דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק יז

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק יז
→חלק שני, פרק טז	חלק שני, פרק יח←

‫וראוי לנו במקום הזה להעיר גם על דבר כולל וענין המלמד על עצמו, ‫ועל הכלל כלו‪.‬‬

‫הדבר יד‬וע כי מראשית הימים מימי משה עד ימי סוף המשנה בימי רבי, נתחלפו אצל בני ישראל שלשה מדות שונות‪.‬‬

‫מדה של תורה (מדה מדברית) ומדה ירושלמית ומדה צפורית היא האחרונה ‫שבכולן‪.‬‬

‫ובמס' עירובין ד' פ"ג נאמר: ‬ ‫תנו רבנן סאה ירושלמית יתירה על מדברית שתות, ושל צפורית יתירה על‬ ‫ירושלמית שתות נמצאת של צפורית יתירה על מדברית שליש‪.‬‬

‫והזמן אשר נשתנה אז המדה המדברית לירושלמית לא נודע בבירור.

‫אבל זה ודאי שהי' זה כבר עוד לפני ימי הלל ושמאי והם ידברו דבריהם‬ ‫סתם כבר על פי המדה הירושלמית, כמו שנראה זה מדברי המשנה במס׳ עדיות‬ ‫פ"א משנה ב' שנאמר שם:

‫שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקביים וחכמים אומרים לא כדברי זה‬ ‫ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבים בחלה, ומשהגדילו המדות (מן ירושלמיות‬ ‫לצפוריות) אמרו חמשת רבעים חייבין, ר' יוסי אומר חמשה פטורין חמשה ועוד‬ ‫חייבין‪.‬‬

‫ומשהגדילו המדות האמור במשנה על דברי שמאי והלל וחכמי דורם, היינו‬ ‫כבר במדה האחרונה מירושלמיות על מדת צפורי, שהיא המדה האחרונה, והוא‬ ‫באמת השיעור האחרון מחלה חמשת רבעים קמח‪.‬‬ ‫ וכלשונו של הרע"ב שם "משהגדילו המדות זו היא מדה צפורית שהוסיפו ‫שתות על של ירושלמית נמצאו השש לוגין (קב ומחצה שבדברי חכמים) חמש‬ ‫שהן חמשת רבעי קב שהקב ד׳ לוגין".

‫ולפני מה שהגדילו המדות, דהיינו דברי שמאי והלל וחכמי דורם, ילכו על‬ פי המדה הירושלמית‪.‬‬

‫ומזה הננו יכולים להבין ששמאי והלל בימיהם כבר דברו דבריהם סתם על‬ ‫פי אותה המדה שהלכה אז דהיינו מדה ירושלמית‪.‬‬

ואלו היו גם יתר דברי המשנה מימי שמאי והלל או מזמן שלפניהם בהזמן‬ ‫שהשתמשו כבר בהמדה הירושמית בודאי שגם שם היינו מוצאים כן שהדברים‬ ‫ילכו על פי מדת ימיהם, דהיינו המדה הירושלמית, כמו שהננו רואים זה בדברי‬ ‫שמאי והלל‪.‬‬

‫אבל הננו רואים לפנינו שבכל המקומות כולם הנה כל דברי המשנה ביסודה‬ ‫הנם כולם רק על פי המדה הקודמת, היינו על פי המדה שמהימים הראשונים‬ ‫מדה מדברית‪.

‬‬‫ולבד חלה שהיא לא בא שיעורה במשנתינו (וכמו שיבואר) והלל ושמאי‬ ‫היו הראשונים אשר דברו מזה, הנה לבד זה כל דברי המשניות כולם בכל הענינים‬ ‫הנם על פי המדה המדברית‪.‬‬

‫וכבר הרגיש בעיקר הדבר גם הרב הגאון הנודע ביהודה, שכל דברי המשניות‬ ‫כולם הולכים רק על פי חשבון המדה המדברית, ובמהדורא קמא חלק אורח חיים‬ ‫סי׳ ל״ח כתב:

