הקדמת המתרגם לפירוש הרמב"ם על סדר קדשים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

[הוגה ונתקן ע"פ הנדפס בפעם הראשונה בנאפולי בשנת רנ"ב]

אשרי אנוש יחקר זאת ובן אדם יחזיק בדרכי צורו ישכיל וידע מעשיו מה נפלאים בעולם לשבח יוצרו מתוכם יכיר מלכותו ותהלתו ויקר תפארת גדולתו ובסוף המעשה יראה מה שעלה לפניו בתחילת המחשבה ודגלו עלי אהבה ביום ברוא ה' אלהים את האדם על הארץ ולעבדה ולשמרה ולהעמידה על עמדה על התורה ועל העבודה ונכללו בו ענייני מעשה עליונים ותחתונים מלאכים גלגלים ואופנים בראו עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמה הכין אותה וסעדה לקבל כל מדה קטנה בניקודה וחוטים נמשכים ממנה לארך ושלשה קני מנורה מצדה שנים מהם לקיום הגוף והמין זה את זה עובד ואחריתם עדי אובד. הם הם הנראים מפעלים ראשונה והגבוה עולה באחרונה משיח אלמים ומפענח צפנת טוחי גד ותושב וחי ילד מסכן וחכם בתחלתו נולד רש וממגוריו גורש גם ענינו הנה נדרש שהוא עומד בכח להסתכל בסולם מוצב ארצה ומעלותיו ועניניו וכל טוב אדוניו חכמת המחקר יזמו לדמותו לאחד מן המורגשים לקבוע אותו בלב האנשים ולא מצאו לו כן זולתי בתחלת בריאת האדם כלוח לבן ועומד לקבל כל מכתב ורושם צבע ועין כל מחמדי עין הוא מה שאמרו רז"ל (אבות פ"ד) הלומד תורה לילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלומד תורה לזקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק. ואפשר שלזו רמזו כשאמרו (שקלים דף יד) אש שתורה ע"ג אש לבנה לפי שבכח זה שיש באדם יכולת להשיג מאליו עקרי התורה כמו שנאמר (דברים ד) אתה הראת לדעת וראיה על זה שאדם למד מה שלמדין ואין הלמוד אלא הוצאת הכח שיש בלמוד אל הפועל ולפיכך למדין בני אדם שיש בהן כח זה ואין למדין שאר בעלי חיים שאין בהם כח זה וכשיצא כח זה אל הפועל יהיה שכל משכיל מושכל אשר לא ידל ולא ימל אין חקר לתבונתו. הוא הנשאר מן האדם אחרי מותו מובדל מכחות הגוף מופרש ממדות *הטנוף. וראיה על זה גם כן שאפילו בהיותו עצור בגוף יהיו מבחר מפעלותיו בלתי כלים ואין מכלים. כי הנביאים ע"ה אינם מתנבאים אלא אחר שיפרשו מדרכי הגוף ומזככים מחשבותם. כמו שאמרו רז"ל (שבת דף ל:) אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכו' וכל אלו דרכי הגוף הם בלי ספק כי בשעת הנבואה יבטלו כל הרגשותיהם ואז משיגים בשכלם בלבד ומבינים מה שיאמר להם הוא מה שנאמר (בראשית טו) ותרדמה נפלה על אברם אחר כן כתיב ויאמר לאברם ויחזקאל אמר (יחזקאל לז) היתה עליו יד ה' ודניאל אמר (דניאל ז) אתכרית רוחי אנא דניאל וגו' וזו היא נשמתן של צדיקים שתחלתה וסופה עם קדישי עליון מדורה ולפיכך דימו את הצורה ליוצרה וקראו ליציאת הנשמה הזאת מגוף האדם לידה שניה כשהיא סלת נקיה והוא שאמר דוד ע"ה (תהלים קלא) כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי והנפש הזאת תשוב לקדמותה דרך הנחתה אל האלהים אשר נתנה והוציאה ממעונה ונהנית מזיו השכינה ולעולם יושבת עדינה בורכת ומתברכת באהבה רבה וזהו חיי העולם הבא. ועליו אמרו ז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ואין למעלה לא עמידה ולא ישיבה ולא עורף ולא עפוי אלא נפשותיהן של צדיקים יושבות ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה:

