גר"א על ספרא דצניעותא/א

גר"א על ספרא דצניעותא · א · >>

פרק א

תאנא כו'...במתקלא:    הוא כמו הקדמה. כמו כל התחלות כמו "משלי שלמה כו'" עד "יראת ה'" (משלי א, ז) -- הקדמה למשלי במה הספר מדבר. וכן כל הספרים. והן ה' תיבות עד "במתקלא" נגד ה' פרקין של זה הספר, שהם נגד ה' חומשי תורה, שהן כנגד ה' פרצופים שכוללים כל האצילות, ה' עולמות שכוללים כל העולמות - אבי"ע ואדם קדמון, ד' אותיות הוי"ה עם קוצו של יו"ד:

ספרא:    ספר הוא גילוי המחשבה, שהמחשבה הוא סתום באדם ואינו מתגלה אלא ע"י דבורו או כתבו. וכן אין סוף נתגלה וברא את העולם לגילויו ולאשתמודע ליה כמ"ש בזוהר והן התיקונים שמפ"ו גם כן על ידי שני דברים אלו כמ"ש בספר יצירה, וברא את עולמו בספר וספר וסיפור. ועניני ב' ספרים וסיפור הוא, כי בדיבור - בפעם א' נתגלה מחשבתו, אבל בספר בב' פעמים; אחד כשכותב ונתגלה מחשבתו בעולם אבל עדיין סתום הספר, ושני כשקורין הספר - אז נתגלה. אבל בדיבור כולל שניהם בפעם א'.

והם חב"ד כמ"ש בספר יצירה שבהם נברא העולם כמ"ש (משלי ג' י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. והן ראשית הגילוי של המחשבה סתימאה שהוא כתר עליון שאין מתגלה כלל אפילו מציאותה ולכן נקרא 'אין'. וחכמה הוא ספר החתום שאין מתגלה רק מציאותה ולא מהותה, שלכן נקרא 'יש'. ובינה הוא ספר השני שהיא מתגלה לאדם הקורא. ודעת הוא הסיפור שמוציא ומגלה לכל.

וידוע כל הספירות נקראין על שם חכמה כמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"א אדם הגדול חכמה ועשר חכמות אתקריאו עשר ספירות מסטרי' וכמ"ש (תהלים קד, כד) "כלם בחכמה עשית" , וכמ"ש בספר יצירה "בל"ב נתיבות פליאות חכמה חקק כו'" . וכן כל האצילות נקרא על שם יו"ד שבשם שהיא חכמה. וכמ"ש בע"ח דע"י התלבשות אין סוף בחכמה האציל כל האצילות ומתלבש בהן. וכן ראשית הגילוי הוא מחכמה כמ"ש באדרא זוטא ד' רפ"ט ע"ב "אתר דשירותא אשתכח כו' הוא נהירו דחכמתא כו'" . וכן בדף ר"צ א' (ח"ג רצ, א) "ומהאי עדן איקרי שירותא בעתיקא לא אקרי כו' האי חכמתא שירותא דכולה כו' כולה לא אתכליל אלא בהאי כו'" . והוא יו"ד שבשם - התחלת השם. וכלל כל העשר ספירות הוא יוד. ולכן נקרא כל לימוד הקבלה 'חכמה'. וזהו "ספרא" :

דצניעותא:    הוא רישא דלא אתיידע שהוא נעלם מעיני כל. וחכמה - גילויו ולבושו להתגלות בתחתונים כנ"ל. אע"ג דמתלבש באריך אנפין -- מ"מ שם סתום כנ"ל באדרא זוטא (ח"ג רצ, א) "בעתיקא לא אקרי לא הוי שירותא וסיומא ובגין כו' בגין דאתכסיא ולא אתגליא כו'" . וכמש"ש דף רפ"ח ע"א "עתיקא קדישא הוא בוצינא עילאה סתימא דכל סתימין ולא שכיח בר אינון נהורין דמתפשטין דמתגלין וטמירין ואינון אקרי שמא קדישא" . והם מחכמה ולמטה - שמשם מתחיל השם וכמ"ש שם לעיל "אפיק ט' נהורין כו'" .

והחכמה הזה הוא ספרא לצניעותא - שבה מתלבש ומתגלה כנ"ל. ורישא דלא אתיידע נקרא 'צניעותא' כמ"ש בזהר פקודי דף רל"ט ע"א "ר"א שאיל לר"ש כו' א"ל עד אין סוף דכל קשורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע דרעוא דכל רעוין בי'" , והוא רישא דלא אתיידע כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב "רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא דלא אתדבק לא בחכמתא ולא בסוכלתנו כו'" . והוא רעוא דכל רעוין שהוא מתגלי במצחא כמש"ש "רישא עילאה דאסתים לעילא דלא אתיידע פשיט חד כו' ובגין דאיהו רעוא דכל רעוין כו'" . וכל האצילות כולו -- הכל להתלבש בו האי רישא והוא כלל האצילות כמ"ש שם דף רפ"ט ע"ב (ח"ג רפט, ב) "ת"ח לעילא לעילא אית דלא אתיידע ולא אשתמודע ולא אתרשים והוא כליל כלא כו'" . והוא מתלבש בכל האצילות ע"י חכמה כנ"ל. וזהו ספרא דצניעותא. לפיכך אין מגלין זאת החכמה אלא לצנועין כמ"ש (קידושין עא, א) "אין מוסרין אלא למי שהוא צנוע" וכמ"ש (שם) משרבו הפרוצין כו' וכמ"ש (משלי י"א) ואת צנועים חכמה. ועיקר החכמה הזאת להצניע כמ"ש (חגיגה יג, א) כבשים ללבושך דברים שהן כבשונו של עולם כו' דבש וחלב תחת לשונך (שיר ד') שלכן ג"כ נקרא ספרא דצניעותא.

והתחלת האצילות בטמירו הוא רישא דלא אתיידע, ושירותא בגילוי הוא החכמה. וכן שניהם הם כלל כל האצילות; זה בטמירו וזה בשירותא דגילוי. ועיקר התלבשו בחכמה כנ"ל, וכמ"ש שם: "בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה ההוא רישא דכל רישין דלא כו'" . ואמר אח"כ "אתר דשירותא אשתכח מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא הוא נהירו דחכמתא כו'" ע"ש:

ספרא דשקיל במתקלא:    כל האצילות תולה במשקולת בכף מאזנים כמ"ש בספר יצירה בספר וספר וסיפור שהן חב"ד. והם שלש אמות א'מ'ש -- חכמה מים, בינה אש, ודעת במקום הכתר אויר, רוח מרוח כמ"ש (ספר יצירה, א) תבנית:שתים רוח מרוח...שלש מים מרוח...ארבע אש ממים והן חב"ד.

(הגהה - וע"י חב"ד, שהם ג' ספרים של המשקולת, נברא העולם כנ"ל. וע"י נתן התורה, שחו"ב הן ב' ספרים שהן כף כו'. ששני הידים הן כעין שני לוחות, ה' אצבעות בזו וה' בזו כמו בלוחות, והן הכותבין מכתב אלקים חרות על הלוחות. והתורה נתנה ע"י מכתב על הלוחות וע"י דבור -- עשרת הדברות לישראל, והוא הלשון, ובו נכלל כל שבשני הלוחות. לכן בידים נכלל כל האותיות בכ"ח פרקין. וכן בלשון בה' מוצאות -- שכולם בלשון. וכן העולם נברא בידים כמ"ש (ישעיה, מח) אף ידי כו' וימיני כו' שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח') וע"י הדבור כמ"ש (תהלים, לג) בדבר כו'):

ואמר שם (ספר יצירה, א) "שלש אמות א"מ"ש - יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים", ור"ל ג' קוין חסד דין ורחמים שהן השלשה ספרים שנפתחין בר"ה; מים - חסד, אש - גבורה, אויר - ממוזג בין חום לקור, מכריע בנתיים. ועי"ז נתקיים העולם כמ"ש בזוהר בראשית דף י"ד ע"א "בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא כו' עד"א דאיהו יום תליתאי עאל בינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין". וכן בהרבה מקומות.

וחו"ב מלבישין את הידים ומתגלין באצבעות -- ה' חסדים בימינא וה' גבורות בשמאלא. ולכן נקראו "כף זכות וכף חובה". ודעת הוא הלשון וכמ"ש למטה, כי הלשון יורד בתוך הגרון בין הידים. וכן עיקר זיווגם בפה ע"י הלשון וכמ"ש למטה (בד"ה והחיות רצוא ובד"ה לישן ממלל) נקרא לשון. ואמר "לשון חק" - לפי שבחסד אין יכול העולם להתקיים כמ"ש (תענית כג, א) השפעת עליהם רוב טובה אינם יכולים לקבל וכן בדין אין יכולין להתקיים כמ"ש כעסת אין יכולין כו'. וכמ"ש (במ"ר בכ"מ) ראה שאין העולם מתקיים בדין שיתף כו' שחסד נותן עושר יותר מדאי ודין נותן ריש, ושניהם אינן טובים לעולם כמ"ש (משלי ל) "ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי". וזה "חק" -- כדי צרכו. וכן הוא בכל המדות. ועי"ז נתקיים העולם.

וזהו כל התיקון כמש"ו. והוא כלל כל האצילות. והדעת הוא המכריע, ובו כלול חו"ג -- חסדים לז"א וגבורות לנוקבא כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא. נמצא כי "במתקלא" כלל האצילות והשם. "כף זכות וכף חובה" -- חכמה ובינה, י"ה. "ולשון חק" -- זו"נ, ו"ה.

והנוקבא היא כלל המתקלא, שכל ה' גבורות נכללין בה, כידוע שהיא כלל הכל. ות"ת הוא השוקל ומכריע. וז"ש "דשקיל" נגד ז"א, "במתקלא" - נגד נוקבא. והן כלילין שניהן במשקולת של הדעת. והוא מקבל כל התרין עטרין, והיא - רק עטרא דגבורה. לכן ז"א נקרא "שקל הקדש" והיא - "מחצית השקל" כידוע.

ואמר פעם אחר "ספרא" על ספר השני שהיא בינה, "דשקיל במתקלא" -- דעת שוקל בין שני הספרים.

ואמר ה' תיבות נגד ה' פרצופים:

• (א) ספרא - נגד חכמה שהיא שירותא, י'
• (ב) דצניעותא - נגד אריך אנפין שבו תליא הצניעותא - רדל"א רישא דלא אתיידע, כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב "רישא דלא ידע כו' ובג"כ ע"ק נקרא אין דבי' תליא אין", והיא קוצו של י'. והתחיל בחכמה שהיא שירותא - יו"ד, ובו תליא עתיקא קדישא - קוצו של יו"ד.
• (ג) ספרא - נגד בינה ה,
• (ד) דשקיל - ז"א, שקל הקדש, מכריע כנ"ל - ו',
• (ה) במתקלא - נגד נוקבא, כלל המשקולת כנ"ל - ה':

וכנגדן חיבר ה' פרקים כנ"ל.

ועיקר המתקלא הוא בשביל זו"נ כמש"ו "דעד דלא הוי מתקלא כו' ומלכין קדמאין מיתו" -- שהן ז"ת. ואע"ג דאמר ג"כ על חכמה ובינה "לא הוו משגיחין אפין באפין" -- הוא ג"כ בשביל זו"נ; כי הזיווג הוא אינו רק להוליד בנים ולתת להם מוחין ולקיימם כמ"ש למטה (בד"ה אתחשכת).

והכל הוא ע"י הבינה - אם הבנים - כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים ל"ב), שהיא מתפשטת בזו"נ כידוע וכמ"ש באדרא זוטא שם "נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז"א כו' ונגיד בכל גופא ואשקי כל אינון נטיעאן הה"ד ונהר יוצא כו'". אבל אבא טמיר כמ"ש דף ר"צ ע"א (ח"ג רצ, א) "והאי אב נפיק מע"ק דכתיב (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא ובג"כ לא אשתמודע", ר"ל אפילו לז"א, כמש"ו "תא חזי כתיב (שם) אלקים הבין דרכה כו'" - ר"ל ז"א שהוא נקרא אלקים נגד עתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב "רזא דעתיקא קדישא ורזא דז"א כו' תרין שמהן דאתקרי שם מלא ה' אלקים כו'". ואמר שם "והוא ידע את מקומה - מקומה ממש כו'", ר"ל עתיקא קדישא נקרא 'הוא' כמ"ש לקמן סוף פ"ב. ועיקר חכמה הוא להתלבש הצניעותא ולהתגלות ואמא להתפשט בזו"נ. וז"ש ב' פעמים "ספרא" -- הראשון "ספרא דצניעותא" - על חכמה בשביל צניעותא, ו"ספרא" השני - "ספרא דשקיל במתקלא", בשביל המתקלא. ולא אמר "ספרא דמתקלא" כמ"ש "ספרא דצניעותא" -- שהיה משמע שהוא גילוי המתקלא, אלא הספרא נשקל ונתגלה במתקלא. וזה "דשקיל במתקלא":

תאנא:    מכאן מתחיל הספר לפיכך חוזר לומר תאנא פ"א. ולפי שהיה להם הדבר בקבלה לכך אומר תאנא:

דעד דלא הוה מתקלא:    מתקלא הוא מאזנים הנ"ל ג' קוין חד"ר. והענין הוא זו"נ דדכר הוא חסד ונקבה דין. שהן יום ולילה. אור וחשך. וצריך למכריע ביניהם כלול משניהם והוא יסוד עולם צדיק והוא מבסם לנוק' וע"י נתקנו כולם כמ"ש לקמן פ"ג אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי באמה בפומיה דאמה מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו. מפורש שתיקון הוא ביסוד ושם נתקנו כל המלכים דמיתו ע"י שלא היה המתקלא. והוא הלשון חק שמכריע בין זו"נ כידוע שיסוד נקרא לשון למודים מקבל מלמודי ה' נו"ה והשפתים הם נו"ה. והוא כולל חו"ג כי בו זו"נ האמה ופי האמה עטרת היסוד שהיא מלכות ז"א בו גבורות. לכן ערלה חופפת עליו שהם לשמאלא עד שמעבירין הערלה אז מתגלה חסד בפום אמה ובי' נתקן כלא כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ח א' יוסף הצדיק איהו שלימא דכלא איהו נטיל כלא בגין דכלא איתקן בגיניה כו' וכד איהו אתתקן כולא מתקני כו' ע"ש. וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב א' ובג"כ בכולהו כתרים עד לא זמין תיקונוי דמלכא כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד כו'. והוא הסוד לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מ"ה) קודם דאתנסיבת היא תהו כמ"ש למטה דאתחרבו עלמין והארץ היתה תהו. וכד אתנסיבו הוא המתקלא כמ"ש בזוהר פ' פקודי דף רנ"ה א' דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואילין אקרון מאזנים כו' ואינון חבורא דדכר ונוק' כחדא וע"ד (תהלים סב) במאזנים לעלות כו' ע"ש. (הגהה - ועיקר ענין המתקלא הוא הדעת שע"י הזיווג באבא ואמא ולכן דעד דלא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין. וכן הוא מוחין דזו"נ שע"י נתקיימו מלכין קדמאין שהן זו"נ כמ"ש למטה ולכן דעד דלא הוי מתקלא מלכין קדמאין מיתו. וכן הזיווג של זו"נ הוא ע"י המוחין שהן הדעת והדעת נקרא מתקלא שקל הקדש והוא לשון חק כמ"ש למטה לישן ממלל רברבין לישן כו'. ולכן הזיווג בלשון דעת וידע אדם כו'. וסוד זה הדעת לא היה בעולם התהו ולכן לא נחשב דעת בספירות כי כל מה שלא היה בתחלה קודם התיקון אינו אלא תוספת ולא נחשב במנין שלכן ז"א נקרא ו"ק אע"ג שלאחר התיקון יש בו ע"ס שלימות. וסוד הדעת הוא ב' עטרין דגניזין באבא ואמא כמ"ש באדרא זוטא והן ז"ת דאבא ואמא והן ג"ר דז"א. והתרין עטרין באין מע"ק אוירא ובוצינא שלכן הדעת במקוםה כתר. וז"ס מ"ש בפרשת בראשית דעלמא אתברי באת ב' ואמר הקב"ה לאלף כל ייחודי לא יהיה אלא בך והענין כי בתחלה היה בלא מתקלא בסוד ב' חו"ב ואמר הקב"ה לאלף כל ייחודי לא יהיה אלא בך והוא הכתר שהוא הדעת פלא אלף אדרין ואכסדרין ואמר שם שבריאת העולם ע"י ב' וא' והוא המתקלא בג' קוין):

והמתקלא הוא ליתקן הכל בתלת תלת כף זכות כו' שע"י המכריע יתקיים הכל כנ"ל. והתיקון של המתקלא מתחיל מע"ק כמ"ש למטה ואמר באדרא זוטא דף רפ"ח ב' האי ע"ק אשתכח בתלת רישין כו' ואמר שם רפ"ט ב' כמה דעתיקא קדישא תלת רישין מתעטרין בי' הכי כלא בתלת רישין וכד אתנהרן תליין כולהו דא בדא בתלת רישין תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון. וכן התחלת התיקון בע"ק אמר שם דף רפ"ח ב' בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע שהן ג' הויות וכל הויה בעצמה ג"כ מתקלא כנ"ל. וכן חב"ד הוא מתקלא כמ"ש דף ר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוקבא ובגינייהו כלא אתקיים דכר ונוק' והן בחג"ת דא"א. וזו"נ הן בנ"ה דא"א איהו בנצח ואיהי בהוד ויסוד דא"א הוא מייחד ביניהם. וכן הוא בכל העולמות בתלת תלת כמ"ש בזוהר פקודי דף רכ"ח ע"א כל סדרא וסדרא לאו איהו אלא בתלת תלת סדרין אינון כו' וכל סדרא וסדרא דאיהו לכל סטר תלת סדרין אינון כו' וכלא איהו חד דכר ונוקב' ע"ש. וכן כל הספירות הן הולכין בתלת תלת חב"ד חג"ת נה"י ומלכות היא רביעית שכוללת את כולן וכמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"ג דתשע ספירות אינון משולשין בעד"א כג"ד ח"ח"נ" ב"ג"ה" כ"ת"י" ומלכות עשירין לון ורביעין לון וז"ס שם של י"ב שמלכות היא כלולה בכל קו האמצעי שהוא המכריע וצריך להיות כלול משניהם. ביסוד היא עטרת היסוד. ובת"ת שם שני מלכים כו' דבוקה עמו וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר כו' ותקין מיעוי דנוקבא כו'. וכן בדעת סוד קשר של תפלין כידוע וראית את אחורי. וזה הסוד ג' הויות שהוא שם של י"ב כמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ג כג"ד י"י"י' ה"ה"ה' ו"ו"ו' ה"ה"ה' בכל אתר דאינון תלת יודין כו' ח"ח"נ' כו' ה"ה"ה' ב"ג"ה כו' ו"ו"ו' כ"ת"י כו' ה"ה"ה' שכינתא תתאה. וכן התחלת המתקלא במ"ס אמר באדרא זוטא דף רפ"ח ב' בי"ג מכילן דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון ושליט על כלא. כי כל הוי"ה הוא קומה שלימה והן הג' מוחין דמתחלקין בז"א כאן כלילן במוחא חדא וכל המוחין דז"א מתנהרין ממוחא סתימאה כמ"ש ומתפשטין בכל גופא דז"א כמ"ש שם ע"ש. והן קומא שלימא שכ"א ימינא ושמאלא י"ה חו"ב ודעת כולל זו"נ ו"ה וכן הג' מוחין הן הן חב"ד י"ה"ו דעתיקא דכליל לון הוא בסוד כתר מלכות כידוע וז"ש שליט על כלא בסוד ומלכותו בכל משלה ולפי שמלכות אינה רק כלל כולם שלכן היא פרצוף שלם בפ"ע כוללת כל הפרצופים שנכלל באדם לכן העיקר אינו רק ג' אותיות י"ה"ו ג' מוחין ואתפרש הכל לתלת תלת. וזהו סוד שם י"ב בי"ג תיקונין וכן בי"ג נימין ובי"ג ארחין שהשלשה עשר אינה רק כלל כולם כמ"ש בדף רפ"ט בתיקון י"ג ובג"כ כל יקירו דיקירותא שהן הי"ב תיקונים כמ"של בהאי מזלא תליא אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא כו' וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב והאי דתליסר כליל להון כו' ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא כו' כדמיון הנקבה כנ"ל. ולכך אינן אלא י"ב כמ"ש שם למעלה דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא וי"ב תחומין לתתא וי"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. נמצא י"ג הן י"ב. והן עשר כנ"ל ע"ס. והן שלשה. והשלשה עיקרן הן שנים זו"נ כי היסוד אינו רק להכריע ולכן הוא כולו טמיר בנוק' ולא אתחזי לבר ועיקר המתקלא והתיקון אינו אלא הגילוי. וכן בדעת לכן דעת לא נחשב לספירה בפ"ע כי הוא טמיר באימא כמ"ש למטה סתים לאימא. והן ריעין דלא מתפרשין והוא לעולם נעלם והוא נתיב לא ידעו עיט משא"כ זו"נ דהן דודים דזיווגם לפרקים לכן נחשב [יסוד] לספירה בפ"ע אבל מ"מ עיקרן אינו אלא זו"נ דיסוד הוא רק לתיקונא נוק' כידוע וכן דעת בבינה אם אין בינה כו'. וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת כל שאר בוצינין דנהרין כלילן בתלת עוד ע"ק אתרשים בתרין כו' כך כל שאר בוצינין סתימין בתרין עוד ע"ק אתרשים ואסתים בחד כו' כך כל שאר בוצינין כו' והוא חיבור דכר ונוק' בשעת הזיווג והיו לבשר אחד וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ו מהכא אוליפנא כו' כד דכר אתחבר בנוקבא כלא הוא חד גופא כו' ע"ש. ועיקרן זו"נ לכן כל המתקלא הוא בסוד זו"נ וזה הוא כל התיקון כמ"ש דף ר"צ ע"א ת"ח בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתתקנא כלא אתקין כעין דכר ונוק' כו' לא אתקיימא אלא בקיומא אחרא כעין דכר ונוקבא:

לא הוו משגיחין אפין באפין:    ר"ל חו"ב ב' ספרים הנ"ל כידוע בסוד וחכם באחור ישבחנה. וכמ"ש בהקדמת הזוהר דף ב' ע"ב א"ל צדי צדי אנת וצדיק אנת אבל אנת צריך למיהוי טמירא כו' ורזא דא כד ברא קב"ה לאדה"ר דו פרצופין בראו ובג"כ אנפוי דיו"ד מהדר לאחורא ולא אתהדרו אנפין באנפין כו' ע"ש והוא בזו"נ קודם הנסירה וכן היו אבא ואמא בעולם התהו. וכן מרמז ה צ' י"נ כמ"ש שם י' חכמה נ' בינה נ' תרעין. ודע כי כל זמן שאין זיווג זו"נ נקרא עולם התהו בסוד לא תהו בראה (ישעיה מח) וא"וא לא משגיחין אפין באפין שהוא סוד זיווג בסוד פנים בפנים דבר ה' עמכם שהוא זיווג א"וא שמשם ניתנה התורה י' דברות וה' חומשי תורה שסוד זיווגם הוא בסוד נישוק כידוע והן פנים בפנים בסוד פה אל פה אדבר בו ישקני מנשיקות פיהו. וכ"ז שאין זיווג בין ז"ונ ג"כ אין זיווג בין א"וא כמ"ש (תענית ה' א') שאין נכנס בירושלים של מעלה עד כו'. וז"ש בת"זח דף פ"א ע"ב ובזמנא דהוה תהו אמר אלקים לנח כו' ודא ממלל על סוף יומיא כו'. וכמ"ש על ב' אלפים שנה בלא תורה ב' אלפים תהו וב' אלפים תורה וב' אלפים ימות המשיח (חלק צ"ז א' ע"ז ה' א') כי התורה נסתיים ונעלם בסוף ד' אלפים שנה כידוע ובעונותינו כו' שיצאו אין תורה ואין משיח הוא תהו בגלות שאין זיווג. וז"ש שם והכי אחזי לי' ברמז בסוף יומיא כו' ע"ש. ובאותן השנים מתגלגלים כל התתקע"ד דורות שהן הע"ר שהן הנשמות מעולם התהו כמ"ש (חגיגה י"ד א') שתלן בכל דור והן הן עזי פנים שבדור. ואמרו (סוף סוטה) בעקבות משיחא חוצפא יסגה כו' וכמ"ש בר"מ פ' נשא דף קכ"ה ואתהדרו אינון ע"ר רעיין על ישראל כו' ע"ש. והן אשר קומטו ולא עת (איוב כב) שעת הוא זיווג כידוע בסוד אשר פריו יתן בעתו עת רצון והן יצאו בלא זיווג רק אחור באחור והן נק' אחוריים וכן כל הקליפות נקראים אחור השיב אחור כו' וכן אלקים אחרים. והן בסוד אחוריים בסוד פעור כידוע לפי שיצאו מעולם התהו שהיו אב"א. ולזה אמר דוד (תהלים כ"ה) פנה אלי וחנני. וכל הדינין באחוריים וכל הרחמים בפנים. וכן בקדושה כל שהוא יותר באחור הוא דין נוק' נקרא אחורי. וכל זה הי' שלא הי' מתקלא המכריע והן שני כתובים המכחישים זא"ז כו' שחכמה הוא רחמים כף זכות ובינה כף חובה ואין מכריע ולא יכלו להאיר זה בזה דרך פנים:

ואמר סתם לא הוו משגיחין כו'. שזה ידוע כי השגחת פנים בפנים קאי על אבא ואמא שזיווגם הוא אנפין באנפין כנ"ל בסוד הנישוק. והן נקראין פני האדם כמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"ב ופניהם איש אל אחיו אינון חו"ב דאינון אנפין כו' שהן בראש והן שני הפנים של הראש והכל תלוי במתקלא זיווג שלמטה ביסוד כי כשהיסוד מתעורר אז המוחין חו"ב מתעוררין ומורידין הטפה כידוע. וידוע שכל הזיווג תליא בראיה כמ"ש (בראשית ט') וראיתיה לזכור ברית עולם והקמותי את בריתי (שם י"ג) ידוע הקמת ברית בזיווג בסוד ולא קמה עוד רוח כו' (יהושע ב') וכמ"ש (שיר ו') הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני ואמר בזוהר דאתוקד מוקדין דלבאי וכמ"ש (ברכות י"ב ב') על פ' ולא תתורו כו' ואחרי עיניכם זו כו'. וכן כאן באשגחות עינא עילאה עינא פקיחא אשגחותא דרחמי תליא כל הזיווג כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא ע"ש. והוא סוד יוסף בן פורת עלי עין שהוא פרה ורבה ע"י עין עילאה וכמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא בי' עינא בישא משום שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה הה"ד בן פורת כו'. וכתיב (משלי כב) טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו לדל והוא סוד הזווג כמ"ש (בראשית לט) הלחם אשר הוא אוכל: ולזה אמר משגיחין אפין באפין שזיווגם תליא בהשגחה לפי שלא היו עדיין התיקונים נקבי העין וכל התיקונים דרך נקבים ושערות להתמעט ולהתצמצם האור שיצאו בדקות ובלבוש וזהו עיקר התיקון להתמעט האור שיוכלו התחתונים לקבל האור. וכן היתה תחלת הכוונה בצמצום האור. ולכן בהתחלת התיקון פרס חד פרסה להעלים האור למעלה ואזדמן בז' תיקונים. ולכן כשלא היו התיקונים לא היו משגיחין אפין באפין שלא יכלה לקבל האור מפנים שלו רק אב"א לפי שבאחור שלו האור מועט ואעפ"כ לא יכלה לקבל בפנים שלה רק ע"י אחור שלה שנתעבה האור עיבוי אחר עיבוי והיתה מקבלת האור בסוד דינים אחוריים. ולכן הי' העולם תהו כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א וימלוך באדום רזא חדא הוא אתר דכל דינין כו' תאנא הוא גזירת דינא תקיפא כו'. וכן בדף קמ"ב ע"א אתר דכל דינין כו' ולא אתבסמו דינא בדינא כו'. וז"ס שאמרו (במ"ר) בתחלה רצה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' והוא סוד זה העולם. והן סוד תתקע"ד דורות שאמרו (חגיגה) שעלו במחשבה כו' והן סוד ניצוצין דאזדריקו במחשבה ש"ך ניצוצין כידוע. וע"ז נאמר על ר"ע (מנחות כט) כך עלה במחשבה כידוע. משום הניצוצין כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ד ע"ב ות"ח כו' וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין כו' כגוונא דא סליק במחשבה כו'. והן ל"ב אלקים דינין ל"ב נתיבות שכל אחד כלול מעשר הן ש"ך ניצוצות:

ומלכין קדמאין מיתו:    הן המלכים הנזכרים בפרשת וישלח וימלוך וימת וימלוך וימת כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א ודף קל"ה ע"א ודף קמ"ב ע"א ובאדרא זוטא דף רצ"ב ע"א ע"ש. ואמר מלכין לפי שיצאו כולם בסוד המלכות שבהם לבד שיצאו בסטרא דנוק' כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א דלא אתקיימו בהאי מלכו דבסטר נוק' כו': ואמר קדמאין קודם עולם התיקון כמ"ש לפני מלך מלך לבני ישראל שהוא עולם התיקון וכמ"ש והארץ היתה כבר וכמ"ש למטה וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א ואלה המלכים כו' מלכא קדמאה כו' לא אתקיימו כו'. וכמ"ש באדרא זוטא ד' רצ"ב ע"ב עלמין קדמאין אתחרבו כו': ואמר מיתו ר"ל שירדו למטה כמ"ש באדרא רבא ד' קל"ה ע"ב ואתבטלו ס"ד כו' ואי תימא והא כתיב וימת וימת דאתבטלו לגמרי לאו הכי אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי בי' מיתה כד"א וימת מלך מצרים דנחית מדרגא קדמאה דהוה בי' ר"ל שר של מצרים כמ"ש בזוהר שמות די"ט ע"א:

וענין המלכים הוא כידוע ו"ק של ז"א שכל ישראל בני מלכים שז"א נקרא מלך ודעת כולל כל הו"ק. והן ז' מלכים שנאמר בהן וימת עד שבא מלך השמיני הדר שהוא ו"ק של המלכים בסטר דדכורא וכן ו"ק של הנוק' שהיא אשתו מהיטבאל כידוע אז נתקיימו בסטר דדכורא: (הגהה - מהיטבאל בת כו' על הנוק' שהיא בת חכמה דטרדין למצאה כו' כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' לא כו' בת מי זהב בת אימא והיא הזהב מ"י והוא הי"ם מ"י אימא היא כלולה בחו"ג מ"י זהב דהיא עצמה רחמים ומסטרהא כו' הויה בנקודות אלקים ור"ל מים המגדלת הזהב. והוא הנהר הראשון אשר שם הזהב):

וכ"ז בשביל שלא היו אבא ואמא משגיחין אפין באפין ומתקלא לא היה כמ"ש למטה (בד"ה וזיוניהון) וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב עד לא אברי עלמא לא הוו משגיחין אנפין באנפין ובג"כ עלמין קדמאין אתחרבו כו'. וז"ס בונה עולמות ומחריבן (במד"ר פרשה ג') כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א עד לא זמין תקונוי באני מלכין כו' ולא הוי מתקיימי כו'. וכן אמר בתז"ח דף פ"א ע"ב ורזא דמלא אלה תולדות כו' דהוה לבושה תהו כו' בגין דהוה בעלה לעילא סתים כו'. והן ו"ק הנ"ל שלא יצאו והוה קב"ה בונה עולמות ומחריבן כו'. הוה שירותא מחסד כו' שהוא התחלת ו"ק של עולם התיקון וע"י נתקן כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א דלא אתקיימו כו' עד דאתער האי בתראה מכלהו דכתיב וימלוך תחתיו הדר מאי הדר חסד עילאה כו'. ונתגלה ביסוד שהוא כלל הו"ק ואז נתבסם הכל כמ"ש שם ובג"כ בכלהו כתרים כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוק' בהאי אמה כו':

והענין הוא כידוע שכ"א קיבל האורות של כולם וזהו וימלוך כמו מלך שמקבל הכל ומחלק לעבדיו וכן מלך השביעי לתת למלכות. וכולם נשברו ונפלו כליהם בבריאה ואורות נסתלקו למעלה דוגמת המיתה:

ומלך הראשון הוא דעת כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א בלע בן בעור תאנא הוא גזירת כו' דבגיניה מתקטרן אלף אלפין כו' והוא הדעת כמ"ש שם דף קל"ו ע"א בחללא תליתאי נפקין אלף אלפין כו'. ושם מחללא תליתאי נפקין אלף אלפין כו'. והוא בלעם בן בעור כנגד הדעת שאמר ויודע דעת עליון נגד משה שהוא מסוד הדעת כידוע ואמרו (ספרי סוף פרשת ברכה) ולא קם נביא בישראל כמשה בישראל הוא דלא קם אבל בא"ה קם ומנו בלעם. והוא בקליפה יצא מכח מלך הראשון דלא אתבסם כמ"ש באדרא רבא מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו כלל ר"ל בכל מלך ומלך ושאר הו' מלכים בו"ק מחסד עד יסוד. (הגהה - ובו קיבוץ כל הה"ג לפי שאז לא היה אלא מסט' דגבורה כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא בסטרא דנוק'. וז"ש הוא גזירת כו'): ונ"ל שגבורה מלך קודם לחסד לפי שהוא בעולם התהו קדמו הגבורות. וזהו יובב מארי דיבבה ויללה שהן מסטרא דשמאלא וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ג ע"א ממוחא תנינא באינון קוצין תקיפין אתמשכן ותליין מאריהון דיבבא ויללה כו' גבורה תקיפא מינה מתאחדן מאריהון דיבבא כו'. וידוע שהשערות הן מבירורי המלכין:

וז"ש מבצרה כמ"ש (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה מדוע אדום ללבושך כו'. ואדרכם באפי כו': והשני הוא חסד וז"ש מארץ התימני בדרום תימנה. והן עולמות שקדמו לזה העולם כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב ואינון זיקין עלמין קדמאי אקרון ומיתו לאלתר:

וזיוניהון לא אשתכחו:    זיוניהון הן המוחין ג"ר שחסרו להן שלא יצאו אלא ו"ק. (הגהה - וכמ"ש שבעה אותיות צריכין שלשה זיונין ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' והן בז' מלכין שהן חסרים ג' מוחין לכך צריך ג' זיונין. וכל מוח ומוח מתפשט בכל ז"ת כמ"ש באדרא זוטא לכן הג' מוחין הן ג' זיונין והן כלי זיין להלחם בס"א דבגדלות מסתלקין ומתכנעין הס"א. והן א' לימינו כו' כמו הג' מוחין חב"ד כידוע וכמ"ש בתז"ח דף פ"ח ע"ג ואמרו מ"מ אלין תגין אינון זיינין כאדם שאוחז כו'. והן ז' מלכין שהן דינין לכן הן אותיות ש'ע'ט'נ'ז' שהן ה' גבורות דינין קשין כידוע ש'ט'ן' ע'ז' בסוד ש'ע'ט'נ'ז' וכן ג'ץ' הוא ב' האחרונים שהן כללות כל הגבורות הניצוצין דאתדעכו כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב ואינון זיקין עלמין קדמאין אקרון ומיתו כו' ע"ש ואח"כ אתתקנו במוחין והן הזיונין וז"ש וזיוניהון (כאן נחתכו כמה תיבות וכך מתחיל) תפילין דרישא. וידוע שהתפלין הן מוחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א כלהו אקרון תפלין דרישא כו' ע"ש וכן שם דף רצ"ב ע"ב ובאדרא רבא ק"מ ע"א ע"ש ואמר שם ולקבלייהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד דסלקין כלהו מ"ב לקבל שמא דמ"ב וידוע שסוד שם מ"ב הוא על עולם התהו): והן תרין עטרין דאחסינו ליה אבא ואמא . והוא עדיו (הגהה - וכמ"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים כו'. ואמרו (שבת פ"ח א') בשעה שהקדימו נעשה לנשמע באו ס"ר מ"ה וקשרו לכ"א מישראל שני כתרים כו' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר ושמחת עולם על ראשם. שעל ראשם והן המוחין שהן עטרות דאבא ואמא . שלכן היו חיין לעולם בסוד חיי המלך כו'. אולו הכתרים זכו בלוחות כמ"ש בשעה כו' והלוחות הן ב' ספרים בסוד חו"ב ודבור העשרת דברות בסוד סיפור. והן ב' עטרין ב' כתרים כנ"ל (ליקוט) כי כתרין ועטרין הן אחד ונאמר את עדים ואמר בת"א וזיוניהון. ובתד"א פ"ד ח"ב אמר שאלו ב' כתרים הן מ"ש ואתם כו' ממלכת כהנים וגוי קדוש והן חו"ב ברכה נחית בימינא דכהנא וקדושה נחית בשמאלא דלויה כו'. ורמיז ג"כ לכתר הג' דא"א כמ"ש והייתם לי סגולה וכמ"ש בחז"ח ועמש"ש שהשלשה שנים הן והן שלשה אמרו ג' כתרים הן והן ג"כ ד' כידוע בסוד התפלין וז"ש וכתר שם טוב כו'. והענין כמ"ש באדרא רבא שג' מוחין הן בז"א ומתחבר עמהן מ"ס דא"א ונעשין ד' וזהו כתר ש"ט העולה על גביהן): שמתפשט בכל הגוף בסוד כונן שמים בתבונה (משלי ג') ע"י המוחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת כו' תרין חולקין ותלת חולקין כלא חד מלה והאי והאי הני ירותא דאבוה ואמיה ירית מאי ירותא דא תרין עטרין כו' ע"ש והן חו"ג כמ"ש מסט' דאבא הוה גניז כו' ע"ש. והן יורדין מע"ק ממוחא סתימאה ומגדילין את אבא ואמא אנפין באנפין ואח"כ יורת ז"א כמ"ש באדרא זוטא שם וכידוע. וכאן שלא הי' המתקלא בע"ק ולא אתכלילו בי' חו"ג כמ"ש למטה ולכך לא היו אבא ואמא אנפין באנפין ולא ירדו חו"ג לז"א. וידוע שהמוחין הן חיי האדם בסוד חו"ב שנקראו חיים כמ"ש (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה. ובינה נקראת חיים כמ"ש בזוהר (פרשה אחרי נ"ח א') ומה שמיה דההוא נהר חיים שמיה ונקראת אלקים חיים וכן המוחין נקראין חיי המלך כידוע כמ"ש בר"מ פרשה יתרו דף צ"א ע"א ואינון חיי המלך. ולכך כאן שלא אשתכחו מיתו המלכים:

וארעא אתבטלת:    היא לא מלכה כלל דל"ל מגרמא כלום אלא מה שמקבלת מבעלה (הגהה - וכנגד הסיגים שיצאו מהם ומארעא שמנה שרצים שמטמאין במותן וח' כלים. א' עץ ב' ועור ג' ושק ד' ובגד ה' וחרס ו' ונתר ז' ועצם ח' ומתכות ונגד ג"ר כלי א' גללים ב' ואבנים ג' ואדמה): לפיכך כאן שמלכים דו"ק מתו היא לא באה לכלל הויה ולפיכך לא נזכר מלוכה והויה בתורה עליה כלל וכמ"ש למטה והארץ תניינא לאו בחושבן כו'. והיא יצאה רק נקודה אחת וט' נקודות נשארו למעלה ושל ו"ק שלשה נקודות שהן זיוניהון הנ"ל ונשארה רק בנקודה א' א"א בה הויה כלל:

וקחשיב בכאן כל הה' פרצופים לא באו לכלל תיקון: (הגהה - וכן למעלה היה ג"כ בענין הזה הסתלקות ותיקון כמו הצמצום והורדת השפע דרך קו וכן דרך פרסה ובכל העולמות כידוע): וכל מה שלמטה הוא יותר בחסרון. בא"א לא הוה מתקלא שלא נכלל בו נוק' שורש הדינין ולפיכך מיתו המלכים שלא היה להם שורש למעלה: (הגהה - כ"מ בכתבים והעיקר כי בתחלה היה בסוד בוצינא קרדינותא עטרא דגבורה לבד ולכך לא אתקיימו כמ"ש באדרא רבא ו אדרא זוטא. עד דנחית אוירא עלאה חסד ונתקיימו וז"ס דו"נ בכתר שהן ב' עטרין סוד המתקלא ג' מוחין ג' הויות): ובאבא ואמא לא היו משגיחין אפין באפין הואיל ואבא ואמא כחדא שריין לכן החסרון בהם שוין ואעפ"כ היא מקבלת מב' אחוריים: ובז"א מיתו המלכים: ובמלכות ארעא אתבטלת: ואמר במלכים מיתו שמלכו ומיתו לאלתר אבל זיוניהון לא אשתכחו כלל לא באו לעולם. ולכן ז"א נקרא ו"ק כי אותן שבאו בעולם הקדם בתחילת הבריאה אותן אינן נחסרין אבל מה שבאו אחר התיקון תלוי ע"י מעשה התחתונים. וכן במלכות נקודה אחת בה בקביעות ותשעה תלוי כנ"ל. ולפיכך כשרשעים בעולם תתקע"ד דורות נקרא עולם התהו כנ"ל. וכן ב' אלפים תהו כנ"ל. אבל א"א ואבא ואמא לעולם הן שלימין שיצאו מתחלתן שלימין. וז"ש שאין פגם מגיע בג"ר ופעמים הרבה אמרו בזוהר שאפילו בג"ר. היינו בסוד המתקלא ואפין באפין. משא"כ בז"ת שחסרים מוחין אפילו בג"ר של ז"א אין מגיע:

עד כו':    עכשיו מתחיל לפרש התיקון והמתקלא מא"א עד סוף כל העולמות. לפי שעולם התהו לא הי' בו אלא ע"ס של האצילות בלבד לא הזכיר בעולם התהו רק הה' פרצופים:

רישא דכסופא דכל כסופין:    הוא עתיקא קדישא רישא חורא רישא תניינא מג' רישין הנז' באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א. והוא א"א שממנו מתחיל האצילות שלמעלה ממנו רדל"א רישא דלא אתיידע וא"א לומר בו זו"נ ולא תיקון. וכ"מ באדרא רבא שמע"ק מתחיל התיקון כמ"ש שם דף קכ"ח ע"א תאנא עתיקא דעתיקין כו' מסתלק בהאי פרסה ואתתקן בתקונוי. וכן שם בדף קל"ה ע"א תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי באני מלכין כו' וכלהו לא אתקיימו עד דרישא חורא עתיקא דעתיקין אתתקן כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא מכאן אוליפנא כל רישא דעמא כו'. והוא רישא דכל רישין כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א תלת רישין כו' רישא עילאה ע"ק סתימאה דכל סתימין רישא דכל רישא. והוא רישא לכל האצילות שלמעלה ממנו רדל"א רישא דלא אתיידע נקרא אין סוף וכ"ש עולמות שלמעלה כנ"ל: ונקרא כסופא דכל כסופין כמ"ש באדרא זוטא שם גולגלתא דרישא חיורא כו' ומיניה ירתין צדיקייא ארבע מאה עלמין דכסופין לעלמא דאתי. ואמר שם חד ארחא דנהיר בפלגותא דשערי כו' וכן אמר בזוהר קרח דף קע"ח ולא ישתכח אלא לעילא לעילא באתר דכמה נהורין ובוצינין וכמה כסופין שארן ביה כו'. וכל הכסופין נכספין הכל לע"ק דכל תקונוי דז"א כד מתתקנן מתקונוי דא"א כלהו מתהדרין לרחמין כמו שהאריך בב' האדרות. ואמר באדרא רבא דף קכ"ט ע"א ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון כו' ואמר שם תקונא יאה תקונא שפירא תאיב למחמי תיאובתא וחדותא דצדיקייא דאינון בז"א למחמי ולאתדבקא בתקונוי: ותיקון של ע"ק דאתתקן במתקלא ג' רישין כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א תלת רישין אתגלפן כו' ואמר שם האי ע"ק אשתכח בתלת רישין וכלילן בחד ואמר שם דף רפ"ט ע"ב כמה דעתיקא קדישא תלת רישין מתעטרין ביה כו' תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון כו' והוא כליל כלא תרין רישין בי' כלילן וזהו המתקלא כמש"ל. ועיקר תקונוי במ"ס שמשם מאיר לתתאי בתקונוי ע"י שערות הראש והזקן כמ"ש שם ובאדרא רבא שזה עיקר התיקון כמ"ש שם תקונא דעתיקא קדישא אתתקן בתקונא חד כללא דכל תקונין והיא חכמה עילאה סתימאה כללא דכל שאר והאי אקרי עדן סתימא' והוא מוחא דעתיקא קדישא כו'. ותקונוי דמשתכח בי"ג שהן ג' הויות שהן ג' מוחין דכלילן בחד שכל מוח הוא פרצוף שלם כמש"ל וא' כולל את כל הג' מוחין והוא ע"ק במקום מלכות כידוע בסוד כתר מלכות כמ"ש שם דף רפ"ח ע"ב בי"ג מכילן דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש לתלת זמנין ארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון כו'. וע"י מ"ס יוצאין הנימין ודיקנא להאיר לכל הפרצופים בנימין מאיר לז"א ובדיקנא לאבא ואמא כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"א ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימאה דבתר כותלא ונהיר ונגיד לנימין דז"א ומהאי מתקן מוחיה וכדין כו' ואמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב וחסד עלאה אתפשט ואתקן ואתכליל כלא במ"ס כו' אתנהירו ג' רישין עילאין כו' ובמזלא תליין והן חב"ד וכן מאיר הדיקנא לז"א בט' תקונין. כמ"ש שם ובאדרא רבא וכן כל התיקונין מצחא ועינא פקיחא כו' כולם נפקין ממוחא סתימאה כמ"ש באדרא רבא בכל א' וא'. ונפקין ממוחא סתימאה ג"פ י"ג א' בנימין וא' בארחין שע"י הנימין מתחלקין הארחין. וא' בדיקנא נגד ג' מוחין הכלולין ביה. ושני תיקונין נתקנו. א' דו"נ שהיא המתקלא תרין רישין וחד דכליל לון כנ"ל. ואמר באדרא זוטא בטש מאן דבטש במוחא כו' והוא רדל"א רישא דלא אתיידע כמו שמבואר שם והשני שיוצא ע"י לבושין בצינורות דקין כמש"ו:

לבושין דיקר אתקין ואחסין:    הוא התיקון כנ"ל: והלבושין הן י"ג תיקוני דיקנא שע"י יוצאין האורות לכל העולמות מן המזלא. ויוצאין ע"י השערות צינורות דקין וע"י התלבשות בשערות ועי"ז יוכלו כל העולמות להתקיים. ועוד שהשערות הן עצמן מותרי המ"ס והן קשישין ותקיפין והן שרשי הדין אע"ג שהן בעצמן רחמים גדולים. ועי"ז יכולין לקבל אור החסד שבתוכן כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו מ"ט משום דאינון תקיפא דתקיפין כו'. ואמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א בהאי מזלא תליין שמיא וארעא גשמין דרעוא מזוני דכלא בהאי מזלא אשגחותא דכלא בהאי מזלא תליין כל חיילין עלאין ותתאין. ואמר שם דאבא ואמא אתכלילן במזלא וכן ז"א אתתקן מוחיה מהאי מזלא ע"ש ואמר שם בג"כ כלא בהאי מזלא תליא:

והדיקנא הוא לבושין דעתיקא קדישא כמ"ש (דניאל ז') ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כעמר נקי ולבושיה כתלג חיור. וא"א לבושין ממש דהא לבושין אינון בגוף והראש מגולה כידוע בסוד התלבשות הפרצופים ומע"ק לא אתחזי אלא רישא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב האי ע"ק כו' לא אדכר ולא אשתכח כו' בר רישא חדא בלא גופא לקיימא כלא. אלא דקאי על י"ג תיקוני דיקנא שהם לבושיו להתלבש האור כנ"ל כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב פתח כו' דיקנא דהיא תליא בשערוי עד טבורא דלבא חורא כתלגא כו': ואמר לבושין דיקר כמ"ש שם דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי דיקנא כו' חיור כתלגא יקירא דיקירי' טמירא דטמירין מהימנותא דמהימנותא דכלא כו'. דיקנא יקירא מהימנא שלימא ואמר שם ביקרא נאה ביקרא שפירא כו' דיקנא יקירא סתימאה דכלא כו' ואמר שם דף קל"ב ע"א מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עילאה יקירא דלא אכסיף מיני' כו' עטרא דכל עטרין כו' כלא כליל בהני תקונין כלא זקפין לקבלי תקוני דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא וכלהו אתבסמן מתקונין אלין דמלכא עתיקא תאנא אי עתיקא דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין לא אשתכחו עילאין ותתאין כו' ע"ש והאריך בהרבה מקומות באדרא רבא ואדרא זוטא. וכן אמר למטה דיקירו דיקירותא וכן בפ"ב בגין דהיא יקירותא דכלא. ואמר באדרא רבא שם ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן ובג"כ תמניא תקונין לכהנא רבא ר"ל שמנה בגדים ונאמר ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואמרו (מגילה י"ב א') כבוד מלכותו מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת. מכ"ז מוכח שתקוני דיקנא הן לבושין דיקר: ואמר אתקין כנ"ל שהן י"ג תקונין. ובכל התקונים דעתיקא קדישא לא קראן באדרא רבא תקונין אלא דדיקנא ולא קראן אלא בשם תיקונין. והן תקונוי להתלבש בהן כנ"ל כמש"ל אי עתיקא דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין כו'. ובהן מתנהג העולם שהן י"ג מדות הרחמים כמ"ש באדרא רבא שעליהן בקש משה הודיעני נא את דרכיך למען אדעך ויאמר אני אעביר כל טובי כו' ויעבור כו'. [ועיקר הכל הוא ב' עטרין שהן מב' המזלות שהן המתקלא כנ"ל]: ואמר ואחסין לכל הפרצופין דלתתא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ב ע"א ובג"כ הני תקונין אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין כו' ותניא עד כמה זהירין אלין תיקוני דדיקנא עד תליסר דלתתא וכל זמנא דתליסר אלין משתכחין כו' ומהאי דיקנא נחית כו' וכן אמר בדף קל"ד ע"ב מניה תליין כל אינון דבז"א אחידן כו' ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין לכל אינון דלתתא כו' ואמר שם בדף קל"ט ע"א תאנא כד נחית מן דיקנא כו' לדיקנא דז"א כו' בשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא בהאי דיקנא דז"א נגדין כו'. ובאדרא זוטא אמר דף רצ"ה ע"א הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכלהו מתיקונין דדיקנא דעתיקא קדישא כו' ואמר שם דף רצ"א ע"א ירותא דאבוי ואמיה ירית מאי ירותא דא תרין עטרין כו' ואמר שם דף רפ"ט ע"ב אתגליף האי חכמתא ואפיק כו' ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא כו' ואלין נהרין מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה דנהיר במזלא ע"ק: וזהו ואחסין:

האי מתקלא תלי באתר דלא הוי:    ר"ל תיקון המתקלא בדו"נ שהוא עיקר התיקון כנ"ל תליא ברישא דלאו רישא רדל"א רישא דלא אתיידע שבו תלוי כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' והאי טמיר וסתים וגניז מכלא תקונוי אתתקן בההוא מוחא סתימאה דכלא דאתפשט ואתתקן ונפיק חסד עלאה כו' וחסד עילאה אתפשט ואתקין ואתכליל כלא במ"ס כו' בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר ותליא ממזלא יקירא כו' אתנהירו ג' רישין עלאין תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון כו' ת"ח לעילא אית דלא אתיידע כו' והוא כליל כלא ותרין רישין ביה כלילן כו'. וכל התקונין של מ"ס הוא מרישא דל"א כמ"ש ע"א וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתיידע פשיט חד טורנא דהו' מתקן לאנהרא בטש בהאי מוחא ואתגליף ואתנהיר בכמה נהירין כו'. וכבר אמרנו שכל התיקונין דמתקלא במ"ס ג"פ הוי"ה וכן כל התיקונין והכל מהאי רישא. וכן הבטישה דהאי רישא במ"ס הוא זיווג סתום כידוע: ואמר תלי לפי שאין מתקלא בו בעצמו רק פשיטותא דאתפשט מיניה ואתנהיר במוחא כנ"ל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א כל אינון עלאין בעתיקא תליין בז"א אינון לאו תליין אלא אינון ממש ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסיא מכלא ולא אשתכח אבל אלין אתוין דתליין בעתיקא בגין דיתקיימון אינון דלתתא דאל"ה לא יתקיימון. וכן כאן הכל תולה מרישא דלאו רישא והוא נהיר במ"ס ובו אתעביד כל תקונין וכל המתקלא כנ"ל. ואף שאמרנו דמרישא דלאו רישא תולה התקונין לאו מרישא אלא מגופיה כמ"ש שם והאי טמיר כו' דאתפשט ואתתקן ונפיק חסד עילאה ותתאה וחסד עלאה אתפשט ואתתקן כו' כנ"ל. ואמר שם פשיט חד טורנא כו' בטש כו' וארשים בבוסיטא דא בהאי מצחא ואתרשים ביה חד נהורא דאקרי רצון והאי רצון אתפשיט לתתא בדיקנא עד ההוא אתר דמתיישבא בדיקנא ואקרי חסד עילאה. וכן למעלה אמר דהא רישא עילאה כו' פשיט חד טורנא בסימא יאה כו'. והענין כי ג"ר דלא אתיידע אינן מלובשין כמו בכל פרצוף וז' תחתונות שלו מלובשין בא"א. לכך ג"ר הן דלא אתיידע ובהן לא תליא לא מתקלא ולא תיקון כלל אבל בז"ת אע"ג דג"כ אינן מושגין מ"מ מנהירו שלהן מתלבשין בא"א ונהירין כל הפרצופין. וחסד שלו מתלבש בגלגלתא וגבורה במ"ס ולכן נקרא גלגלתא רישא חוורא וכן כל התיקונין שבו כלן נקראים חוורא כמ"ש באדרא רבא בכל תיקון. ומ"ס אע"ג דשם אין דין ניכר מ"מ שורש הדין הוא כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה שקיט ואשתכך באתריה כחמר טב על דורדייא ר"ל השמרים הן תוקף הדין אבל כאן שקיט השמרים כיין צלול על שמריו שאין השמרין ניכרין וביורד למטה ניכרין. ולכן השערות והזקן כלן הם תוקף הדינין אלא למעלה הם רחמים גדולים ואף לתתא כלולין בהם רחמים מחמת חיורא דכליל ביה מחמת נהירו דפשיטותא דטורנא כנ"ל ולכן מותריהם הם דינין כידוע. והכל משורש גבורה דעתיק שמתלבש בה. ולכן נקראת חכמה מים עזים כמ"ש (ישעיה מ"ג) ובמים עזים נתיבה שהן ל"ב נתיבות. ומחסד דעתיק יוצאין חמש חסדים והוא חסד עילאה שמתפשט במצח לכן הוא רצון עליון ומתפשט בדיקנא במזל עליון שנקרא נוצר חסד נוצר הוא רצון כידוע ומתפשט ממזל עליון ה"ח כידוע. ומגבורה דעתיק מתפשט ה"ג במ"ס והוא בוצינא דקרדינותא ומתפשט במזל תחתון. ואח"כ מתפשט במעוי דאימא וזהו הגנוז במעוי דאמא. וזהו הבטישה דב' מזלות כידוע. וכ"ה הבטישה דחסד עליון דנהירו עילאה במוחא. וכאן הוא התחלת התיקון והמתקלא וזהו עולם חסד יבנה חסד דרדל"א רישא דלא אתיידע שממנו מתחיל האצילות והוא החסד דאתקיימו ממנו המלכים שאמר באדרא רבא דף קמ"ב ע"א ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו כו' עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד כו'. והאי חסד מתלבש בגלגלתא לכן התחיל בו התיקון כמ"ש שם דף קל"ה ע"א לא אתקיימו עד דרישא חוורא כו' כנ"ל. ולכן נקרא ע"י ז' ימי בראשית ז"ת ומהן מתפשטין חו"ג בכל הפרצופים ומזדווגין ומתבסמין ומתקיימין. נמצא כי הכל תלוי ברישא דל"א בגופה דיליה. וידוע כי הג"ר נק' הנסתרות והוית הפרצוף מתחיל מגופא עולם חסד יבנה ולכן נק' ז"א בשם הוי"ה ועל ג"ר אמר אהי' אנא זמין למהוי כמ"ש בזוהר שאתגלה בז"ת וכ"ז בהפרצופים התחתונים אבל ברדל"א רישא דלא אתיידע כשם שרישא דיליה נקרא דלאו רישא כן גופא דיליה נקרא דלא הוי וע"ש נקרא ע"ק אין כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב ובג"כ ע"ק אקרי אין דביה תליא אין. ואמר תליא כנ"ל. וז"ש באתר דלא הוי:

אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו:    ר"ל זיונין של המלכים הנ"ל שאמר לעיל וזיוניהון לא אשתכחו ואמרנו לעיל שהן המוחין דז"א ואמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' והאי טמיר כו' וחסד עילאה כו' בטש מאן דבטש בהאי מוחא כו' ואמר מאן דבטש בשביל שהוא רישא דלא אתיידע. והן חו"ג כנ"ל אתנהירו ג' רישין עילאין כו' הן חב"ד דאתכלילן במזלא. ואמר ואלין תלת מתפשטן לז"א כו' ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא כו' אתגליף כו' אתגלפו כו' ואלין נהרין מנהירו דההוא מוחא כו'. ואמר שם דף רצ"א ע"א נטיל תלת חולקין כו' תרין חולקין ותלת חולקין חד מלה כו' וכלא אחיד מע"ק ותליא במזלא קדישא יקירא דכל יקירין והן המתקלא ב' מוחין א' עטרא דחסד וא' עטרא דגבורה ע"י עטרא שכולל שניהם והן חב"ד ואתקלו בחו"ג דרדל"א רישא דלא אתיידע כנ"ל:

מתקלא קאים בגופיה:    ר"ל אע"ג דהתחלת המתקלא הוא החו"ג שנכנסין ברישא דז"א לא תאמר שג"כ המתקלא ברישא דלא אתיידע אלא בגופיה שהם חסד וגבורה והם נשתתפו ע"י תפארת שלו והם המתקלא כידוע כף זכות כו' כנ"ל. וכן בכולם הן חג"ת המתקלא ומאזנים. והן מנהיגין ודנין את העולם כידוע בזוהר בהרבה מקומות רבו מלספר. והן נקראין גופא כי ג"ר נקראין רישא וג' אחרונות נה"י לבר מגופא. ולזה האבות הן כלל כל העולם. והן מתלבשין בג' תיקונין דרישא דא"א. גולגלתא ומ"ס וקד"א כמ"ש למטה. וע"י קד"א בטש במוחא והוא אוירא דכיא דגניז בע"י וע"י אויר זה נתגלה חסד עלאה. ובאלו הג' חג"ת דרדל"א רישא דלא אתיידע נכללין נה"י כידוע וכמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב ובההוא זמנא יתער ע"י רוחא כו' ואינון שיתא רוחין כו' ג' רוחין אינון דכלילן ג' רוחין אחרנין ואמר שם נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וחסד עליון הזה א"א להתגלות אלא ע"י התלבשו בת"ת כידוע ואוירא הוא חסד דז"ת מתלבש ברעוא דרעוין שהוא ת"ת כמ"ש לקמן שת"ת כליל בחסד לימינא והכל באוירא דקד"א והוא פשיטותא דקד"א שאמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב פשיטותא דקוטרא עילאה כו' כמ"ש למטה בפ"ב יו"ד עילאה דאתעטר בקיטרא דעתיקא היא קרומא עילאה כו' ושם מתגלה החסד כי החסד לבדו א"א להתגלות כמ"ש (חגיגה יב ע"א) אור שנברא ביום ראשון היה מאיר כו'. וגנזה לצדיקים כו' והוא החסד שנקרא אור כידוע ויום ראשון הוא חסד דרדל"א רישא דלא אתיידע כי ז"ת הן ז' ימי בראשית ימים קדמוניות וגנזה לצדיקים ביסוד ומלכות צדיק וצדק כידוע דצדיק מבסם בהאי חסד לנוקביה והוא גניז בנוק' ואבא מקבל מחסד ואמא מגבורה בוצינא דקרדינותא לכן נקרא אבא אוירא דכיא ואמא אשא דכיא. ונקראין דכיא לפי שבחסדים וגבורות תחתונות שמתפשטים בגופא דז"א נאחזין הס"א כמ"ש (משלי י') שממית בידי' תתפש וידים הן חו"ג וידוע שיש להם אחיזה בז"ת משא"כ בג"ר לכן נק' דכיא. כמ"ש שערות דא"א עמר נקי שאין בהם אחיזה לחיצונים שהן כופין לחיצונים משא"כ בשערות דז"א כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"א ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן בהון דכיין ומסאבן כו' ע"ש. וכן המוחין חו"ב דז"א נקראין אוירא דכייא ואשא דכיא ודעת דז"א נקרא אוירא ואשא סתם כידוע בסוד עץ החיים שנק' מוחין דחו"ב שהן חיי המלך כנ"ל ואין אחיזה בהן ומוחין דדעת נקראו עץ הדעת טוב ורע. והענין כי החו"ג שהן מקבלין מחו"ב אין בהן אחיזה שהן מחו"ב אבל מוח הג' דעת הוא ע"י התחברות המוחין ברישא דז"א כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב אלין תרין משיכין אתגלפו ומתחברן כו' ע"ש והוא בחינ' ז"א ונוק' כנ"ל והן ד' רהיטי מוחא ח"ב ח"ג ומהן נעשה ז"א וז"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"ב אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר כו' שהן ד' סטרין ד' מוחין. שהן שורש ד' פרצופין אבא ואמא וזו"נ. ד' אותיות הויה ד' סטרין כידוע: וכ"ז שאמרנו ברדל"א רישא דלא אתיידע לאו שבו תלוי המתקלא שביה לא יצדק לומר אפילו תליא רק שכל מה שלמטה הכל שורשו למעלה בהעלם אבל תליית המתקלא והתחלת התיקון הכל מע"ק א"א. ובחסד דא"א מתחיל המתקלא אע"ג שאמרנו (לעיל דף ב' ע"ד וד' ו' ע"א) שבמ"ס תליא המתקלא שורש הג' מוחין אינו אלא שורש השרשים אבל מתחיל מחסד. ואף שם אינו אלא בהתלבשות אבא ואמא שהן המתקלא בדעת שביניהן וחו"ג שבא"א הן מוחין להן כידוע והן שורש אבא ואמא לפיכך חו"ג שורש המתקלא. וז"ש אתקלו ביה כו' ר"ל ברישא דכסופין הנ"ל שהוא א"א בו אתקלו אנון דלא אשתכחו שהן המוחין כנ"ל. ואף בו לא קאים המתקלא אלא בגופיה כנ"ל שהן חו"ג ות"ת שהן נקראין גופא כנ"ל ובגופא קאים המתקלא דהיינו אבא ואמא :

לא אתאחד:    ר"ל אע"ג שאמר מתקלא קאים בגופיה אינו נאחז בגופי' עצמו כנ"ל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א כל אלין עילאין בעתיקא תליין בז"א אינון לאו תליין ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסייא מכלא. ואמר שם שג' אותיות י'ה'ו' שבע"ק לאו אינון ביה אלא תליין וכבר נתבאר (לעיל בדף ב' ע"ד) כי אותיות י'ה'ו' הוא המתקלא כי אין שם נוק' רק שורש של זו"נ מתקלא כדי לקיים המתקלא. לכן מ"ס דביה אינו נחלק לג' מוחין שהוא המתקלא כנ"ל אבל שורשם מ"מ שם. ואפילו אבא ואמא דמתנהרין ממוחא סתימאה הוא רק ע"י מזלא כמ"ש באדרא זוטא. וכן כל הט"ס של א"א שהן שורש של הט"ס כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א אתתקן ולא אתתקן אתתקן בגין לקיימא כלא ולא אתתקן בגין דלא שכיח וכן בזוהר פקודי דף רכ"ו ע"א ט' היכלין להיכלין לאו אינון נהורין כו' אלין לא קיימו לא ברעותא ולא במחשבה עילאה תפסין בה ולא תפסין:

ולא אתחזי:    ר"ל אע"ג שאמר בגופיה גופיה אין נראה ולא נגלה כלל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א ודאי בהאי עתיקא לא אתגלי אלא רישא בלחודוי כו' ושם בדף רפ"ט ע"ב ובגין דהיא רישא עלאה לכל עילאין לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא. לכן לא הזכירו בשני האדרות רק רישיה וכמ"ש בזוהר פקודי הנ"ל עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידיעו לאו הכא מחשבה ולאו רעותא כד נהיר מחשבה ולא אתיידע ממה נהיר כו'. הרי אפילו חכמה לא אתיידע ממה נהיר וכ"ש לכל הפרצופין שלמטה ממנו שא"א אינו רק שרשם:

ביה סליקו ובי' סלקין:    ר"ל כל האורות וכל הפרצופים הכל נתעלו בו לאחר שבירת המלכים ונבררו בו כידוע וזהו ביה סליקו וכן הוא תמיד כידוע דכולם סלקין ביה להשפיע להם וכן אמר בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב ובהאי כד סליק כלא סלקין ואתאחדן ביה כו' וכן כל הבירורים של הסיגים בסוד מ"נ סלקין במ"ס וכמ"ש בתיקוני זוהר חדש דף ע"ו ע"ב דהאי אבנא דילך סלקא לאתר דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ואיהי שמא דכתר עילאה דאיהי חכמה קדומה כו' והוא מ"ס. ואמר שם דתמן תלת יודי"ן כו' והוא שורש המתקלא. ואמר בזוהר פקודי הנ"ל רעותא דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשבה כו' ואמר שם דף רל"ט ע"א אתדבקותא דרעותא כו' עד היכן איהו סלקא א"ל הא אוקימנא עד אין סוף כו' בההוא אין סוף כל אלין בוצינין ונהורין תליין לאתקיימא בהו כו' ע"ש ואמר באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מניה מתקונוי כו':

דלא הוו והוו ויהויין:    ר"ל אותן אורות חדשים שלא היו קודם התיקון כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה כו' והן ו"ק של המלכים וכידוע אורות החדשים שיצאו והתקינו את המלכים: ואמר והוו ר"ל אותן שהיו בעולם התהו ונתקן אז בו וכלם סליקו ביה וכן סלקין תמיד ביה כנ"ל. והוא סוד כל המצות והתפלות כידוע. ואמר בזוהר שלימו דיחודא עד אין סוף והוא א"א כמ"ש בזוהר פקודי משום רדל"א רישא דלא אתיידע דמתלבש בו וכמ"ש שם בדף רכ"ו ע"א וברזא דקרבנא כד סליק כלא ואתקשר דא בדא ונהיר דא בדא כדין קיימין כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר באין סוף ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה עילאה אקרי אין סוף כו': ואמר ויהויין ר"ל אפי' אותן שלא הוו אפילו בעת התיקון כלם סלקין ביה (הגהה - וסודו מלך מלך ימלוך דלאו הוו מלך. והן ג' הויות שבמ"ס וכן הי"ה והו"ה ויהי"ה ג' הויות. והן מנצפ"ך בוצינא וכאן סלקין הכל בירורי המלכים כי כאן ראשית המלכים כי כאן ראשית המלכים בסוד נוק' גבורות ובמחשבה אתברירו. וכל סלקיו (ובסוד) [הוא בסוד] גבורות מ"נ שם עולה ומשם יורדין): ולא עוד אלא אפילו סליקו ביה בסוד אין כל חדש תחת השמש (קהלת א') כל הנשמות והאורות עד לע"ל כולם נשרשו ביה בעת התיקון:

סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן:    ר"ל ע"ק שהוא פרצוף הנקרא א"א שהוא נסתר בתוך נסתרות שהן אבא ואמא שעליהן נאמר הנסתרות לה' אלקינו כמ"ש בזוהר בהרבה מקומות והוא נסתר בתוכם כנ"ל ונסתר אפילו מהם והוא אתתקן בתיקונוי כמש"ו ז' תיקונים וי"ג תיקונים וכל ז' התיקונים אינן בו שהתיקון אינו אלא גילוי והוא טמירא דטמירין אלא לאחסין תקונוי למטה ששם נגלה ע"י תקונוי שמתפשטין לאנהרא למטה. כמ"ש בזוהר שנקרא אקי"ק אנא זמין למיהוי ולאתגליא. וז"ש ואזדמן וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א תאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד דלא זמין תקונוי דמלכא ועטורי עטורין הן זיוניהון הנ"ל דלא אשתכחו. ואמר שם ואסתלק בההוא פרסה ואתתקן בתיקונוי כו' תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין אתתקן ואזדמן כו' ע"ש. ואמר שם דף קל"ה ע"א תאנא בצניעותא דספר' עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי כו' וכלהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקן כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא תקין כל תקונין דעלאין ותתאין מכאן אוליפנא כל רישא דעמא כו'. ואמר שם תאנא כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה תקין וזמין כו' ואמר באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א עתיקא דכל עתיקין סתימא דכל סתימין אתתקן ולא אתתקן כו' כנ"ל: וענין עתיקא דעתיקין ג"כ כנ"ל לפי שאבא ואמא נקראו זקנים כידוע והוא זקן לכל הזקנים. ואפי' חג"ת דז"א נקראו זקנים כידוע וכמ"ש (יומא כ"ח ב) אברהם זקן כו' יצחק זקן כו' יעקב זקן כו' וכ"ש חב"ד דז"א וכ"ש אבא ואמא . וכן בענין הזה טמירא דטמירין: ועיקר התיקון הוא בשביל זו"נ דמלכין קדמאין מיתו וארעא אתבטלת כנ"ל. ולזה אמר אתתקן נגד ז"א. ואזדמן נגד נוקב' כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"א דלא אתקיימו באתרייהו בגין דתקונין דמלכא לא אתתקנו וקרתא קדישא ושורוי לא אזדמנו כו'. לפי שהמלכים דז"א מלכו אלא שחסרו התיקון אמר לא אתתקנו אבל נוק' שאתבטלת אמר לא אזדמנו וצריך בשבילם ע"ק להכין שורש התיקון והזימון לשניהם. ומה שחזר ואמר סתרא גו סתרא אף ע"ג שמדבר הכל ממנו כמו שהתחיל למעלה עד דרישא דכסופא כו' משום שלמעלה לא דבר אלא ברישא חוורא אבל עכשיו מדבר בכל התיקונים דרישא ודדיקנא שמגיעין עד טיבורו ומדבר בכל הפרצוף של ע"ק שהוא סתרא גו סתרא אתתקן ע"י תיקוני הראש וזקן שהתיקון הוא הגילוי וגופא סתים ואין נגלה אלא ע"י תיקונים הנ"ל: (הגהה - ויותר נראה שמדבר על האוירא שגנוז בו וז"ש גו סתרא והוא אתתקן בז' דגלגלתא):

בחד גולגלתא:    הוא תיקון א' מז' תיקונים דגלגלתא שאמר למטה ותליין משבעה דגולגלתא כו'. והוא רישא חד מג' רישין שאמר באדרא זוטא רפ"ח א'. ולזה אמר בחד גולגלתא של"ת הואיל וג' רישין הן ג' גולגלתין הן. (הגהה - ועוד שכל הז"ת כולם כלילן בגלגלתא): דרישא הראשון לאו רישא הוא ואינו בכלל האצילות ונק' אין סוף כנ"ל ובמקומו קד"א כנ"ל ורישא תליתאי הוא מ"ס. והוא ראשית התיקון ונקרא רישא חוורא והוא כולל כל התיקונין ז' וי"ג שכלם בגלגלת הראש:

מליא טלא דבדולחא:    הוא נכלל בתיקון הראשון. ולזה אמר מליא טלא כו' ולא אמר טלא כו' כמו בכל התיקונים. והוא גנוז בגלגלתא ונטיף מטלא דביה ע"י גולגלתא לגולגלתא דז"א ומשם לחקל תפוחין קדישין כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא. ונקרא טלא דבדולחא כמ"ש (במדבר י"א) ועינו כעין הבדולח כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ומהאי גולגלתא נטיף טלא כו' ע"ש ואמר וחיזו דהאי טלא כהאי גוונא דאבנא דבדולחא כו' ואמר שם בד' קל"ה ע"ב בהאי גלגלתא נטיף טלא מרישא חיורא כו' והוא טלא דאתכליל בתרי גווני כו' כד אתיישבא בהאי רישא דז"א אתחזי ביה סומקא כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזיא גוונא סומקא בגוונא חיוורא כו' ע"ש כל הענין:

קרומא דאוירא אזדכך וסתים איהו:    כצ"ל. והיא תיקון השני. והוא שאמר באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב בחללא דגולגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפסק והאי קרומא אתחפיא על מוחא דאיהי חכמתא סתימאה ובג"כ אתכסיא האי חכמתא דלא אתפתחא בהאי קרומא כו' ור"ל מוחא נקרא חכמתא סתימאה וקרומא דאוירא נקרא חכמתא עילאה סתימא. והוא שאמר שם בדף קל"ה ע"ב והאי אוירא הוא טמיר דטמירין דע"י ברוחא דגניז בה: ואמר אזדכך לפי שכל התיקונים הוא לגלות אורן וזהו סתים למוחא כנ"ל לזה אמר אזדכך ויוצא נהירו ממנו כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה כו' וביה אתכליל אבא ונהיר ממנו כמ"ש באדרא זוטא ונפקא מההוא מ"ס מנהירו דביה כו' הוא האור שיוצא ונהיר ע"י הקרום כנ"ל. ואמר שם בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר כו' והכל ע"י הקרום הזה. ובקרום הזה גניז נהירו דרדל"א רישא דלא אתיידע ונהיר במצחא ודיקנא כמ"ש לעיל. ולפיכך הוא סתים והוא ג"כ בכלל התיקון [ורק הקרום אבל האוירא אינו מהתקונים] שהתיקון הוא להתמעט האור שיוכלו לקבל לכך צריך לזיכוך והוא ע"י בטישה מאן דבטש. וע"ש נקרא אבא ג"כ אוירא וע"ז אמרו בזוהר כד נפק י' מאויר מה דאשתאר הוא אור כמ"ש בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב אור דא רזא סתימא אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה כו' בקע מאוירא דיליה כו' ע"ש: ונ"ל כי טלא דבדולחא אינו המ"ס דהא באדרא רבא חשיב ליה בגלגלתא קודם שהזכיר מ"ס ולא הזכירו אצל מ"ס. וכן באדרא זוטא. ואמר ונטיף מהאי גלגלתא ולא אמר ממוחא סתימאה. ועוד דהא מ"ס סתים איהו ולא נפקא אלא נהירו ע"י קד"א:

ועוד כי ממוחא סתימאה נהיר ברישא לאבא ואמא ומרישא חוורא לז"א ובהאי טלא אמר באדרא רבא ובאדרא זוטא דנטיף לז"א. וכן אמר באדרא רבא דף קל"ה ע"ב בהאי גולגלתא נטיף מרישא חוורא ואח"כ אמר בחללא דגלגלתא כו' וחשיב מוחין וכן כאן בס"ד קחשיב טלא דבדולחא קודם קרומא דאוירא ואמר בהאי גלגלתא נטיף ולא אמר במוחא. ואמר מרישא חוורא. אלא נ"ל כי כל הז' תקונין הן בגולגלתא שהוא כתר של א"א ולא חשיב מוחא שהוא חכמה ספירה אחרת. וכן בכל אדרא רבא ואדרא זוטא חשיב גלגלתא לרישא חדא ומ"ס לרישא. ואמר לקמן ותליין בשבעה דגלגלתא. ובו מתלבש חסד דרדל"א רישא דלא אתיידע כידוע וידוע שחסד הוא יומא דכלהו יומין ובו נכלל כל הז"ס לכן נכלל בו שבעה תיקונין. וכן נכלל בו י"ג תיקונין דדיקנא ג"כ מחסד דכליל בו י"ג מדות שכולן הן חסד כמ"ש בתז"ח דף ע"ה ע"ב לי"ג מכילן דכלילן בחסד כו' ע"ש: ועוד נ"ל כי במ"ס נכללין חו"ב דא"א רק כי בא"א אין מתקלא לכן נכללין בחד מוחא לכן אבא ואמא דאתנהרין ממוחא נפקין כחדא ואתכלילן בחד ואח"כ ניכרין זו"נ כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א האי עדן אתמשך מעדן עילאה סתימאה דכל סתימין והוא מ"ס כמו שמפורש שם ואח"כ אמר שם והאי חכמה כללא דכלא כד נפקא ואתנהיר מע"ק לא אתנהיר אלא בדו"נ האי חכמה אתפשט ואשתכח דדו"נ הוא חכמה אב בינה אם חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק'. מ' שמתחלה לא ניכרו אם דו"נ לפי שיצאו מסתימא דסתימין שאין ניכר ואח"כ דאתפשטו אשתכח דדו"נ הוא וכשיצאו יצאו ממוחא סתימאה ע"כ במ"ס שורש דו"נ. וכן מ' שם בהדיא ששורש דו"נ שם רק שאין שם נקבה ניכרת כנ"ל ולכן אבא ואמא כחדא נפקין וכחדא שריין. וכן אין מלכות ניכרת בא"א ושורש המלכות כלול ביסוד של א"א בעטרת של היסוד. ולכן מלכות תחלת יציאתה בעטרת היסוד ומשם אינה נפרשת לעולם אפילו בגלות כידוע שהשרשים אינן חסרים לעולם רק התוס' אפשר שיחסרו והשרשים לכל הט"ס הוא א"א בט"ס כמ"ש באדרא זוטא רפ"ח ע"א אפיק ט' נהורין כו'. ובזוהר פקודי הנ"ל. וג' רישין שלו הוא כח"ב שלו ושירותא דא"א מרישא תניינא רישא חוורא ע"ק והוא חכמה שלו. וכן בכל פרצוף הוא שירותא מחכמה שכתר שלו אינו רק שורש לט"ס שלו והוא מפרצוף שלמעלה. וכן שירותא לכל הפרצופים הוא אבא וא"א אינו רק שורש להם. ונמצא אין בא"א רק ט"ס מחכמה ולמטה והן ט' שרשים לט"ס של כל האצילות. ורדל"א רישא דלא אתיידע הוא שורש לא"א שהוא כתר שלו וכמו שא"א שהוא כתר של אצילות נקרא אין כך כתר שלו נקרא רדל"א רישא דלא אתיידע יותר בהעלם. וז"ס שלו הוא שורש לכל הא"א לכן לא אתיידע מה דהוי בהאי רישא כי גופיה שורש לא"א: ובמ"ס שם הוא שורש הגבורות ושם הוא בוצינא דקרדינותא שמשם עטרא דגבורה וז"ש בוצינא דקרדינותא דגניז במעוי דאמא ולפי ששם גבורה דרדל"א רישא דלא אתיידע לכן בו בוצינא דקרדינותא ושם הוא שורש הבינה אימא. אבל שורש אבא הוא באוירא דכיא בקד"א כנ"ל לפי ששם גנוז חסד דרדל"א רישא דלא אתיידע לכן נפקין אבא ואמא מבטישו דחסד עילאה במוחא וחסד גנוז באוירא הנ"ל והענין כי תרין רישין גלגלתא ומ"ס הם חו"ב דא"א ומהן יוצאין אבא ואמא ומ"ש כי אבא ואמא נפקו ממוחא סתימאה כי מאבא נפיק בהעלם ומצטייר באימא כידוע וסיום הגלגלת הוא קד"א:

עמר נקי תליין בשיקולא:    הוא תיקון ג'. והם שערות הראש כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב תאנא בגלגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה וט"ס הוא וכצ"ל אלף אלפין רבוא ושבע מאות וחמש ושבעין אלפי רבוא קוצי דשערי חור ונקי כהאי עמר כד איהו נקי דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא ור"ל נקרא עמר שהוא לבן כצמר כמ"ש (שבועות ו') כצמר לבן מאי צמר לבן כצמר בן יומו שמכבנין אותו למילת. ואמר נקי דלא אסתבך דא בדא לפי שבז"א שערותיו שחורות כמ"ש שחורות כעורב ומסתבכאן ומתערבין דא בדא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"ב תאנא בגלגלתא דרישא אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן ומסתבכין ומתערבן דא בדא כו' וכן אמר באדרא זוטא דף רצ"ג בגולגלתא דרישא כו' דאינון אוכמן ומסתבכין דא בדא לכך הוצרך לומר כאן עמר נקי: וענין הסיבוך שבו אחידן דכיין ומסאבין והן מתפרשין לכמ' דרגין כידוע כמה מיני רחמים וכמה מיני דינים ומארי מתקלא כמ"ש באדרא רבא שם קל"ו א' ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבין ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא ומסאבא בכל אינון סטרין דאינון בכל סטר דאינון מסאבין יתבין קוצי מסתבכן ותקיפין מנהון שעיעין מנהון תקיפין כו'. וכן באדרא זוטא שם דף רצ"ג ע"א אמר כל מאריהון דיבבא ויללה כו' וכל אלין תליין בקוצין תקיפין כו' באינון שעיעין אתאחדן מאריהון דמתקלא כו'. משא"כ [כאן בע"ק] שכולם רחמים גדולים. כי בז"א נפקין מג' מוחין שהן חד"ר כמ"ש שם באדרא זוטא בחד מוחא מאינון קוצין שעיען אתמשכן כו' ממוחא תניינא באינון קוצין תקיפין כו' סטרא דאימא גבורה תקיפא מנה מתאחדן כו' ממוחא תליתאה באינון קוצין כו' ע"ש. משא"כ [בע"ק] דנפקין ממוחא חד דשם הדינין נכפין כחמר על דורדייא כמש"ל. וז"ש (דניאל ז') ושער רישיה כעמר נקי לבושיה כתלג חוור שהוא הדיקנא כמש"ל (דף ה' ע"ג). וידוע שהדיקנא הוא יותר רחמים משערות שבדיקנא י"ג מדות הרחמים גדולים שנקראים כל טובי כנ"ל (דף ה' ע"ג) והענין כי שערות הדיקנא יוצאין דרך פנים והשערות דרך אחור וצדדין. ולכן מדיקנא נפיק קודם לאבא ואמא כמ"ש באדרא זוטא משא"כ בשערות דנפקין לז"א כידוע כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב דרישא אריכן על כתיפן למיגד כו' וכן בדף ק"מ ע"א ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דע"י כו'. ועוד כי הדיקנא יוצא דרך נקבי חא"פ כידוע שהן אורות פנימים גדולים משא"כ בשערות שיוצאין דרך אור שנקרא אחוריים וזה פנים. ולכן הדיקנא נקרא יקירו דיקירותא שיוצא דרך נקבים והבל ממש ויוצא מכל הנקבים שבראש. ולכן בדיקנא כשלג ובשערות כצמר. ואע"ג דבאדרא רבא בדף קל"א ע"ב קאמר בין דרישא בין דדיקנא כלהו חוורן כתלגא לא אמר אלא נגד ז"א אבל בעצמן הדיקנא יותר חיור: ומה ששערות הראש רכין משל זקן כמ"ש באדרא רבא ומ' שהן יותר רחמין הוא כמ"ש שם דף ק"מ ע"א אלא תאנא כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין מ"ט כל אינון דרחמי בעיין למיהוי תקיפין כו' ע"ש ובהתפשטותן למטה הדבר בהיפוך כידוע. וז"ס בהרת עזה כשלג ושאת כצמר לבן (במשנה ריש נגעים): (הגהה - אם יהיו חטאיכם כו'. שלג וצמר הן ב' התקונים שכ' ועתיק יומין כו' (דניאל ז') וי"ג הויות שבי"ג תיקונים כידוע גי' לבו"ש. ופנים ואחור ידוע שהן שרש זו"נ כידוע בסוד חשן ואפוד. והן שנים שנים קדמוניות. והן חסדים נגד תולע ולכן אמר כאן יהיו לשון הוי"ה. ואם יאדימו כתולע יאדים גי' שם אדנ"י. ומ"ש לשון רבים נגד ו"ק שלה ג"כ. ותולע הוא ראשית הגבורה שם ראשון של מ"ב ונגדו עולת תמיד בבקר בצפון. ובין הערביים נגד תולעת נוק' שם שביעי. וכתב האר"י ז"ל כי של"ג ג' אלפין דג' אדי"ד כי המיתוק הוא באלף כידוע בסוד נער נערה אבל בנוק' אינו רק מילוי לבד של האלפין כי הנוק' אינה רק מילוי של זכר כידוע בסוד אדם וחוה וכמ"ש (ערובין יח ע"א) וח"א זנב. ומ"ד פרצוף היא מסוד ו"ה ישמחו השמים ותגל הארץ לכן רק כצמר שאינו לבן כמו שלג והוא שערות האחוריים שהפנים הוא אלפין עצמן. ע"כ): וז"ש (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו ר"ל שיחטיאו יותר שהוא כתולע. ושני תלוי בתקוני דיקנא והן למטה במלכות ששם החטאים נובעים ובה אין תקונים משערות רק אותן שהן בלא שערות כמו הפה ובפה נכלל כל הי"ב תיקונים כמ"ש באדרא רבא ונאמר בה כחוט השני שפתותיך ולכן [כשלג] דעתיקא קדישא [ילבינו]. וכתולע הוא שערות ראשה שנאמר ודלת ראשך כארגמן והן תולעת שני וארגמן שהן הכל צמר צבוע. ונקט תולע שמאדים יותר והוא בהיותן חוטאין שנאחזין בה התולע הידוע לכן כצמר דע"י יהיו:

וענין אלו התיקונים (הגהה - בענין ז' תקוני גלגלתא הכלל כי סוד הדעת שמתפשט בזו"נ שהן ז"ת של כל הע"ס הוא ז"ת דבינה והיא שביעית להם ובתוכה מסתתר ז"ת דחכמה שכלל חו"ב הם כ"א בסוד חכם בבינה והבן בחכמה וזהו העיקרים ומהן באין ב' טפין בב' מוחין חו"ב דז"א והוא מבינה מחו"ב שבה ובתוכם חו"ב שבחכמה. אבל הדעת הוא ז"ת שלה וזהו בוצינא דגניז במעוי דאמא שית יריען לישן ו'. וכן הוא בג' רישין שרדל"א רישא דלא אתיידע הוא ג"ר דע"י וז"ת דבינה דרדל"א רישא דלא אתיידע מתלבש בגולגלתא וז"ש בתיקונים שגלגלתא הוא בינה בסוד עמר לגלגת. וכן הוא בז"א שבינה נעשית לו כתר וכן בא"א שג' רישין שלו הן כח"ב שלו וגלגלתא כתר שלו הוא מבינה דע"י והוא ז"ת דידה והוא סוד הדעת שאמרו אם אין בינה אין דעת. והוא סוד השביעית בכ"מ. סוד השבת. והיכל ק"ק. וערבות. וכן בכל מקום שנמנית בינה עם ו"ק. וידוע שהדעת הוא בוצינא דקרדינותא וגנוז במעוי דאמא שמעוי בדעת נתקן כמ"ש בפרשה משפטים דף קכ"ג והוא ז"ת דידה כנ"ל. וכאן בגלגלתא דא"א הוא ראשית בוצינא דקרדינותא בטלא דבדולתא שנא' (ישעי' כ"ו) טל אורות עליך וברד' הטל לילה סוד הגבורות שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה. ומן ז"ת דחכמה דרדל"א רישא דלא אתיידע שם יש יריעה חדא אור שנברא ביום א'. ושם פשיט חד טורנא עילאה וגנוז ברוחא דגניז בע"י והוא קד"א קוטרא עילאה דאתעטר כו' ובמ"ס נתגלה ההוא בוד"ק. והכלל מחו"ב דרדל"א רישא דלא אתיידע יצאו אוירא ובוצינא ונגנזו באוירא ומ"ס שהן חו"ב דא"א והן בחו"ג דע"י ומשם חו"ג ואח"כ אתגניזו באבא ואמא שהם חו"ב דעולם האצילות בכללו והן בחו"ג דא"א. ואח"כ בחו"ב דז"א שהן חו"ג דיליה. ומזה תבין הסוד הגדול והנורא והעמוק הזה ותבין בעומקא לבא לפומא לא גליא. וההוא אוירא עילאה אוירא דלא אתפס ז"ת דחכמה ממנו התחיל שורש ה"ח וא"א להתלבש כלל רק באוירא תניינא שהוא בקד"א שהוא אור דנפיק מאויר וכל רדל"א רישא דלא אתיידע הוא ע"ש החכמה שבו כי הראשית הוא בכל פרצוף מהחכמה אבל כתר שבו א"א לדבר בו אפילו דרך רמז ומחשבה כלל. וז"ת דחכמה הוא עיקר רדל"א רישא דלא אתיידע שמדברין בו וז"ת דבינה הוא כתר דא"א גלגלתא (א) קד"א חסד. (ב). עמר נקי גבורה (ג). רעוא דרעוין ת"ת (ד). עינא פקיחא נו"ה (ה). והן תיקון אחד תרי פלגי גופא ובפרט שהן עין א' אעפ"י שהן ב' דאין כאן שמאל כמ"ש באדרא רבא. תרין נוקבין דפרדשקא הם ב' תיקונים יסוד ומלכות דדכורא (ו"ז) לבד פרצוף נוקבא שבגלגלתא שהוא הפה כמ"ש בתז"ח ובתיקונים. ולכן בעיני אמר עינא לשון יחיד ובחוטמא אמר תרין נוקבין דפרדשקא שהן ב' תיקונים. והן בראשית סוד בינה דעת שבה ברא שית שהוא כולל שית תיקונים שית יריען. ברא קד"א בר"א דאברהם אב"ר מ"ה. וברא הוא דבר דלא אתפס כידוע בורא חשך בורא רוח והוא אוירא דלא אתפס. אלקים סוד הגבורה. את ת"ת כולל כ"ב אותיות. השמים נו"ה. ואת יסוד שהוא איקונין שלו. הארץ מלכות שלו ופסוק שני על פרצוף נוקבא והארץ היתה כו' י"ג תיקונים. ע"כ): כבר נתבאר כי ג' רישין הן ורדל"א רישא דלא אתיידע מתלבש בא"א בז"ת שלו וידוע כי הבינה מתלבש בז"ת בכל פרצוף מטיבור' ולמטה וחצי ת"ת שלה התחתון נעשה לפרצוף התחתון לכתר וגלגלת וכ"ה בכל פרצוף. לכן בחשבון ז' היכלין וז' ימי השבוע נחשב בינה עמהם כידוע. וכן הוא כאן שבינה דרדל"א רישא דלא אתיידע אתלבש בז"ת דרדל"א רישא דלא אתיידע ובא"א ונעשה לו גלגלתא וכתר דא"א וחסד מתלבש באוירא והוא מתנוצץ במצחא ובדיקנא והוא חסד עילאה שנזכר באדרא זוטא. וע"י מתנהיר ונפיק אבא לכן הוא מלביש לחסד דא"א. וגבורה דרדל"א רישא דלא אתיידע מתלבש במ"ס לכן שם הוא בוצינא דקרדינותא שורש הגבורות השמרים כנ"ל דגנוז במעוי דאימא וע"י מתנהיר אימא. והן מתכללין זה בזה שהן חו"ב דא"א ובהן חו"ג דרדל"א רישא דלא אתיידע . ונכללין שני האורות במ"ס שהוא בינה דא"א כמו בכל ח"ב שנותן חכמה הזרע לאמא ומפני שאין בא"א בחינת נקבה נגלה לכן האוירא ומ"ס נכללין כא' ואוירא נקרא חכמתא עלאה סתימאה כנ"ל וקרומא נקרא קרומא דחכמתא כו' ונכלל בגלגלתא וז"ס אוירא שנקרא אבא וחסד בסוד אור י' כנ"ל (בדף ח' ע"ב) ומהן יוצאין חו"ג כנ"ל. ות"ת דרדל"א רישא דלא אתיידע מתלבש בדעת דא"א ומתגלה בדיקנא לכן בו ב' מזלות שבהן חו"ג כידוע. ונ'ה'י' דרדל"א רישא דלא אתיידע מתלבשין עיקרן ב ח'ג'ת' דא"א וע"כ נקרא גופא ומכאן ואילך לבר מגופא ונהירו שלהן מתפשט בכל א"א כידוע בכל נה"י של פרצוף עליון כמו נה"י פרצוף אמא בז"א ובינה דרדל"א רישא דלא אתיידע מתפשט עד אמא שהיא בהוד דידה וז"ש בינה עד הוד אתפשט. אבל עיקרה אינה אלא בגלגלת ומסתיימת יסוד דילה בפה דא"א שהוא סוד יסוד ה"ג שבה מצטיירים כ"ב אותיות וה"ג וכן בפה ובינה נקראת שבע שכוללת כל השבע לכן כל הז' דרדל"א רישא דלא אתיידע מאירין בגלגלת גלגלת עצמה בינה והוא ג"כ כתר דא"א. והן ג"כ ג' רישין גלגלתא ואוירא ומ"ס אלא שנכללין בשני ראשין כנ"ל והן חו"ב ורדל"א רישא דלא אתיידע ראש הג'. וז"ס שקורין לבינה כתר וכן גלגלת פעמים בינה ופעמים כתר. ובו טלא דבדולחא שורש הדין כנ"ל לפי שמבינה דינין מתערין. לכן כאן אינן ניכרין אלא בז"א. קרומא דאוירא חסד כנ"ל וכמ"ש באדרא זוטא כמה פעמים כנ"ל. וכל התיקונים הן מבחוץ חוץ זה שגנוז כמ"ש (חגיגה י"ב א') ראה כו' וגנזה כו': עמר נקי גבורה שהן אור חוזר:

והן נפקין ממוחא סתימאה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא וכבר אמרנו שבמ"ס גנוז גבורה דרדל"א רישא דלא אתיידע ולכן השערות הן דינין כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא בז"א שהן דינין ונאחזין מארי דיבבה ויללה כנ"ל (בדף ט') ויוצאין ע"י הגלגלת שממנה דינין מתערין והן מבועי מ"ס רק בכאן נכפין הדינין: ואמר תליין בשקולא כמ"ש באדרא רבא ש' דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא כנ"ל. משא"כ בז"א כמ"ש שם בדף קל"ו ע"א ותאנא יתבין כו' תליין כו' ממבועא דחללא חד כו' מחללא תילתאה נפקי כו' במשיכותא מכלהו משא"כ כאן שיוצאין ממוחא חדא:

רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי:    הוא תקון ד'. והוא מצח הרצון כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"א מצחא דגלגלתא רעוא דרעוין רעותא דז"א לקבלי ההוא רעותא דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון וההוא מצחא אקרי רצון כו' וכד אתגליא אתקבל צלותהון דישראל: ואמר שם אימתי אתגלייא א"ל בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא כו' בההוא שעתא אשתכי רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא הה"ד ואני תפלתי לך ה' עת רצון ובאדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב. מצחא דאתגלי בע"ק רצון אקרי כו' וכד דא אתגלי רעוא דכל רעוין אשתכח בכלהו עלמין וכל צלותין דלתתא מתקבלין כו'. ובו מתלבש ת"ת דרדל"א רישא דלא אתיידע שת"ת נקרא רצון רעוא דרעוין כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ג היכלא שתיתאה דא הוא היכלא דאקרי היכלא דרצון דאקרי מוצא פי ה' חדוה דאתדבקותא דכלא והכא איהו רעוא דרעוין כו' וכד צלותין סלקין כדין איהו עת רצון לאשתכחא הה"ד ואני תפלתי כו'. והוא היכל משה ויעקב היכל ת"ת כמ"ש בזוהר שם ובפ' בראשית דף מ"ה ע"א. ולכן הוא מוצא פי ה' ששורש ת"ת דעת גנוז בפומא כמ"ש בזוהר משפטים דף קכ"ג ע"א דעת גנוז בפומא דמלכא דאקרי תפארת כו'. ולכן בו ששה היכלין כמ"ש שם לפי שת"ת כולל ו"ק: ואמר רעוא דרעוין ששורש כל הרצונות הכל בו וכמש"ל רעותא דז"א לקבלי ההוא רעותא כו'. וכן של כל הפרצופים וההיכלות כנ"ל. ולכן הציץ הוא לרצון וציץ לשון הסתכלות כמ"ש באדרא רבא שם אתגלייא ויסתכלין מארי דדינין וישתככין ולא אתעבידו ואמר שם כד אתגלייא האי עת רצון וכלהו משתככין קמיה הה"ד דינא יתיב כלומר יתיב באתריה כו'. ומניה נפיק התבסמות של עולם התהו כידוע בא"ק וכן בא"א לצורך ז' הנקודות ואתבסם דינא וז"ש דינא יתיב באתריה כי כל שהדין מתפשט הוא קשה וכשהוא במקומו מתבסם:

אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא אשגחותא תתאה באשגחותא דעילאה בנהירו דביה:    כצ"ל. והוא עינים דא"א והוא תיקון אחד תיקון ה' כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"ב עינוי דרישא חוורא לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא וז"ש פקיחא ואמר שם מ"ט דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ישראל דלעילא וכתיב אשר עיניך פקוחות כו' וז"ש דלא נאים ונטיר תדירא ואמר שם ותאנא לא סתים האי עינא כו' לא נאים ולא אדמיך והוא אשגח על כולא כו'. תאנא אי עינא דא אסתים רגעא חדא לא יכלין לקיימא כולהו כו' ובג"כ אקרי כו' ע"ש וז"ש תדירא ואמר שם ק"ל א' ותאנא לית נהירו לעינא תתאה כו' בר כד אתחזי מהאי נהורא חוורא דעינא עילאה. תאנא בצניעותא דספרא אשגחותא מעינא תתאה כד אשגח נהירו עילאה ביה ועייל ההוא נהירו עילאה בתתאה דמיניה נהיר כולא הה"ד אשר עין בעין נראה אתה ד' כו' וז"ש אשגחותא תתאה באשגחותא דנהירו דעילאה דביה ר"ל השגחת ז"א על העולם הוא באשגחותא כו'. ור"ל כד אשגח נהירו עילאה ואתכליל ביה אשגח על עלמא בנהירו עילאה שכלול בו אבל בלא"ה נאמר עורה למה תישן ה' כמ"ש שם דף קל"ו ב' עינוי דרישא כו' ואשגחותא דעינא דע"י עלייהו ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזא כמאן דאתער משינתא ואתפקחאן וחמאן לעינא פקיחא כו' דכתיב עורה למה תישן כו' ובזמנא דיפקח עינוי מתסחן בעינא טבא כו' ועינא דא לא אתגלי אלא בזימנא דאסתכל בעינא טבא כו'. ואמר דנהירו דעילאה דביה ר"ל באור של העין העליון שהוא ממוחא סתימאה כמ"ש באדרא זוטא עינוי דרישא דעתיקא קדישא כו' דאשגחן תדירא ולא נאים דכתיב לא ינום כו' כנ"ל בג"כ לא אית ליה גבינין על עינא ולא כסותא ההוא מוחא אתגליף ונהיר בתלת חוורין דעילאה בחוורא דא מסתחיין עיינין דז"א כו'. וזהו אינו תדירא לכן אפסיק במלת תדירא בין אשגחא פקיחא כו' ונטיר ובין אשגחותא תתאה כו': ובהן מתלבש נו"ה דרדל"א רישא דלא אתיידע כי העיינין הם נו"ה כידוע (הגהה - וז"ש בכ"מ המלך אחר עיניו ונאמר עיניך בשדה כו' והלכת אחריהן וז"ש (ירמיה לב) כי עיניו על כל דרכי כו'): בסוד שערי דמעה לא ננעלו והן שתי דמעות שאמר באדרא רבא דף קל"ז ע"ב שהן סוד קין והבל שהן לבר מגופא ברגלין כמש"ש דף קמ"ג ע"ב ותאנא כולהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסמו כו' ע"ש. וז"ש שם דף קכ"ט ב' למאי הוא רמיזא א"ל לדגים ולנוני ימא כו' והן נו"ה תלמידי חכמים כידוע ואמרו (ע"ז ג' ב') מה דגי הים כיון שפורשין ליבשה כו'. ואמר בר"מ פ' שמיני דף מ"ב מה נוני ימא חיותן במים אף ת"ח כו' ע"ש כל המאמר. והן מתרבין בימא אימא עילאה. כמ"ש בפרשת תצא דף רמ"ט לפי שבינה מתפשטת עד הוד ולזה אמר תרין דרגין לדגים ולנוני ימא שהן כנגד נו"ה. ואמר עינא לשון יחיד כי נו"ה הן תרין פלגא דגופא אלא שזה ימינא וזה שמאלא וכאן ששניהם ימינא לכך הן נחשבין לא'. ומ"מ שני עינים הן. כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ב' ואינון תרין ואתחזרו לחד כולא הוה ימינא לא הוה שמאלא וכן אמר שם לא הוה הכא שמאלא ותרווייהו בדרגא חד סלקי וכלא ימינא ובג"כ עינא חד ולא תרין וכן באדרא זוטא עינוי דרישא דעתיקא קדישא תרין בחד שקילן כו'. ובפרשת פקודי בהיכלות דנו"ה שהן היכל שני ושלישי כמ"ש שם בדף רנ"ז ע"ב נביאן דאינון סטרין עילאין תרין ירכין דסמכין לאורייתא אינון נטלין להיכלא דתרין רוחין ביה דאינון נוגה וזוהר והן היכלות ב' וג' ואמר שם דף רמ"ז ע"א נהיר האי רוחא כגוונא דחיזו דעינא וכד מתגלגלא כדין אפיק נהורא דנציץ וזיהרא ה"נ כו'. וכמו שהעינים הם מאורות האדם כן אלו שני רוחין נקראין נגה וזהר. וכן אמר שם דף רמ"ט והאי איהו נר כד"א ערכתי נר כו' ואמר שם דף ר"נ אילין אינון קיימין לאשגחא על כל אינון מארי דצערין לון שאר עמין ודחקין לון ואקרון חלונות והיינו דכתיב משגיח מן החלונות ואילין קיימין לאסתכלא כו'. ואמר שם בההוא זמנא מה כתיב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כו' וכד קב"ה אשגח על עלמא אסתכל באילין חלונות ובאילין חרכין וחייס על כולא כו' ע"ש. וחלונות וחרכים הם ב' עיינין ימינא ושמאלא שימינא יותר רחמים וז"ש שם מציץ כמאן דאשגח מאתר דקיק דחמי ולא חמי כל מה דאצטרך ולבתר משגיח מן החלונות ואמר שם דף רמ"ז ע"א וסימניך באור פני מלך חיים והוא עינים שהם אור ה' כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א לכו ונלכה באור ה'. ולכן נביאים שהם דרגא דנו"ה נקראים רואים כמ"ש (ש"א ט') לנביא היום יקרא לפנים הרואה וכן (ישעיה ל') לרואים לא תראו כו' וכן נקראו חוזים שהן ב' דרגין נו"ה כמ"ש בתיקונים נביאים וחוזים. מרחוק ד' נראה לי. אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כו'. ואמר שם מאתר דא ינקי כל אינון מאריהון דחכמתא כו'. וכלן נקראו עינים כמ"ש עיני העדה והיית לנו לעינים (במדבר י"א). וכן בכל קהלת אמר וראיתי כו' ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ונראין ג' גוונין בעינים דז"א כמ"ש באדרא רבא דף קל"ז נגד ג' אבהן דכלילן בנ"ה כמ"ש בפ' בראשית דף א' ע"ב הניצנים אילין אבהן כו' ואטמירו גו נביאי קשוט וכנגדן ג' חוורין בעינא דעתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא וכן בעין דז"א ז' עיינין דאשגחותא וכנגדן אמר בעינא דעתיקא קדישא ז"פ עינא באדרא רבא דף קכ"ט וק"ל.