‬‫"גם מה שכתב מר דסתמא אלו המדות שדברו חכמים בעירובין ובכתובות‬ ‫בשל צפורי דברו שזו המדה היתה נוהגת אז והביא ראיה על זה ממה שאמרו‬ ‫במס׳ חלה סתם ה׳ רבעים חייבין בחלה והיינו מדה של צפורי, והנה לפי דעתו‬ ‫שסתם מדות הנזכר במשנה על מדה של צפורי סתמו שנהגו אז, לא כן הוא, ‫וטעה בזה טעות גדול ונעלם ממנו ממש כל הש״ס, אדרבה כל סתם סאה וקב‬ ‫ולוג שהזכירו כיונו על מדות המדברים, וכל מס׳ מקואות יוכיח, וכן בכל מקום‬ ‫בש״ס סתמו ואמרו ארבעים סאה שיעור מקוה והיינו במדות מדבר, וכן לוג ורביעית‬ ‫הלוג שזכרו בכל מקום על של מדברים דברו, ורביעית של תורה יוכיח, ומ"ש במס׳ חלה‬ ‫סתם ה׳ רבעים וכו׳ היינו לפי שסמך התנא על משנה דעדיות שפירשו בהדיא משהגדילו‬ ‫המדות אמרו ה׳ רבעים וכו׳ וכן דרכם של חכמים בדבריהם סתומין כאן ומפורשים‬ ‫במקום אחר, ורבינו הגדול הרמב"ם נשמר מזה בפי׳ המשנה במס׳ חלה במשנה זו כתב‬ ‫וז"ל ודע כי הרבעים הנזכר בזו המס׳ וכן הקבים אינם הקבים שקדם לנו שיעור‬ ‫מדתם ושאלו ה׳ רבעים שיעורם מן הקב הנזכר במשנה בזולת זה המקום קב‬ ‫ושמונה עשיריות הקב ע"ש ברמב"ם הרי לך בהדי׳ שכל קב הנזבר בכל מקום‬ ‫במשנה זולת זה הוא קב מדברי" עד כאן דבריו‪.‬‬

‫רק שחסר בדברי הגאון הנודע ביהודה לבאר ביאור שלם מדוע זה יצאתה‬ חלה מכלל כל המשנה כולה, ובכל מה שעמד על יסוד הדבר בנוגע למדות‬ ‫שכולם במשנה במדה מדברית, לא הי׳ אפשר לו ללכת הלאה ולבאר זה, לפי‬ ‫שהי׳ חסר עד היום עיקר היסוד הנוגע להמשנה בכללה^(ל"ד)‪. ‬ ‫שטעם הדבר שכל השיעורים במשנה באו שם במדה מדברית מפני שבשעה‬ ‫שנסדר יסוד המשנה היתה באמת מדה זו המדה המהלכת, שאז עדין לא נתקנה‬ ‫להם המדה הירושלמית.

‫ועל כן מפני שכל שאר הדברים בשיעוריהם באו כבר ביסוד המשנה, הנה‬ ‫תפסו לשונם כפי המדה שהלכה אז דהיינו מדה מדברית, אשר אז עדין לא‬ ‫נתחלפה על מדה ירושלמית‪. ‫ ‫אבל חלה הרי באמת יצאתה בזה מכללה, ‬ולפנינו שהלל ושמאי וחכמי‬ ‫דורם הם היו באמת הראשונים אשר דנו בשיעורה בחקר הלכה, והביאו זה לבית‬ ‫המדרש לדון עליו ולהכריע הדבר.

‫ועל כן הנה לפנינו באמת כן כי יצאה חלה מכלל כל המשנה, ודברו בה‬ ‫כבר על פי מדה ירושלמית, דהיינו המדה אשר הלכה אז בימיהם, ככל טבע‬ ‫הדברים לדבר על המדה הידועה אז ומהלכת בימיהם, ומצויה אצל כל אדם, ‫וידועה בשיעורה.