וכשתעיין בכל מלה ומלה מן המאמר הזה תמצא שיש להענין בפני עצמו ויעלה בידך שהנשמות האלו קיימים לעולם במעלה הנזכרת ושאין בעולם הבא שנוי אלא במעלה בלבד כי לפי זכות כל אחד ואחד מהנשמות תשתנה מעלתה וקורבתה לבורא יתברך זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם שתורתם אומנתם כוללת כל חכמה משיבת נפש נאמנה תמימה כמו שארז"ל (אבות פ"ה) הפך בה והפך בה סמא דכולא בה:

ומאהבת השם את ישראל מכל עובדי כוכבים ומשמרו את השבועה שנשבע לאבותינו הנחילנו התורה שבזכותה אנו נוחלים חיי העולם הבא ועולים אל המעלה הנזכרת כמ"ש חלק (דף צ.) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וזה היה חסד מאת הש"י שרצה לעשות עמנו להמציאנו לתועלתנו ולזכותנו כמו שנאמר (דברים ו) לטוב לנו כל הימים לחיותנו ואין חיים אלא חיי העולם הבא והואיל ואין אדם זוכה למעלת הטובה והגדולה הזאת אלא על ידי תורה הרי כל אדם חייב לשקוד כל ימיו על תלמוד תורה ולהמית עצמו עליה ולא יפסיק אלא לדברים הכרחיים שאי אפשר לקיום הגוף זולתם ולטהר ולקדש עצמו מתאוות העולם השפל ואפל הזה ולהעלות ממעמקים ומחשבים. זולת לעבוד לפני ה' ולשרתו ולברך בשמו. והשם יברך בשלום את עמו. ולפי שידעו הטעם הזה חכמינו ז"ל שהם חכמים על האמת חסו על כבוד הרב יותר מכבוד האב ואמרו ב"מ (דף לג.) זה מביאו לחיי העולם הזה וזה מביאו לחיי העולם הבא ואינו זוכה לחיי העולם הבא אלא הזוכה לתלמוד תורה כמו שאמרו (אבות פ"ב) קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא ומפני שזו היתה הכוונה ביצירת האדם אמרו (שם) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת להודיעך שזה הוא תכלית האדם וגדולה מעלת המלמד ממעלת הלומד כמו שאמרו ב"ב (דף ט.) גדול המעשה יותר מן העושה. ואין זוכה ללמד אלא זכאי כמו שאמרו (שם דף קיט:) מגלגלין זכות על ידי זכאי:

כהיום הזה שזכו וזיכו הקהלה הקדושה. אבן הראשה. קהלות הקדש רומי יצ"ו. ויהיה בעזרה ויתיר מאסרינו ומאסרם מעדת כבוד מעלתם הציצו. ורבים מישני אדמת עפר הקיצו. אשר שלחו שלוחם וכתבו בנועם אמריהם וגדולי הדור באו אחריהם למלאות דבריהם לדרוש מעל ספרי פירושו הרב הגדול מאורנו ומורינו הרב רבי משה בר מיימון ז"ל שפירש המשניות בלשון ערב. לפי שאין בקיאין בלשון הזה היום אלא מעט מהרבה ואפי' בספרד כ"ש בארצות ההם. ולא נמצאו כל העתקות בלשון הקדש מפני שתוך הזמן שעבר לא היו חוששים להעתיקם כי רגילים היו ברוב המקומות בלשון ערב והיא הנותנת לרב הנזכר לחברם בלשון ערב כי יכול היה הרב לפרש בלשון הקדש וכן עשו רבנים וגאונים אחרים שהיו לפניו שפירשו תורה כתובים נביאים והרבה מן גמרא ועשו שאלות ותשובות הכל בלשון ערב מן הטעם שאמרתי וע"פ שלוחם וכתבם אמרו שבאו לידם קצת מן הפירושים הנזכרים בלשון הקורש וראו אותו חדש. קדוש ומקודש. כי לא נמצא בידם קודם לכן מאומה מכל הפירושין הללו. וישאלו באלהים מכל קהל וקהל למסור הפירושים הנזכרים ביד שלוחם אם כבר העתיקו ואם לאו להעיר את רוח היודעים להעתיק וסוד הרב להמתיק:

ובהגיע שלוחם במדינת סרקוסט"ה זו דעל נהר אבר"ה מותבה בשנת נ"ז לפרט בחדש כסלו עמדו לפני ראשי הקהל יצ"ו לעשות שליחותם בחזקתם ונשמע פתגם הקהל הקדוש שברומי לפניהם והסכימו ביניהם שלא לשנות אחר דבריהם והבאים אתריהם ולקיים היוצא מפיהם ככל אשר שאלו עיניהם ועמדו האגשים מביניהם התנדבו מאליהם לעשות מעשיהם:

ואני נתנאל הרופא בן ר' יוסי בן אלמלי הדל באלפי פציתי פי להעתיק סדר אחד מאלו הפירושים. ועלה בגורלי סדר קדשים שמחתי עליו כמוצא שלל רב אע"פ שנתקשה לי העתקת דברי הרב אמרתי זכות אבותי סייעתני וצדקתם העלתני אל מלאכת העתקת סדר זה לפי שמצאתי רז"ל אמרו מנחות (דף קי.) כל העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם:

וכל יודע עד ודיין שהמעתיק מלשון אל לשון לא ימלט משגיאות מכמה טעמים. הא' שצריך להקדים המאוחר ולאחר המוקדם כדי שיובן הענין בלשון המועתק. שאם נעתיק מלה במלה בלי איחור והקדמה ישתבש הענין לפי שאין כל הלשונות שוות להקדים ולאחר מלות ידועות. עוד שלשון הקודש בעונותינו היום קצר בפינו ואין אנו רגילין לספר בו ספורים כ"ש להעתיק אליו ספרים:

עוד שיש בלשון ערב מלות ושמות שאם יעתיק אותו המעתיק לבדם לא יובן מהם הענין שנתכוין לו המחבר. ולפיכך צריך המעתיק להוסיף ביאור ויש בלשון ערב שמות שלא נמצאת להם העתקה עד עתה. עוד יש בלשון ערב מלה אתת מורה פעם על ענין אחד ופעם על ענין שני הכל לפי מקומו ועניינים אתרים יאריך ספורם עכשיו שמביאין לידי שבוש. כ"ש שהנמצא בידינו מספרי הפירושים האלו אינן מוגהין ויש בהן תוספת וגרעון ושבוש בעניינים. ומי יוכל לתרץ קושיא או לתקן ענין בסדר זה שאין בקיאין בו אלא גדולי ישראל. ואני לא למדתי בעונותי גמרא אלא מעט מהרבה. רק גדלתי במלאכת הרפואה ועמדתי על מקצת ספרי חכמות. וראוי הייתי לימנוע עצמי ולהרחיק (מרחקים) *[מדברים] אלו ולמשוך ידי ממלאכה שאינה ראויה לי אבל נשענתי אמרי ע"י סייעתא דשמיא לשני דברים:

האחד שהיא מלאכה לשם שמים וצור יצוק עמדי וחבירי יקיימוה בידי:

והב' על מה שנאמר עת לעשות לה'. מפני שלשון הערב הולך ומתמעט ואפשר שיאבדו הפירושים האלו באבדן הלשון מתוך הקהל כמו שאבדו עד היום הזה מתוך חכמים שלא ידעו לשון ערב. כי כל דבר שאין אדם נהנה ממנו הרי הוא בחזקת אבוד אצלו: לפיכך אפיל אני תחנתי לפני כל הקורא בהעתקתי זו לדון אותי לכף זכות במה שנכנסתי לפני ולפנים עם הנגשים אלה. וכשימצא בו טעות יתלה בשינוי הלשון או בשבוש הספרים שבידינו או שום דבר מכל מה שזכרתי למעלה. אולי יוכל הועיל אולי יציל. ואם לא ימצא דרך להצילני. ומים הטעות להעלני. יתקן המעות אחר שיתבאר אצלו שהוא מתקן והאלהים ישלם לו גמול טוב במעשה ידיו. כרוב רחמיו וחסדיו:

והנני מתחיל להסדיר העתקתי. ולעבוד את עבודתי. בעזרת צור אמונתי. אשר בידו רוחי ונשמתי. והשם יתברך יצילני מפחד שגיאות פחדתי.

וידריכני בנתיב מצותיו, כי בו חפצתי.