• עינא פקיחא (א).
• עינא עילאה (ב).
• עינא קדישא (ג).
• עינא דאשגחותא (ד).
• עינא דלא אידמיך ולא נאים (ה).
• עינא דהוא נטורה דכלא (ו).
• עינא דהוא קיומא דכלא (ז).

וכנגדן אמר כאן בס"ד.

• אשגחא (א).
• פקיחא (ב).
• דלא נאים (ג).
• ונטיר (ד).
• תדירא (ה) נגד קיומא דכלא כנ"ל אי אסתים רגעא חדא לא יכלין לקיימא כלהו.
• באשגחותא עילאה (ו) נגד עינא עילאה.
• בנהירו כו' (ז) נגד עינא קדישא כנ"ל דנהירו דביה הוא מ"ס דנהיר ביה ומ"ס נקרא קדש כידוע שקדש בחכמה:

תרין נוקבין דפרדשקא ואתער רוחא לכלא:    הוא חוטמא כמ"ש באדרא רבא דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד חיין דחיין. והם ב' תקונין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לז"א וקרינן ליה סליחה והיא נחת רוח דרוחא דנפיק מהכא. ובאדרא זוטא (רפט.) חוטמא בהאי חוטמא בנוקבא דפרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לז"א כו' חדו שלימא נחת רוח כו'. ופרדשקא הוא עמוד חלול פתוח כמ"ש הר"ש על פ"ו דאהלות שני פרדסקין כו'. ובו מתלבש יסוד דרדל"א רישא דלא אתיידע . ולכן בכל תיקונים אין בו נקב רק בחוטמא כמו בכל ז"ת אין בו חלל ונקב רק ביסוד. ויש בו שני חללים ודופן א' ביניהם ושניהם נקובין לחוץ כידוע כמו בחוטם. וכמו שאחד הוא ימין ושני להשפיע לשמאל כן בחוטמא אמר באדרא זוטא בז"א רב המנונא סבא אוקים הני תרי נוק' מחד תננא ואשא ומחד נייחא ורוחא טבא אלא דבע"ק כלא ימינא וכלא נייחא והוא דרגא דיסוד (הגהה - וכן נח דרגא דצדיק כידוע וכמ"ש כי אותך ראיתי צדיק לפני וכתיב זה ינחמנו כו' ואמרו נח נייחא לעילא נייחא לתתא): כמ"ש בפ' פקודי דף רמ"ב במקדשא דעבד שלמה איהו תקין ליה ברזא דההוא נהר דנפיק מעדן דאיהו שלמא דביתא ואיהו נייחא דביתא כו' כד אתא שלמה ואתקין מקדשא ההוא מקדשא אתקין ברזא דחביבו דנייחא וע"ד כתיב בשלמה (ד"ה א' כ"ב ט') הוא יהיה איש מנוחה. וכן אמרה נעמי (רות ג' א') הלא אבקש לך מנוח כו'. וביסוד קיבוץ כל הה' גבורות וכן אמר באדרא רבא דף קל"ז חוטמא דז"א כו' תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אקרי גבורה חדא וכולהו גבורן שריאן לנחתא מחוטמוי ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו' שהם ה"ג כידוע. ושני עינים הן דרגא דתרין ביעין וחוטמא יסוד נפיק ביניהון ומתארך מהן וכולל אותן לכן זכה יוסף לטוב עין כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ואמר באדרא זוטא דף רצ"ו תרין ביעין דדכורא דכל משחא ורבות כו' וכן בעיינין אמר שם דף רפ"ט תלה ביה ברכתא דהא במוחא תליין ע"ש. ויסוד עולה יותר למעלה ומתחיל למעלה מן הביעין וכן חוטמא הוא מתחיל יותר למעלה מן העינים. והה"ג מעלה למוח ומוריד משם בסוד דעת כמ"ש בסוד פ' אשה ריח ניחוח לד'. וכן היסוד עולה לדעת וכן מוריד משם כידוע. והוא גבוה יותר מן העינים לכן נאמר ביוסף בן פורת עלי עין. ובחוטמא הוא ריח הניחוח נחת רוח נייחא דרוחא כנ"ל שהוא ביסוד. וכן התבסמות הדינין הוא בחסד שמתגלה ביסוד כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא וכן התבסמות הדינין בחוטמא בתננא דקרבנא וכמ"ש בתז"ח דף פ"ז ע"ב והאי ח"י באן סליק בוירח ובגיניה אתמר וירח ד' את ריח הנחוח כו' והוא ח"י ברכות ח"י עלמין דכל צלותין לגביה וז"ש באדרא רבא דף ק"ל תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעיא לצלאה צלותא אמר לבעל החוט' אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן והיינו דכתיב (ישעיה מ"ח ט') ותהלתי אחטם לך וידוע שהתפלה בצדיק ח"י עלמין ואע"ג שאמרנו שחוטמא הוא יסוד מ"מ כלול ג"כ מלכות בו כמ"ש באדרא זוטא דכלילן דא בדא. והן יסוד ועטרה שלו. ולכן בו ב' נקבים ימין ושמאל וכן בחוטם ולזה אמר ב"פ לבעל החוטם כו'. והן נגד היכל לבנת הספיר שכולל שתי רוחין יסוד ועטרה כמ"ש בזהר פקודי דף רמ"ה ורמ"ו בהאי היכלא אית רוחא כו' וכל אינון נשמתין דאינון זמינין לאתפרשא לזכאין דכורין לימינא כלהו נקיט להון כו' נפיק רוחא אחרא לשמאלא דאתחזי ואתגניז ואתכליל בהאי רוחא קדמאה ואינון חד כלילין דא בדא כו' וכד אילין נשמתין נוקבין נפקין כו' ולבתר אתכלילו רוחא דא דשמאלא ברוחא דא דימינא כו' ע"ש. ובפרשת בראשית דף מ"א ע"ב היכלא קדמאה כו' אית רוחא דאקרי ספירא כו' דא הוא לימינא לשמאלא אית רוחא דאקרי לבנה ודא אתכליל ברוחא קדמאה כו'. ומ"מ נקרא ע"ש יסוד כמ"ש שם דף מ"ה ע"א יוסף הצדיק עמודא דעלמא נטל היכלא דספיר רוחא כו'. וכן החוטם נקרא ע"ש היסוד. וכן ז"א נקרא ו"ק אע"פ שביסוד נכלל עטרה ואמר שם באמציעתא דהיכלא דא נעיץ חד עמודא כו' והוא פרדשקא ואמר שם ובפרשת פקודי דהאי עמוד סליק בכלהו וכן פרדשקא הולך עד המוח בכל התיקונים. וידוע שיסוד כולל כל הו"ק ולכך נקרא כל וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ג וז"ש דף ק"ל וכד ישלוף דא כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון כתרין קדישין דז"א ואינון שיתא כו' ג' רוחי אינון דכלילן ג' אוחרנין. והם חג"ת כלולין בנה"י. ויסוד כליל כל נה"י כידוע. ואמר בפרשת האזינו (רפז.) וסיהרא קרייה דוד מלכא כו' ושמשא כו' ואינון כרסי יקרא דמלכא דכתיב (תהלים פ"ט ט"ו) צדק ומשפט מכון כסאך צדיק וצדק ה"נ בחד דרגא הוו והן כאן חוטמא. וז"ש באדרא רבא שם ואינון שיתא רוחין כו' ו' מעלות לכסא כו' שיתא אינון ורוחא דע"י דעלייהו הא שבעה והוא גולגלתא השביעית שהיא דע"י כנ"ל. ואמר באדרא רבא בחוטמא אשתמודע פרצופא כו' וכן אמר בז"א דף קל"ז. והוא שיסוד הוא הדרת פנים וכן בחוטם אשתמודע פרצופא שבע"ק חוטמא אריך כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ד חוטמא דעתיקא קדישא אריך ואתפשט ואקרי ארך אפים אבל דז"א קצר כמ"ש שם והאי חוטמא זעיר וכד תננא שרי נפיק בבהילו ואתעבד דינא ומאן מעכב להאי חוטמא דעתיקא וכן אמר באדרא רבא תאנא האי חוטמא זעיר וכד כו'. ולכן נקרא ז"א וע"ק אריך אנפין (הגהה - וכן נקרא על שם פנים של זעם ופנים של רצון): וז"ש בחוטמא אשתמודע פרצופא. ואמר שם וכולא תליין בחוטמא והוא דרגא דיסוד דכלא תליא ביה כמ"ש בפרשה פקודי דף רנ"ח איהו נטיל כלא וכד אתחבר בהיכליה כדין מתערי כולהו כו' ובג"ד כלהו קיימין בהאי כו'. וז"ש נהר די נור נגיד כו' והוא ג"כ בחוטמא דז"א שהוא יסוד שנקרא נהר די נור מסטרא דשמאלא כמ"ש בתז"ח. וז"ש (חגיגה י"ב ב') להיכן שפיך על אשר קומטו בלא עת תתקע"ד דורות כו' שנאמר (איוב כ"ב) אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם והוא יסוד הנ"ל. ואותן תתקע"ד דורות שיצאו בלא עת רצון בעולם התהו שהן יצאו בדינין וזהו קומטו בקמיטו דחוטמא כנ"ל לכן נהר כו'. ורנב"י אמר לברכה אלו שמקמטין א"ע כו' הקב"ה מגלה להם סוד כו' והוא רוחא דחכמתא דיתער מהאי חוטמא לע"ל כמ"ש באדרא רבא ובההוא זמנא יתער ע"י רוחא כו'. ואמר במצחא אתגליא בצלותא דתתאי ובעינא פקיחא תדירא לפי שהספירות בעולם התהו יצאו מעיינין ואח"כ בתיקון יצאו ממצח הרצון וכל שבא בתוספות חסרין לפעמים ואינן באים אלא ע"י תפלות התחתונים אבל כל שבא בתחילה א"א שיחסר לעולם: ואמר בעינא חד עינא. ובחוטמא תרין נוקבין לפי שהנוקבין משמשין שני דברים מא' חיין ומא' חיין דחיין וכ"ש בז"א בא' תננא ובא' נייחא כנ"ל לפי שהן ב' בחינות כנ"ל יסוד ומלכות משא"כ בעינים שהן נו"ה שמשמשין אפילו בז"א דבר א' וכ"ש בע"ק שהן תרי פלגי דגופא וכמ"ש בתז"ח בסופו כל אומנותי' דחבריה איהו עביד כו'. ואמר ואתער רוחא לכלא כמ"ש (בראשית) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ואמר באדרא רבא דף ק"ל חד רוחא נפיק לז"א כו' וחד כו' לבריה דדוד כו' לפי שהן יסוד כלל הז"א ועטרת המלכות כנ"ל. וז"ש (חגיגה י"ד א') כרסוון א' לו וא' לדוד. ע"כ ז' תיקונים:

בראשית ברא וגו' ואת הארץ:    מפרש כל אלו המאמרים וכל הפרצופים והתקונים מראש הכל עד סוף כל המדרגות על פרשת בראשית עד פרשת נח. וכמש"ו בפרק הזה פרשת בראשית. והארץ היתה תהו. ויאמר אלקים יהי אור וירא אלקים את האור כו'. ויאמר אלקים יהי מארת כו'. ובפ"ב ויאמר אלקים תדשא: ובפ"ג ותוצא הארץ דשא ויאמר אלקים ישרצו. ויאמר אלקים נעשה אדם. והכל ראשי פרקים של הפרשיות וכולל את כל הפרשה באותו המאמר: ותהר ותלד את קין. וכולל כל הפ' של קין והבל ותולדות קין עד זה ספר כו'. ובפ' ד' ויאמר אלקים תוצא והארץ כו'. ויראו בני אלקים כו'. ובפ"ה יהי רקיע ויאמר ה' לא ידון רוחי הנפילים היו בארץ. ויתהלך חנוך. ויהי כי החל האדם לרוב כו' וכולל כל הפרשה של בראשית עד נח. והתחיל מראש האצילות רישא חיורא ומפרש והולך עד סוף העשיה. והתחיל בז' דגולגלתא דרישא חוורא ראש האצילות וע"ז מפרש הפ' הראשון בראשית כו' כמש"ו: וסדר הכל על לישנא דקרא.

ספרא דצניעותא ספרא כו':    ע"ש (דניאל ז' י) וספרין פתיחו שאז דינא יתיב כנ"ל דינא יתיב באתריה וכנ"ל שהספרים הן המתקלא: והחכמה הוא גילוי של הצניעותא כנ"ל שבתוכו מתלבש הצניעותא שנקרא אין סוף כמ"ש (תהלים ק"ד) כלם בחכמה עשית וידוע שמתלבש אין סוף בחכמה וע"י הכל נעשה שמכאן ואילך אין סוף מתלבש ע"י חכמה וז"ש (משלי י"א) ואת צנועים חכמה. ואמר צנועים שהן ז' ימי בראשית ז"ס דע"י שמתלבש באצילות. ונא' (ירמיה ט') כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל כו' וז"ש מה בקש ממך כו' והצנע לכת עם אלקיך שהוא הידיעה שע"ז נאמר ויתהלך את אלקים: ואמר דשקיל במתקלא ע"ש במאזנים לעלות (תהלים ס"ב) כמ"ש בפרשת פקודי דף רנ"ה ע"א אלין אינון דקיימין בקיומא דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואלין אקרין מאזנים ע"ד כתיב במאזנים לעלות כו' סלקין ואתחברין כחדא ואינון חבורא דדכר ונוק' וע"ד במאזנים לעלות כו' עש"ה:

דעד דלא הוה מתקלא כנ"ל לא הוו משגיחין אפין באפין ע"ש ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות ל"ג) פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה') שהוא זיווג אבא ואמא כידוע: ומלכין קדמאין מיתו כמ"ש (בראשית ל"ו) ואלה המלכים כו' לפני מלך מלך לבני ישראל וימלוך כו' וימת וימלוך וימת כו' וכמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל: וזיוניהון לא אשתכחו ע"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל"ג) שאז חזר העולם לתהו שלכן חזרה עליהם המיתה שהוא מעולם התהו וימת כמ"ש למטה וכמ"ש (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם כו' כמותו כמ"ש (הושע ו') והמה כאדם עברו ברית שלכן נגזר עליהם המיתה כמו על האדם ותרגום עדים זיונין. וכן אמרו (ברבה) זיין היה להם מסיני והיה כתוב עלי' שם המפורש שהוא סוד המוחין דגדלות שם הוי"ה כידוע. והן הגורמין זיווג כידוע וז"ש (יחזקאל י"ו) ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח כו' והן סימנין של פרק נשואין כמש"ש ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש כנפי עליך כו' וארעא אתבטלת כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו כו' כמ"ש לקמן: עד רישא דכסופא דכל כסופין ע"ש (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב. תאבתי לפקודיך (שם קי"ט פסוק מ"ב) למצותיך יאבתי (שם פסוק קל"א) נפשי אויתיך כו' (ישעיה כ"ו) והוא נכסף מכולם וע"ש כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי (בראשית ל"א) והוא סוד ברירת הניצוצות במ"ס דרישא עלאה ששם במחשבה נבררו כמ"ש בפ' פקודי וז"ש ב"פ נכסף זהו כסופא דכסופין שירידת יעקב אצל לבן הוא סוד שכינה בגלות עת אשר שלט האדם באדם כו' (קהלת ח') כידוע: לבושין דיקר אתקין ע"ש ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד וכו' (שמות כח) כנ"ל: ואחסין כמ"ש (שם) חקת עולם לו ולזרעו אחריו וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ומהאי. לשאר גולגלתין דלתתא כו'. האי מתקלא תליא באתר דלא הוה כמ"ש במאזנים לעלות המה מהבל כו' (תהלים ס"ב). והתחלת המתקלא מחכמה כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק' כו' וכתיב (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא כו'. אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו ר"ל הזיונין הנ"ל שאתקלו דכר ונוק' חו"ג כידוע ואז נתקנו המלכים הראשונים וז"ש (יחזקאל י"ו) ותעדי זהב וכסף שהן חו"ג כידוע ואז ותצלחי למלוכה: מתקלא קאים בגופיה לא אתאחד ולא אתחזי שרישא דעתיקא קדישא נקרא עתיק יומין ע"ש שערותיו וזקנו כמ"ש (דניאל ז') ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כו' וגופיה נקרא אין לפי שלא נראה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל ושם מלבישין חו"ב וז"ש והחכמה מאין כו' ואמר מאין ולא באין דלא אתאחד ביה: ביה סליקו וביה סלקין כו'. כמ"ש במאזנים לעלות כו': סתרא גו סתרא - כמ"ש (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי כו': אתתקן ואזדמן - כנ"ל שע"ק ניתקן תחלה ובו נתקנו המלכים ע"י חסד עילאה דנפיק ממזלא קדישא כמ"ש באדרא זוטא. וז"ש וימלוך הדר שע"י נתקן כמ"ש באדרא זוטא והוא והדרת פני זקן וע"י נקרא יסוד הדר כמ"ש שם: בחד גולגלא - הוא ראשית התיקון של מתקלא וז"ש בשקל הקדש בקע לגלגלת מחצית השקל שהוא חוורתא דנפיק בפלגא דגולגלתא כמ"ש באדרא רבא: מליא טלא - כמ"ש (שיר ה') שראשי נמלא טל: דבדולחא - כמ"ש (שמות י"ו) ותעל שכבת הטל כו' ועינו כעין הבדולח (במדבר י"א) כמ"ש באדרא רבא: קרומא דאוירא אזדכך וסתים - שהוא סותם את החכמה שלא יצא וע"ז נאמר (איוב כ"ח) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא:

עמר נקי כו':    כמ"ש (דניאל ח') ושער רישיה כעמר נקא:

רעוא דרעוין:    כמ"ש (שמות כ"ח) והי' על מצחו תמיד לרצון: אתגליא בצלותא דתתאי - כמ"ש (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון: אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא - כמ"ש (ירמיה ל"ב) אשר עיניך פקוחות ונאמר (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל: אשגחא תתאה באשגחותא כו'. כמ"ש (ישעיה נ"ג) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון אשר עין בעין כו' (במדבר י"ד) וכמ"ש באדרא רבא: דנהירו דעלאה דביה - כמ"ש (שיר ה') רוחצות בחלב וכמ"ש לקמן בס"ד פ"ב ובאדרא רבא ואדרא זוטא: תרין כו' ואתער רוחא לכלא - ע"ש (בראשית ז') נשמת רוח חיים באפיו ושפכתי רוחי על כל בשר ונחה עליו רוח ה' כו' (ישעיה י"א) כמ"ש באדרא רבא:

שתא:    ר"ל מן ברא עד סוף הפסוק הוא ששה תיבות נגד ו"ק שהן ששה המלכים הראשונים. והן נגד ו' תיקונים מחסד שהן פרטי תיקונין דגלגלתא מחסד עד יסוד וגלגלת כוללן כמ"ש למטה:

בראשית ברא שית עלייהו הוא בינה שהיא ברא כל השש קצוות וכמ"ש בתז"ח דף ע"ב ע"ג בראשית ברא שית כו' מאי שית אלין שית סטרין כו' בגינה אתמר מי ברא אלה כו' והאי משכן עילאה דעלייהו אתקרי מי הה"ד מי ברא אלה והאי מי איהו בינה כו'. והיא עלייהו שמתפשטת בהן: ולכן נחשבת בכלל היכלין כמ"ש בזוהר בראשית ופקודי ע"ש. וכמ"ש בתקונים תי"א בראשית ברא שית ומאי ניהו שית היכלין כו' אימא עילאה עלייהו דאיהי היכלא שביעאה. והתפשטות דידה הוא מלך הראשון שבמעיה גנוז בוצינא דקרדינותא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה וימלוך באדום רזא חדא הוא אתר דכל דינין מתקטרן תמן ותליין מתמן. ולכן היא ג"כ בכלל התיקונים כמש"ל וממנה ראשית הגילוי בבחינת התפשטותה למטה והיא כתר אל ו"ק וכמ"ש בתז"ח אימא עילאה דאיהי כתר אם כל חי כו'. וכן בתיקוני גלגלתא התחילו התיקונים ממנה שהיא גילוי ז"ת דע"י כנ"ל. והן ז' תיבות דבראשית (עיין לעיל דף ט' ע"ד בסוף הליקוט) וז"ש בראשית כו'. וכן בשבע רקיעין רקיע העליון הוא ערבות בינה כידוע. וכן בארצות ארץ העליון תבל בינה. וכן בז' ימים שבת. וכ"ה בכל ז' השביעי הוא בינה:

כלהו לתתא ותליין משבעה דגלגלתא:    ר"ל כל השבעה שרמוזין כאן בפסוק אינו רומז על ז' תיקונים עצמן דגלגלתא שאין ע"ק מפורש בקרא כמ"ש באדרא רבא והאי ע"ק לא אדכר באורייתא כו' ע"ש אלא שקאי על ו"ק ובינה דעלייהו לתתא בז"א ותבונה רק דתלייתן בז' דגלגלתא כמ"ש לעיל האי מתקלא תלי באתר דלא הוה כו' אתתקן ואזדמן בחד גלגלתא כו'. ואמר ותליין כנ"ל דבעתיקא תליין לאו אינון ור"ל לכן התחיל התורה בז' אלו לפי שתלייתם בז' דגלגלתא שהן ראשית האצילות ורומז התורה על תלייתן למעלה שם. ותלייתן הוא ע"י ז' דרדל"א רישא דלא אתיידע שמתלבש בהם מבינה עד יסוד כנ"ל כסדר מגלגלתא עד פרדשקא וגלגלא כלל כל התיקונים כן בינה כלל כל הו' ספירות: ואע"ג שעמר נקי יוצא על הגלגלת עיקרן במ"ס כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא רק שמפני שהן אור חוזר יוצאין למעלה לכן חשבן אחר קד"א:

דעד יקירו דיקירותא:    ר"ל עד דיקנא קדישא שנקרא יקירו דיקירותא כמ"ש באדרא רבא דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי כו' יקירא דיקירין כו' כנ"ל ור"ל שאמר ז' תיקונין הוא עד תקוני דיקנא ששם עוד י"ג תיקונין והן רמוזין בי"ג תיבות של פסוק שלאחריו מן היתה כמש"ו: ולא הזכיר האזנים בכלל התיקונים (הגהה - לא נזכר בז' תיקונים אזן ופה. לפי שאורות אח"פ הן מאירין לכל דרגא דמהימנותא. אזן נשמה לג"ר. חטם רוח חיים באפיו לז"א. פה לתורה שבע"פ. ולכן סיום ז' תיקונין שהן לז"א כמ"ש בס"ד שתא כו' ותליין כו' הוא החטם וי"ג תקונים שהוא לנוקבא הסיום הוא הפה. וכן האזן הוא סיום לשערות הראש. והן אורות של ג' רישין. וכן הן מקור לג"ר שעד סיום אורות אזן הוא א"א ועד סיום של חטם עד טבורא דלבא אבא ועד סיום של פה עד טיבורא הוא אמא ומ"מ הן שורש כל מהימנותא כו'. ע"כ. וע' לקמן ד"ה היתה תהו שכתב ג"כ זה הטעם. ועיין בהג"ה שם שכתב שני הטעמים): לפי שאזנים תיקונם למשמע טב וביש ולהבחין בין מתיקו למרירו כמ"ש לקמן פ"ב ובאדרא רבא דף קל"ח ע"א בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחי כו' ואתצריף בההוא נטיפא בין טב ובין ביש תאנא בצניעותא דספרא משום דאודנא דא אבחין בין טב ובין ביש כך כלא דבז"א אית סטרא דטב וביש ימינא ושמאלא רחמי ודינא כו' וכן באדרא זוטא דף רצ"ה ע"ב וקלא עייל כו' ואתבחין בין טב לביש כו' וע"ד יטעם ויתבחן בין מתיקו למרירו וכל זה הוא בז"א משא"כ בע"ק (עיין לקמן בפ"ב ד"ה דרגא הענין יותר מבואר) ולכן לא הזכירו לא כאן ולא באדרא רבא ובאדרא זוטא רק אצל ז"א. ולא שאין בע"ק דהא אמר לקמן פ"ב דיקנא כו' מאודנין נפקא וכן אמר באדרא רבא אלא שאינו מכלל התיקונים שהן גילויין להתפשט למטה והן סתומים שאינן בכלל הגילוי. וכן פה כמ"ש למטה (בד"ה והארץ תניינא) והאודנין הן חכמה דגלגלתא ובו כלולה בינה כידוע שאבא ואמא עילאין נקראין שניהן חכמה ויש"ס ותבונה שניהן נקראין בינה ושם מתחיל התיקונים כנ"ל אבל באבא ואמא עילאין אין תיקון ולכן הן תליין במוחא וסלקין לחד כמ"ש באדרא רבא שם בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין כו' ואמר באדרא זוטא דף רצ"ד ע"א תרי אודנין למשמע טב וביש ותרווייהו סלקין לחד כו' והוא כנ"ל. ובחו"ב כלול ג"כ דעת וז"ש שם ע"ב האי אודנא קרי ביה שמיעה ובשמיעה אתכלילן אינון מוחי חכמה אתכליל ביה כו' בינה כמה דאת אמר כו' ובהני תליין כלא דעת כד"א כו' ע"ש וכן בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב אודנין דמלכא כו' נהירו דתרין מוחי ונהירו דאבא ואמא כל אינון דאקרון מוחי דמלכא ומתלהטן כחדא וכד מתלהטן כחדא אקרון אזני ה' כו'. ואעפ"כ שאינן נגלות מ"מ יוצאין מהן תיקוני דיקנא וז"ש בפ"ב מאודנין נפקא ולכן נקרא יקירו דיקירותא סתימא דסתימין והוא לבושי דע"י שאין סוף מתלבש בחכמה וברא הכל כנ"ל והן לבושיו ולכן נקרא דיקנא לבושין כנ"ל (בדף ה' ע"ב) ולכן לא אדכר באורייתא כמ"ש בפ"ב. ויש בו שני מזלות בחינת אבא ואמא ולכן אבא ואמא במזלא אתכלילן ולכן הכל תלוי במזל כמ"ש (תהלים ק"ד) כלם בחכמה עשית וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן בהאי מזלא וכן כלא באודנין תלייא כמ"ש כלא תלייא באודנין כו' הא כלא ביה תליא בהאי אודנא תליין רזין עלאין דלא נפקין לבר והוא דרגא דחכמתא דסתים. ומ"מ אבא כליל באמא וכן הוא באודנא שהוא דרגא דבינה עילאה כמ"ש באדרא רבא דף קל"ח ע"ב מסט' דחד חללא דמוחא דתליין אודנין ומחמשין תרעין כו'. וכן מזל עליון כלול בתחתון כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא ע"ש וכן אוירא כלול במ"ס ומשם נפקין האודנין כנ"ל. וכן הדיקנא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא כו' בג"כ כלא בהאי מזלא תליין כו' ובג"כ כל יקירו דיקירותא בהאי מזלא תליין כו' ע"ש ואמר שם בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר ותליא ממזלא יקירא כו' אתנהירו ג' רישין עילאין תרין רישין וחד דכליל לון ובמזלא תליין ואתכלילן ביה מכאן שארי לאתגליא יקירו דדיקנא דאיהי מזלא סתימאה כו'. וז"ש שם דף רצ"א ע"א אב ואם כלילן ומתחברן דא בדא ואבא טמיר יתיר כו' ותליא במזלא קדישא יקירו דכל יקירין ואמר שם בדף רצ"ב ע"א אב ואם מהאי מוחא נפקו וביה תליין וביה אחידן ז"א בע"ק תלייא ואחיד. והוא כי ז"א נפיק מז' תיקונין של גלגלתא שהוא רישא שנקרא ע"ק ואבא ואמא ממזלא דנפיק ממוחא סתימאה ולכן נקרא דיקנא יקירו דיקירותא כנ"ל והוא בגדי כה"ג כמ"ש באדרא רבא שהוא אבא עילאה ובו נגיד משח רבות קודשא. והכל לפי שהוא בחינת חכמה ובו י"ג תקונין דנפיק ממוחא סתימאה שבו מתפרש ג"פ ד' כמ"ש באדרא זוטא (רפ"ח ב'). ומ"מ כל התיקונין יוצאין ע"י מ"ס כמ"ש באדרא זוטא רק שז' תיקונין יוצאין ע"י הגלגלת והן סתומין ודיקנא יוצא ע"י נקבים פתוחים. ולבחינת הכתר אין מקום כלל בגלגלת כי הוא אין ושירותא מחכמה:

והארץ תניינא לאו בחושבן והא אתמר:    ר"ל תיבת והארץ של פסוק והארץ היתה אינו נמנה במנין תיבות של פסוק בראשית להיות ג"כ בכלל התיקונים וכ"ש שאינו נחשב במנין התיבות של פסוק והארץ כו' שהוא תיקוני דיקנא שאינו מהם והענין כי הארץ ראשון של בראשית הוא נגד יסוד של ז"א ובו נכלל עטרת שהוא מלכות דז"א ועדיין מלכות העיקרית אינה נזכרת ולה ג"כ צריך שורש למעלה והוא פה דא"א וז"ש בתחלת תקונין פה מלכות ותורה שבע"פ קרינן לה. והיא נוק' פרצוף בפ"ע כמו כל מלכות פרטי כמ"ש בתז"ח דף פ"ה ע"ב עילת העילת אמר לכתר נעשה אדם אדם יהא רישא ממך הה"ד ראשך עליך ככרמל רישא הא חד ומצחא דיליה כו' וחוטמא הא תשע נעשה אדם הא פומא כללא דכלא כו' דההוא אדם קדמון בנה עולמות ומחריבן בגין דעילת העילת לא הוה משתתף תמן בגין דעד השתא לא הוה שלים בנוקבא דיליה ובג"כ אמר נעשה אדם דאיהי נוק' ואשתתף תמן כו' ע"ש. והיא אינה מהמנין של המלכים כמש"ל ומלכין קדמאין מיתו וארעא אתבטלת והוא והארץ שאמורה כאן היתה תהו. והיא אינה בכלל התיקון לפי שהתיקון הוא שיצאו בסוד נוק' בחינת מלכות שהיא נוק' והיא דינין אח"כ נתקנו ויצאו בבחינת ו"ק בחינת חסד ונתקנו בבחינת דכורא כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא משא"כ במלכות שהיא נשארה בחינת נוק' והיא מקבלת אפילו לאחר התיקון עטרא דגבורה לבד ותיקונה הוא לאכללא ולאתבסמא עם ו"ק בחינת חסד כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א אתפשט סטר גבורה כו' לאצנעא אתר לההוא אמה דאקרי חסד בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן והאי חסד כו' ובג"כ בכלהו כתרים עד לא זמין תקונוי דמלכא כו' לאתקיימא ההוא נוק' לאתבסמא ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוק' בהאי אמה דאקרי חסד כו' ושם אשתו מהיטבאל בכאן אתבסמו דא בדא כו' בת מטרד תקונין דמסטר גבורה. ראה שהיא נשארה בסט' דגבורה ואתבסמותא דילה בזיווגא דדכר שאז נותן לה חסדים כידוע לכן היא אינה בכלל התיקון רק שיצאה מן הקליפות. וכן הפה אינו בכלל התיקון כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"א דתאנא מהאי פומא קדישא כו' דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא כו' ולכן לא הזכירו לא כאן ולא באדרא רבא ובאדרא זוטא לא בא"א ולא בז"א מכלל התיקונין כי התיקון אינו רק במלכין דמיתו והיא אינה מהם כמ"ש לעיל וארעא אתבטלת:

וז"ש והא אתמר ר"ל שהיא לאו בחושבן המלכים ותיקונם והיא נשארה בבחינת נקודה אחת כמו מקודם ועלה נאמר פסוק והארץ היתה כמש"ו שהיא פרצוף בפ"ע ועלה נאמר היתה כו' כמ"ש והולך:

ומההיא דאתלטיא נפקא דכתיב מן האדמה אשר אררה ה':    ר"ל שהתיקון היה שיצאו אורות חדשים מסט' דו"ק מסט' דחסד כנ"ל אבל היא לא נפקא אלא האורות שהיו לה בתחלה בסט' דנוקבא בחינת הגבורות כנ"ל והוא האורות שהיו בקליפות דאתבטלא ויצאו עכשיו וכל התקונין הן בסט' דדכורא כנ"ל והן אורות חדשים. וז"ש ומההיא דאתלטיא נפקא שהיא אין לה אורות חדשים להיות בכלל התיקון רק אותן אשר יצאו מן הקליפות שהן אחד עשר קליפות שנעשו בעולם התהו אחד עשר ארורי' מן ו"ה של השם ו' נתקן בו' תיקונים ו ה' יצאה מן הארורים ואתחבר בוא"ו ואין לה תיקון בפ"ע רק דאתבסמת בדכורא כנ"ל. וז"ש בזוהר דלית לה מגרמה כלום. ולכן בעת הפגם ופירוד ח"ו חוזרת לקליפות ח"ו שאין לה תיקון רק באתדבקא בדכורא כנ"ל. ולכן בחטא אדה"ר נאמר ארורה האדמה בעבורך שירדה ח"ו לקליפות וזהו ט' קללות של אדמה נגד ט"ס שלה שירדו כידוע והוא שם ב"ן דיל' כידוע. עד שבא נח שהוא דרגא דצדיק כמ"ש כי אותך ראיתי צדיק כו' כמ"ש נייחא לעילא נייחא לתתא ואתבסמותא שלה הוא בצדיק כמ"ש באדרא רבא שם כנ"ל ותיקן אותה ולכן נקרא איש האדמה והוא נקרא זה כידוע כמ"ש וזה לך האות וז"ש זה ינחמנו כו' מן האדמה אשר אררה ה' וז"ש כאן מן האדמה כו'. ואמר מן האדמה דכל הדינין נפקין כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א אשר מלכו בארץ אדום בארץ אדום באתר דכל דינין מתקיימין תמן וכלהו לא אתקיימו כו' וימלוך באדום רזא חדא הוא אתר דכל דינין כו'. ולפי שהיא נוק' אמר אדמה כידוע:

היתה וגו' תליסר תליין בתליסר דיקירו דיקירותא:    ר"ל שלשה עשר תיבות אלו הן י"ג תליין בי"ג תיקוני דיקנא. והן תיקונין של נוק' שהיא והארץ תניינא של הפסוק ההיא כמ"ש למטה ואתחריב כלא בתריסר שעתי דכתיב היתה כו' ר"ל הן י"ב שעות של הנוק שנקראת שעה ובה י"ב שעות י"ב שבטים דנוק' י"ב בקר כידוע. ולכן תיקון הי"ב הוא תיקון הפה ובו נכללו כל הי"ב תיקונים כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב ודא הוא תיקונא קדישא עילאה דתריסר דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא וי"ב תחומין לתתא י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא הה"ד אשר נשבעת לאבותינו. והוא הארץ קדישא אשר נשבע לאבותינו כמ"ש (דברים כ"ז) אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו כו' וכן בהרבה מקומות וז' תיקונים של הפסוק הראשון שהן ז' דגלגלתא שהוא חכמה דא"א הן שורש לז"א וי"ג דמ"ס הן שורש לנוק' (הגהה - כבר כ' שז' תיקונים הוא מן הגלגלתא והן דדכורא וי"ג תיקונים הן ממוחא סתימאה והן דנוק' וכ"ה כל ז' וי"ג. והתחלתן באזן ומסתיימין בפה שמזל י"ג הוא כללן ואזן הוא בקיעת המ"ס דמשם אתבחין במוחא כו' והאזן ופה הן נוקבין ההין שבשם והעיינין והחטם שבז' תיקונים הם דכורין י"ו שבשם. ולכן לא נזכר האזן והפה בתיקונין וגם אין מעשה ודיבור והתעוררות מגיע לשם כמ"ש ה' ילחם לכם כו'. ע"כ): כי היא בינה דא"א. וידוע שאזן חטם פה הן שורש לבינה זו"נ לכן אוזן אין בו תיקון שבינה אינה נגלית וכן פה אינה בתיקון רק ז' תיקונים שסיומן בחטם כנ"ל לז"א הארץ נוק' והן י"ב שעות של הנוק' דאתחריבו ואתתקנו בי"ב תיקוני דיקנא דאתכלילן בפה ושרשן מחכמ' ולכן בגלגל הח' שהוא דרגא דחכמה בה י"ב מזלות והן שרשן ממוחא סתימאה ששם תלת זמנין ארבע ארבע כמ"ש באדרא זוטא רפ"ח ב' כנ"ל. ואמר לקמן תליסר יקים לון ברחמי שהוא מזלא תיקון י"ג ובו נתקנו כולם כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא שע"י חסד עילאה נתקנו כלם וחסד עילאה נחית במזלא כמ"ש באדרא זוטא. וזהו מלך הדר בסוד הדרת פנים זקן והוא דרגא דעתיקא דכליל לכל הי"ב תיקונים כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב בתלת עשר מכילן דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון ושליט על כלא. ואמר שם האי ע"ק אשתכח בתלת רישין וכלילן בחד רישא כו':

ולכן כל הג' רישין במזלא כלילן כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בג"כ כלא בהאי מזלא תלייא בדיקנא דא ג' רישין דאמינא מתפשטן וכלהו מתחברן בהאי מזלא ומשתכחין ביה ובג"כ כל יקירו דיקירותא בהאי מזלא תלייא כו'. והוא תלי שכולל כל הי"ב מזלות תלי בעולם כמלך על כסאו (בספר יצירה) והוא שאמר לעיל כליל לון ושליט על כלא. [וז"ס] כ"ב אותיות שמתחלקים לג' וז' וי"ב. ז' הן ז' שבפסוק ראשון ז' תקוני דגלגלתא והן ז"ס מבינה ולמטה כנ"ל. וי"ב הן שבפסוק שני עד המים והן בחכמה כנ"ל: וג' הן מזלא דכליל ג' רישין דעתיקא בסוד אמ"ש כידוע והוא תיבה הי"ג תיקון הי"ג והוא דרגא דכתר עתיקא כליל לון כנ"ל. ומלכות ל"ל מגרמה כלום וכוללת היא את כל הכ"ב. וג' אותיות א'מ'ש' דכלילן בג' רישין רישא עילאה הוא אוירא דלא אתפס ובמקומה קרומא דאוירא כידוע: גלגלתא הוא אשא בסוד הבינה כידוע ולכן היא תקיפא וכמ"ש בספר יצירה פ"ג ראש נברא מאש כו'. ומ"ס מים. כידוע. והן ג' אותיות י'ק'ו' כמ"ש לקמן פ"ב (ועיין שם בד"ה בקטפוי ובהג"ה שם) יה"ו י' עלאה דאתעטר כו' והוא קרומא דאוירא ראש הא' שם ה' עלאה דאתעטר ברוחא כו' הוא בגלגלתא בתיקון האחרון שבו שהוא כולל כל התיקונין כידוע. ו' עלאה בוצינא כו' והוא במ"ס ששם גנוז בוצינא דקרדינותא כידוע והוא עטרא דגבורה אשר שם דאח"כ גנוז במעוי דאמא כי המעוי בדעת אתקן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א ע"ש. וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א י' עלאה י' תתאה ה' עלאה ה' תתאה ו' עלאה ו' תתאה כל אינון עלאין בעתיקא תליין כו' ואמר שם אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא ותליין ביה לקיימא ביה אתוון אחרנין כו' שהן חב"ד דז"א אתוון תתאין. והן "א"מ"ש כידוע וכמ"ש בספר יצירה פ"א בירר שלשה אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות "א"מ"ש וקבען בשמו הגדול כו' ע"ש הרי במזלא ג' "א"מ"ש הרי כל כ"ב אתוון באלו ב' פסוקים והארץ תניינא לאו בחושבן והיא כלל כולם כנ"ל: ואמר ומהאי דאתלטיא נפקא ר"ל מנוק' דקליפה לכך אמר לשון נקבה כי קללת האדמה הוא נוק' דס"א וקללת נחש היא זכר דס"א שבא על חוה. וקללת חוה הוא בסוד קליפה נגד בינה בהתפשטותה למטה ששם דינין מתערין ולכן לא אמר בה ארור כי בעצמה אין שם ס"א. ונגד אדם שהוא חכמה אין שם ס"א כלל לכן לא נתקלל כלל רק האדמה בעבורו כנ"ל שקלקולה ותיקונה הכל בחכמה והן י"ג תיבות שאחר והארץ כנ"ל:

שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי:    ר"ל ששת אלפים שנה שהעולם עומד והשביעי חרב הוא נגד עולם התהו שמלכין קדמאין מיתו והן ו"ק שמלכו כל א' ואח"כ מת כן ו' אלפים שנה מתנהג בו"ק ואח"כ מתים בני אדם אותן שכ"א מיומו כמ"ש בתז"ח דהנשמתין של כל אלף הן מאותו המדה יוצאין כל הנשמות מאותה המדה באותו האלף שנה ואח"כ מתין ויוצאין באלף שאחריו ממדה השניה. ואח"כ באלף הז' אתחרב כלא כמ"ש למטה. והוא בסוד ארעא אתבטלת והוא בסוד שבת כמ"ש למטה. ועי' בתז"ח דף פ"ט ע"ג והאי איהו דקב"ה אחזי דכל עלמא שתא אלפי שנין וחד חרוב ואחזי דבכל אלף קדמאה שולטנותיה חסד ואלף תניינא שולטנותי' גבורה דרים בתרין דרגין [גבורים] וחסידים באלף תליתאה כו' ע"ש כל המאמר. ואע"ג דח' מלכים הן כולן כלילן בו"ק כי המלך הראשון הוא דעת שכולל כל ה"ג כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א בלע בן בעור תאנא הוא גזירת דינא תקיפא דתקיפין דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבה ויללה ושם עירו דנהבה מאי דנהבה כלומר דין הבה כד"א כו' והוא סוד דעת דנפיק מיני' אלף אלפין אדרין ואכסדראין כמ"ש שם דף קל"ו ע"א וכמ"ש לעיל (בד' ד' ע"א):

מלך השני יובב הוא גבורה וכמ"ש בזוהר דמבינה שהיא סט' דדינא קדים ונפיק גבורה. וזהו יובב לשון יבבה. מבצרה כמו חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה ס"ג) כמ"ש לעיל (שם):

מלך שלישי חשם חסד וידוע שכל ברכה והתפשטות ופריה ורביה בחסד בסוד עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט) חסד דגנוז בפו' אמה וז"ש חושם (ברבה ס"פ וישלח) כחשם של קנים. מארץ התימני שחסד בדרום כנ"ל:

מלך הרביעי הדד כו' בשדה מואב. ידוע ששתי בנות לוט הן נגד נשי יעקב. ובכירה שילדה מואב הוא מתחיל אחורי הת"ת בחינת רחל כידוע שלכן נקרא מואב מאב ודבוקה בת"ת וזהו בשדה מואב ששדה הוא נו"ק ושם יצאה נוק' עמו וכמ"ש בפ' משפטים דף ק"ד א' לוי חבורא דכלא מתרין סטרין ר"ל ת"ת כמ"ש שם יהודה נוק' בהדי דכורא מתדבקא י'ק'ו' דא דכורא ד"ה דא נוק' דהות בהדי ד"ה אמאי דא בהדי דא אלא ד' באתדבקו דרע בהדה איהי דלת מסכנא אייתי ואצטרי' לאתבא בגלגולא לאתעכל ההוא רע ולאתבלי בעפרא ולבתר לצמחא בסט' דטוב ולנפקא ממסכנ' לעתירו וכדין ה' והוא רומז על עולם הזה שאנחנו מדברים בו שהיתה בסט' דרע וזהו ושם עירו עוית ואצטריך לאתבא בגלגולא כו' והוא שיצאה אח"כ אחר המלכים ואתבטלת והיתה בקליפה נוק' שנקראת עפר כידוע ושם נפרד הרע ממנה ויצאה אח"כ בסט' דטוב וכמ"ש ומההיא דאתלטיא נפקא דכתיב מן האדמה כו'. והוא אדמת עפר וז"ש (סוף דניאל) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו כו' והוא חדוש העולם אחר אתבטלת ארעא כמ"ש לעיל שכל ענין זה העולם דוגמת עולם התהו וז"ש אלה לחיי עולם זה סטרא דטוב ואלה לחרפות כו' זהו סט' דרע שנפרד מטוב ואתבלי בעפרא והוא שנאמר (מלאכי ג) כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם: וידוע שת"ת הוא בסוד היין ע' נפש בסוד נכנס יין כו' (ערובין סה א') ע' שמות של הקב"ה וכמ"ש בפ' משפטים ע' נהירו דע' ענפין דאתזנו מהאי רוחא דנפיק מן פומא והוא ת"ת כמ"ש שם כדין ע' שמהן לקבלהון בארעא כל הנפש כו' ע"ש. וז"ש (מגילה י"ו ב') שלח לו יין ישן שדעת זקנים כו'. וז"ש בפ' ויקרא בר"מ דף ד' שתיתי ייני עם חלבי גוף וברית יעקב כו'. וז"ש נשקנו יין ויצאו ע"י יין. וז"ס בכל מפלת מואב נאמר (ירמי' מ"ח) ויין מיקבים השבתי לא ידרוך הידד הידד לא הידד וכן בישעיה (ט"ז) יין ביקבים לא ידרוך הדרך הידד השבתי שהידד הוא על היין שהוא ת"ת שיצא ממנו מואב בעולם התהו בשבירת המלכים שכל הקליפות מסיגי המלכים וזה שנאמר כאן [הדד] כו' [בשדה מואב]:

מלך חמשי שמלה. נצח שכל לבושין הן בסוד נו"ה כמ"ש בפרשת משפטים דף צ"ח ע"א הוד והדר לבשת אלין תרי בדי ערבות. וז"ס חלוקא דרבנן בטלית של ת"ח כי ת"ח הם נו"ה כידוע בסוד וכל בניך למודי ה'. וז"ס הלבושין בהיכל שני בפ' פקודי ד' רמ"ז ע"א הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתין דצדיקייא כו' ע"ש. ועיקרם בנצח כמ"ש (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה בסט' דימינא וז"ש (ישעיה ס"ג) הדור בלבושו שהוא נצח כנ"ל והדר לבושו פורה דרכתי (שם) שהוא סוד הרגלין וייז נצחם על בגדי כו' ואוריד לארץ נצחם. וז"ס האמור בפרשת משפטים דף קי"א (ע"ב) ויגע בכף ירכו וההוא ירך דרווח מיעקב וההוא ירך הוה בחלישו דילי' עד דאתא שמואל מאי בחלישו דלא משיך נבואה כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקיה מההוא אתר וחטף ליה מיניה כו' ובג"ד הני ברכי דרבנן דשלהי מן דא איהו דכל כסופא דלהון בתר ירך איהו וכ"ש ירך דרבנן כו' ושם בד' קי"ב ע"ב מה כתיב ותקח רבקה את בגדי עשו כו' באלין לבושין דיליה גזל כו' ובג"כ הני מאני דרבנן דקא בלו מחופיא דדהו והני ברכי דשלהי מנייהו הוא ודאי כו' ע"ש וידוע שסוד הירך הוא נצח והוא שנבא ממנו שמואל כידוע ושם ג"כ הבגדים ולכן אחר שני דברים אלו רודפים ששם ותקע כף ירך יעקב שאין לו אחיזה אלא שם. וז"ס ואוריד לארץ נצחם כנ"ל. וז"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו ששם סוד הלבוש ואמו בינה כידוע בסוד חנה וממנה נביאים כמ"ש בת"ז וז"ס תעשה לו אמו וכן בעלת אוב ראתה אותו עוטה מעיל. וז"ס ופרשו את השמלה דברים מחוורים כשמלה (ספרי) שמלה לך קצין תהיה לנו (ישעיה ג') דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנו תחת ידיך (שבת קי"ט ב') וז"ס שמלה:

מלך הששי שאול הוא הוד וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א והאי שאול מרחובות הנהר דא הוא סטרא חד סדרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר ודא הוא בינה דמתפתחין מנה חמשין תרעין לסטרי עלמא דנהרין ובוצינין הה"ד מרחובות הנהר כו' והוא הוד דבינה מתפשטת עד הוד. ובתחלה יצא נצח בסט' דדינא והוד בסט' דרחמי כמ"ש בזוהר ולכן כתיב כאן מרחובות הנהר דאתחזי רחמי אע"ג שכולם דינים היו כמ"ש שם באדרא רבא ואי תימא א"ה דדינא כלהו והא כתיב וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר והא לא אתחזי דינא תאנא כלהו דינא כו'. ואצל נצח כתיב ממשרקה שהוא בינה בסט' דדינא אש שורקת כידוע שנו"ה שניהן מבינה כנ"ל רק שזה בסטרא דדינא וזה בסטרא דרחמי:

וז"ס מלוכת שאול שהמלכות עיקר קיומה מהוד ולמטה כמ"ש בזוהר איהי בהוד וכמ"ש (ד"ה א' כ"ט) הוד מלכות. והתחיל למלוך ולא נתקיים בידו ונהרג וז"ס וימלוך שאול וימת כו' ואח"כ מלך מלך א' בנו וג"כ לא נתקיים בידו ונהרג והוא מלך שאחר שאול האמור כאן. וז"ס וימת כמ"ש (ב"ב קי"ו א') יואב שלא שכב על מטתו נאמר בו מיתה דוד שמת על מטתו כו'. ואח"כ יצא מלך הדר שהוא דוד כמ"ש למטה וז"ש (שמואל א' ט"ו) וטוב ראי הדר כנ"ל ולא נאמר בו מיתה ונתקיים מלוכה בידו עד עולם. ולפי שנו"ה הן תרי פלגין דגופא ואין להם קיום א' בלא חבירו לכן משחו שמואל שהוא נצח וישקהו לאדבקא רוחא ברוחא כידוע ויתקיים המלוכה בידו. ולכן זכה שאול לנבואה מה שלא זכה שום מלך שנו"ה הן נביאים. וצוה לו להרוג את עמלק שאחיזתו בנצח כנ"ל ויתוקן נצח ויתקיים המלוכה כנ"ל ולכן אח"כ שלא עשה בעמלק אמר לו שמואל (שם ט"ו) וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל כו' ויחזק בכנף מעילו ויקרע ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך והוא סוד הבגדים שמלה כנ"ל בנצח. לכן נקרע בגדו של שמואל שרצה שאול לאחוז בבגדו כדי שיתקיים ונקרע בשביל עמלק ונקרע לכך הממלכה מידו כנ"ל, וז"ש (במדרש) סימן מסר לו מי שיקרע את מעילך הוא ימלוך ולכן בכרתו דוד לשאול כנף מעילו א"ל שאול ידעתי כי מלך תמלך וקמה בידך ממלכת ישראל (שם כ"ד). וז"ש כאן ונתנה לרעיך הטוב ממך והוא דוד שזכה להתקשר בנצח כמ"ש אצלו נעימות בימינך נצח (תהלים י"ו). וז"ש שמואל לשאול (שמואל א' ט"ו) וגם נצח ישראל לא ישקר כו' ר"ל להאחז ח"ו בסט' דשקר כי אתה רוצה למלוך בסט' דהוד לבד אלא שיבא נעימות בימינך נצח כנ"ל: וז"ס ג"כ קריעת השמלה אצל ירבעם שנחלקה המלוכה לשנים והן נו"ה וירבעם הי' בסט' דנצח כמ"ש (מלכים א' י"א) והוא מתכסה בשמלה חדשה כנ"ל. וז"ס שתפס הקב"ה את ירבעם בבגדו וא"ל חזור בך (סנהדרין ק"ב א'). וז"ס רדיפת שאול לדוד בסוד כי כל הימים אשר בן ישי חי כו' (שמואל א' כ') כי בשביל תקוני נוק' במלך הדר שהוא דוד לא אתקיימו כלן בעולם התהו כמ"ש באדרא רבא. וז"ס הריגת נוב עיר הכהנים שהן חסד עלאה שהוא הדר כמ"ש שם. ושאלת אוב סוד עולם התהו:

מלך השביעי בעל חנן:    הוא יסוד בסוד וצדיק חונן ונותן (תהלים ל"ז) שכל הספירות בעברם השפע מתעכבים בהם משא"כ בהגיע ליסוד נותן מיד לנוקבא כידוע. וז"ש ביוסף (בראשית מ"ג) וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר אלקים יחנך בני וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו כו' כי יוסף הוא יסוד דדכורא ובנימין יסוד דנוק' ולכן בראותו וימהר יוסף כי נכמרו כו':

מלך השמיני הדר:    הוא עטרת היסוד מלכות דז"א ואינו מלכות דע"ס נוק' דז"א שהיא אינה בכלל המלכים כנ"ל (ד' י"ג ע"ד). וז"ש שנחלק היסוד לשנים בעולם התהו ומלכו ב' מלכים וז"ש בס"ד לעיל בפרדשקא תיקון היסוד ב' נוקבין דפרדשקא כנ"ל וז"ש באדרא זוטא וימלוך תחתיו הדר הדר ודאי כמה דאתמר פרי עץ הדר ושם אשתו מהיטבאל כמה דאת אמר כפת תמרים וכתיב צדיק כתמר יפרח דאיהי דכר ונוקבא ולכאורה קשה הא פרי עץ הדר הוא מלכות כמ"ש בזוהר בהרבה מקומות וא"כ מאי ושם אשתו אלא הוא מלכות דז"א עטרת היסוד שלו. ועטרת היסוד אינו מתפרש ממלכות נוקבא שהוא בחינה דידה והוא חכמה של מלכות בסוד אות ברית כמ"ש בר"מ וז"ש כפות תמרים כפות עם הנוק' וז"ש צדיק כתמר יפרח שהן סלקין דכר ונוק' כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"ב וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין בר ההוא דכתיב ביה ושם אשתו מהיטבאל כו' מ"ט משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין מ"ט משום דהוה דכר ונוק' כהאי תמרא דלא סלקא אלא דו"נ ובג"כ השתא דאשתכחו דכר ונוק' לא כתיב בהו מיתה כאחרנין ואתקיימו אבל לא אתיישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו: וז"ס ימות המשיח באלף הששי בסופו שהוא עטרת היסוד שאז בלע המות לנצח שכל המיתות הן בו' אלפים שנה בסוד מיתת המלכים ועטרת היסוד לא מת לכן בימיו בלע המות לנצח. אבל לא יתקיים העולם עד שיתחרב באלף השביעי שהוא בסוד וארעא אתבטלת כמ"ש למטה ואח"כ יתתקן בדיוקנא דאדם ויתחדש העולם כמ"ש למטה שביעאה כו' ואתחרב כלא כו' יקים לון ברחמי ומתחדשן כקדמיתא. אבל מ"מ התיקון מתחיל ממלך השמיני כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א עד לא זמין תקונוי דמלכא כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוק' בהאי אמה דאקרי חסד כו' וכלהו לא אתקיימו כו' עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב וימלוך תחתיו הדר מאי הדר חסד עלאה ושם עירו פעו בהאי בעי ב"נ דזכי לרוחא דקודשא ושם אשתו מהיטבאל בכאן אתבסמו דא בדא מה דלא כתיב בכלהו מהיטבאל אתבסמותא דא בדא ור"ל מהי" הוא גבורה [ה'] תחתונה סט' דנוק' וכן מהי" עליונה דמינה דינין מתערין [ט"ב] הוא חסד וכן א"ל בת מטרד תקונין דמסטר גבורה בת מי זהב אתבסמו ואכלילו דא בדא מי זהב רחמי ודינא. וז"ס ונמליך מלך בתוכה את בן [טבאל] (ישעיה ז') כי החלוקה של מלכות בית דוד שנחלקה עטרת היסוד מן המלכות ששניהן הם סט' דמלכות ולקחו ישראל סט' דימינא ונכללו בנצח ומלכות ב"ד בסט' דשמאלא בנוק' ולכך מלך בירושלים ששם נוק' ושם צדק ילין בה (ישעיה א') דינין כמ"ש באדרא רבא וכשזכה דוד להתקשר בימין כנ"ל נעימות בימינך נצח (תהלים י"ו) מלך בכל ישראל (הגהה - דוד בסיהרא הוא בעטרת דז"א ולכן בשמים הוא אבל הארץ בנוק' ולאו ממנינא דז' רועים ולכן הוא חי וקים כי לא מת מלך הדר. והוא בחוט' שמאלא דנשיב רוחא למשיחא תיקון הז' ובו אתקיימו המלכין כמ"ש בספ"ג דס"ד. לכן אמר דוד סבוני כו' כי אמילם ג"פ להכרית הערלה סביבו והוא בזמן המשיח שליטת העטרה הדר. וכן אמר ט' תיקונים מן המצר בסוד סריס אין לו זקן ולכן נקרא הדר הדרת פנים. ואמר דחה כו' נגד נגה הרביעית ובזה א"צ כריתה אלא חוזרת לקדושה):

וכשחטא שלמה נחלקה לשנים ורצה מלך ישראל שיחזור כל המלוכה לידו כלא בסט' דימינא וזהו ונמליך מלך בתוכה את בן [טבאל] וזש"ה לא תקום ולא תהיה שיתבטל ח"ו מלכות נוק': וז"ס בתחלה משיח בן אפרים שהוא עטרת הנ"ל ואח"כ משיח ב"ד ואז יתבסמו ויתחיל התיקון כנ"ל. וז"ש (דניאל ז') חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב ולבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כו' שהוא התיקון כנ"ל וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה כו' וליה יהב שלטן ויקר ומלכו כו' ומלכותה די לא תתחבל. וז"ס אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם כו' (יואל ג') כנ"ל ושם עירו פעו בהאי זכי כו' והוא הכל ע"י חסד דאתגליא בפום אמה שהוא עטרת היסוד וע"י החסד נתקנו הכל כנ"ל וכמ"ש באדרא רבא שם וכיון דאתגליא יו"ד פומיה דאמה אתגלי חסד עילאה והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגליא יו"ד דפום אמה ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגליא יו"ד דאמה ובהאי חסד דפום אמה אתקיים כלהו. וז"ש (ב"ר פ' י"ב) בהבראם באברהם שהוא קיים העולם שהוא חסד עלאה ולכן לו נצטוה המילה ולכן בימיו נסתיים שני אלפים תהו. וז"ס כריתת הערלה מן המילה שאז יכרתו כל הס"א בלע המות כו' לא ירעו ולא ישחיתו (ישעיה י"א) [וז"ס] שיעור ימות המשיח כשיעור עטרת ביסוד רק אם יזכו יבא קודם וימלוך משיח בן יוסף כמו שאול קודם לדוד וזה היה מתחיל אם זכינו בתחילת אלף החמישי שהוא דרגא דהוד ששם מתחיל המלוכה כנ"ל בשאול. וז"ש שני אלפים ימות המשיח (סנהדרין צ"ג א' ע"ז ז' א') ואז אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות (שם צ"א). אבל משיח ב"ד שיבא אז בלע המות לנצח וזה נקרא לעתיד לבא וז"ש לקמן בס"ד פ"ג ואתתקן בתקונוי באמה בפומיה דאמה מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו ר"ל בפום האמה כנ"ל. וזהו שני תיקונין דיסוד שני המלכים אמה ופומיה דאמה וז"ש לעיל תרין נוקבין דפרדשקא כנ"ל וז"ס שאמר בזוהר דסיהרא איהו בדרגא דצדיק וידוע שסיהרא היא בסוד מלכות אלא שהיא עטרת היסוד ובה יזכו למלוכה. וז"ש (מלכים א' ה') ותרב חכמת שלמה דקיימא סיהרא בשלמותא וידוע ששלמה הוא דרגא דצדיק כמ"ש בר"מ הנ"ל גוף וברית יעקב עם שלמה וכמ"ש בזוהר והמלך שלמה ברוך אלא הוא עטרת צדיק כמ"ש (משלי י') וברכות לראש צדיק שהוא עטרה כידוע וזהו ותרב חכמת שלמה שראש צדיק הוא חכמת שלמה כנ"ל ולכן היא בכלל הז' כוכבים שהן ברקיע השני שהוא יסוד כידוע. וכן וילון הוא מלכות כידוע ולכן אינו משמש כלום אלא נכנס כו' (חגיגה י"ב ב') ואמרו שמים הוא דכורא וארץ נוק' אלא שוילון הוא עטרת היסוד והוא ראש לארץ כידוע והוא חכמת שלמה כנ"ל. ולא זכה דוד אל המלכות עד שנתקשר בימין שהוא חסד דאתגליא בפום אמה וז"ס נעימות בימינך נצח כי הוא בנצח והיא בהוד. וז"ס קריעת המעיל והשמלה כנ"ל. והוא סוד אפרים בן יוסף שימלוך משיח בנו ואח"כ משיח ב"ד וכן חלוקת ירבעם שבא מיוסף עם מלכות ב"ד כנ"ל. ואחר שיתייחדו העטרת עם המלכות כבראשונה אז יצמח משיח ב"ד וז"ש (יחזקאל ל"ז) קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה כו' שהוא נוק' כנ"ל ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כו' שהוא עטרה כנ"ל וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך כו' הנה אני לוקח כו' וקבצתי כו':

וענין אפרים כי י"ב שבטין הן דרגין דנוק' י"ב תחומין דילה ואח"כ שנשלמו י"ב שבטים ונסתלק יוסף חזרו ב' שבטים מנשה ואפרים. והענין כי י"ב שבטים הם כמ"ש בפ' משפטים דף ק"ד ע"ב ראובן. שמעון. לוי. יששכר. זבולון. יוסף. יהודה. הן ז"ת דמלכות כסדר והן בני הגבורות. ויהודה שהוא מלכות אינו עטרת דידה שהוא בשר התפוח אלא מלכות שדבוקה מאחוריה כי כן הוא בכל פרצוף כידוע ולכן נולד תיכף אחר לוי וכמ"ש בזוהר שם כמ"ש לעיל (בדף ט"ז ע"א) ובני השפחות נטלו ד' פרקין תתאין דתרין רגלין כמ"ש שם. ואח"כ נולד בנימין ונטל עטרת דידה וז"ס שאמרו בנימין בדרגא דנוק' שהוא נוק' דנוק' ול"ל מגרמי' כלום לכן נטל את כח מ"ן שלה ומתה וז"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני שהוא כחי וראשית אוני כידוע ואביו קרא לו בנימין בן ימין שהוא חסד דאתגלי בעטרת כנ"ל. ואח"כ כשנלקח יוסף בנימין אסתלק לאתריה דיוסף כמ"ש בזוהר ויוסף אסתלק ליסוד דדכורא לכן לא נמנה עמהם כמ"ש בזוהר ונטל מנשה חלק בנימין ואפרים נטל עטרת היסוד דדכורא. וכל בני לאה נטלו עד היסוד ויוסף ובנימין בני רחל נטלו ב' היסודות ובני יוסף נטלו שני העטרות ועטרת היסוד דדכורא הוא ג"כ בחינת נוק' לכן הוא ג"כ בחינת נוק' ולכן הוא בבחינת השבטים. וז"ש (בראשית מ"א) ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני כו' ששם הוא סוד פ"ו ע"ש חסד דאתגליא שם כנ"ל. ולכן אפרים קודם למנשה שהוא מזכר ומנשה מנקבה. וז"ס שברכן בפו"ר וידגו לרב בן פורת יוסף ששם הוא בחינת פו"ר כנ"ל: ואע"ג שנחלקו בסדר יצירתם כנ"ל בסדר הדגלים שהן בני השבטים לא נתחלקו כן אלא כל שלשה שבטים בדגל א' ד' דגלים הן הידים והרגלים בכ"א ג' פרקין ואלו הן י"ב תחומין שלה י"ב בקר שלשה פונים צפונה ושלשה כו' (מלכים א' ז') כמו הככבים שצדק נברא במערב והיתה ככב אחרון כמ"ש בת"ז ובספר יצירה ואח"כ נסדר בחסד ככב שני. וכן אברהם היה במלכות ואח"כ נתקן בחסד כידוע. וז"ס שאמרו (שבת קנ"ו) מאי דעתך שצדק במערב אהדרנא ליה למזרח והוא ככב אברהם וז"ס מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מ"א). ולוי נסתלק מן השבטים ונטל כל בחי' הגוף וברית דידה שהוא חד שהן ד' חלקים. א' ת"ת דילה חלק שלו. וב' מלכות דילה חלק יהודה. וג' יסוד דילה חלק בנימין. וד' העטרת ולכן נתחלק לד' חלקים מד' צדדי המשכן ג' משפחות הלוים ומשה ואהרן ובניו מרוח הרביעית. [במזרח מסט' דגוף. בדרום מסט' דיסוד ולכן נשאו הארון. במערב מסט' דעטרה כידוע. בצפון מסט' דנפקא מאתלטיא חולקי' דיהודה] וכולם בחינת הגוף שהוא באמצע ולכן הוא באמצע כל ישראל וכלם בחינת הגוף כוללם כנ"ל והוא חלק לוי: וז"ס מיתת רחל אחר שנשלמו י"ב שבטים כמ"ש בזוהר והוא כמ"ש לקמן ואתחריב כלא בתריסר שעתי שארעא מלכות נתבטלה בי"ב שבטים כמ"ש לעיל (י"ד ע"ב) וכמ"ש למטה (מעבר לדף ע"ג):

וכאן נשלמו המלכים. ואח"כ כתוב י"א אלופים של בני עשו והן י"א סמני קטרת שהן נשארו מבירורי המלכים שנתקנו במלך השמיני. ובתחלה היו בסוד מלכים בהיות האורות בתוכם ואח"כ כשנסתלק האור היה מאיר להם בבחינת תגין ואח"כ נתקנו האורות ונסתלקו למעלה ונשארו הסיגים וז"ש (חלק צ"ט ב') כל אלוף מלכותא בלא תגא. וז"ש במדרש (ס"פ וישלח) היום מלך מגדיאל ברומי. וכשישלמו כל האלופים אז יבא משיח אז וישב יעקב כו' בארץ כנען שאז יתגלה חסד בפום אמה כנ"ל והוא זמן לע"ל כנ"ל. וז"ש (חגיגה י"ב א') אור שנברא ביום הראשון כו' והוא חסד הנ"ל וגנזו לצדיקים לע"ל שנאמר אור זרוע לצדיק אמרו צדיק כי טוב כו' (ישעיה ג') וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף כו'. וז"ס עקבות משיחא כי עקב הוא נוקבא כמ"ש בר"מ סוף חלק א' דף י"ד ע"ב יעקב לישנא דעוקבא דהיינו נוק' דאתמר עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה ור"ל בימות המשיח שאז וידו אחזת בעקב עשו סוף העה"ז והוא זמן מלכות דז"א עטרה כנ"ל שאז עקבו מכהה גלגל חמה שיתגלה בעקב הזה חסד בפום אמה כנ"ל. והוא אור יום הראשון שאדם רואה מסוף העולם עד סופו שהוא יומא דכלהו יומין שכולל כל הו"ק שהן כל העולם כנ"ל ואז וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כ"ד). והתחלת גילוי העקב שהוא עקבות משיחא שאז קליפה קודם לפרי והוא סוד הערלה שעל פום אמה יתגברו הקליפות ששם הוא בחינת נוק' וסוד הערלה כמ"ש בר"מ שם והאי איהו דאמר הקב"ה כו' ואתה תשופנו עקב ודא גרם שכינתא בגלותא דאתמר בה עקב ענוה יראת ה'. והן דרגין תתאין דס"א בחי' עקב שלהם והן דרגין דחציפין כמ"ש בזוהר וז"ש (סוף סוטה) בעקבות משיחא חוצפא יסגי. ואח"כ יכרתו הערלה ויתגלה החסד:

שביעאה עלייהו כו' דכתיב היתה תהו וגו':    ר"ל אלף השביעי תליא במלת בראשית שהיא עלייהו כמ"ש לעיל בראשית ברא שית עלייהו והיא בינה כנ"ל והיא סוד השבתת עולם בסוד שבתאי שהוא דרגא דבינה כידוע ובינה הוא בסוד אחרית שהכל תשוב אל שרשו שהיא סוד האש כמ"ש בספר יצירה והוא סוד וחד חרוב. והענין כי שית אלפי שנין הן ששת ימים שמתנהג בו"ק וז' הוא מלכות ומלכות תליא בבינה וחוזרת אל שרשה. וזהו סוד השבת ושמיטה שאסור במלאכה וסוד היובל רק שכמה דרגין הם בסוד שמוש ומאנא ועטרה כמ"ש בר"מ פ' תרומה דף קנ"ח ע"א ע"ש ועה"ב הוא בסוד עטרה שחוזרת לבינה והיא אשת חיל עטרת בעלה אז ובינה שלטא וכלם חוזרים לבינה לבטן אמם והוא סוד חורבן העה"ז שמתנהג ע"י בינה עלמא עלאה. וז"ש לעיל וארעא אתבטלת שכל המלכין שמלכו מיתו ונשמתם חזרה למעלה במקומם וכליהם למטה שהוא סוד המיתה כמ"ש באדרא רבא אבל בזמן שליטת ארעא אחר המלכים חזרו כלם לבטן אמם כידוע. ובמלך השמיני התחיל התיקון שירד חסד עילאה והתחיל לברר הכלים ונבררו ואח"כ חזרו כלם לבטן אמם בלא מיתה ואין זמן למלוכה של המלכות כי תיכף חזרו כלם לאמם וזהו סוד העיבור עד שנתקן כלם. וכן הוא בסוף אלף הששי יתוקנו כלם ע"י מלך השמיני חסד שיתגלה בעולם ואח"כ באלף השביעי יחזרו כלם לאמם ואתבטלת ארעא שתשוב לאמה וכמ"ש בס"ד בסופו קרן ביובלא אתעטר עשיראה באימא כו' וכלא תייבין לאתרייהו כו' ע"ש. וזהו סוד השבת אלא ששבת אינה חוזרת לשרשה אל בינה אלא בינה מאיר לה שלא ע"י ו"ק ששת ימי המעשה והיא שוה לגביה לכן זמן הזיווג בו. אבל העה"ב דוגמת יה"כ ששבה אל אמה ואז צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן (ברכות י"ז א') עטרת בעלה ואז אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פ"ו כו' כמו ביה"כ דרגא דבינה כמ"ש בתיקונים שאז היא בסוד תגא עטרה בראש וכל המשתמש בתגא חלף שאין שימוש כשמלכות בראש בעלה ואין נשמות חדשות לכן אין בו אכילה כו'. וז"ס וארעא אתבטלת ונשאר בינה בלבד שכלם בקרבה נעלמים וז"ש דאתתקף בלחודוהי כמ"ש לקמן (בסוף הס"ד) ונשגב ה' לבדו (ישעיה ב') ר"ל בינה לבד ביום ההוא שהוא יום השביעי יום שכלו שבת כו' וכל שלמטה ממנה אתחריב כנ"ל והוא כל זמן שליטת יום השביעי שהוא מלכות שחוזרת לשרשה ומלכות היא שעה כנ"ל ובה י"ב מזלות י"ב שעות ולכן כל י"ב שעות יהי' חרב וז"ש בתריסר שעתי - והן כנגד י"ב תיבות מן היתה עד המים כנ"ל וז"ש דכתיב היתה כו' ואעפ"י שו' ימים של ו"ק הן בו' תיבות לפי שהן בכלל ימים וכ"א תיקון א' אבל מלכות היא בסוד השעה ובה י"ב תיקונים י"ב שעות והן כנגד י"ב תיקוני דיקנא שנכללין בפה והן בסוד אלף הז' בי"ב שעות:

תליסר יקים לון ברחמי ומתחדשן כקדמיתא וקמו כל אינון שתא:    ר"ל כלם יתחדשו בתיקון הי"ג שבו חסד עלאה כנ"ל וע"י יתחדשו כל הו"ק וכל הנשמות שבהן נבראו. אבל אלף השביעי מלכות לא חשיב שבו לא נבראו נשמות רק יצאו כלם ונבררו מהקליפות וז"ש לעיל והארץ תניינא לאו ממניינא ומההיא דאתלטיא נפקא. וכל הנשמות של ששת אלפים שנה יתחדשו ויצאו אל העה"ז כבראשונה. והוא דוגמת אחר עולם התהו שארעא אתבטלת בי"ב מזלות ואח"כ נתקנו ע"י תי"ג כנ"ל והוא תיבת [המים] (הגהה - תליסר יקים לון ברחמי. והוא תיבת המים והוא במשחא דנפקי ממוחא סתימאה שנקרא המים ימא רבא וענין התליסר שהוא כולל כל הי"ב תיקונין כי הי"ב תיקונין הן נגד י"ב שעות כנ"ל והן י"ב שעות הלילה ומזל י"ג הוא נגד (י"ג) [י"ב] שעות היום כי כל אלף הוא יום ולילה כמו כל יום מששת אלפים [נ"ל שצ"ל ימי בראשית. א"ש] שכ' ויהי ערב ויהי בקר כו' אלא שבאלף השביעי אין בו יום ולילה כמ"ש (זכריה ד') והיה ביום כו' לא יום כ'ו אבל מ"מ שיעור י"ב שעות היום והלילה לכן נחשב לאלף): וז"ס שאמרו (במדרש) מים קדמו לעולם. וכל הי"ב תיקונין נכללו בתי"ג וז"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב ודאי יומא לא אתכליל בהדייהו אלא כו' ובההוא זמנא כו' אתקרי יום א' דביה זמין לאוקיר דיקנא כו' והוא בלחודי ישתכח לא אתקרי לא יום ולא לילה כו' שיום ולילה הוא זו"נ וביום ההוא יחזרו כלם לשרשם. וז"ש שם דלית יום כו' ר"ל ו"ק ומלכות המנהיגין אותן:

בגין דכתיב ברא ולבתר כתיב היתה כו' ביום ההוא:    ר"ל דקשה דקודם כתיב ברא ואח"כ כתיב היתה דמ' קודם דברא ואח"כ כתיב תהו האיך שייך קודם בריאה ואח"כ תהו. אלא כנ"ל דברא קאי על חידוש השתא יומין ו"ק ואמר שארץ היתה קודם לכן שלטא והיתה תהו כו' ותיבת המים תיקון י"ג יקים לון כנ"ל וז"ש ונשגב ה' כו' כנ"ל דאתתקף בלחודוי ביום ההוא ביום ההוא כמ"ש באדרא רבא שם שהוא דרגא דעתיקא טמירא לית דידע ליה ועליה אתמר הוא שמי כו'. וז"ש ההוא:

גלופי דגלופין:    ע"כ פי' ז' תקונים דגלגלתא וי"ג תקוני דיקנא באלו שני הפסוקים. עכשיו מפרש חוורתא דגלגלתא שהן י"ג חוורתי והוא ג"כ באותו פסוק י"ג תיבות כנ"ל וע"י החוורתא הוא חורבן ותיקון העולם וכמ"ש למטה. ובחוורתא הנ"ל הן י"ג חוורתי י"ג גלופין כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב האי גלגלתא חוורתא אנהיר לתליסר עיבר גלופין. והן שורש לכל הגילופין והוא ראשית של כל האצילות. ולכן ראשית הכל הגליפה כמ"ש בריש זוהר בריש הורמנותא גליף גליפו כו' וכן בספר יצירה חקקן כו'. והחוורתי עיקר גילויין הוא על כתפין אע"ג שמכוסין בשערות מ"מ אין גידולם שם לכן מפרש אחר כל התיקונים של רישא תיקון החוורתא והגילופים:

בחיזו דחויא אריך ומתפשטן לכאן ולכאן:    ידוע שכל תיקוני דיקנא נכללין במזל כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא כנ"ל ושני מזלות הן שנכללין בהן הכל מזל עליון ומזל תחתון כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"א תקונא תמינאה נפיק חד חוטא כו' הכל תלוי במזל כו' דכל קודשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין כו' ע"ש וכן אמר שם (ע"ב) במזל י"ג מזל תחתון כנ"ל. וכ"ה בכל י"ג כמו בי"ג דגילופין יש שני גילופין שכוללים את כל הגילופים והן נכללין בא' שהן זו"נ כמו שני המזלות כידוע. והוא ג"כ במזלות הרקיע י"ב מזלות ותלי שהוא כמלך שהוא נקרא תנין כידוע ובו נאחזין כל צבא השמים ונכללין בו. וכ"ה באלו הגלופין א' שכולל את כולם ונקרא תנין והוא מתפשט באורך הראש וממנו מתפשטים כל הגילופים לכאן ולכאן כמ"ש באדרא רבא שם (ח"ג קכח, ב) חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גילופין לארבע עיבר בסטרא חדא ולארבע עיבר בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא וחד לעילא דגלגלתא ר"ל ארבע לאחוריו וארבע וארבע לב' צדדי הפנים וחד על הראש והוא התנין שכולל את כולם. והוא דמות הנחש מתפשט באורך על כל הראש ולכן נקרא תנין: וידוע ששני תנינין הן א' לויתן נחש בריח (ישעיה כ"ז) שהוא שוכב לאורך הים כבריח כידוע וא' לויתן נחש עקלתון (שם) שמתעגל ומקיף את כל העולם ואוחז הזנב בראש וכן הוא בתנין השמים ששוכב באמצע המזלות כבריח וחוזר ומתעגל זנב בראש כמ"ש הקדמונים. וז"ש בחיזו דחויא אריך ר"ל נחש בריח. וממנו מתפשטים כל הגילופים לשני צדדי הפנים כנ"ל וז"ש ומתפשטן לכאן ולכאן - ואמר אריך כמ"ש באדרא רבא (שם) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין והאי אתקרי ארך אפים כלומר אורכא דאנפין והאי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין וההוא דלבר אתקרי ז"א לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקודשיא וז"א כד אסתכל להאי כלא דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא נמצא כי ע"י הגליפין אתארך אנפוי ונקרא אריך אנפין וז"ש אריך - ואמר ומתפשטאן - כי גלופי דגילופין אומר על כל הי"ג גלופין והולך ומפרש כל הגילופין ומתחיל בתנין והולך ומפרש כל הי"ג שמתפשטין לכאן ולכאן והן שורש של כל הגלופין:

זנבא ברישא רישא אחזר אכתפין:    כנ"ל שתנין השמים מתעגל זנבו לראשו והוא נחש עקלתון שמקיף את כל הים כנ"ל ונכלל בלויתן נחש בריח כנ"ל והוא כאן חוורתא שמקיפין את הראש בעיגול עד שמגיע לראש הגילוף של חוורתא הארוך וראש הגילוף של התנין הארוך מתחיל מצד העורף ולכן חשיב הי"ג גילופין באדרא רבא בתחלה ד' לאחורא ואח"כ לצדדי הפנים ומשם מתחיל ומתפשט בכל הראש וחוזר ומתעגל עד שמגיע לאחוריו ושם מתפשט זנבו וז"ש זנבא ברישא וזנבו הוא מתפשט על קודלא. וידוע שכל אחיזתם של החיצונים הוא מזנב התלי (הגהה - ז"ש באדרא רבא דף קל"ז ע"א כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא וכד נפיק הא אבנא אתא רגשא ותקפא על ימא וקליה דימא וגלגלוהי אזלא ואשתמע לנונא רבא דאקרי לויתן כו'): ולכן אורחא דחויא זנבא מחא ורישא כפיף כו' והם זנב הקדושה כמ"ש בזוהר על פסוק קולה כנחש ילך דבגלות זנבא דקדושה מנהיג את העולם ולכן א"ה עכשיו בגדולה ששם אחיזתם ורישא דקדושה בגלות כפיף לעפרא ולכן ישראל בתכלית השפלות לעפר יגיע. ולכן כל יניקתם של הס"א מהעורף כידוע בסוד פרעה הערף ומצרים במצר הגרון וסוד שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים הכל בגרון בסוד התנין כמ"ש על פרעה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול כו' (יחזקאל כ"ט). ולכן התחלת המופתים לפני פרעה היה בתנינים כמ"ש בזוהר וז"ש ה' למשה ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו שהיה לעץ יבש ובזה נחלש כח פרעה ולכן אמר לו לאחוז בזנבו ששם אחיזת פרעה ורמז לו שבידו יחלש פרעה שכל המופתים היה בשליחת ידו וכאן התחיל להתחלש כמ"ש בזוהר (בפ' בא ל"ד א') שלכן וינס משה מפניו דחיל ולא קריב בגין דחמא ליה משתרשא בשרשין עלאין והוא כנ"ל. ולכן שליטת פרעה שליטה ראשונה והוא שליטא רברבא מכל שליטין שלכן היתה הריגת בכורות כמ"ש בזוהר כל בכור דרגין עלאין. וידוע שבכל דור ודור הס"א נגד הקדושה לכן היתה בחינת ישראל אז בפנים כידוע בסוד פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה'). וכן היה אז בלעם נגד משה בדעת שהוא אחורי הראש ומשה בפנים כידוע וז"ס כי פנו אלי ערף ולא פנים (ירמיה ב'). ונקרא מרע"ה ג"כ לויתן נחש בריח כמ"ש בר"מ פ' תצא דף רע"ט ע"א דאנת לויתן נחש בריח דימא דאורייתא מאריה דכל נונין כו' ע"ש: וידוע שחוורת' הראשונים ההולכין אחורי הראש הולכין ומתפשטין בכל הכתף בלבנונית ששם עד שמגיעין לראש ז"א ומתפשטין והולכין עד כל הרישין דלתתא כמ"ש באדרא רבא שם ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חוור לגלגלתא דז"א לתקנא רישיה ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דל"ל חושבנא כו' וז"ש רישא אחזר אכתפין - וידוע שאבא ואמא מלבישין את א"א מב' הידים עד טיבורו ומשם ז"א מלבישו עד סיומו ואין נגלין ממנו אלא ראש התחלת הכתפין וז"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"א עד כתפוי ס"ד אלא עד רישא דכתפוי דלא אתחזי קודלא כו' והוא כנ"ל ששם אחיזת ס"א. וז"ש כאן אכתפין:

אעבר וזעיר נטיל וגניז:    כי החוורתא הוא הולך לז"א. ואעפ"י שהולכין דרך הכתף ואבא ואמא מלבישים עד הטיבור ע"כ הולך דרך אבא ואמא אינם אלא מעבר בלבד כידוע שכל שהולך לתקנא לפרצוף אחר אעפ"י שהולך דרך כל הפרצופים שלמעלה אינם אלא דרך מעבר לבד כידוע בסוד צינורות העגולים ובסוד נשמות שהן לפנים מן המלאכים אע"פ שצריך הנשמה לעבור דרך המלאכים והעולמות כידוע: וז"ס ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' שאלו הי"ג תקונים של משה הן בז"א נמשכין מע"ק שז"א אין לו אלא ט' תיקונים ומשה משיך מע"ק לז"א כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב דתניא תליסר מכילן דרחמי מע"ק מי אל כמוך כו' לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא ואי תימא משה כו' ע"ש. וכל התיקונין נכללין במזלא ובמזלא תליין אותיות של שם ובהן נכללין כל הי"ג תקונין ולכן משה שהמשיך לז"א י"ג תקונין דעתיקא קדישא אמר ב"פ ה' ולכן בפ"א שלא אמר אלא ט' תקונין לא אמר אלא פ"א ה' וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא ותליין ביה לקיימא אתוון אחרנין כו' ר"ל כמ"ש דשם הוי"ה הוא בע"ק ובז"א ודעתיקא קדישא לקיימא ההוא דז"א. ואמר שם ובג"כ אמר משה כד אצטריך ה' ה' תרי זמני ופסיק טעמא כו'. וז"ש ויעבור ה' שהן י"ג תיקוני דיקנא על פניו ר"ל דרך אבא ואמא שהן נקראין פנים כמ"ש בתז"ח כנ"ל ועברו בהם דרך מעבר בלבד אז ויקרא ה' ה' וכל הי"ג תקונין והוא סוד העיבור כידוע. וז"ש כאן אעבר משהתחיל לירד אכתפין אעבר דרך אבא ואמא עד שמגיע לז"א. וידוע כשמגיע לראש ז"א מתקטן החוורתא ולכן אין באנפוי רק ק"ן רבוא עלמין שלכן נקרא ז"א. כמש"ל וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב רק בעת רצון כמ"ש שם וז"ש וזעיר בראש ז"א שלכן נקרא זעיר אנפין ששם בראשו נקטן והחוורתא הזה הוא החסד של הגלגלתא ר"ל של בינה דגלגלתא והחוורתא הוא החסד שלכן נקרא חוורתא בסוד החסד והוא ידוע והוא אור הראשון שבו אדם מסתכל מסוף העולם ועד סופו (חגיגה י"ב א') שבו חסד דע"י כמ"ש לעיל. ומשם מתפשט החסד בכולם והוא יומא דכלהו יומין וראה הקב"ה בדור המבול כו' וגנזם לצדיקים לע"ל וידוע שגנזו בצדיק יסוד עולם כמ"ש שם ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו צדיק כי טוב (וז"ש בפרשת בא דף ל"ה ע"א כיון דאסתכל קב"ה באינון חייביא סליק נהוריה וגניז ליה כו' דההוא תנין כו' עד דגניז ליה ולא אתגליא וזרע ליה זרועא בחד צדיק כו' בגניזו ובטמירו האי אור כו'). והחסד הזה משיוצא מראש ז"א הולך בכל החמש ספירות והוא סוד ה"ח ונגנז ביסוד צדיק כנ"ל והוא עץ החיים שהוא מהלך ת"ק שנה שהוא מבינה הגלגלת שנק' עץ החיים וכ"ז ידוע וכמ"ש בזוהר אזיל למטלנוי ת"ק פרסה שהוא ה"ס כידוע: ואח"כ נכלל ביסוד ונגנז שם ולכן נקרא סוד אילנא דחיי כידוע וז"ש נטיל וגניז נטיל בכל הה"ס מחסד עד הוד וגניז ביסוד והוא החסד דגנוז באמה בפום אמה ולא אתגליא אלא בפום אמה כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגלי יו"ד דפום אמה כו' וז"ש:

חד לאלף יומין זעירין אתגליא:    ר"ל בפום אמה ששם נתגלה החסד הזה וגילוי הזה יהיה בימות המשיח שאז יתגלה חסד בפום אמה כמ"ש לעיל ואז מלאה הארץ דיעה כו'. (ישעיה מ"א) וזהו האור שרואה מסוף העולם עד סופו וזהו עין לא ראתה אלקים זולתך כו' (שם ס"ד) שהוא האור הגנוז מששת ימי בראשית וזהו סעודת לויתן שהוא חוורתא הנ"ל וכמ"ש במדרש הנעלם פ' תולדות דף קל"ה ע"ב זמינין אינון צדיקייא למינדע ליה בלבהון וכדין יסגי סכלתנו בלבהון כאלו חזו ליה בעינא כו' וידעו וישיגו את בוראם ויהנו מזיו השכינה וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לע"ל הה"ד ואלה תולדות יצחק בן אברהם אלו הם תולדות השחוק שיהא בעולם באותו זמן כו' אברהם הוליד את יצחק הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה כו' ולפי עניינינו הוא חסד הזה שהוא אברהם כמ"ש באדרא רבא שם (ח"ג קמב, א) ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בההוא חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה כו'. ואמר שם במדה"נ דאר"א סעודת הצדיקים לע"ל כהאי דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ודא הוא דתנן ניזונין כו' אין אכילה ושתיה אלא זו וזו היא הסעודה והאכילה מנ"ל הא ממשה כו' וכה"ג סעודתן של צדיקים לע"ל כו' לשמוח בשמחתו הה"ד ישמעו ענוים וישמחו. וז"ש (תהלים ק"ד) לויתן זה יצרת לשחק בו כמ"ש שם למעלה עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים כו' והכל ישמחו באותו שמחה הה"ד ישמח ה' במעשיו. ואמר שם דף קל"ו ע"א מהימנותא דצדיקייא וכיסופא דלהון כו' נגילה ונשמחה בך כו' וההיא סעודתא דזמינין בה כו' והן ד' מאה עלמין דכסופין שיורשין הצדיקים לע"ל מהאי חוורתא כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורו דגלגלתא ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ור"ל כסף עלמין דכסופין כידוע והן ירתין מלויתן הנ"ל שמתפשט עד ז"א ביסוד ולכן נק' יסוד לויתן שבו גנוז ובו יתגלה והלויתן הוא זו"נ והוא עובר באמצע הראש ומסבב את הראש כנ"ל וזהו עובר לסוחר כידוע לסוחר מלשון סחור אעפ"י שאינו לעניינינו שהם דרשו לסוחר לכתר שמסבב כו'. ואמר שם ומהאי נפיק חד עיבר חיוור לגלגלתא דז"א לתקנא רישיה והוא כנ"ל וזעיר ומהאי לשאר גלגלתין דלתתא דל"ל חושבנא וכל גולגלתא יהבין אגר חוורתא לע"י כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא ולקבל דא בקע לגלגלת לתתא כד אעלין בחושבנא וההוא עיבר חוור הוא הלויתן הנ"ל באמצע הראש והוא העובר והן זו"נ הזכר עובר והנקבה מסב' בסוד נקבה תסובב גבר (ירמיה ל"א). ואמרו (ב"ב ע"ד ב') לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה נבראו ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין את כל העולם כולו מה עשה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לע"ל והענין אם היו נזקקים זה לזה ר"ל הזיווג של החסד מתפשט למטה היה מחמת רוב החסד העולם חרב כידוע שרוב גשמים מטשטשין את הארץ וכמ"ש (תענית כ"ג א') השפעת עליהם רוב טובה אינן יכולין לקבל וז"ס שית אלפי כו' וחד חרוב כידוע. סירס את הזכר שגנזו ביסוד ואינו יוצא ממנו והוא סוד הסירוס שאין היסוד מוליד. והרג את הנקבה שאין מתפשט כלל למטה. ומלחה לצדיקים לע"ל שאז יתגלו שניהם. והחילוק שבין הסירוס לבין הריגה כי אע"פ שאין יוצא החסד הזה ע"י פי היסוד מ"מ נהנין ממנו כידוע בסוד נהיר לנוק' דרך דופן והוא החסד שמנהיג את כל הדורות וזן בחסדו כל בשר מקרני ראמים ועד ביצי כנים אלא שהוא בהסתר פנים ואין נסים נגלים עד לעתיד שאז יתגלה בפום אמה. אבל אור הנקבה נתבטל הכל עד לע"ל. ולכן הנקבה היא גבורה כנ"ל. וחסד הזכר אינו נפסק אפילו רגע אחת כנ"ל ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא כו' והן מאתן עלמין ומאתן דנוק' הוא כלו לע"ל והוא בשמירת התורה ומצות: וי"ג חוורתי הן ארבע מתפשטין לאחורא ומשם ירתין צדיקייא ד' מאה כו' כנ"ל ותשעה לגלגלתא דז"א לבדו שלכן בגלגלתא דא"א אמר (באדרא רבא קכ"ח ב') בגלגלתא יתבין בכל יומא תליסר אלפי רבוא עלמין דנטלין כו' ובז"א אמר (קל"ה ב') בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפין רבוא עלמין דנטלין כו' # וכן בתיקוני דיקנא אמר כאן בס"ד פ"ב ארבע בלחודוי אסתמכו תשעה אשקיין לגנתא שהוא ז"א כמ"ש (שם) והן תשעה תנינים שאמר בפרשת בא וחד תנין דכליל לון והוא חד עיבר חוור הנ"ל. וז"ש האלף לך שלמה הן עשר חוורתי ומאתים לנוטרים את פריו שהן אלף עלמין דכסופין דכסיף בהו קב"ה לבד כמ"ש בזוהר ומאתים לנוטרים כו' הן מאתן עלמין דכסופין של הצדיקים בשביל תורה ומצות כמ"ש במ"ה פרשת וירא ע"ש. נשאר מאתן עלמין שהעולם מתנהג בהן בחסדו שנחתין לגלגלתין דלתתא. ובשביל זה נותנין מחצית השקל שד' מאות עלמין הוא שקל כסף כנ"ל ארבע מאות שקל כסף ומאתים הן חצי שקל וזה נותנין כפר נפשו וממנו לוקחין קרבנות שהעולם קיים בהם והוא עובר בחצי הראש שהוא מחצית: וענין השקל הוא כמ"ש לעיל דעד דלא הוה מתקלא כו' ר"ל זו"נ עד דרישא דכסופא דכל כסופין אתתקן והוא זו"נ שהן כסופין דכל כסופין כנ"ל וידוע שזכר בלא נקבה הוא פלג גופא לכן הוא מחצית השקל. והוא בסוד היסוד כנ"ל וז"ש בתז"ח דף ע"ב ע"ג כל העובר על הפקודים דא יסוד כו' ואיהו העובר על כו' ולמה אתקרי כל כו' ע"ש והוא העובר באמצע הראש שנקרא עובר לסוחר שהוא עם לסוחר שקל כסף כנ"ל: וז"ש (ב"ב ע"ה א') עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים כו' ואין חברים אלא ת"ח שנאמר היושבת בגנים חברים כו' וענין סעודה כנ"ל לצדיקים שהן בדרגא דצדיק ששם לויתן כנ"ל ומביא הפסוק היושבת בגנים כו' שהוא אחר ומאתים לנוטרים את פריו מאתן עלמין הנ"ל. ואמר שם עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסוכת עורו כו' והשאר פורסו הקב"ה על חומת ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו והוא אור הגנוז שאדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו וסוכה הוא בסוד יסוד כמ"ש בתז"ח במחצית השקל הנ"ל כל העובר דא יסוד ודא חג הסוכות כו': [ומ"ש] לעיל מבשרו וכאן מעורו הוא סוד גדול ונעלם מאד שמילה נק' בשר ושם מתגליא החסד כנ"ל ועורו הוא עור הערלה והוא בסוד כתנות עור של אדה"ר שאמרו (סנהדרין ל"ח ב') משוך בערלתו היה. ובתחלה היה כתנות אור כמ"ש בזוהר והוא אור הגנוז ואח"כ נכסה בעור ונגנז ולא יגלה עד שיוסר הס"א. ועור הזה הוא ע"ה טו"ר שממנה אכל אדה"ר ונמשכה ערלתו ולעתיד יחזור ע"ה כלו לקדושה ויהיה כלו היקף לקדושה בסוד ונגה לו סביב (יחזקאל א'). וז"ס הסוכה ופריסתו על חומת ירושלים שהחומה הוא חומת אש כמ"ש (זכריה ב') ואני כו' חומת אש לה סביב ונאמר כמראה אש ונגה לו סביב עיין ביחזקאל והוא ע"ה טו"ר כידוע. ואז ושעשע יונק על חר פתן כו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כו' (ישעיה י"א) והוא תורה שנמסרה לחיצונים שאז פורסו על חומת ירושלים. וז"ש שם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס') שאז יהפוך אל עמים שפה ברורה שהרע של נגה יחזור לטוב לפיכך ילכו מלכים לנגה זרחך:

1. [וז"ס] ושעשע יונק כו' לשון שעשוע השחוק והשעשוע שיהיה אז כנ"ל בסוד לויתן זה יצרת לשחק # ויונק נקרא ז"א כי הוא נקרא זעיר ביניקה אבל בסוד גדלות אין נק' ז"א: על חור פתן. שהוא סוד התנין בסוד נקב בראשיהון כמ"ש לקמן ופ' בא: על מאורת צפעוני גמול ידו הדה. מאורת הנוק' בסוד מארת חסר כמ"ש בפ' בא יהי מאורות בספרי קדמאי דא נחש עקלתון כו' וע"ד כתיב מארת חסר כו'. לא ירעו כו'. שאחיזת הרע בהם ולא יהיו אז רע ויתגלו החסד הזה ואז כי מלאה הארץ דעה את ה' כו':

וגילוי הזה אין לו זמן ידוע לבא לפומא לא גליא רק ידוע שכל אלף החמשי א"א לבא בסוד כל היום ד"ו"ה (איכה א') ולא יתגלה אלא באלף הששי שהוא יסוד לויתן הנ"ל וז"ש חד לאלף יומין ר"ל באחד מאותן אלף שנים יתגלה. ואמר יומין זעירין כי סתם ימים הוא מאלף שנים בסוד ששת ימים כנ"ל אבל יומין זעירין הוא שנה שהוא ימים של מלכות חכמה זעירא וזה ימים הנאמר בתורה ימים תהיה גאולתו. ור"ל שנה אחת יהיה כלל הגאולה והוא מוצאי שביעית שאז זמן החסד ואז יתגלה פום אמה ויבא משיח. והוא כמ"ש בזוהר דויקרא א' זעירא שהיא המלכות ששם אתוון זעירין והוא אלף חולקין דנטל ממשה ואשתאר חד והוא א' זעירא א' מאלף והוא מלכות עטרה ששם יתגלה. זה חד מאלף יומין זעירין וז"ס אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי (קהלת ז') והוא כי כל המלכים לא אתקיימו בשביל שלא היו להם נוק' ולא אתתקנו בתקונא דאדם וכמ"ש בזוהר ויקרא דעד דלא אתנסיב לא נקרא אדם ולא אתתקנו אלא בפום אמה ששם דכר ונוק' ושם הוא אדם וזהו אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה כו' כידוע שכל הו"ק נקראין אלה כמ"ש כמה פעמים בזוהר ותז"ח בסוד מי ברא אלה וכלם היו בלא נוק' וזהו ואשה בכל אלה לא כו'. וז"ס דבר צוה לאלף דור (תהלים ק"ה) שהיא נקראת דבר כידוע:

קולטרא בקטרוי. סנפירא בעדבוי:    קולטרא הוא הגלגלת בכללו כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א גלגלתא דרישא חוורא כו' קלטרא דקטפוי אתפשיט ואתנהיר ומניה ירתון צדיקייא ד' מאה עלמין לעלמא דאתי והוא התנין שהוא קשר כל הי"ג חוורא. קטרוי הוא קרומא דאוירא כמ"ש לקמן פ"ב י' עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא היא קרומא עלאה דאזדכך וסתים וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיטותא דקוטרא עלאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' וידוע שקאי על קרומא דאוירא ששם מתפשט פשיטותא דרדל"א רישא דלא אתיידע ומשם יורד במזלא. וכבר אמרנו שבגלגלת בינה דרדל"א רישא דלא אתיידע ובאוירא חסד דרדל"א רישא דלא אתיידע ומשם מתחיל בנין כמ"ש (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה אלא שלעולם בינה מתפשט בז"ת לכן מתחיל מגלגלת. וחוורא דגלגלת הוא חסד דבינה והוא ימין הפשוט לקבל שבים כידוע והוא שמתגלה בחודש השביעי ע"י מזלא כמ"ש לקמן פ"ב. ואלו היה מתגלה לבד היה החסד יותר מדאי שהוא עולם הרחמים והוא בחינת עה"ב יום השביעי בינה כנ"ל והיה העולם חרב בסוד וחד חרוב כנ"ל וגנזו באוירא שהוא חסד דז"ת וז"ש באדרא זוטא (רפ"ט ב') חסד עלאה ותתאה ואף זה החסד גנזו ביסוד עד לע"ל שאז יתגלה בפום אמה כנ"ל. אבל לעה"ב ביום המנוחה אז יתגלה חסד הבינה בעצמה. וז"ש קולטרא בקטרוי שהקולטרא נכלל בקטרוי. ואמר באדרא זוטא שם והאי טמיר וסתים וגניז מכלא תקונוי אתתקן בההוא מ"ס דכלא דאתפשט ואתתקן ונפיק חסד עלאה ותתאה וחסד עלאה אתפשט ואתתקן ואתכליל כלא במ"ס דא כד אתתקן חוורא דא בנהירו דא בטש מאן דבטש בהא מוחא ואתנהיר ותליא ממזלא יקירא כו' והענין כי החוורא אתתקן בנהירו דאוירא ושם בטש במ"ס כו' וידוע שהבטישה הוא בסוד זיווג נעלם והוא ע"י יסוד דחוורא שנגנז בתוך האוירא וזה סוד הסירוס של הזכר ושם בטש במ"ס ע"י אוירא ששם מתגלה רדל"א רישא דלא אתיידע וזהו מאן דבטש כמ"ש שם ע"א וההוא רישא סתימאה דברישא דעתיקא דלא אתיידע כד פשט חד טורנא כו' בטש בהאי מוחא כו' אתפשט לתתא בדיקנא כו'. ויסוד דלויתן הוא הסנפיר (הגהה - ז"ס שכתוב בפרשת משפטים (כ"ה א) נחשא דפרח באוירא ואזיל בפרודא זה סנפיר שפורח בה וסנפיר שלו באויר זה דפרח באוירא ואזיל בפרודא שסירסו והכל למטה): כמ"ש בר"מ פ' תצא (רע"ט א') מאי ניהו לויתן אמר ליה האי איהו דדרגיה עד"א וצדיק דאיתמר ביה גוף וברית חשבינן חד ואיתרבי בימא דא דאיהי אמא עילאה ים כו' דא איהו לויתן דקאי על שפת הים ועלמא קאי על סנפירוי דא צדיק יסוד עולם דכל עלמא קאים עלוי ור"ל התנין הזה הוא דרגא דע"דא של בינה שהוא הזכר של התנינים של החוורת' וגלגלת הוא ים עלאה בינה וסנפירו יסוד וכל העולם כולו עומד עליו שעולם מתחיל מחסד והוא כולל כל העולם יומא דכולהו יומין וסנפירו מתלבש בחסד שהוא אוירא ועליו קאים. וכן הוא בכל הפרצופין שיסוד אימא מקיים כל העולם והתחלת התפשטו בחסד. וז"ש כאן סנפירא בעדבוי ר"ל בחלקו:

אתבר רישיה במיין דימא רבא כו' על המים:    כמ"ש בפ' בא (ל"ד ב') דעשה נוקבין ברישא דיליה והענין הוא נקבי השערות שמשם נמשך מבועין ממוחא סתימאה כמ"ש באדרא רבא דף ק"מ ע"א וכלהו קשיין ותקיפין לאתבר כהאי חלמיש כו' עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר והשערין יוצאין דרך החוורתא והן נקבים וגומות במקום השער וזהו אתבר רישיה - וידוע שמ"ס נקרא ימא רבא דחכמתא ומבועין דנפק ממוחא סתימאה דרך השערות נקראין מים וז"ש במיין דימא רבא - וז"ס אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים אתה בקעת מעין ונחל (תהלים ע"ד) והכל רמוז בפסוק זה והארץ היתה תהו כו' לכן כתב זה המאמר כאן וכמ"ש בפרשת בא ת"ח והארץ היתה תהו כו' כד האי התנין הגדול כו' מה עבד קב"ה מחץ רישא דדכורא כו' הה"ד ורוח אלקים כו' וזהו ע"פ המים כנ"ל:

