מן העושה". ואין זוכה ללמד אלא זכאי, כמו שאמרו (בבא בתרא דף קיט:) "מגלגלים זכות על ידי זכאי".
מעלת פירוש המשנה לרבינו ותרגומו ללשון הקדש
[עריכה]- כהיום הזה, שזכו וזכו הקהילה הקדושה, אבן הראשה, קהילות הקדש רומי יצ"ו, ויהיה בעזרם, ויתיר מאסרינו ומאסרם, מטות כבוד מעלתם הציצו, ורבים מישנים אדמת עפר הקיצו. אשר שלחו שלוחם, וכתבם בנועם אמריהם, וגדולי הדור באו אחריהם למלאות דבריהם, לדרוש מעל ספרי פירושי הרב הגדול מאורינו ומורינו הרב רבי משה בן מיימון ז"ל שפירש המשניות בלשון ערב.
- לפי שאין בקיאין בלשון הזה היום אלא מעט מהרבה, ואפילו בספרד כל שכן בארצות ההם. ולא נמצאו כל העתקותם בלשון הקדש, מפני שתוך הזמן שעבר לא היו חוששין להעתיקם, כי רגילים היו ברוב המקומות בלשון ערב, והיא הנותנת לרב הנזכר לחברם בלשון ערב, כי יכול היה הרב לפרש בלשון הקדש. וכן עשו רבנים וגאונים אחרים שהיו לפניו, שפירשו תורה כתובים נביאים, והרבה מן התלמוד, ועשו שאלות ותשובות, הכל בלשון ערב, מן הטעם שאמרתי.
- ועל פי שלוחם וכתבים, אמרו שבאו לידם קצת מן הפירושים הנזכרים בלשון הקדש, וראו אותו אדם קדוש ומקודש, כי לא נמצא בידם קודם לכן מאומה מכל הפירושים הנזכרים ביד שלוחם אם כבר העתקו, ואם לאו להעיר את רוח היודעים להעתיק וסוד הרב להמתיק.
- ובהגיע שלוחם במדינת סרקוסטה, זו שעל נהר אברה מותבא, בשנת נ"ז לפרט בחדש כסליו, עמד לפני ראשי הקהל יצ"ו לעשות שליחותו בחזקתו. ונשמע פתגם הקהל הקדוש ברומי לפניהם, והסכימו ביניהם שלא לשנות אחר דבריהם והבאים אחריהם, ולקיים היוצא מפיהם בכל אשר שאלו עיניהם, ועמדו אנשים מביניהם התנדבו מאליהם לעשות מעשיהם.
- ואני נתנאל הרופא בן רבי יוסי בן אלמלי הדל באלפי, פציתי פי להעתיק סדר אחד מאלו הפירושים, ועלה בגורלי סדר קדשים.
- שמחתי עליו כמוצא שלל רב, אף על פי שנתקשה לי העתקת דברי הרב, אמרתי זכות אבותי סייעתני וצדקתם העלתני אל מעלת סדר זה, לפי שמצאתי רז"ל אומרים מנחות דף קי. "כל העוסקים בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם".
שגיאות בתרגום
[עריכה]- וכל יודע עד ודיין, שהמעתיק מלשון ללשון לא ימלט משגיאות מכמה טעמים:
- האחד, שצריך להקדים המאוחר ולאחר המוקדם, כדי שיובן העניין בלשון המועתק, שאם יעתיק מילה במילה בלי איחור והקדמה, ישתבש העניין, לפי שאין כל הלשונות שוות להקדים ולאחר מילות ידועות.
- עוד, שלשון הקדש בעוונותינו היום קצר בפינו, ואין אנו רגילים לספר בו סיפורים, כל שכן להעתיק אליו ספרים.
- עוד, שיש בלשון ערב מילות ושמות, שאם יעתיק אותו המעתיק לבדם, לא יובן מהם העניין שנתכוון לו המחבר, ולפיכך צריך המעתיק להוסיף ביאור.
- ויש בלשון ערב שמות שלא נמצאת להם העתקה עד עתה.
- עוד, יש בלשון ערב מילה אחת, מורה פעם על עניין אחד, ופעם על עניין שני, הכל לפי מקומו.
- ועניינים אחרים, יארך סיפורם עכשיו, שמביאים לידי שיבוש.
כל שכן, שהנמצא בידינו מסיפרי הפירושים האלו אינן מוגהים, ויש בהם תוספת וגירעון ושיבוש עניינים. ומי יוכל לתרץ קושיא, או לתקן עניין בסדר זה שאין בקיאין בו אלא גדולי ישראל. ואני לא למדתי בעוונותי תלמוד אלא מעט מהרבה, רק גדלתי במלאכת הרפואה, ועמדתי על מקצת ספרי חכמות.
- וראוי הייתי למנוע עצמי ולהרחיק מרחקים אלו ולמשוך ידי ממלאכה שאינה ראויה לי, אבל נשענתי אחרי ידי על סייעתא דשמייא לשני דברים:
- האחד, שהיא מלאכה לשם שמיים, וצור יצוק עמדי, וחברי יקיימוה בידי.
- והשני, על מה שנאמר "עת לעשות לה'", מפני שלשון הערב הולך ומתמעט, ואפשר שיאבדו הפירושים האלו באבדן הלשון מתוך הקהל, כמו שאבדו עד היום הזה מתוך החכמים שלא ידעו לשון ערב, כי כל דבר שאין אדם נהנה ממנו הרי הוא בחזקת אבוד אצלו.
- לפיכך, אפיל אני תחינתי לפני כל הקורא בהעתקתי זו לדון אותי לכף זכות, במה שנכנסתי לפני לפנים עם הנוגשים האלה, וכשימצא בו טעות יתלה בשינוי הלשון או בשיבוש הספרים שבידינו, או בשום דבר אצל מה שזכרתי למעלה, אולי יוכל הועיל אולי יציל.
- ואם לא ימצא דרך להצילני ומים הטעות להעלני, יתקן המעוות אחר שיתבאר אצלו שהוא מתקן, והאלוהים ישלם לו גמול טוב במעשה ידיו כרוב רחמיו וחסדיו.
- והנני מתחיל להסדיר העתקתי ולעבוד את עבודתי בעזרת עזרת צור אמונתי אשר בידו רוחי ונשמתי, הוא יצילני מפחד שגיאות פחדתי, וידריכני בנתיב מצוותיו כי בו חפצתי.
הערות
[עריכה]- הערה 1: הוגה ונתקן על פי הדפוס הראשון לפירוש המשנה, נאפולי, שנת רנ"ב (1492)