הוצאת ספר תורה
בימים הבאים אין אומרים אל ארך אפים:
יג מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר. (תהלים קמה, יג) יְהֹוָה מֶֽלֶךְ, יְהֹוָה מָלָךְ, יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (סופרים יד, ד) יא יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהלים כט, יא) אַב הָרַחֲמִים,
כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם. (תהלים נא, כ) כִּי בְךָ לְבַד בָּטָֽחְנוּ, מֶֽלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.לה ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (במדבר י, לה)
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם.(ישעיהו ב, ג)
בריך שמיה
[עריכה]
רבי שמעון פתח: "כשמוציאים ספר תורה בצבור לקרוא בו נפתחים שערי [שמיים של] הרחמים, וצריך האדם לומר כך (זהר ויקהל, רו א, ד"ה אמר):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ , וּלְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ,) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְלָם. אָמֵן:
ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד. (דברים ו, ד) והקהל חוזר
ד גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (תהלים לד, ד)
ה רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)
ט רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)
בשבת:
עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל, וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִתְבַּרַךְ, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – כִּרְצוֹנוֹ, וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, (מסכת סופרים יד, ו)
וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּֽנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לְעֵינֵי-כׇל-חָי, וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ כַּכָּתוּב:
ה שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו. (תהלים סח, ה) וְנִרְאֵֽהוּ עַֽיִן בְּעַֽיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵֽהוּ כַּכָּתוּב: כִּי עַֽיִן בְּעַֽיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן. (ישעיהו נב, ח) וְנֶאֱמַר:
ה וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר. (ישעיהו מ, ה)
כשמניח הספר על הבימה, בשבת: וְיַעֲזֹר, וְיָגֵן, וְיוֹשִׁיעַ (ברכת אבות) לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ (ע"פ תהלים יח, לא) , וְנֹאמַר אָמֵן.
וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתו עָלֵֽינוּ בִּזְמַן קָרוֹב , וְיָחֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ, וּפְלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל, לְחֵן, וּלְחֶֽסֶד, וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. (מסכת סופרים יד, ו)
הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, (דברים לב, ג)
וּתְנוּ כָבוֹד (ע"פ ירמיהו יג, טז) לַתּוֹרָה.
ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. (דברים ד, ד)
קורא בתורה, ואסור לדבר אפילו דברי תורה בעת הקריאה, אלא אזני כל העם אל ספר תורה.
בימים הבאים אין אומרים אל ארך אפים:
יג מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר. (תהלים קמה, יג) יְהֹוָה מֶֽלֶךְ, יְהֹוָה מָלָךְ, יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (סופרים יד, ד) יא יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהלים כט, יא) אַב הָרַחֲמִים,
כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם. (תהלים נא, כ) כִּי בְךָ לְבַד בָּטָֽחְנוּ, מֶֽלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.לה ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (במדבר י, לה)
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם.(ישעיהו ב, ג)
בריך שמיה
[עריכה]
רבי שמעון פתח: "כשמוציאים ספר תורה בצבור לקרוא בו נפתחים שערי [שמיים של] הרחמים, וצריך האדם לומר כך (זהר ויקהל, רו א, ד"ה אמר):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ , וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְלָם.
ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד. (דברים ו, ד) והקהל חוזר
ד גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (תהלים לד, ד)
ה רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)
ט רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)
בשבת:
עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל, וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִתְבַּרַךְ, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – כִּרְצוֹנוֹ, וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, (מסכת סופרים יד, ו)
וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּֽנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לְעֵינֵי-כׇל-חָי, וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ כַּכָּתוּב:
ה שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו. (תהלים סח, ה) וְנִרְאֵֽהוּ עַֽיִן בְּעַֽיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵֽהוּ כַּכָּתוּב: כִּי עַֽיִן בְּעַֽיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן. (ישעיהו נב, ח) וְנֶאֱמַר:
ה וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר. (ישעיהו מ, ה)
כשמניח הספר על הבימה, בשבת: וְיַעֲזֹר, וְיָגֵן, וְיוֹשִׁיעַ (ברכת אבות) לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ (ע"פ תהלים יח, לא) , וְנֹאמַר אָמֵן.
וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתו עָלֵֽינוּ בִּזְמַן קָרוֹב , וְיָחֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ, וּפְלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל, לְחֵן, וּלְחֶֽסֶד, וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. (מסכת סופרים יד, ו)
הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, (דברים לב, ג)
וּתְנוּ כָבוֹד (ע"פ ירמיהו יג, טז) לַתּוֹרָה.
ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. (דברים ד, ד)
קורא בתורה, ואסור לדבר אפילו דברי תורה בעת הקריאה, אלא אזני כל העם אל ספר תורה.
בימים הבאים אין אומרים אל ארך אפים:
נז יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. (מלכים א ח, נז)
ט הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם. (תהלים כח, ט)
לה ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (במדבר י, לה)
י בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. (תהלים קלב, י)
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם.(ישעיהו ב, ג)
בריך שמיה
[עריכה]נהגו לומר בריך שמיה ביום שאומרים בו מוסף.
רבי שמעון פתח: "כשמוציאים ספר תורה בצבור לקרוא בו נפתחים שערי [שמיים של] הרחמים, וצריך האדם לומר כך (זהר ויקהל, רו א, ד"ה אמר):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדָּשָׁךְ , לְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא עַבְדָּךְ פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא דִקְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבִּי בְּאוֹרַיְתָךְ, (וְתִיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ,) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְלָם. אָמֵן:
טו אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)
ד גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (תהלים לד, ד)
ה רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)
ט רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)
לב כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהֹוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. (תהלים יח, לב) ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. (דברים לג, ד) יח עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. (משלי ג, יח) יז דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. (משלי ג, יז) קסה שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. (תהלים קיט, קסה) יא יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהלים כט, יא)
עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל, וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִתְבַּרַךְ, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – כִּרְצוֹנוֹ, וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, (מסכת סופרים יד, ו)
תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתו עָלֵֽינוּ בִּמְהֵרָה , וְיָחֹן וְיָחוּס וְיָחְמֹל וִירָחֵם עַל פְּלֵטָתֵֽנוּ, וְעַל פְּלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל, בְּחֵן בְּחֶֽסֶד בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, וְאִמְרוּ כׇּל הָעַם אָמֵן. (מסכת סופרים יד, ו)
הָרַחֲמָן הוא יַחְזִיר שִבְיָתֵֽנוּ וְשִבְיָת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְיוֹצִיאֵֽנוּ מִכׇּל צָרוֹתֵֽינוּ לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה בְּקָרוֹב, וְאִמְרוּ כׇל הָעַם אָמֵן.
ב יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. (תהלים קיג, ב)כִּי שֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא, הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, (דברים לב, ג)
וּתְנוּ כָבוֹד (ע"פ ירמיהו יג, טז) לַתּוֹרָה.
מד וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ד, מד) ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. (דברים לג, ד)
לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. (שמואל ב כב, לא)קורא בתורה, ואסור לדבר אפילו דברי תורה בעת הקריאה, אלא אזני כל העם אל ספר תורה.
בימים הבאים אין אומרים אל ארך אפים:
לה ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (במדבר י, לה)
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם.(ישעיהו ב, ג)
בריך שמיה
[עריכה]
רבי שמעון פתח: "כשמוציאים ספר תורה בצבור לקרוא בו נפתחים שערי [שמיים של] הרחמים, וצריך האדם לומר כך (זהר ויקהל, רו א, ד"ה אמר):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית , לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְלָם. אָמֵן:
ד גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (תהלים לד, ד)
ה רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)
ט רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)
עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל, וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִתְבַּרַךְ, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – כִּרְצוֹנוֹ, וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, (מסכת סופרים יד, ו)
וְתֵרָאֶה מַלְכוּתו עָלֵֽינוּ , וְיָחֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ, עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל, אָמֵן. (מסכת סופרים יד, ו)
הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, (דברים לב, ג)
וּתְנוּ כָבוֹד (ע"פ ירמיהו יג, טז) לַתּוֹרָה.
קורא בתורה, ואסור לדבר אפילו דברי תורה בעת הקריאה, אלא אזני כל העם אל ספר תורה.