‫וטעם הדבר ששיעור חלה לא נתבאר ביסוד המשנה לפני ימי הלל ושמאי, ‫הוא מפני שחלה הוא דבר הנהוג ובא אצל כל איש וביתו, וידוע לכל, וכמו שכתב‬ ‫הרמב״ם בפירושו למשנה במס׳ מנחות פ״ד, ויאמר שם:‬

"ודיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייבין לברך‬ ‫עליהן וכל העניינים התלוים בכל זה וכו׳ והמשנה לא דברה על אלה המצות דבר‬ ‫מיוחד לכלול דיניהן וכו׳ וסבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן‬ ‫חבור המשנה והיו ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל ואין ענין מהם‬ ‫נפלא משום אדם ועל כן לא ראה לדבר בהן כמו שלא הסדיר התפלה ר״ל נוסחה‬ ‫ואיך יתנהג שליח צבור לפי שהי׳ מפורסם."

‫וממש כן ועוד יותר מזה הי׳ הדבר בנוגע לשיעורי חלה, בהיות חלה דבר‬ ‫הבא בכל יום לכל איש וביתו.

‫אבל אחרי ימי המהומות והשיבושים מבית ומבחוץ, באו גם בזה מנהגים‬ ‫שונים בתוך העם עצמו, וכבר נתבאר שזה הי׳ אז כל עיקר ענינם בבית מדרשם‬ ‫של הלל ושמאי לברר את כל המבוכות השונות, והמנהגים השונים אשר באו‬ ‫מבלי משים במשך הזמן של יותר ממאה וחמשים שנה מן תחלת ימי ביטול‬ ‫הסדרים ואחר זה ימי השמדות והמתיונים, המבוכות בתוך העם, פעם מתוך האויב‬ ‫מבחוץ, ופעם מתוך המתיונים והצדוקים מבפנים, אשר אך זה הוא ענין דברי‬ ריש לקיש "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה".

‫ונראה בזה עוד דבר נפלא מאד.

‫כי כל אשר בא במשנה על פי המדה המדברית, לא נתפרש כלל על זה‬ ‫איך הוא לפי המדה של עכשיו, איך הוא לפי המדה של צפורי אשר היתה נהוגה ‫בימי רבי וכבר גם הרבה לפני זה. ‬ ‫לא כן מדת חלה שמפני שהיא דברו עליה כבר על פי המדה שהלכה ‫בימיהם, דהיינו על פי המדה הירושלמית אשר הלכה בימי הלל ושמאי, ובא כן‬ ‫במס׳ עדיות‪.‬‬ ‫ על כן כשסתמו השיעור בסתם משנה במס׳ חלה כהכרעת חכמים במס׳‬ ‫עדיות "קב ומחצה״ על פי מדה ירושלמית‪.‬‬ ‫ סתמו הם כבר על פי המדה האחרונה דהיינו מדת צפורי אשר הלכה בימיהם‪.‬‬

‫ונאמר במס׳ חלה פרק א׳ משנה ב׳:‬ ‫ חמשה רבעים קמח חייבין בחלה‪.‬‬ ‫ וגם במס׳ עדיות פרק א׳ כאשר קבעו אז מחלקותם של הלל ושמאי וחכמי‬ ‫דורם שכל דבריהם באו על פי המדה הירושלמית, הוסיפו גם שם:‬ ‫ומשהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים חייבין ר׳ יוסי אומר חמשה פטורין‬ ‫חמשה ועוד חייבין.

‫ומבואר לפנינו כי דבר אשר קבעו הם בימיהם חשבו וקבעו רק כפי מה‬ ‫שהוא בימיהם הם על פי מדה צפורית, וגם דברי הלל ושמאי וחכמי דורם אף‬ ‫שקבעום בלשונם כמו שדברו על מדה ירושלמית, הוסיפו על זה מפורש איך‬ ‫יעלה זה עתה בזמן שקבעו זה במשנה‪.‬‬

‫לא כן כל יתר הדברים אשר באו מיסוד המשנה שם נשאר הדבר כמו‬ ‫שהוא, וגם כל דברי התנאים אשר כולם ילכו בכל דבריהם רק על דברי יסוד‬ ‫המשנה שם, ילך הכל על פי מדה מדברית כפי שהם דברי יסוד המשנה‪.‬‬

‫והדברים ברורים ומפורשים ומעידים על עצמם‪.‬‬

‫ויש לנו עוד ענין כזה בנוגע לשיעור ״פרוטה׳׳ אשר שיערו בה כמעט כל‬ ‫דיני התורה בדבר שבממון ובימי התנאים כולם כבר לא היו לה מהלכים‪.‬‬

‫וכבר בימי הלל ושמאי הלכו ביהודה כל המטבעות על פי הסיסטעם הרומי, וגם בה וגם במטבעות איטילקי ויונים לא נמצאה המטבע פרוטה.

