דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק טז

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק טז
→חלק שני, פרק טו	חלק שני, פרק יז←

‫ואמנם כי נראה עוד יותר כי גם בדרבנן, היינו בתקנות הכוללות, גם שם‬ ‫כל דבריהם רק בנוגע לגדר הדברים, וסוף פרטיהם, ומבואר נגלה שגם שם כבר‬ ‫היו כולם לפניהם מהימים הראשונים, וכל דבריהם עליהם כעל כל דברים קבועים‬ ‫שנתפשטו בכל ישראל, והם חוקרים בהם רק על סופי פרטי פרטיהם‪.‬‬

‫וגם שם נראה במקומות הרבה את הדבר הזה עצמו כי דבריהם באו כבר‬ ‫על דברי יסוד המשנה הסדורה וקבועה לפניהם‪.‬‬

‫ועי׳ לדוגמא במשנה במס׳ עירובין ד׳ ס"ט: (פ״ו מ"ג): ‬ ‫אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו‬ ‫ולהם, ושלהם מותרין לו ולהם "נתנו לו רשותן" הוא מותר והן אסורין, היו‬ ‫שנים וכו׳‪.‬‬

‫מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום, ובית הלל אומרים‬ ‫משחשיכה‪.‬‬ ‫ ומבואר שעל זה שנאמר במשנתינו "נתנו לו רשותן" פליגי בית שמאי ובית‬ ‫הלל, אם זה הוא דוקא אם נתנו לו רשותן מבעוד יום היינו מערב שבת, או שכן‬ הוא גם אם נתנו לו רשותן גם בשבת עצמו, דהיינו משחשיכה‪.‬‬

‫והדבר ידוע שגם כל דין עירובי חצירות, היינו כל עיקד דין איסור טלטול‬ ‫בחצר של דיורין שונים, הוא רק תקנה מדרבנן‪.‬‬

‫והננו רואים בזה עוד יותר שהרי גם עצם דין המשנה עצמה גם הוא כבר‬ ‫אינו בעיקר דין התקנה הזאת, וגם דברי יסוד המשנה במקום הזה הנם כבר בפרט דחוק מדיני התקנה הזאת‪.‬‬

‫ומחלקותם של בית שמאי ובית הלל הוא כבר מפורש על דברי המשנה, ‫ובנוגע לביאור דבריה במה שנאמר בה "נתנו לו רשותן" אם הכונה מערב שבת‬ ‫או גם בשבת‪.‬‬

‫ועי׳ במס׳ מקואות פרק ד׳ משנה א׳:‬

"המניח כלים תחת הצנור אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים אפי׳ כלי‬ ‫גללים כלי אבנים כלי אדמה פוסלין את המקוה‪.‬‬

‫אחד המניח ואחד השוכח כדברי בית שמאי ובית הלל מטהרין בשוכח‪.‬‬"

‫והלשון במשנה שבא שם "המניח כלים" סוברים בית שמאי שאין זה דוקא‬ "ואחד המניח ואחד השוכח" ובית הלל סוברים דוקא מניח‪.‬‬

‫וכבר נתבאר לנו בפרק הקודם ענין הלשון הזה "כדברי בית שמאי וכו׳"‬ ‫שהכונה שלבית שמאי ענין דברי המשנה כן ולבית הלל כן.

‫והדבר ידוע כי כל דין מים שאובין הפוסלין כשיש כבד רוב מקוה הוא‬ ‫רק מדרבנן‪.‬‬

‫וכל דין משנתינו אינו כלל בעיקר דין התקנה בזה כי אם בדין מקרה‬ ‫שקרה בפרט של תקנה זו, ועל דברי המשנה מזה ילכו דברי בית שמאי ובית הלל‪. ‬‬ ‫ועי׳ במס׳ שבת ריש פרק ג׳:‬

‫כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יתן עד‬ ‫שיגרוף או עד שיתן את האפר‪.‬‬ ‫בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל ‬אומרים חמין ותבשיל.