בימים הבאים אין אומרים אל ארך אפים:
נז יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. (מלכים א ח, נז)
ט הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם. (תהלים כח, ט)
לה ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (במדבר י, לה)
י בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. (תהלים קלב, י)
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם.(ישעיהו ב, ג)
בריך שמיה
[עריכה]נהגו לומר בריך שמיה ביום שאומרים בו מוסף.
רבי שמעון פתח: "כשמוציאים ספר תורה בצבור לקרוא בו נפתחים שערי [שמיים של] הרחמים, וצריך האדם לומר כך (זהר ויקהל, רו א, ד"ה אמר):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדָּשָׁךְ , לְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא עַבְדָּךְ פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא דִקְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבִּי בְּאוֹרַיְתָךְ, (וְתִיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ,) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְלָם. אָמֵן:
טו אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)
ד גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (תהלים לד, ד)
ה רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)
ט רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)
לב כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהֹוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. (תהלים יח, לב)
ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. (דברים לג, ד)
יח עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. (משלי ג, יח)
יז דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. (משלי ג, יז)
קסה שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. (תהלים קיט, קסה)
יא יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהלים כט, יא)
ג כִּי שֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. (דברים לב, ג)
לא יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ. (דברי הימים א טז, לא)
יב יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ. (תהלים מח, יב)
עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל, וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִתְבַּרַךְ, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – כִּרְצוֹנוֹ, וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, (מסכת סופרים יד, ו)
תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתו עָלֵֽינוּ בִּמְהֵרָה , וְיָחֹן וְיָחוּס וְיָחְמֹל וִירָחֵם עַל פְּלֵטָתֵֽנוּ, וְעַל פְּלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל, בְּחֵן בְּחֶֽסֶד בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, וְאִמְרוּ כׇּל הָעַם אָמֵן. (מסכת סופרים יד, ו)
הָרַחֲמָן הוא יַחְזִיר שִבְיָתֵֽנוּ וְשִבְיָת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְיוֹצִיאֵֽנוּ מִכׇּל צָרוֹתֵֽינוּ לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה בְּקָרוֹב, וְאִמְרוּ כׇל הָעַם אָמֵן.
ב יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. (תהלים קיג, ב)כִּי שֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא, הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, (דברים לב, ג)
וּתְנוּ כָבוֹד (ע"פ ירמיהו יג, טז) לַתּוֹרָה.
מד וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ד, מד) ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. (דברים לג, ד)
לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. (שמואל ב כב, לא)קורא בתורה, ואסור לדבר אפילו דברי תורה בעת הקריאה, אלא אזני כל העם אל ספר תורה.
הנוסחים משולבים:
[עריכה]← בחול: חצי קדיש
← ספרדים בשבת: קדיש תתקבל
← אשכנזים בשבת: קדיש יתום
בימים הבאים אין אומרים אל ארך אפים:
יג מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר. (תהלים קמה, יג) יְהֹוָה מֶֽלֶךְ, יְהֹוָה מָלָךְ, יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (סופרים יד, ד) יא יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהלים כט, יא) אַב הָרַחֲמִים,
כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם. (תהלים נא, כ) כִּי בְךָ לְבַד בָּטָֽחְנוּ, מֶֽלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.נז יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. (מלכים א ח, נז)
ט הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם. (תהלים כח, ט)
לה ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (במדבר י, לה)
י בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. (תהלים קלב, י)
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם.(ישעיהו ב, ג)
בריך שמיה
[עריכה] נוסח עדות המזרח: נהגו לומר בריך שמיה ביום שאומרים בו מוסף.