והפראפעססאר שירער ח״ב עמוד ‪ 55‬בדברו על כל המטבעות אשר הוזכרו‬ ‫במשנה, כמו איסר האיטלקי ופונדיון ודינר וכו׳ יאמר אחר זה: ‫ ״המטבע היותר קטנה היא הפרוטה אשר היא אחת משמנה באס (איסר‬ ‫האיטלקי) היא זרה להסיסטעם הרומי, ובאמת שגם שמה הוא סעמיטי וכו׳ ונראה‬ ‫ברור כי החשבון להמטבעות האלה מקורו מלפני ימי הרומיים״ אלה דבריו.

‫ואמנם כן כי לא היינו יכולים להחליט דבר, או להביא ראיה מדברי חקירות‬ הנומיסמאטיקער ‫לבד, לפי שרוב חקירותיהם בנוגע לבני ישראל בנוים עוד על‬ השערות של לא ראינו.

‫אבל במקום הזה יבורר לנו זה גם מתוך דברים מפורשים מימי התנאים, וישובו ויבררו לנו גם את דברי המשנה והגמרא במקומם.

כ‫י באמת הננו רואים כן שכבר בימי ראשי התנאים נחלקו בפרוטה עצמה, ‫למען דעת לברר את דברי יסוד המשנה בשיעוריה, בשיעור פרוטה אשר בא שם‬ ‫במקומות הרבה‪.‬‬

‫ונאמר במס׳ קדושין ד׳ י״ב דתניא פרוטה שאמרו חכמים אחד משמנה‬ ‫באיסר האיטלקי שש מעה כסף דינר, מעה שני פונדיונים, פונדיון שני איסרין, ‫איסר שני מוסמיסים, מסמס שני קונטרונקין, קונטרנק שתי פרוטות נמצא פרוטה‬ ‫אחד משמנה באיסר האיטלקי. רבן שמעון בן גמליאל אומר שלשה הדרסין למעה‬ ‫שני הנצין להדריס שני שמנין להנץ ב׳ פרוטות לשמין נמצא פרוטה אחת מששה‬ באיסר האיטלקי‪.‬‬ ‫ ומבואר הדבר, שכל זה מפני שהפרוטות עצמן כבר נשכח זכרם, ועברו‬ ‫ובטלו מן העולם בימי רבן שמעון בן גמליאל וחכמי דורו, ועל כן נחלקו איך‬ ‫יש לחשוב זה לפי חשבון המטבעות אשר שמשו בארץ ישראל בימיהם, ולפני‬ ימיהם‪.‬‬ ‫ ודבריהם מפורשים פרוטה שאמרו חכמים דהיינו מפורש שיסוד פלוגתתם‬ ‫הוא לפרש המשניות הקבועות, אשר שם בא שיעור פרוטה במקומות הרבה והוא‬ ‫דבר קבוע במשנה, אבל בלתי נודע כבר בימיהם הם‪.‬‬ ‫ועל כן גם נתפרש זה גם בסוף דברי המשנה בריש מס׳ קדושין: ‫וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי‪.‬‬

‫ומזה נבין גם את ענין דברי רב יוסף בגמרא קדושין שם על דברי המשנה‬ "‬ובית הלל אומרים בפרוטה״.