‫בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין‪.‬ ‬ והדבר ידוע שכל איסור הטמנה אינו אלא מדרבנן ודברי בית שמאי ובית‬ ‫הלל אינם הולכים בנונע להאיסור, כי אם ‬בנוגע לההיתר, היינו בנוגע לפרטי דברי‬ ‫ההיתר האמורים במשנה‪.‬‬ ‫ שעל זה שנאמר במשנה בהיתר התקנה כשהתנור גרוף וקטום, על זה יאמרו‬ ‫בית הלל שהכונה שאז כבר מותר לגמרי בכל האופנים, ובית שמאי סוברים שאז‬ ‫הותר בדין המשנה רק חמין אבל לא תבשיל, וגם זה רק ליטול אבל לא להחזיר‪.‬‬

‫ועי׳ מעשרות פרק ד׳ משנה ב׳:‬

‫תינוקות שטמנו תאנים לשבת ושכחו לעשרן לא יאכלו למוצאי שבת עד‬ ‫שיעשרו‪.‬‬

‫כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין‪.‬‬

‫והיינו שבית הלל סוברין שדין שבת קובעת הוא כל שיחדה לשבת וגם‬ ‫קודם שהגיע שבת, ובית שמאי סוברים שזה הוא רק בהגיע שבת‪.‬‬

‫אבל הדבר ידוע שכל דין זה ששבת קובעת למעשר אינו אלא תקנה‬ ‫מדרבנן‪.‬‬

‫והנה הי׳ כל זה כבר ערוך לפניהם ומחלקותם הם איך הדין בכלכלת שבת‬ ‫לפני השבת‪.‬‬

ועי׳ ברכות פרק ו׳ משנה ה׳:

‫ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, ברך על הפרפרת‬ ‫שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, ברך על הפת פטר את הפרפרת‬ ‫על הפרפרת לא פטר את הפת‪.‬‬

‫בית שמאי אומרים אף לא מעשה קדרה‪.‬‬ ‫ ובכלל נראה כן מכל מחלוקותיהם בתפלה וקידוש וברכת המזון, שהכל הי׳‬ ‫כבר ערוך ומתוקן ומקובל, וכל דבריהם הם יסבו רק בפרטים רחוקים הנוגעים לזה‬ ‫ובדיני קדימה ואיחור, אשר ברבות הימים בא בכל כיוצא בזה גם שינוי מנהגים‪.‬‬

‫ולדוגמא הנה נחלקו במס׳ ברכות ריש פרק ח׳:‬

‫בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל‬ ‫אומרים מברך על היין ואחר כך ‬מברך על היום‪.‬‬

‫ומבואר מעצמו כי דבר קידוש היום, וזה שקידוש היום על היין, ונוסח‬ ‫המתוקן, כל זה היו דברים קבועים ועומדים, וגם כל דבר הברכות כולם ידועים‬ ‫ונוסחאותיהם מפורסמים ועומדים אצל כל אדם‪.‬‬

‫וכל מחלוקותיהם הם הוא רק על פרט המקבל בדרכו שינוי מנהגות בין‬ ‫העם, וכמו שבאו בכל כיוצא בזה מנהגים שונים גם לאחרי חתימת התלמוד, וגם‬ ימים רבים אחר זה בין אשכנזים לספרדים.

‫וכן הדבר במשנה ה׳ שם לענין הבדלה:‬

‫בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים‬ ‫מזון והבדלה, בית שמאי אומרים שברא מאור האש, ובית הלל אומרים בורא‬ ‫מאורי האש‪.‬‬ ‫ומבואר שהבדלה ונוסחתה, וגם זה לצרף כל הברכות האלה יחד עם ההבדלה, כל זה היו דברים נהוגים ובאים וקבועים ועומדים‪.‬‬

וכל מחלוקותיהם של בית שמאי ובית הלל אינו כי אם זה, אם בשמים‬ תחלה או ברכת המזון תחלה‪.‬‬ ‫ שזה עצמו אינו כי אם דבר הבא בדרך מקרה דהיינו במי שאכל בשבת‬ ‫וחשכה לו, ואין לו יין אלא שיעור כוס אחד^(לג).