רבי שמעון פתח: "כשמוציאים ספר תורה בצבור לקרוא בו נפתחים שערי [שמיים של] הרחמים, וצריך האדם לומר כך (זהר ויקהל, רו א, ד"ה אמר):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית נוסח אשכנזים: מַקְדְּשָׁךְ נוסח עדות המזרח: מִקְדָּשָׁךְ , נוסח אשכנז: וּלְאַמְטוֹיֵי נוסח ספרד: וּלְאַמְטוּיֵי נוסח עדות המזרח: לְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא נוסח אשכנזים: פְקִידָא נוסח עדות המזרח: עַבְדָּךְ פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא נוסח אשכנזים: בֶּאֱלָהָא נוסח עדות המזרח: בֶּאלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא נוסח אשכנזים: קְשׁוֹט נוסח עדות המזרח: דִקְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, נוסח אשכנזים: וּמַסְגֵּא נוסח עדות המזרח: וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ נוסח ספרד: קַדִּישָׁא יַקִּירָא כל השאר: יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח נוסח אשכנזים: לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, נוסח עדות המזרח: לִבִּי בְּאוֹרַיְתָךְ, נוסח אשכנז: נוסח ספרד: (וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ,) נוסח עדות המזרח: (וְתִיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ,) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין נוסח אשכנזים: דְּלִבָּאִי נוסח עדות המזרח: דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְלָם. נוסח אשכנז: כל השאר: אָמֵן:
ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד. (דברים ו, ד) והקהל חוזר
טו אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)
ד גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (תהלים לד, ד)
ה רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)
ט רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)
לב כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהֹוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. (תהלים יח, לב)
ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. (דברים לג, ד)
יח עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. (משלי ג, יח)
יז דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. (משלי ג, יז)
קסה שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. (תהלים קיט, קסה)
יא יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהלים כט, יא)
נוסח מרוקו: ג כִּי שֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. (דברים לב, ג)
לא יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ. (דברי הימים א טז, לא)
יב יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ. (תהלים מח, יב)
נוסח אשכנזים: בשבת:
עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל, וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִתְבַּרַךְ, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – כִּרְצוֹנוֹ, וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, (מסכת סופרים יד, ו)
וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּֽנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לְעֵינֵי-כׇל-חָי, וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ כַּכָּתוּב:
ה שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו. (תהלים סח, ה) וְנִרְאֵֽהוּ עַֽיִן בְּעַֽיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵֽהוּ כַּכָּתוּב: כִּי עַֽיִן בְּעַֽיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן. (ישעיהו נב, ח) וְנֶאֱמַר:
ה וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר. (ישעיהו מ, ה)
כשמניח הספר על הבימה, בשבת: וְיַעֲזֹר, וְיָגֵן, וְיוֹשִׁיעַ (ברכת אבות) לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ (ע"פ תהלים יח, לא) , וְנֹאמַר אָמֵן.
נוסח אשכנזים: וְתִגָּלֶה נוסח עדות המזרח: תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתו עָלֵֽינוּ נוסח אשכנזים: בִּזְמַן קָרוֹב נוסח עדות המזרח: בִּמְהֵרָה , וְיָחֹן נוסח עדות המזרח: וְיָחוּס וְיָחְמֹל וִירָחֵם עַל פְּלֵטָתֵֽנוּ, נוסח אשכנזים: וּפְלֵטַת נוסח עדות המזרח: וְעַל פְּלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל, נוסח אשכנזים: לְחֵן, וּלְחֶֽסֶד, וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר נוסח עדות המזרח: בְּחֵן בְּחֶֽסֶד בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, וְאִמְרוּ כׇּל הָעַם אָמֵן. (מסכת סופרים יד, ו)
הָרַחֲמָן הוא יַחְזִיר שִבְיָתֵֽנוּ וְשִבְיָת עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְיוֹצִיאֵֽנוּ מִכׇּל צָרוֹתֵֽינוּ לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה בְּקָרוֹב, וְאִמְרוּ כׇל הָעַם אָמֵן.
ב יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. (תהלים קיג, ב)נוסח אשכנזים: הַכֹּל נוסח עדות המזרח: כִּי שֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא, הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, (דברים לב, ג)
וּתְנוּ כָבוֹד (ע"פ ירמיהו יג, טז) לַתּוֹרָה.
ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. (דברים ד, ד)
מד וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ד, מד) ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. (דברים לג, ד)
לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. (שמואל ב כב, לא)קורא בתורה, ואסור לדבר אפילו דברי תורה בעת הקריאה, אלא אזני כל העם אל ספר תורה.
קישורים חיצוניים
[עריכה]- פתיחת ההיכל והוצאת ספר תורה באתר הפיוט והתפילה - לחן ירושלמי מההתחלה ועד "אל-תשב פני משיחך", ואשכנזי (אשכנז) מההתחלה ועד "כי קדוש ה' אלהינו".
- גדלו לה' - הוצאת ספר תורה באתר הפיוט והתפילה - לחן מרוקאי מ"גדלו לה'" ועד הסוף.