‫ונאמר על זה בגמרא: ‬ ‫סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהו אמר לו אביי והא עלה קתני כמה‬ ‫היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי, וכי תימא הני מילי בדורו של משה‬ אבל הכא כדחשבה להו לאינש, והא כי אתא רב דימי אמר שיער רבי סימאי‬ ‫בדורו כמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי, וכי אתא רבין אמר, ר׳‬ ‫דוסתאי ור׳ ינאי ור׳ אושעיא שיערו כמה הוי פרוטה אחד מששה באיסר האיטלקי‪.‬‬

‫והנה אביי הוכיח לו שגם בימיהם צריך עוד שיעור גמור ולא תלוי זה רק‬ ‫בכדחשבה להו לאינשי, כי אם שצריך שיהי׳ בדקדוק שיעור פרוטה כמו שהוא‪.‬‬ ‫ אבל יפלא איך הי׳ אפשר לרב יוסף לטעות בזה והלא הננו רואים איך‬ ‫דקדקה המשנה לפרש הדבר "וכמה היא פרוטה אחד משמנה וכו'".

‫ואי אפשר להבין זה כי אם מתוך כל מה שנתבאר, כי אחרי אשר המטבע‬ ‫הזאת עצמה לא היתה עוד בעולם, לא לבד בימי רב יוסף, כי אם גם בימי חתימת‬ ‫המשנה, היינו בימי רבי, וגם הרבה קודם זה, עד שרבן שמעון בן גמליאל ובני‬ ‫דורו כבר עסקו בחקירה זו לדעת ולשער כמה הוא שיעור פרוטה.

‫ועל כן רצה רב יוסף לאמר כי דברי המשנה "וכמה היא פרוטה אחד‬ ‫משמנה באיסר האיטלקי" אינו כי אם לפרש את דברי יסוד המשנה, ופרוטה אשר‬ ‫נאמרה שם, אשר עתה כבר נשכח זכרה‪.‬‬

‫וביסוד המשנה בא כן לפי שזו היתה אז המטבע היוצאת דחשיבי להו‬ ‫לאינשי, ועל כן עתה אין צריך לשער דוקא לפי שיעור פרוטי שהי׳ אז, כי אם‬ ‫לפי מה שהוא, כפי מה דחשיבי להו לאינשי בימינו‪.‬‬

‫ועל זה הוא שהשיב לו אביי ממה שר׳ סימאי ור׳ ינאי ור׳ אושעי׳ ור׳‬ ‫דוסתאי שיערו בדורם גם כן רק אחרי צמצום חשבון של פרוטה, ולא אחרי מאי‬ ‫דחשיב להו לאינשי בדורם‪.‬‬

‫ומבואר כי זה ודאי אשר גם בימי התנאים כבר לא הי׳ מהלכים למטבע זו‬ ‫בשם פרוטה ובכל זה באו השיעורים רק על פיה, מפני שכן הי׳ אז, ואחרי‬ ‫שכבר נקבע כן מהימים היותר ראשונים, ובא ביסוד המשנה, אי אפשר לשנות‬ ‫השיעור הזה וכל חכמי הדורות שיערו רק לפי צמצום שיעור של יסוד המשנה.

‫וראוי לנו להעיר במקום הזה על גבובי הדברים של החכם ווייס (דו"ד ח״א‬ ‫עמוד ‪ (98‬אשר יאמר שם:

"ודאי שגם באותו הפרק (אחרי העתקת התורה ליונית) חתכו הדין גם בבחינת‬ ‫הפרשיות השונות שבתורה אשר על פי החק והמנהג (!) נקבע לאמר אותן, כמו‬ ‫פרשת סוטה ווידוי מעשר, וקריאת שמע, וכן התעוררה השאלה אודות התפלה‬ הקבועה, וברכת המזון. אם יש בכל אלה קפידה באיזה לשון הן נאמרו, "ונתקיימה ‫לנו גם כן הלכה המדברת באלה הענינים^(ל"ה) סוטה פ״ז משנה א׳, אלו נאמרים‬ ‫בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת‬ ‫העדות, ושבועת הפקדון, וקרוב מאד כי בעת שהתירו יונית מפני מעשה של תלמי‬ ‫המלך גם אז נתחדשה זאת ההלכה, ואם אמנם שכבר הי׳ לחכמי הדור סבה‬ ‫גדולה לדבר על ככה "בתחלת ימי הסופרים" יען כי כבר אז היו רבים אשר לא‬ ‫הבינו כי אם לשון ארמי בכל זאת ״נראה מלשון המשנה" שהיא מכוונת על אחרות, ‫כי באמרה אלו נאמרים בכל לשון רומזת שמדברת עוד מלשון אחר מלבד‬ ‫לשון ארמי, ואיזה הוא? זה לשון יוני" אלה דבריו‪.‬‬