‫ובמשנה במס׳ פסחים פרק י׳ משנה ו׳ בנונע להגדה והלל בלילי פסחים‬ ‫נאמר שם‪:‬ ‬ ‫עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה, ובית הלל‬ ‫אומרים עד חלמיש למעינו מים‪.‬‬

וגם במקום הזה באו דבריהם לא בלבד על הדבר הקבוע מהימים הראשונים, ‫כי אם גם על המסודר כבר לפניהם במשנה‪.‬‬

‫ולשון המשנה שם ביסודה בלא מה שנתוסף אחר זה עליה מדברי התנאים הי'‬

"מזגו לו כוס ראשון הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת‬ ‫הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וגופו של פסח, מזגו לו כוס שני, וכאן הבן‬ ‫שואל לאביו — ואם אין דעת בבן אביו מלמדו — מה נשתנה הלילה הזה וכו׳‬ ‫בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת‬ ‫לבנך כו׳ לפיכך אנחנו חייבים וגומ׳ ונאמר לפניו הללויה וחותם בגאולה, מזגו לו‬ ‫כוס שלישי מברך על מזונו, רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר‪.‬״‬

‫ולפנינו כבר נתוסף על יסוד המשנה כל דברי התנאים השייכים לזה, כל‬ ‫דבר על מקומו‪.‬‬

‫וכבר אצל "מזגו לו כוס ראשון״ נתוסף:

‫בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל‬ ‫אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום.

‫וזה אינו ענין כלל שנאמר שדבריהם נשנו במקום הזה ביחוד, שהרי מחלקותם‬ ‫של בית שמאי ובית הלל אינה על לילי פסחים ביחוד, וארבע כוסות, כי אם‬ ‫בכל השנה כולה בכל השבתות וימים טובים, כל שיש בו קידוש היום‪.‬‬

‫וכן הדבר שזה נסדר כבר במשנה במס׳ ברכות פרק ח׳ סתם על כל שיש‬ ‫שם קידוש היום, רק שמדרך המשנה לחזור על הדבר בכל מקום הנוגע אף שזה‬ ‫לא נשנה שם‪.‬‬

‫והדבר פשוט שלשון יסוד המשנה הי׳ ״מזגו לו כוס ראשון‪ ,‬הביאו לפניו‬ ‫מטבל בחזרת וכו'". ‬ ‫וכן נתוסף על "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין״‪:‬‬

‫אף על פי שאין חרוסת מצוה ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר מצוה‪.‬‬

‫ושם משנה ה׳ נתוספו דברי רבן גמליאל, ואחר זה חוזר ליסוד המשנה.‬ ‫לפיכך וכו' ונאמר לפניו הללויה‪.‬‬

‫עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל‬ ‫אומר עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה. ‬ ‫ר׳ טרפון אומר אשר גאלנו וכו' ר׳ עקיבא אומר כן ד' אלקינו וכו'.‬‬

וכבר כתב שם הרמב״ם והא דקאמר ת״ק וחותם בגאולה דברי הכל היא‬ ‫וכו' וראי׳ לדבר במס' כתובות בפרק אף על פי (ד׳ נ״ז) דאיכא נמי פלוגתייהו‬ ‫דר׳ טרפון ור' עקיבא כהאי גוונא דפליגי בסתם משנה דתנן הגיע זמן ולא‬ ‫נישאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ר׳ טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה ר׳‬ ‫עקיבא אומר מחצה חולין ומחצה תרומה, וכי היכי דפליגי התם ר׳ טרפון ור׳‬ ‫עקיבא בפירושא דאוכלת בתרומה ולאו תלתא תנאי הוו הכי נמי פליגי‬ ‫תרווייהו הכא בפירושא וחותם בגאולה."

‫וכן כתבו שם התוס׳ "וחותם בגאולה ת"ק לא פי׳ כיצד ופליגי במילתיה‬ ‫ר׳ טרפון ור׳ עקיבא וכו׳."

