התורה והמצוה על שמות כא כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< התורה והמצוה על שמות • פרק כא >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • 



פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כא כו:

צג. וכי יכה איש את עין עבדו. לפי הסדר הראוי היה לו לסדר וכי יריבון אנשים, וכי ינצו אנשים, וכי יכה איש את עבדו. וכי יכה איש את עין עבדו. להסמיך הלכות בני חורין והלכות עבדים זל"ז. וזהו שאמרו וכי יכה איש את עין עבדו למה נאמר. ופירשו חז"ל שמפני שהתורה אמרה לעולם בהם תעבודו , לכן החמירה התורה על האדון המכה את עין עבדו, שיהיה חמור יותר מן המכה את עין בן חורין או עין עבד עברי. שאין צריך רק לשלם לו דמי עין, ובעבד כנעני החמירה על האדון שאין די בזה.

כי אם יהיה הדין שישלם לו דמי הנזק, הלא מה שקנה עבד קנה רבו, והוא עובד בו לעולם וינהוג בו באכזריות לשחת ראשי אבריו בלא משפט. ועל כן סדר פ' זו אחר מה שאמרו עין תחת עין. רצונו לומר הגם שבהכה בן חורין הדין הוא שישלם עין תחת עין, בהכה עבדו כנעני הכתוב הוציאו מכללו [רצונו לומר מכלל בן חורין] להחמיר עליו [רוצה לומר על האדון] שהוא יוצא בראשי אברים. לכך נאמרה פרשה זו, רצונם לומר, לכך נאמר זה אחר עין תחת עין.

ומה שאמרו אשה מנין, נשנה ונתבאר למעלה ( משפטים סט ).

ומה שאמרו לחייב על זה בפני עצמו, התבאר בפי' הספרא קדושים ( קדושים קא ).שאתיא בין כר' יאשיה בין כר' יונתן.

ומה שנאמר ר' אליעזר אומר בכנעני הכתוב מדבר, כבר התבאר ( משפטים עט ) שסבירא ליה לר”א שסתם עבר ואמה היא כנענית. וצריך עיון הלא זה ידענו שאין מדבר בעברית מן לא תצא כצאת העבדים.

צד. וכי יכה ושחתה. ממה שאמרו ושחתה ממעט העלה ירוד, הינו קרום על גבי עינו [לפירוש הערוך שבת (דף עח) שכן כוחלין לירוד, ועיין רש"י ותוס' שם] שלשון השחתה מורה על שאין לה רפואה. וממה שאמר וכי יכה, למד שצריך שיעשה מעשה, וכן הוא בתוספתא (פ"ט דבבא קמא).

ומה שאמרו בגמרא בבא קמא (דף צא) משום דאבעית נפשיה, בא לתת טעם לדבר, למה קורא זה שלא עשה מעשה. דהא מצינו הכאה גם באמצעות האויר כמו מכת דבר וכדומה, ועיין בתוס' (שם ודף צח).

צה. לחפשי ישלחנו תחת עינו . מה שאמרו תחת עינו תחת שנו מיותר. וסבירא ליה לת”ק שתחת עינו מלמד שאין צריך גט שחרור, רק העין לבדו מוציאו חפשי. ותחת שנו מלמד שאם הכה עינו ושנו בזאח”ז יוצא לחפשי בא' מהם. ובעד השני צריך לשלם נזקו. [אבל אם הכה עינו ושנו יחדו אינו נוטל כלום. וזה דלא כהים של שלמה שפי' דברי הרמב"ם שגם בהכה יחדו ישלם בעד עינו].

והנה דרשה זו ולא בעד עינו ושנו, מודו בה כולי עלמא כמה שאמרו בבבא קמא (דף ע"ד ע"ב). אולם במה שממעט מן תחת עינו שאין צריך גט שחרור פליג ר' אליעזר, והוא סבירא ליה שתחת עינו המיותר מלמד שאף אם הוא קטן יוצא לחירות בזה. דלא נלמד משתלח ממשלח. ולמד שצריך גט שחרור מלשון ישלחנו שמשמע שצריך לשלחו. שלשון שליחות שנאמר בעבד ואשה הוא על ידי שטר. שהיה לו לומר לחפשי יצא, וכמה שאמרו בעבד עברי ובשביעית יצא לחפשי, וכן אמר בקדושין (כד ע"ב) אלבא דר"ש.



<< · התורה והמצוה על שמות · כא · כו · >>



קיצור דרך: mlbim-jm-21-26