‫והנה הורגלו כל כך בגבובי דברים, עד כי הדרך הפשוטה היתה להם לזרה‪.‬‬ ‫ הוא עצמו הבין שזה ודאי שכבר הוכרחו להורות את הדין בזה עוד בתחלת‬ ‫ימי הסופרים, שהרי היו אז רבים אשר לא הבינו כי אם לשון ארמי‪.‬‬

אבל בדה לו טענה. ‬ ‫שאם הי׳ הדבר כן, לא הי׳ אפשר שיבוא בלשון המשנה "אלו נאמרים בכל‬ ‫לשון" והי׳ לשון המשנה צריך להיות "אלו נאמרים בלשון ארמית".

‫אבל הלא אז לא היינו מבינים ענין דברי המשנה כלל, והיינו חושבים‬ ‫שלשון ארמית דוקא‪.‬‬ ‫ והרי כשהוצרכו להורות לנו שלשון הקדש לאו דוקא והוא הדין בשאר כל‬ ‫לשון, לא הי׳ אפשר לאמר כי אם בלשון זה "אלו נאמרים בכל לשון", ואך מזה‬ ‫נודע הדבר כמו שהוא‪.‬‬

‫וכלפי כל אלה אשר נחשבו שם במשנה השניה "ואלו נאמרים בלשון‬ ‫הקדש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים, וברכת כהן גדול ופרשת‬ ‫המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם“.

‫נגד זה יאמרו "אלו נאמרים בכל לשון" שהוא.

‫ואיך הי׳ אפשר לאמר "ואלו נאמרים בלשון ארמי" שהרי סגנון זה אינו כי‬ ‫אם אם הי׳ רוצה לאמר שלשון ארמי דוקא, תחת מה שענין דברי המשנה הם‬ ‫להיפך שלשון הקדש לאו דוקא ונאמרים בכל לשון.

ואין ספק כלל ששתי המשניות האלה הנם גם הם מיסוד המשנה, ונסדרו‬ ‫בימי הסופרים הראשונים ככל דברי יסוד המשנה, והיא דבר קבלתם בדיני‬ ‫התורה^(ל"ו)‪.‬‬

‫ואחר זה ילכו כל דברי המשניות שם שאחר זה בפרק ז׳ ובפרק ח׳ ופרק‬ ‫ט׳ לפרש את דברי המשניות האלה מיסוד המשנה, ככל אשר כבר נתבאר לנו‬ ‫דרך המשנה עם המשניות של יסוד המשנה, ועוד יתבאר כל זה יותר לפנינו‪.‬‬

הערות

הערה (ל"ד): ועל כן גם טען הר״ז השואל שם בספרו איך אפשר שייסדו במשנה‬ על פי מדה שלא ‫נמצאה ביד אדם בימי רבי, בחשבו בטעות שכל המשנה נוסדה בימי רבי.‬

הערה (ל"ה): בכל מקום ‫אשר לא מצאו הדרך לנטות, תפסו לשונם כאלו יש כאן הלכה בודדת משוטטת‬ ‫באויר אשר בדרך גם נקבעה היא לבדה, ולא ידעו כי בדרכם זו אין ה‬ם יכולים למעט את הדמות מהמשנה‬ ‫העומדת לפנינו, כי אם שהם מראים בזה רק עד כמה חיו רחוקים מחקירת יסודי המשנה.

הערה (ל"ו): ומחלקותו של רבי בתוספתא פ"ו ה"ד ובבלי ברכות ד׳ י״ג וסוטה ‬ל״ב הכונה שרבי‬ ‫לא גריס קריאת שמע בלשון המשנה ובאמת כי יש מקומות אשר גם מתחלתן נשארו פרטים שלא נחשבו וכבר‬ ‫הערנו על זה, ויבואר לגו כל זה לכל פרטי הדברים בדברינו על חתימת המשנה.