‫ומי יתן והיו רבותינו משתמשים בדבריהם אלה בכל הש״ס, אז הי׳ לנו‬ ‫אור חדש בכל הנוגע להמשנה והגמ׳, אבל לא הי׳ זה מעין מלאכתם של רבותינו, ‫על כן לא השגיחו על זה, ודקדקו במקום הזה רק מפני שזה נוגע להלכה.

‫וכבודם הגדול במקומו מונח שהרשב"ם ז"ל כתב "וראי׳ לדבר במס׳ כתובות‬ ‫בפרק אף על פי דאיכא נמי פלוגתייהו וכו׳."

‫אבל הדבר מתברר ממש מכל הש״ס וכמו שיבואר עוד בכל הפרקים‬ ‫הבאים לפנינו‪.‬‬

‫וגרם לרבותינו זה עצמו את אשר כתבו זה תחת השם "תנא קמא" הרגיל‬ ‫בגמרא גם על חבירים בני דור אחד, וזה עצמו כבר הכהה את המושג האמיתי‬ ‫מכל הדבר הגדול הזה‪.‬‬

‫אבל העיקר הגדול בכל זה הוא כי לא באיזה מקומות הדבר כן, כי אם‬ ‫בכל יסודי המשנה בין דאורייתא ובין דרבנן, והוא כן מראש המשנה ועד סופה, וכי זה לא נוסד בתקופת התנאים, כי אם הי׳ כבר ערוך ומסודר לפני כל התנאים‬ ‫כולם כמו שהוא לפנינו, וכל התנאים כולם שיש לנו מהם שקלא וטרי׳ בדיני‬ ‫התורה מהלל ושמאי עד רבי וחביריו, דברי כולם ילכו רק על המשנה הקבועה‬ ‫והסדורה וכל דבריהם הם, הנם רק בה וממנה ועליה‪.‬‬

‫והנם רק או מפרשי המשנה על פי יסודי הקבלה שהי׳ בידם או מגדירי‬ ‫המשנה בסוף גדר דבריה כפי קבלתם עליה, או עוסקים בחקירת דבר חדש במקרה‬ ‫הבא איך הדין שם על פי יסודי המשנה ודבר קבלתם עליה‪.‬‬

‫וכבר אמרנו כי לא לבד בדאורייתא בנוגע לצורת כל מצוה, וענינה למעשה, ‫ודרכה ופרשת מעשיה הדבר כן, כי אם שגם בנוגע לכל יסודי דרבנן, לכל התקנות‬ ‫הכוללות, הנה לא לבד שכולם כבר זמנם האחרון הוא זמן אנשי כנסת הגדולה‬ ‫לפני ימי שמעון הצדיק, כי אם שכבר אז גם נקבעו בכל יסודותיהם‪.‬‬ ‫ וכמו שהוא בכל מקום במחלקותם בפירוש דברי המשנה וגדר דבריה, אשר‬ ‫דבריהם מבוארים לפנינו כי ילכו רק על דברי המשנה הסדורה וקבועה לפניהם‬ בכל לשונה, כמו שהיא גם לפנינו‪.‬‬ ‫אף כן נראה זה גם במקום שדבריהם הוא חקירה חדשה שלא באה במשנה, הנה גם שם נראה מבואר ומפורש, שכל מחלקותם הוא רק על פי יסודי הדברים‬ ‫הידועים וקבועים כבר במשנתינו.

‫וכל דבריהם הם ומחלקותם הוא רק לחקור זאת איך הדין בדבר זה על פי‬ ‫יסודי המשנה הקבועים וידועים, וכמו שנעשה כן גם אנחנו בכל חקירת הלכה‬ ‫במקרה הבא לפנינו‪.‬‬ ‫ ולדוגמא הנה במס׳ שבת המקצוע היותר גדול באיסורי תורה ודרבנן באו‬ מחלוקותיהם: ‬ ‫בפרק כ״א משנה ג׳ בית שמאי אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות‬ ‫וקליפין ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה‪.‬‬

‫והדברים האלה בנוים על היסוד של דיני איסור מוקצה, וככל אשר יבואר‬ ‫לנו כל הדבר בדברינו להלן פרק ל"ח.

‫ובפ״א משנה ה׳ בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא‬ ‫כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין‪.‬‬

‫ושם משנה ו׳ בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור‬ ‫אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית‬ ‫הלל מתירין‪.‬‬

‫בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו‬ ‫מבעוד יום ובית הלל מתירין‪.‬‬

‫ושם משנה ז׳ בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין‬ ‫מנביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירין‪.‬‬

‫וכל הדברים האלה הנם שבית שמאי ימשיכו את דין השביתה בשבת גם‬ ‫על כליו של אדם, ואין הלכה כן‪.‬‬

‫ובאין מוכרין לנכרי ואין מגביהין וכו׳ אלא כדי וכו׳ חוששין בית שמאי‬ שמא יאמרו שהנכרי בשליחותו מוציא זה בשבת ובית הלל לא חשו לזה‪.‬‬ ‫ והדבר מבואר כי דין השבותים בשבת, ואמירה לעכו״ם שיעשה בשבת‬ ‫בשביל הישראל, זה הוא איסור שהי׳ קבוע ועומד מהתקנות הראשונות הכוללות‬ (עי׳ הדברים לפנינו בהימים הראשונים) וכל מחלקותם של בית שמאי ובית הלל‬ ‫לדון מתוך זה איך הדין לסייע לעכו״ם בשלו, ובמתחיל מלאכתו מערב שבת‪.‬‬

‫ומהפרט הרחוק הזה אשר כל טעם בית שמאי הוא שיתחלף בשבות של‬ ‫אמירה לעכו"ם‪.‬‬

הננו יכולים להבין ולדעת עד היכן הי׳ קבוע ועומד מהימים הראשונים דבר‬ ‫עיקר התקנה הכוללת מאיסור אמירה לעכו"ם בשבת‪.‬‬

‫והמקום השלישי מה שנחלקו בריש פרק ג׳ על יסוד המשנה בדין כירה‬ ‫שהסיקוה וכו׳ בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל וכו׳ כבר הובא לנו בפרק זה‪.‬‬

‫ושם הוא שני הדברים יחד, כל עיקר הדבר אינו אלא תקנה מדרבנן, ובית‬ שמאי ובית הלל נחלקו מפורש בביאור גדר דברי יסוד המשנה, שגם הם אינם‬ כבר בעצם התקנה כי אם בההיתר שבתקנת האיסור‪.‬‬ ‫ ואלה השלשה מקומות הנם כבר כל דבריהם במשנה במס׳ שבת הגדולה‬ ‫והרחבה. ‫ועוד נשוב לכל הדברים האלה ויבורר לנו כל הדבר הגדול הזה גם בנוגע‬ ‫לראשי הדורות בימי התקופה ‬האמצעית, אשר גם הם כולם דבר אין להם כבר‬ גם בהתקנות הכוללות מדרבנן ודברי כולם במקום שידובר מזה הנה יסבו עליהם‬ ‫כעל כל דברים פשוטים וידועים לכל אשר כבר פשטו בכל ישראל לתקנות‬ ‫קבועות וידועות שהם אסורים מדרבנן‪.‬‬

‫ואף שנתפרסמו בשעתן רק לשם תקנות מדרבנן (ויבואר זה עוד) וכל העם‬ ‫ידעו שאין זה דין תורה, כי אם סייג לתורה, ומשמרת למשמרתה, בכל זה נשמרו‬ ‫מכל העם ונעשו בכל חיבת הקדש, בהיותם נעשים ונתקנו מראשי חכמי התורה, בכח התורה.

הערות

הערה (לג): והוא באמת גם דבר המפורש בגמרא ובמס' ברכות ד׳ ל״ג על המשנה מזכירין גבורות‬ ‫גשמים וכו׳ נאמר בגמ׳ אמר ליה ר׳ שמן בר אבא לר' יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל‬ ‫ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכי תקון אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס, הענו‬ חזרו וקבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס‪. ‫ ומענין הזה הם דברי הירושלמי ונדבר מזה בהוספות.‬