תרין הוו חד אתחזרו תנינם כתיב חסר ראשי כד"א ודמות על ראשי החיה רקיע:    כבר פי' לעיל כמ"ש (ב"ב ע"ד ב') זו"נ נבראו והרג את הנקבה ולכן כתיב תנינם חסר להורות שהיו תרי ונשאר חד שהוא הזכר ואותו מחץ רישיה כנ"ל מחץ רישיה דדכורא כו'. וקשה לו מה שאמר ראשי לשון רבים והביא הפסוק הזה על ראשי החיה שהוא חיה א' ואמר ראשי כן כאן. והחיה הוא ד' חיות של יחזקאל שהן ג' וכ"א ד' פנים ואדם כולל את כולן כמ"ש בתקונים וכולם הם ד' ראשים של ד' חיות וכלל כולם הוא חיה א' והן במ"ס ג' זמנין ד' ד' וחד עתיקא כליל כולן כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב וכן במוחא דז"א ג' מוחין כ"א מד' וחד דעתיקא קדישא דכליל כולם כמ"ש באדרא רבא דף ק"מ ע"א ע"ש. והן חיה שמוחין נקראים חיי המלך ושם סוד החיה כידוע וע"ג רקיע שהוא הגלגלת כידוע ובו מאורות הגדולים כידוע וזהו ראשי החי' ד' ראשים. וכן כאן בחוורתי ג"פ ד' וחד כליל כלן והן ד' ראשים שכלן נקבו בי"ג נימין דשערין כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ונתחלק ג"כ לד' ראשים. וז"ס ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שכל השערות הן נהרות ובהן התנינים כמ"ש בפרשת בא שם ובפרשת וארא (כ"ז ב') בסטר ימינא עילאה נפקין תליסר מבועין עלאין כו' דא תנינא רביץ בין אלין יאורין כו' ע"ש. וראשון הוא פישון הסובב את ארץ מצרים והוא ההולך לאחורא שהוא רישא דתנין ושם אחיזת מצרים כנ"ל (דף י"ח ע"ד) ולכן חכמת מצרים גדולה מאד ששם זנבא ברישא כמש"ל. ושאר נהרות מתפשטין לב' צדדי הפנים וחד לעילא כנ"ל בחוורת' והן ד' ראשים וכן התנין לו ד' ראשים וכלם אתברו כנ"ל. וז"ש ראשי כד"א ודמות על ראשי החיה שהוא חיה א' ולה ד' ראשים ורקיע על ראשם שהוא הגלגל' והוא ראשי שכאן וד' ראשי החיה הן המתפשטין בד' ראשי נימין דשערות שהן דימא רבא:

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור:    ע"כ פי' תקונים דא"א ז' תקונים דגלגלתא וי"ג תקוני דיקנא בב' פסוקים הראשונים כנ"ל. עכשיו מתחיל לפרש פרצופים דאבא ואמא שהן תיכף אחר הראש דא"א שמלבישין את א"א מתחת הראש עד הטיבור וזו"נ מטיבורו ולמטה כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א בהאי עתיקא לא אתגליא אלא רישא בלחודי לכן מפרש אותו כאן תיכף אחר הראש דא"א. ואח"כ בפ"ב מפרש בפרטות י"ג תקוני דיקנא דא"א ואח"כ דזו"נ שדיקנא דא"א מכסה את אבא ואמא את כל גופם ובו נכללין כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב ממזלא יקירא אתנהירו ג' רישין עלאין תרין רישין וחד דכליל לון ובמזלא תליין ואתכלילן. ולכן בכל הזוהר וספרי קבלה כולל כל האצילות בג' שמות אקי"ק הוי"ה אדנ"י ג' פרצופים א"א זו"נ שאבא ואמא נכללין במזלא וכן באדרא רבא לא הזכירם. ומתחיל ומפ"ו פסוק זה על אבא ואמא יהי אור אבא ויהי אור אמא שאבא טמיר יתיר וסתים מאמא דהיא קיימא לשאלא וכמ"ש בתיקונים אומר ועושה אומר באבא ועושה באמא ובה אצטיירו כידוע ולכן באבא כתיב יהי ובאמא כתיב ויהי וכל תוספת ו' בנוק' כמו וה' הוא וב"ד. וז"ש (מגילה י' ב') כ"מ שנא' ויהי אינו אלא צער דדינין מתערין מינה. וכן בחו"ג דנפקין מחו"ב כידוע אמר בפ' בראשית דף י"ו ע"ב יהי אור דהוא אל גדול רזא דנפיק מאויר קדמאה ויהי רזא דחשך אור דאתכליל שמאלא בימינא וכדין מרזא דאל הוי אלקים כו' וכאן בס"ד דרש על אבא ואמא כמ"ש למטה. והפסוקים הולכין כסדר פ' הראשון על ז' תיקונים דגלגלתא דא"א. פ"ב על י"ג תיקוני דיקנא. ג' על אבא ואמא :

היינו דכתיב כי הוא אמר ויהי הוא בלחודוי ויהי בלחודוי:    ר"ל ויאמר דכאן הוא ע"ק וברא את אבא ואמא יה"י אבא ואח"כ נכללו אבא ואמא ב ויה"י - והענין כי אבא ואמא נכללים זה בזה כמ"ש למטה (בד"ה אחתא) ולכן ב יה"י נכלל אבא ואמא כמ"ש בזוהר בראשית שם יהי על רזא דאבא ואמא דאיהו י"ה ולבתר אתהדר לנקודא קדמאה כו' ע"ש. ויהי אמא ואבא נכללת בה וניתוסף ו שהוא דעת כמ"ש למטה שדעת נכלל בבינה אע"פ שעדיין לא יצא נכלל בה בסתימו. וידוע שכתר שורש הדעת ודעת במקומו ולכן ו' במלת ויהי קודם לי"ה"י. וע"ק נקרא הוא כמ"ש לקמן סוף פ"ב ובאדרא רבא ואדרא זוטא וז"ש היינו דכתיב כי הוא אמר ויהי הוא ע"ק אמר ונבראו אבא ואמא במלת ויהי. ולא נתייחד ע"ק עמהם עד שיצא הדעת ואז אתכלילו במזלא ששם שורש הדעת ושם תלייא זיווגם בסוד סריס אין לו זקן אבל עכשיו לא אתכלילו עדיין בע"ק וז"ש הוא בלחודוי ויהי בלחודוי ר"ל ע"ק בלחודוי ואבא ואמא לבדן ואין נכללין בו:

לבתר אתחזרו חד י'ה'ו'י' י'ה'ו'י' י' בתראה שכינתא לתתאה:    ר"ל אח"כ שיצא הדעת אתכללו בדעת ונכללו כולם בע"ק כנ"ל שהוא שורש הדעת. ואע"פ שאינו מדבר עדיין מיציאת הדעת ולקמן מפרש יציאת הדעת וכללותם בו אמר זה כאן של"ת שלעולם הן לבדן וז"ש לבתר אתחזרו חד ואמר יה"וי ר"ל שמלת ויהי נתהפך ל יה'ו'י' ומפרש י'ה'ו' י' ר"ל י'ה'ו' כידוע חב"ד ודעת הוא ת"ת כמ"ש למטה והדעת אחוז בבינה ובשכינה וזה מרמז יו"ד בתראה וז"ש י' י' בתראה שכינתא לתתאה - ואמר לתתאה ר"ל למטה במקומה לא אתכללותה כאן אלא שהדעת נכלל בכולם:

כמה דה' שכינתא אשתכח ובחד מתקלא אתקלו:    ר"ל אע"ג דה' מרמז על שכינה וכאן אמר י' לכן אמר כמו שה' מרמז בה כן י' והכל דרך א' וז"ש ובחד מתקלא אתקלו ר"ל הכל דרך א'. וזהו הלשון בזוהר בהרבה מקומות כמו בדף הזה בע"א תאנא וויס לעילא וויס לתתא וכלהו במתקלא חד סלקין וכן בדף שלפניו ע"ב א"ל ר"ש כלא בחד מתקלא סלקא. והענין כי ה' אחרונה היא שכינה בכללא וי' זעירא הוא יסוד של שכינה וידוע שיסוד כולל כל הפרצוף לכן אמר ובח"ד מתקל"א אתקל"ו. והענין כי כאן מרמז על הדעת שכולל אבא ואמא ומבריח מן הקצה אל הקצה דכליל ו"ק ונתייחד עם יסוד של המלכות לכן נרמזת בי' זעירא שהוא יסוד כנ"ל וכמ"ש לקמן בס"ד בפ"ג י' זעירא כו':

והחיות רצוא ושוב כדכתיב וירא כו' כי טוב:    עכשיו מפרש פסוק וירא כו' שהוא בדעת שהוא מייחד אבא ואמא והוא צדיק בין אבא ואמא כמו שיסוד בין זו"נ ועליו נאמר וירא אלקים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק כמ"ש אמרו צדיק כי טוב וז"ש אמרו צדיק כו'. ושלשה אור שבכאן הוא חב"ד ואמר והחיות כו' כמ"ש בזוהר רצוא בנוריאל ושוב במט"ט. והענין כי מט"ט הוא יסוד דיצירה כידוע וארבע חיות הן בנוקבא והוא יסוד דדכורא רק שכליל בנוק' כמו כל יסוד דדכורא. וכל יסוד יש בו שני בחינות א' דדכורא וא' דנוק' שהוא כלול בה וכן כאן במט"ט מצד הדכורא נקרא מט"ט גי' שד"י יסוד ואינו כלול בחיות שהן בנוק' כידוע בהרבה מקומות רבו מלספרם ומצד הנוק' נקרא נוריאל כלול בחיות בסוד א'ר'ג'מ'ן ה' חיות בסוד ה' פרצופים ועליו נאמר רצוא ושוב. והענין כי היסוד כשהוא עאל בימא יסוד דנוק' אינו נח אלא עייל ונפק נפק ועייל כתיש כתישין בסוד שמן כתית כשהו' נפיק אז הוא דכור' וכשהוא עייל הוא נוק' נכלל בה. וז"ש רצוא בנוריאל שהוא נוק' ושוב לאחור' הוא דכורא במט"ט וכן הוא בכל יסוד. וכן הוא כאן בדעת שהוא יסוד דאבא ואמא כידוע בסוד וידע את אשתו. וז"ס עה"ד טו"ר כי עץ החיים הוא מוחין דאבא ואמא בהן וחי לעולם שהן נקראין חיי המלך אבל ע"ה הוא רק לזיווג והוא מתפשט בזו"נ ששם אחיזת ס"א לכן נק' טו"ר. והן חסדים וגבורות שבגבורות הרע נאחז בהן: וענין רצוא ושוב שבדעת כאן כי שורש אבא ואמא והתחלתם בפה לכן זיווגם העליון הוא בסוד נשיקין. ושני מיני זיווגים יש בפה א' בחיך וגרון והוא זיווג נעלם מאד ומשם יוצא רוח דנביע בחשאי תמיד דלא פסק כמ"ש בתז"ח דף ע"ט ע"א וע"ב וכד אתפשט' מטא' לחד מאלין ואשתני ואתעבי' רוח דלא שכיך לעלמין ונביעו תדיר בגין דההוא קשרא דאיהו תחומא דבוצינא בטש ביה ובגיניה נביע בחשאי ודא רזא ח' הכי אתקרי דא עביד בניינא בגרון דבר נש ודא הוא תחומא קדמאה כד בעי לאתפשטא ההוא נקודה סליק האי קשרא ונטיל ליה מהאי אתר ושני ליה בתלת גוונין באשא ברוחא במיא בגין דהאי קשרא כד אתקשר מאין סוף בבוצינא הכי אתקשר כו' ור"ל שהרוח כלול בג' א'מ'ש' שהן חב"ד כמ"ש בספר יצירה חכמה מים. בינה אש דעת במקום כתר רוח וכולן נכללו בדעת שהוא רוח. והוא הרוח דלא שכיך לעלמין והוא בסוד רצוא ושוב ולכן נק' והחיות שהוא חיי האדם. ואמר דלא שכיך לעלמין שזיווגם תדיר דלא פסיק לעלמין כידוע כמ"ש בזוהר כחדא שריין דלא פסיק דא מן דא לעלמין. והוא בחשאי שזיווג זה הוא נעלם מאד בסוד חכמה שאינו מושג כלל והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח) ולא קיימא לשאלא וזיווג זה הוא בסוד הבן בחכמה כמ"ש למטה (בד"ה אחתא). ואמר בגין דהאי קשרא כד כו' ר"ל אין סוף הוא רדל"א רישא דלא אתיידע כמ"ש לעיל ומניה נפיק אוירא על מוחא כמ"ש לעיל וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט (ב') פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע ולא אשתמודע ולא ידעין עלאין ותתאין כו' וכן שם ע"א וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתיידע פשיט חד טורנא כו'. והרוח הזה התקשרותו מאין סוף מאוירא הנ"ל בג' אוירים שהם אמ"ש וז"ש כד אתקשר מאין סוף בבוצינא הכי אתקשר והוא כמ"ש שם ע"ג שארי ובטש אוירא דלהון דההוא אוירא נפקא מאין סוף ובטש גו מוחא ומוחא אפיק אוירא ובטש גו גרונא דמתמן נפיק אוירא אחרא לבר אשתכחו תלת אוירין ואתכלילו בחד. ותלתא אוירין הן בסוד א'מ'ש חב"ד כי אוירא דנפיק מאין סוף הוא בסוד כתר ודעת הוא אויר ממש וההוא דנפיק ממוחא הוא מים כידוע שהמוח הוא בסוד מים ודנפיק מגרונא הוא אשא כידוע שכל הדינין נפקין מגרון. והן בסוד כח"ב כ' אוירא הוא כתר ומוחא חכמה וגרונא בינה וכ"ז הוא ידוע והן ג"כ בסוד חב"ד כנ"ל וכמ"ש שם לקבל ג' אוירין ג' קשרין ה' אלקינו ה' שהן חב"ד כמ"ש בזוהר שלח לך דף קס"ב ע"א א"ל תו אמר תרין וחד אשתתף בהו ואינון תלתא וכד הוו תלתא אינון חד א"ל אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון ה' ה' אלקינו אשתתף ואיהו חותמא דגושפנקא אמת וכד מתחבראן כחדא אינון חד בייחודא חדא כו': וענין ג' אוירין ובטישו דלהון כי אוירא דגלגלתא ומ"ס הן בסוד חו"ב דאריך והן זיווג עליון בע"ק וז"ש באדרא זוטא שם פשט חד טורנא דהוה מתקן לאנהרא בטש בהאי מוחא כו' ואמר שם בטש מאן דבטש בהאי מוחא כו' וזהו עליון מאד דנפקא מאין סוף ולכן אמר מאן דבטש כו' וז"ש כאן ובטש אוירא דלהון דההוא אוירא נפקא מאין סוף ובטש גו מוחא כו' והן שרשים לחו"ב בפומא וזיווג שלהן. ואח"כ מזדווגים חו"ב שבפה והן אוירא דנפיק ממוחא ובטש בגרונא כו'. ויש זיווג אחר בפה והוא בסוד הדבור חיך ושנים ולשון חיך בסוד החכמה כנ"ל ושינים בסוד הבינה ולשון בסוד הדעת כמ"ש למטה בס"ד לישן ממלל רברבין כו' כמ"ש שם ע"א בוצינא דקרדינותא אתפשט בכל אינון קשרין וסי' חול ח' לעילא ו' באמצע ל' בכלהו כו' ואלין חיך ולישן ומגדלא דשינין על אלין שריין כלא ואלין אינון דאתכסיין בקלא פנימאה ובקלא דאשתמע ובמילולא ואלין אינון תחומין לאלין ר"ל שחיך שורש קלא פנימאה כנ"ל והוא חכמה ברזא ד ח' כמ"ש בזוהר משפטים דף קכ"ג ע"א ח' נהירו דחכמתא דלא אשתכח ולא אתדבק דכתיב לא ידע אנוש ערכה ולכן הוא קלא פנימאה ו' הוא קלא דאשתמע דעת כידוע שדע' הוא ת"ת כמש"ל הוא קול והוא ו' והוא הלשון כנ"ל והוא הנגלה. שיניים הוא מלולא והוא בינה מגדל השן כמ"ש שם ע"ב בטש ביה ובגיניה נביע בחשאי ודא רזא ח' חיך כו' כנ"ל וכד אפיק קלא דאשתמע מגו דפשיטו דמחשבה האי קשרא דחיק ליה ושדר ליה לקשרא ב' ברזא דוי"ו דאיהו לישן ובטש ההוא קלא ביה ואשתמ' מהאי סט' ושריא על הא סט' דלישן ובג"כ אקרי האי קלא ו' לישן האי קשרא דאיהו לישן שדר ליה לגו קשרא תקיפא מגדלא כללא דעשרין ותרין שורין וכדין ההוא קלא אשתכח לגו מלה כו' ע"ש. והוא מגדל השן הנאמר בש"ה והוא מגדל הפורח באויר שהן שלש אוירין בג' תחומין וזהו מגדל הפורח באויר השלישי שהוא יוצא מגרון ולכן נאמר צוארך כמגדל השן. ובינה הוא ש' כידוע ולכן שלש מאות הלכות במגדל הזה (חגיגה ט"ו ב') והוא הל' של מגדל הזה כידוע שכל ההלכות אלו הוא על גגו של ל' הפורח באויר ועל בינה נאמר היתר נדרים פורחין באויר שנדרים בבינה כמ"ש בר"מ פרשת יתרו דף צ"א ע"ב נדר איהו לעילא כו' ע"ש וכידוע בסוד כל נדרי שמתירין ביה"כ. וזהו זיווג יותר חיצון בסוד הדיבור. וזיווג העליון הוא בסוד חכמה בסוד הבן בחכמה ולכן הוא נעלם וכאן הוא בסוד הבינה בסוד וחכם בבינה ולכן הזיווג הראשון לא פסק תדיר שהן ריעין דלא מתפרשין אבל זיווג הזה אינו אלא בשעת הדיבור וכידוע שזיווג הבינה אינו תדיר. ומסוד זה הזיווג יוצאין מלאכים כמ"ש (חגיגה י"ד א') כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה יוצא ממנו מלאך כו' ומזיווג הראשון יוצאין ממנו נשמות שהן בבריאה שורש המלאכים שהן ביצירה. וזיווג האחרון הוא ע"י הלשון וכל הדיבור תולה ע"י הלשון. ועל שני הזווגים אמר כאן והחיות רצוא ושוב כי בזיווג עליון הדעת שהוא הרוח לא שכיך תמיד עייל ונפיק והוא לחיות העולמות דלא פסיק תדיר כידוע וכן כל חיות תלוי ברוח דעייל ונפיק בפה וכן זיווג החיצון בשעת הדיבור הלשון ג"כ לא שכיך עייל ונפיק כי תמיד ראש הלשון מחובר בשיניים ובשעת הדיבור הולך משיניים וחוזר לשם:

האי במתקלא סלקא קדמאי בלחודוי וכלא לחד אתחזר ו':    ידוע שמתקלא הוא זו"נ ומכריע ביניהם שזו"נ הן שני כתובים המכחישים ביניהם שזה חסדים וזה גבורות עד שיבא הכתוב הג' שכולל חו"ג ויכריע ביניהם ואז מתבסמן כחדא כמ"ש לעיל. וז"ש האי במתקלא סלקא ר"ל הדעת קדמאי חו"ב בלחודוי שאין זיווג בלתי דעת. וכאן התחיל התיקון של המתקלא כמ"ש לעיל דעד דלא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין חו"ב וכמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא דכר ונוק' ובגינייהו כלא אתקיים בדכר ונוק' דאלמלא האי לא מתקיימין כו'. וז"ש וירא אלקים את האור כי טוב כמ"ש לא טוב היות האדם לבדו כו' והשתא משגיחין אפין באפין וזהו וירא והכל בדעת ואין טוב אלא צדיק כנ"ל. ואמר וכלא לחד אתחזר השתא נכללו כל הג' לאחד כמ"ש בזוהר שלח לך (קס"ב א') תרין אינון וחד אשתתף ואינון תלתא וכד הוו תלתא אינון חד כנ"ל. וכולן נכללין בדעת כמ"ש למטה כלא כלילין בלישן כו' והוא ו' כמ"ש לעיל וז"ש כאן ו' ר"ל שכולן נכללין בו שהוא ו' של השם ש י"ה נכללין ב ו' שלכן ז"א נקרא י"ה"ו כידוע. והוא ירית אחסנתא דאבא ואמא כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א דהאי בן נטיל סימנין דאבוי ואמיה ואקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו כו' ואמר שם בדף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין כו' ואלין מתחברין בתרין מוחין ומוחא תליתאה כליל לון ואחיד בהאי סטרא ובהאי סטרא ומתפשטין בכל גופא ואתעביד מיניה תרין גוונין כליל בחדא ונהיר אנפוי ואסהיד באבא ואמא גווני דאנפוי והוא אקרי דעת כו' ע"ש ור"ל שגוון דאבא חוור וגוון דאמא סומק והוא באנפוי נהיר חוור וסומק לכן סהיד על אבא ואמא כמ"ש דודי צח ואדום כו' וכמ"ש (נדה ל"א א') אביו מזריע לובן שבו כו' אמא מזריע אודם כו' והוא כליל שניהן:

אחתא ומודעתא כלילן דא בדא בי"ה כתרין רחימין דמתחבקין:    ידוע שחו"ב כלילן זה בזה בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה והוא יו"ד שבשם הוא חכמה ה' בינה ומילוי ה יו"ד הוא ו"ד שהוא ה' ש ה' הוא ד' ע"ג ו' ומילוי ה"י הוא י' שהוא חכמה. וכן ה"א במילוי א' הוא ג"כ חכמה ש א' הוא י"ו"ד בצורתו כידוע וכן אלף הוא חכמה כמ"ש (איוב ל"א) ואאלפך חכמה וכמ"ש (שבת ק"ד א') אלף בינה ר"ל חכמה הוא הלימוד ואח"כ הבן דבר מתוך דבר שהוא בינה כמ"ש (משלי ד') ראשית חכמה קנה חכמה ואח"כ ובכל קניניך כו' וז"ש אלף ואח"כ בינה והוא ראשית אלף. וכן עוקץ של ה' מאחריו הוא י' דחכמה וכידוע וב י' בקוצו התחתון כלול בינה וכמ"ש בזוהר ויקרא דף י' ע"ב יו"ד דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין בגין דהאי יוד קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא וחד באמצעיתא בגין דג' קשרין אשתלשלו בה חד קוצא לעילא דהוא עלאה מכל עלאין לאחזאה כתרא עלאה דהוא רישא דכל רישין והוא קאים על כלא והוא כתר קוצו של יו"ד וזהו מקומו של כתר ולא מצד כלילותו בחכמה. חד קוצא באמצעיתא דהוא רישא אחרא בגין דג' רישין הוו וכל חד וחד רישא בלחודוי וע"ד קוצא דאמצעיתא דא הוא רישא אחרא כו' והיא חכמה היו"ד עצמו. רישא אחרא תתאה הוא רישא לאשקאה לגנתא והוא מבועא דמיין דכל נטיען אשתקיין מיניה ודא הוא יו"ד בתלת קשרין וע"ד שלשלת אקרי כהאי שלשלת דאתקשר דא בדא וכלא חד כו' ובספרא דשלמה כו' חד דחילו דכלא וחד סתים שבילין וחד נהרא עמיקא כו' הרי בינה בחכמה. ושם בדף י"א ע"ב וע"ד מאן דבעי למכתב שמא קדישא י' בקדמייתא קוצא חד לעילא וקוצא חד באמצעיתא וקוצא חד לתתא והא אתמר לבתר י"ה דלא מתפרשין דא מן דא לעלמין כגוונא דא ה' כו' ע"ש וזהו חכמה בבינה. וז"ש אחתא ומודעתא כלילן דא בדא בי"ה כו' אחתא הוא חכמה ומודעתא בינה כמ"ש (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא והן כלילן ביו"ד ה"א כנ"ל וז"ש דא בדא שא' כלול בחבירו כנ"ל. ואמר כתרין רחימין שהן נקראין ריעין בסוד רעיתי כמ"ש באדרא זוטא (ר"צ ע"ב) וכמ"ש בפרשת ויקרא דף ד' ע"א בפסוק אכלו רעים כו' אכלו רעים לעילא כו' מאן אינון לעילא כו' דא אתר עילאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשן לעלמין אלין אקרון ריעים הה"ד ונהר יוצא מעדן עדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלאין ואשתכחו לעלמין ברעותא באחדותא בחדוותא כו' ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשן דא מן דא אקרו רעים כו' אלין ברעותא באחדותא תדיר. ואמר דמתחבקן שזיווגם הוא בסוד חיבוק כידוע ששלש מיני זיווגים הן נישוק חיבוק וזיווג. נישוק הוא בשרשם בפה וחיבוק בחו"ב בהלבש' ידים דא"א ושם חיבוק וזיווג הוא בזו"נ ביסוד. וענין כללותם הוא בסוד חיבוק כי בסוד זיווג יסוד זכר נכלל בנקבה וכללות א' הוא אבל בחיבוק ידי הזכר נכלל בנקבה וידי הנקבה בזכר וזהו כלילות חכמה בבינה ובינה בחכמה כנ"ל ב י"ק - וידוע שכ"א נחלק לשנים בסוד הבן בחכמה כו' כנ"ל והזיווג בשני הפרצופים שלהם לכן נכללין זה בזה ב"פ בשני הידים שני הידים של זה בזה ושל זה בזה. וכן הוא בשרשם בסוד נשיקין כמ"ש בפ' תרומה ד' רוחין דאכללו בנשיקין כמנין אהבה וז"ש כתרין רחימין בסוד אהבה. והענין שם ג"כ ששני מיני זיווגים שם כמש"ל (ד' כ"ב ע"ב) וז"ש בפרשת תרומה בדף קמ"ו ע"ב נשיקה דרחימו אתפשט לד' רוחין וד' רוחין אינון כחדא כו' ד' רוחין אינון בנשיקה כל חד וחד כליל בחבריה וכד האי רוחא כליל באחרא וההוא אחרא כליל בהאי אתעבידו תרין רוחין כחדא וכד מתחברין בדביקו חד כו' והוא הכל בסוד י"ק בשרשן כנ"ל. והנשיקין הוא בא"א ששם שרשן והחיבוק הוא בחו"ב עצמן כנ"ל כמ"ש שם מאן ישקני ההוא דסתים גו סתימו עלאה ואי תימא סתימא דכל סתימין ביה תליא נשיקין ונשיק לתתא ת"ח סתימא דכל סתימין לית מאן דידע ליה ואיהו גלי מניה נהירו חד דקיק סתים דלא אתגלי בר בחד שביל דקיק דאתפשט מניה כו' ואתערו דסליקו דנשיקין ביה תליין כו' ר"ל הנשיקין באמת בא"א בפה רק שהתערות הנשיקין הוא באבא ואמא שמתערין לשרשם ושם התחלתן בשורש וכאן הוא בסוד החיבוק כנ"ל:

שתא נפקין מענפא דשרשא דגופא:    ר"ל דעת דכליל שית כמ"ש למטה מפתחא דכליל בשית והוא פנימיות של ז"א ו"ק כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב ומתחברן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב בדעתו תהומות נבקעו כו' ועייל לגו דגופא ומלייא כל אינון אדרין ואכסדראין דגופא הה"ד ובדעת חדרים ימלאו. וידוע שהדעת שרשו בראש ואח"כ מתפשט ענף בגוף כמ"ש באדרא זוטא שם ועייל ברישא דז"א ואתעביד מוחא אחרא ומתמן אתמשיך ועייל לגו כו' כנ"ל וכן בדף רצ"ג ע"ב ובאדרא רבא דף קל"ו ע"א והשורש נשאר תמיד למעלה והענף מתפשט למטה כידוע. וידוע שג' מוחין דז"א חו"ב הן מראש אבא ואמא ודעת אינו מראשם רק מגופם שנקרא דעת המתפשט כי בזיווג נפקין ב' טפין ממוחין של אב ואם ואח"כ בהתפשטותם בגופם של אב ואם מתמצה מגופם שהזרע יוצא מכל גופו ואותו שיוצא מגופו הוא הדעת טפה שלישי של זרע והיוצאת מגופם בסוד שרשם בראש שהדעת בראשם וענפיו בגופם וכן הוא למעלה בכל זיווג בכל פרצוף. וכ"ה כאן בתחלת יציאת הדעת שיצא מו"ק של א"א לכן מלביש לת"ת של א"א כידוע שת"ת כולל ו"ק ולכן ת"ת בדעת הוא כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא אתתקן ואתפשט לגו. וזהו תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן שהוא דעת שכולל שני עטרין והן גניזין במעוי דאבא ואמא ששם דעת המתפשט בגוף כנ"ל כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א תרין עטרין כו' מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד ומסטרא דאימא חד עטרא דאקרי גבורה וכלהו מתעטרין ברישיה כו'. והן אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא שאמר שם דף רצ"ב ע"ב וההוא אב כו' וביה האי אוירא ואתכליל לבוצינא דנפיק מבוצינא דקרדינותא דגנוז במעוי דאימא כו' לפי שבמעים הוא הדעת שמתפשט בגוף. וז"ש מענפא דשרשא דגופא שרשא דגופא הוא דעת שבראש ענפא הוא דעת המתפשט מדעת שבראש. והוא פנימיות ת"ת לכן לא נחשב לספירה בפ"ע והת"ת נקרא דעת כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א ודף רצ"ב ע"ב ובפרשת משפטים שם דעת כו' דאקרי תפארת והרבה מקומות:

לישן ממלל רברבין לישן דא סתים בין י"ה:    מפרש מהו הדעת ואמר הלשון של א"א כנ"ל ששורש חו"ב בפה והזיווג בדעת הלשון ו' בין ח"ל". והלשון הוא מתפשט בגוף ומכריע בין הידים ששם חו"ב כנ"ל וכמ"ש בפרשת משפטים דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי תפארת פשיטותא דתפארת דכל גוונין אתאחדין ביה דכתיב ובדעת חדרי' ימלאו כו' ואמר שם גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתחברן. וידוע שחב"ד הן אמ"ש כנ"ל וז"ש בספר יצירה פ"ב ופ"ג שלש אמות א'מ'ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים שני הכפות הן הידים חו"ב ימין ושמאל חכמה זכות ובבינה חובה שדינין מתערין מינה ודעת לשון חק מכריע בינתים והוא הלשון. וידוע שכלל הזיווגים של כל האצילות הן באבא ואמא ובזו"נ ואבא ואמא מלבישין את הידים דא"א הוא בחסד והיא בגבורה ובחכמה ה"ח ובינה ה"ג וזו"נ מלבישין נו"ה דא"א הוא בנצח והיא בהוד כידוע ובה' ג"כ ה"ח בז"א וה"ג בנוק' כידוע. ובין חו"ב מכריע הדעת ובין זו"נ יסוד וז"ש בספר יצירה פ"א ע"ס בלימה כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור והן שני בריתות של התורה א' ברית התורה וא' ברית המילה. וז"ש (ערכין פ"ד) גדול האומר בפיו יותר מן העושה מעשה באונס ומפתה נ' שקלים ובמוציא ש"ר מאה שאונס ומפתה פגמו במלת המעור בזו"נ ומוציא ש"ר פגם במילת הלשון באבא ואמא וזה חומרו של לה"ר שפוגם בזיווג העליון. והוא דעת שמבריח מן הקצה בכל הזיווגים שמתחיל בפה בסוד זווג של א"א בסוד נשוק ואח"כ מתלבש עיקר הלשון בגוף כידוע ומזווג בין חו"ב ומסתיים ביסוד. וז"ש (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמ"ש בזוהר בראשית דף ח' ע"א אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא ויהא גריס למיחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא כו' וז"ש לישן ר"ל הוא הדעת. ואמר ממלל שזיווג העליון הוא בסוד הדיבור ושם הלשון הוא הדעת כנ"ל. וכ"ז הוא בא"א כנ"ל ששם הכל הוא בסוד גדולות לשון מדברת גדולות (תהלים י"ב) כידוע ושם הוא אריכו דיומין כמ"ש בפ"ה ובאדרא רבא ואדרא זוטא וז"ש בתז"ח שם על זיווגם דפה וכחול ארבה ימים שהוא זיווג ח'ו'ל' כנ"ל וז"ש רברבין: ואמר לישן דא סתים כו' שהוא יסוד דדכורא וכלול בנוקבא ולפי שזיווג דז"א לפרקים כנ"ל לכן יסוד פעמים נגלה משא"כ בדעת שהוא תמיד סתום בין אבא ואמא וז"ש סתים בין י"ה ולקמן (בד"ה סתים לאימא) אבאר האיך הוא סתום:

דכתיב זה יאמר לה' אני כו' יכנה ממש:    זה הפסוק מדבר לע"ל שיקראו כל ישראל בשם ה' וכ"א במדרגתו. וידוע שכל הנשמות הן מג' טיפין דמוחין שהן חג"ת דאבהן בסוד והייתם לי סגולה (שמות י"ט) שהן חב"ד וכמ"ש בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות ולכן יתחלקו לג' חלקים. זה יאמר לה' אני בסוד חכמה שהוא כולל כל השם בסוד כלם בחכמה עשית (תהלים ק"ד) כמ"ש בזוהר ויקרא דף י' ע"ב על י' קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו כו' יו"ד שלימו דכלא ושמא קדישא אשתכלל ביה ואשתכח סתים בגויה לבתר יו"ד אפיק כלא כו' אשתכח דיו"ד עקרא ושרשא ושלימו דכלא כו' ובאדרא זוטא דף ר"צ ע"א האי חכמ' כו' כלא לא אתכליל אלא בהאי דכתיב כלם בחכמה עשית כו' ושם ע"ב וכלא כליל ביו"ד ובג"כ אב אקרי לכלא אב לאבהן שירותא דכלא ביתא דכלא מהאי יו"ד וסיומא דכלא כו' שירותא וסיומא דכלא חכמה אקרי וביה סתים כלא דכלא שמא קדישא: וזה יקרא בשם יעקב בינה דהיא נחתא רביעא על בנין ונכנסת בראשו של ז"א ונעשית עצם מעצמיו כידוע שנה"י דילה נעשין גופא דיליה כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא ומתמן אתמשיך ונגיד בכל גופ' ואשקי כל אינון נטיעאן הה"ד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ר"ל הגן הוא ז"א כמ"ש שם דף ר"צ ע"ב ע"ש וז"ש יקרא בשם יעקב שהיא נקראת בשמו: וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה הוא דעת שכולל ח"וב כנ"ל וידוע שדעת הוא פנימיותו ועיקרו של ת"ת ישראל וז"ש יכנה ממש שהוא שמו ממש כי ז"א נקרא ישראל בסוד הדעת כמ"ש בדף הקודם ע"ב יעקב תתאה ישראל עלאה יעקב לאו שלימותא ישראל שלימותא דכלא והוא כששלם בדעת שהמוחין נכנסין בו והח"וג של הדעת שאז שלימותו כידוע. ולכן בבינה אמר בשם יעקב שעדיין אינו שלם אבל בדעת בשם ישראל יכנה שלימותא. וז"ש בר"מ סוף ח"א יעקב נוקבא והוא כשהוא בסוד יניקה דאימא ינקא ליה כמ"ש בזוהר ואח"כ בגדלות כשהחו"ג נכנסין בו אז נקרא ישראל דכורא כמ"ש בר"מ שם שהדעת הוא זכר דירית תרין חולקין בסוד זכר כמ"ש באדרא זוטא:

ואמר בחכמה יאמר שהוא בלחישו דכל אמירה בלחישו והוא ברזא דמחשבה שהוא חכמה כמ"ש בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב ויאמר חילא דאתרם ארמותא בחשאי מרזא דאין סוף ברזא דמחשבה. ובבינה אמר יקרא בקלא דאתגליא והוא בהתפשטותה למטה כידוע וז"ש יקרא בשם יעקב אז יקרא כמ"ש שם מאן דנפיק אתעביד קול דאשתמע לבר. ואמר בשם שהיא נקראת שם כמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול כידוע וכמ"ש בזוהר בראשית דף ב' ע"ב מאי בשם יקרא כו' כיון דברא אלה ואסתלק בשמיה ואקרי אלקים כדין בחילא דשמא דא כו' וכ"ז כד אתפשט לתתא בשם יעקב כמ"ש שם למעלה בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה ואקרי מי שירותא שירותא לבניינא קיימא ולא קיימא עמיק וסתים בשמא לא אקרי אלא מי בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה כו' ואשתלים בשמא כו' הכי הוא שמא דאשתתף תדיר וברזא דא אתקיים עלמא ר"ל בסוד השיתוף מי שהוא בינה באלה שהוא ז"א ואז נקראת בשם ע"ש וז"ש וזה יקרא בשם יעקב דעמיה נקראת בשם: ואמר וזה יכתוב ברזא דחכמה החסדים שבדעת והו' ג"כ בלחישו בסוד החכמה שנקראת ספר וכמ"ש לעיל דחכמה נקראת ספר ע"ש כתיבה ע"ש אלא שהוא יותר נגלה מאמירה לכן הוא בדעת. ואמר יכתוב ידו ל ה' שדעת כלול מדעת דאבא ואמא אלא שדעת דאבא נשאר במוחין ודעת דאימא הוא דעת המתפשט וז"ש יכתוב ידו ל ה' אל החכמה שנשאר אצל החכמה ובשם ישראל יכנה דעת דאימא שמתפשט בגוף ושם בשם ישראל יכנה יכנה ממש דדעת הוא ת"ת כמש"ל וכמ"ש בזוהר בהרבה מקומות ובאדרא זוטא ע"ש. וז"ש בפ' א"מ דף נ"ז ע"א זה יאמר לה' אני דא חנניה וזה יקרא בשם יעקב דא מישאל וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה דא עזריה שהן בסוד ג' אבהן טפין דחב"ד כמ"ש (חלק צ"ג א') אחזה בסנסיניו זהו חנניה מישאל ועזריה והן מסטרא דשלשה שריגין אברהם יצחק ויעקב כמ"ש בפ' ג"ה. ולכן חייכו כלהון ממה דאמר מישאל כמ"ש בזוהר שם ואמר שם בההוא מלה דכלהו חייכין בה אשזיב לאינון צדיקייא כו' תאנא כלהו דהוו חייכין ממלה דא אתוקדו בההוא נורא וקטל לון שביבא דנורא כו'. והענין כמ"ש בע"פ בשעה שהפיל נ"נ הרשע לחנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמי שר הברד כו' א"ל גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר ברד והכל יודעין שמים מכבין את האש אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ כו' א"ל הקב"ה רד וכ' רש"י ואקדיח מבחוץ לשרוף כו' דכתיב כו' קטל הימון שביבא דנורא וזה הענין ששחקו על מישאל שחנניה אמר בסט' דימינא ששם מים והן מכבין אש וכן עזריה אמר ג"כ בסט' דימינא אבל מישאל אמר בסט' דשמאלא בינה שהיא אש ולכן שחקו עליו. וז"ש גבריאל הכל יודעין כו' אלא ארד כו' ואקדיח כו' וז"ש תאנא כלהו כו' אתוקדו כו'. ואמר שם בזוהר א"ל במאן מלה מאלין מלין דאמרו אלין תלתא אשזיב לון פתחו ואמרו וידעו כי אתה שמך כו' ר"ל בשל חנניה והוא סט' דמים לכן רצה שר הברד לירד:

זה יאמר כו' עד כלילן בלישן:    ר"ל זה יאמר כו' הוא דרגא דחכמה שנקראת אחתא כנ"ל. ולא רצה להאריך ואמר וכלא אתמר ר"ל כמ"ש למעלה שהן שלשה דרגין חו"ב ודעת כולל שניהם וממילא פ' השני בבינה ושלישי שכולל שניהם בדעת לכן לא פירש אלא חכמה לבד: ואמר ב יה"ו ר"ל אע"ג דאמר ב' דרגין בדעת שהן תרין עטרין דאבא ואמא וכן הפסוק כולל בו ב' דרגין מ"מ אינן אלא ג' דרגין דבן ירית תרין חולקין דבן ובת ולכן כלן כלילן ביה"ו וכמ"ש באדרא זוטא ד' רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא נהירין ג' נהורין כו' ארבע אינון כמה דאמינא אחסנתא דאבוי ואמיה ותרין גניזין דלהון כו' לבתר מתחברין בסט' ונהרין ועאלין בתלת חללי דגלגלתא כו' וכן אמר שם בדף רצ"א ע"ש וז"ש ביה"ו ר"ל שכל אלו הן רק יה"ו כנ"ל. ואמר כלא כלילן בלישן ר"ל וכל הג' כלילן בדעת לבד כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א וכד בעי לאכללא כלא בהאי אתכליל והאי אב ואם ובן אקרון חכמה ובינה ודעת בגין דהאי בן נטיל סימנין דאבוי ואמיה ואקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו והאי בן אקרי בוכרא דכתיב בני בכורי ישראל ובגין דאיהו בוכרא נטיל תרין חולקין וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת חולקין כו' וכלא חד מלה והאי והאי הני ירותא דאבוה ואמיה ירית:

סתים לאימא וכו' עד דנפיק מינה:    ר"ל הלישן סתים לאימא שהוא יסוד דדכורא דעייל בנוקבא וסתים יסוד דידה כנ"ל. ואמר דהא אתפתחת ליה דנפיק מינה שדעת גנוז באימא וממנה יצא כמ"ש בפ' משפטים שם וההוא דעת גניז באימא כו' כמו עובר בבטן אמו וע"י אתפתחת שהוא בוכרא דילה כמש"ל. והוא פטר רחם דילה והוא המפתח דפתח לה וסתים לה והוא ענין יעקב ולאה וכמ"ש בתקונים דהוא פתח וסגיר וכמ"ש בתיקון ה' בקדמיתא איהי מ"ם סתימא וכד אתפשט קו דאיהי ו' מן המדה איהי אתפתחת כו' ואמר שם מ"ם סתימא מפתחא דילה מאי ניהו פתח ודא ו' כו'. וכן בתי"ט ובזמנא דההיא מ"ם סתימא אתפתחת כו' ו' דאיהו מפתחא דסתים לה כו'. ואמר בפרשת בראשית דף ג' ע"ב גליפי אגליף ההוא סתימאה קדישא גו מעוי דחד טמירא דנקוד בנקודה דנעיץ ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא וההוא גניז כלא בהיכלא חדא כו' ההוא מפתחא סגיר ופתח כו' בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו ואינון חמשין כו' גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר דקיק לאעלא ההוא מפתחא ביה ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא כו' ע"ש. וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב ומתחברן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב בדעתו תהומות נבקעו ור"ל תהום הוא יסוד דנוק' והוא יסוד דבינה שנקראת תהום רבה ונבקע בדעת וכן תהום התחתון יסוד דנוק' וז"ש תהומות כו':

אבא יתיב ברישא אימא באמצעיתא ומתכסיין מכאן ומכאן ווי למאן דגלי ערייתהון:    ר"ל שאימא מתפשטת למטה רביעא על בנין והיא מלבשת לאבא מטיבורו ולמטה והיא מתלבשת בז"א שהוא הדעת מטיבורה ולמטה כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"ב תבונה אקרי בשעתא דינקא לתרין בנין בן ובת דאינון ו'ה' וההוא שעתא אקרי תבונה דכלא כליל באלין אתוון בן ובת אינון ו'ה' וכלא חד כללא והיינו תבונה. ובדף רצ"א ע"א תבונה כלא כללא דבנין בן ובת ו'ה' ולא אשתכח אב ואם אלא באימא דאימא ודאי רביעא ולא אתגלייא אשתכח דכללא דתרין בנין אקרי תבונה. וז"ש אבא יתיב ברישא אימא באמצעיתא בין אב לבן ומתכסיין מכאן ומכאן שהיא מכסה אותו מטיבורו ולמטה ובן מכסה אותה מטיבורה ולמטה כידוע. ואע"ג שמשמע שלמעלה אינו אלא אבא מ"מ בינה ג"כ שם כמ"ש באדרא זוטא שם כתיב כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך כיון דאמר כי אם לבינה תקרא אמאי לתבונה אלא כלא כמה דאמינא הי מנייהו עלאה בינה עלאה מתבונה בינה אבא ואמא ובן י'ה' אב ואם ובן בגווייהו תבונה כלא כו' וכן אמר בדף ר"צ ע"ב. וכן אבא מתפשט ג"כ למטה עם תבונה כמ"ש שם דף רפ"ט ע"ב אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז"א כו' אתגליף האי חכמתא ואתמשך ועייל ברישא דז"א כו' ע"ש. אלא דלמעלה אימא נכללת באבא ונקראת על שמו ולמטה אבא נקרא על שם אימא ונכלל בה וז"ס הבן בחכמה וחכם בבינה שאמר לעיל כלילן דא בדא. וכן הוא בכל הפרצופים בא"ק עד טיבורו יוצאין אורות אח"פ ונקראין כלן אין סוף ע"ש א"ק וכן בא"א יוצאין ג"כ אורות א'ח'פ והן דיקנא יקירא כידוע שאורות אזן הוא עד שבולת זקנו ואורות חטם הוא עד החזה שליש ת"ת ואורות פה עד הטיבור. והן דיקנא שערות עד שיבולת זקנו שהן כלל הדיקנא כמ"ש לקמן פ"ב יקירותא דכלא מאודנין נפקא בסחרנהא דבסיטא ר"ל סביב כל הפנים כולו. ומזל העליון עד החזה ובו נכלל אבא ומזל תחתון עד טיבורו ובו נכלל אימא. שאבא מגיע עד החזה ומשם מתחלת אימא ומגעת עד טיבורו ובמזלא כלילן שלכן בכללות הפרצופים והשמות אינן נחשבין אלא א"א וזו"נ כנ"ל (בד' כ"א ע"ב) שאבא ואמא ע"ש א"א נקראו ובמזלא תליין ואתכלילן וכן הוא בכל הפרצופים ומטיבורו ולמטה מלבישין זו"נ ולכן נחשבין. וכן בא"ק האצילות מתחיל מטיבורו ולמטה. והענין כי מטיבורו ולמטה הוא לבר מגופא ואין נחשב בכלל הפרצוף והטעם כי בכל פרצוף פרסה מחלק בטיבורו ומסלק כל האורות למעלה מן הפרסה ולכן כל הפרצופים שעד הפרסה נכללין בו כי כל שלמטה כלול בשל מעלה רק שאין נחשבין בו שם כי בטלים הם לנגדו שם. וכן כאן באבא עד טיבורו נק' בשם אבא ומשם ולמטה אמא וכן באימא מטיבורה ולמטה בשם ז"א כידוע. וכן בז"א מטיבורו ולמטה מלביש אותו נוק' כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב ע"ש ונוק' בבי"ע ונקראת ע"ש בי"ע עד שנוק' דעשיה רגליה יורדות כו': ואמר ווי למאן דגלי ערייתהון ר"ל מי שגורם בחובו שאבא יסתלק ח"ו מאמא אז ערות אביך כו' ומי שגורם שיסתלק אמא מעל בנין אז ערות אמך כו' כמש"ל סוף פ"ב ע"ש:

ויאמר אלקים יהי מאורות כו' יסוד עולם:    פסוק זה אין כאן מקומו רק אחר תדשא דשא כמ"ש בתורה וכמ"ש לקמן שתדשא דשא הוא יצירת ז"א ויהי מאורות כניסת מוחין בו כמ"ש למטה (בפ"ג בד"ה כתיב ויאמר ובפ"ה בד"ה יהי) אלא שבא לגמור ולפרש פרצופי אבא ואמא . והענין יהי מאורות ברקיע השמים רקיע הוא דעת וכן יסוד נקרא רקיע כמ"ש בהתחלת תיקונים ובהרבה מקומות וכאן הוא ביסוד העליון בדעת דז"א ושם נכנסין חסדים וגבורות שהן תיקוני דכורא ונוקבא חסדים תיקוני דכורא וגבורות תקוני נוק' אלא שנכנסין כולם בו והוא נותן לנוק' כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא ותקין מעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעהא. וחו"ג הן המאורות כידוע וניתנין ברקיע השמים ר"ל רקיע דעת של השמים ז"א ושם ויעש את שני המאורות הגדולים שניהם שוין ואח"כ את המאור הגדול חסדים בסוד האל הגדול כמ"ש בזוהר בראשית וא"מ. לממשלת היום בדכורא. ואת המאור הקטן הגבורות שמיעטו עצמן ונכנסין בנוקבא וזה לממשלת הלילה נוקבא וזהו מיעוטה של לבנה. וניתנין תחלה לדכורא בדעת שלו שניהם בסוד והוא ימשל בך כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א מאי ירותא דא תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד ומסטרא דאמא חד עטרא דאקרי גבורה וכלהו מתעטרן ברישיה ואחיד לון כו' וכלא נטיל בן דא וירית כלא והאי ירית לברתא וברתא מניה אתזן ועכ"פ מכאן ברא ירית ולא ברתא ברא ירית לאבוי ולאמיה ולא ברתא ומניה אתזן ברתא כמה דכתיב ומזון לכלא ביה וז"ש שליט דכר בנוקבא ששני מאורות ניתנין בו והוא נותן לנוק' כמו ועל פיך ישק כל עמי ונתינת הגבורות בעצמם הוא ע"י היסוד שע"י תפארת הוא רק הארה לבניינה וע"י יסוד נותן לה שזהו סוד הזיווג כידוע ומזה אשתיל כל גופה ואורותיה בדעת כידוע הכל. וז"ש (חגיגה י"ב ב') הארץ על עמוד א' עומד וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם (משלי י') והוא יסוד דדכורא שמשם נבנה עולם הנוק' שנקראת עולם כידוע וז"ש כאן דכתיב וצדיק יסוד עולם:

נהיר יו"ד בתרין ונהיר ומעבר לנוקבא:    ר"ל יו"ד חכמה כנ"ל נהיר ואתמשיך ברישא דז"א כמש"ל ונהיר בדעת באלו שני המאורות כמ"ש את שני המאורות הגדולים. והן ו"ד דכר ונוק' חסדים דכורא וגבורות נוק' כידוע וכנ"ל והן מילוי של יו"ד והיוד נהיר בהם כמ"ש לקמן פ"ב ו"ד כלילן ביו"ד ווי כד אסתלק האי כו' כמ"ש שם. וז"ש בתרין כמ"ש לקמן פ"ב י' נפקין מניה דכר ונוקבא ו"ד בהאי אתר ו' דכר ד' נוק' בג"ד דו תרין דו דכר ונוקבא דו תרין כו' ע"ש. ואלו ו"ד הוא בדעת שהוא כולל זו"נ כמש"ל וז"ש לעיל לישן דא סתים בין יו"ד וה"א ר"ל יו"ד במילוי ואח"כ ה"א ו"ד בין יו"ד לה"א והוא הדעת שבין שניהן והוא סתים בזיווג בין שניהן. ומה שאחורי ה"א אל היו"ד הוא כמ"ש בזוהר לכסאה כידוע. והוא סתים בהעלם גמור במילוי ואח"כ נתעברה ממנו ואז נעשית ה' כמ"ש לקמן פ"ד ה' ד' הוית בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגווה אפיקת ו' כו' והוא הו' שבתוך שמתחלה הוא סתים לאימא כמין ח' ואח"כ בהולדה נפתח רחמה בפטר רחם ונעשית ה' ויצא ממנה הוא"ו של השם ואעפ"כ הרשימו של הוא"ו נשאר בה כי בקדושה לעולם השורש נשאר. וזהו סוד ח מץ שנהפך ביציאת מצרים למצ ה ובעוד ש ה' סתום הי' הקליפה חמץ שולט ובהפתח ה ה' נשבר ח מ"ץ ונעשה מצ"ה כמ"ש בר"מ פרשת פנחס דף רנ"ב ע"א ובג"ד ח' דאיהו חוטא זעירא תבר לה ויעול ה' באתרהא כו'. וז"ש בלישן סתים לאימא הולך כסדר שאח"כ נתעברה ממנו וסתים ל ד' של אימא וז"ש בלישן סתים לאימא והוא יותר בגילוי מתחלה שהי' במילוי ה יו"ד - ושלא תקשה הא ה' פתוח והיאך אומר בלישן סתים לאימא ואמר דהא אתפחת ליה דנפיק מנה ר"ל ששם הוי"ה הוא נגלה אחר יציאת ז"א כמ"ש בפרשת א"מ ואז נפתח הה"א ליה דנפיק מנה וקודם אתפתחת ליה שהוא הלידה והוא גילוי יותר ש ו' ניכר בתוך ה' ואח"כ נפיק מנה ו' גמור. והוא בסוד ג"פ אקי"ק והוי"ה כמ"ש לקמן והוא סוד יציאת מצרים. ואח"כ אבא יתיב ברישא כו' כניסת מוחי הבינה בו. ואח"כ יהי מארת כניסת הדעת. ואח"כ נהיר יו"ד בתרין כניסת מוח חכמה ונהיר בדעת בחו"ג. וידוע שאבא יסד ברתא ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') ונבנית הנוק' ע"י נהירו בתרין חו"ג וע"י הגבורות נבנית הנוקבא. והענין כי בין בחכמה בין בבינה כלילן חו"ג דו"נ ב ו"ד בחכמה במילוי ה יו"ד ובבינה ב ה' שהוא ד"ו כנ"ל ותחילה ע"י בינה ש ד"ו כלילן בחד אות ה' לכן נכנסין שניהן יחד בדכורא דאימא יסד ברא כונן שמים בתבונה (שם). אבל באבא ו"ד נפרדין לכן כשאבא נהיר בתרין הולכין הגבורות ומתפרדין והולכין לנוק' ולכן אמר כאן בתרין וז"ש ונהיר ומעבר לנוקבא. ואמר ומעבר ר"ל דרך ז"א כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב תאנא אתפשט האי תפארת מטיבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין מפרצופא דנוק' כו' ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא ותקין מעוי דנוק' כו' כנ"ל. וזהו גילוי יותר שבתחלה הנוקבא כלילא בדכורא והשתא יצאה לעצמה. ועדיין דבוקה בזכר וכלולה באור ואין נקראת עדיין חשך וז"ש ונהיר ומעבר לנוקבא. וע"כ נשלם פסוק וירא אלקים את האור כי טוב:

אתייחד יוד וכו' לעילא לעילא:    עכשיו מפרש סוד הפסוק ויבדל אלקים בין האור ובין החשך שהוא סוד הנסירה כמש"ו. וסוד הנסירה הוא שמוחין דאבא מסתלקין להאיר לדעת ולנוקבא ואח"כ מסתלקין מוחין דאבא למעלה לשרשו ומתוך כך נחשכה הנוק' ששרשה בחכמה ואז כל הדינין שבדכורא ניתנין לנוקבא ובו נשארו כל החסדים ובשביל כך אין להם דיבוק יחד וננסרו לבא פנים בפנים. וז"ס הדורמיטא דז"א שאין היו"ד נהיר בו"ד כמ"ש לקמן פ"ב שבעינים דז"א כלילן ו"ד שני גוונין ובהיות נהיר חוורא דא"א ע"י היו"ד אז עיניו פקוחות וא"ל נאמר (תהלים מד) עורה למה תישן ה' כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ובגין כן צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח ויתסחון בההוא חוורא דכתיב עורה כו' וכן שם בדף ק"ל ע"א ובאדרא זוטא (רצ"ג ב'). וז"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"ב עד דעתיק דעתיקי סתימא דכלא פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא וכד פריש לון אפיל דורמיטא לז"א ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי ואתקין לה כו' הה"ד ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם וישן מהו וישן האי הוא דכתיב עורה למה תישן ה' ויקח אחת מצלעותיו מאי אחת דא הוא נוקב' כו'. וז"ש אתייחד יו"ד בלחודוי ר"ל שלא נהיר בו"ד ואח"כ סליק למעלה וז"ש ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא ר"ל שבתחלה נסתלקו המוחין דאבא שהוא י"ס המתלבש בז"א כנ"ל וסליק בדרגא דידיה לעילא שהוא אבא ונכלל בו כידוע שבשעת הזיווג ונתינת מוחין נכללו כאחד ואח"כ סליק לשרשו שהוא יו"ד עלאה דעתיקא קדישא כמ"ש באדרא זוטא (ר"צ ע"ב) ת"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל ביו"ד דתליא ממזלא קדישא כו' ומשם נוטל המוחין ויו"ד של מזלא נכלל ביו"ד של קרומא דאוירא כמ"ש לקמן פ"ב י' עלאה דאתעטר בקוטרא דעתיקא היא קרומא עלאה כו' ואמר שם ו' לעילא כו' ואמר באדרא זוטא דף רפ"ט דהא י' עלאה כו' כל אינון עלאין בעתיקא תליין כו' ואמר שם אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא כו' ע"ש. ושם שרשו בהאי אוירא כמ"ש בפרשת בראשית רזא סתימא אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה סתימא בקע בקדמייתא ואפיק חד נקודה כו' ע"ש. וז"ש כאן לעילא לעילא שני פעמים. והכל בדרגוי ר"ל כל אלו הסליקות סליק בדרגא דיליה שכולן דרגא דיליה:

אתחשכת נוקבא ואתנהירת אימא ומתפתחא בתרעוי:    הוא כנ"ל על ידי הסתלקותו של יו"ד למעלה אתחשכת נוקבא שבניינה הוא על ידי היו"ד ובהסתלקותו לעילא מביא חו"ג יותר מאירים כידוע שזה סיבת עלייתו למעלה ואתנהירת אימא עי"ז בזיווגא לתת מוחין ולכך עלה למעלה שהמוחין הוא מלמעלה למעלה עד אין סוף כידוע וכשמביא מוחין מזדווג באימא ואתנהירת אימא והוא עיבור שני עיבור המוחין כידוע כמ"ש בתר דינקת הדר אתעברת מנייהו # וזהו ויבדל בין האור ובין החשך ר"ל בין ז"א שבו אימא דאתנהירת ובין נוקבא דאתחשכת ואז ננסרו כי זה אור וזה חשך. ואח"כ יולדת המוחין וז"ש ומתפתחת בתרעוי שהן נ' תרעין דבינה שהן עשר דיו"ד של חכמה שכולל ה"ח וה"ג שלכן נהיר בו"ד שהן חו"ג כנ"ל ונכללין בה בה' שלה ה"פ י' הוא חמשים:

אתא מפתחא דכליל בשית ומכסייא פתחהא:    הוא בן הבכור פטר רחם שלה שנקרא מפתח שלה כמ"ש לעיל דהא אתפתחא ליה וכמש"ל והוא הדעת כמ"ש בפרשת בראשית דף ג' ע"ב ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא כו' ההוא מפתחא סגיר ופתח בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו ואינון חמשין גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר דקיק לאעלא ההוא מפתחא בי' ולא אתרשים אלא ברשי' דמפתחא לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא בלחודוי כו' דא מפתחא דכלא סתים ביה והוא סגיר ופתח ושית תרעין כלילן ביה בההוא מפתח דסגיר כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגוויה כו' ע"ש. והוא הדעת והוא ת"ת כמש"ל והן המוחין דכליל לון בגוויה וזהו כיסוי פתחהא שסותם את התרעין בגוויה ומקבל החסדים ונוקבא הגבורות ונתקנים לזיווג כמ"ש באדרא רבא שם אפיל דורמיטא לז"א ופריש לנוק' מאחורוי דסטרוי ואתקין לה כל תקונהא ואצנעה ליומא דיליה למיתהא לדכורא כו' ויקח אחת מצלעותיו מאי אחת דא היא נוק' וסלקא ואתתקנא ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד ויסגור בשר תחתנה כו'. וזהו בין האור ובין החשך שהוא כלו נשאר אור שהוא חסד. ויקרא אלקים לאור יום שמקבל חסדים כמ"ש (ריש פסחים) קרייה לנהורא ופקדיה אמצוותי' דיממא שישמש ביום ר"ל שיקבלום הדכורא ולחשך קרא לגבורות שיקבלום הנוק' שלא ע"י הדכורא עכשיו כידוע. ואמר קרא בסתימו שהוא חכמה שע"י נתקנה לכן לא אמר קרא אלקים לילה. והוא מ"ש כאן אתא מפתחא כו' כנ"ל. וז"ש בתפלה קרא לשמש ויזרח אור שהוא קבלת הדכורא ה"ח ראה והתקין צורת הלבנה כנ"ל ואתקין לה כל תקונהא כו' וסלקא ואתתקנא שבתחלה היתה סתומה בלי תיקון וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב ועבד גלגלתא דנוקבא כלא סתימא מכל סטרוי וז"ש צורת הלבנה וכמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע כו'. ועכשיו מוכנים לזיווג ואז ויהי ערב כו' כמש"ו:

ואחיד לתתא להאי ולהאי ווי למאן דגלי פתחהא:    ר"ל אחר שקבל החסדים אז מוכן לזיווג כנ"ל ומתייחד בנוק' כמ"ש באדרא רבא שם עד דאתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה כו' ואתחברו אפין באפין וכד אתחברו אתבסמו דא בדא יומא דכלא אתבסם ביה ובג"כ אתבסמו כו' ר"ל שבזיווג נותן חסדים והיא גבורות מ"ד ומ"נ ומתבסמים יחד כמ"ש שם דף קמ"ב ע"א בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן ואמר שם ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה לאצנעא אתר לההוא אמה דאקרי חסד כו' כנ"ל. וז"ש ואחיד לתתא - ואמר להאי ולהאי ר"ל מ"מ אחיד ג"כ למעלה בבינה ביסודה כנ"ל כמ"ש לעיל בדף קס"ט ע"ב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה דא הוא יעקב קדישא שלימא כו' יושב אהלים תרי דאחיד להאי ולהאי אוף הכי כתיב והבריח כו' דאחיד להאי ואחיד להאי וז"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ערב נק' יסוד של מלכות התחלת הלילה פתח דמלכות ובקר נקרא יסוד דבינה התחלת היום בקר של אברהם ששם התחלת התפשטותה כידוע. יום אחד שנתייחדו שניהם ע"י יום אחד שהוא ת"ת. וייחודם ע"י חסד כנ"ל בסוד ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא (ויקרא כ') כידוע לכן נאמר יום אחד שהוא חסד יום ראשון והוא יומא דכלהו יומין וזהו יום אחד:

ואמר ווי למאן דגלי כו' ר"ל שגורם ח"ו הסתלקות בינה ממנו ותרעין דילה: [ע"כ פ' ראשונה של בראשית]:

כלל בזה הפרק בכלל מהתחלת עולם התהו עד סוף אצילות בכללות והכל בפרשה ראשונה של בראשית. והתחיל מראשית האצילות כסדר עד סוף גילוי אחר גילוי. בתחלה הקדים תאנא ספרא כו' הקדמה לספר שכל הספר הוא על הצניעותא אין סוף רדל"א רישא דלא אתיידע הנקרא צניעותא וחכמה שהוא נקרא ראשית הוא ספר שלו וגילויו. ואמר ה' תיבות נגד ה' פרצופין ועולמות שכנגדן ה' פרקים: ואמר דעד לא הוי מתקלא הוא בא"א ששם התחלת המתקלא אוירא בטש גו מוחא עד דאתיישב בדיקנא בב' מזלות: לא הוו כו' באבא ואמא : ומלכין כו'. בו"ק: וזיוניהון כו' מוחין שלהן שלכן אחר התיקון צריך להמשיך מוחין לו אבא ואמא כמ"ש באדרא זוטא (רפ"ט ב') אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא כו' ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא הרי שהמוחין אינן מעצמו וכל שהיה בעולם התהו הן עצמן ושרשן ואינן חסרין לעולם. והמוחין הן באין מלמעלה עד רזא דאין סוף מבטישו דאוירא ומ"ס ועדיין לא היה מתקלא בא"א לכן לא היו מוחין: וארעא כו'. מלכות נתבטלה שלא מלכה כלל ותיכף נתבטלה ונהג במקומה בינה בסוד אהה דנטיל רוחא לרוחא כמ"ש לקמן בסוף פ"ה. עד כאן עולם התהו: עד רישא כו'. ראש א"א שהוא ראשית האצילות שלמעלה ממנו נקרא אין סוף כידוע:

לבושין דיקר אתקין:    י"ג תיקוני דיקנא:

ואחסין לז"א. והוא ראשית התיקון כמ"ש למטה תליסר יקים לון ברחמי ומתחדשן כקדמיתא:

האי מתקלא תלי כו':    ר"ל ברדל"א רישא דלא אתיידע דהוא נפיק מניה טורנא ובטש גו מוחא ואגליף כו' כמ"ש באדרא זוטא וכמ"ש בזוהר בראשית דף ט"ו ע"א וט"ז ע"ב ובתז"ח ובז"ח ש"ה והרבה מקומות:

אתקלו ביה כו':    שם התחלת המוחין דז"א בבטישו הנ"ל דחכמה סליק לעילא לעילא ומקבל המוחין לז"א כמ"ש למטה ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא וכמ"ש באדרא זוטא (רפ"ט ב') בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' בטש מאן דבטש כו' אתגליף האי חכמתא כו' ועייל ברישא דז"א כו'. ואמר שם דף רצ"א ע"א מאי ירותא דא תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו כו' והוא אוירא דכיא דגניז באבא ובוצינא דקרדינותא דגניז בגו אמא כמ"ש שם דף רצ"ב ע"ב ואוירא דכיא וניצוצא הן מרזא דאין סוף כמ"ש בפ' בראשית שם ובמאמר קו המדה ע"ש ולכן אמר דהוו גניזין בגווייהו: מתקלא כו'. ר"ל בגוף של רדל"א רישא דלא אתיידע שהוא גניז ברישא דא"א ושם פשיט פשיטותא כו' כנ"ל אבל רישא נקרא אין סוף וא"א לומר שם מתקלא אפילו תלי כמ"ש לעיל: לא אתאחד כו'. ר"ל אפילו בגופיה אינו נאחז המתקלא רק תליא ואין נראה כלל גופיה: ביה סליקו כו'. כל הסתלקות לעילא וכל רעותין דסלקין וכל האורות הכל ברדל"א רישא דלא אתיידע שנקרא אין סוף כמ"ש בפ' נח דף ס"ה ע"א ובפ' פקודי (רס"ח ב'). ועכשיו מתחיל התיקון כסדר ז' תיקונים דגלגלתא מבינה עד יסוד וכל תיקון הוא יותר נגלה מתיקון שלמעלה וכן עד סוף. הראשון גולגלתא והוא סתים רק בטלא דבדולחא דנטיף לרישא דז"א ומשם לחקל תפוחין וז"ש מליא טלא כו'. והשני קרומא ובו מתחיל המתקלא וממנו אבא כמ"ש באדרא זוטא דהוא מרוחא דגניז בע"י. ואח"כ עמר נקי במבועא דנפיק ממוחא והוא בגלוי רק שהכל סתום. ואח"כ במצח שיוצא ממנו רצון והוא סליק ברעותא שאמר בזוהר. ואח"כ דרך עינים והוא הסתכלות דרך נקבים ועדיין אין הבל. ואח"כ נוקבין דחוטמא הבל ממש. ואח"כ י"ג תיקוני דיקנא מזלא דכליל כלא. והן בשני פסוקים הראשונים של בראשית ובהן תלוי כל התנהגות העולם בשתא אלפי שנין וחד חרוב: ואח"כ גילופי חוורא התנין שמתחיל בראש ויורד בכתף ואעבר דרך אבא ואמא ומתלבש בז"א: ואח"כ בפסוק ויאמר אלקים יהי אור עד סוף כל הפרשה הראשונה של יום הראשון הכל באבא ואמא רק שכולל זו"נ שבהן מתברר כל הסדר של אבא ואמא עד סופן וזהו סדר של התורה שמדבר בענין א' גומר כל הענין בכללות אע"פ שאין מקומו כאן רק לגמור הענין שמתחיל שא"א לבאר אא"כ מבאר ענין של האחר כמו כאן שא"א לגמור כל הענין של אבא ואמא עד שמבאר בקיצור נסירה של זו"נ ולכן בס"ד הזכיר פסוק יהי מאורות ג"כ כאן וזה הענין של אין מקודם ומאוחר בתורה ודוק ותמצא: ומתחיל מראש האצילות של אבא ואמא ששורש החכמה הוא ביו"ד עלאה דעתיקא קדישא שהוא קרומא עלאה דאזדכך וסתים ובטש אוירא במוחא ומשם יוצא אוירא אחרא לבר ושם התחלת החכמה כמ"ש לעיל. ויוצאין חו"ב כא' ואח"כ מתפרשין כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א האי חכמה אתפשט ואשתכח דדכר ונוקבא הוא חכמה אב בינה אם כו'. ותחלתם כלולין בחכמה וזהו יהי אור כמ"ש לקמן בפ"ב יהי י' עלאה י' תתאה ה' בגווייהו כו' ה' בין יו"ד ליו"ד די'ה'י' נשבא דפרדשקא כו' בלא רוחא לא אתקיים כו' כן כאן י' עלאה קרומא עלאה כו' ה' נשבא דפרדשקא כו' י' תתאה חכמה בשורש י' עלאה ונקרא על שם השורש שנקרא הוא כמ"ש לקמן פ"ב ואח"כ הבינה והיא כללא דכלא ואז נק' וי'ה'י' י"ה ע"ש חו"ב ובה נכלל הדעת וי' כמש"ל וזהו וי'ה'י'. וז"ש הוא בלחודוי וי'ה'י' בלחודוי שאין מתקלא עדיין בחו"ב לפי שלא יצא הדעת וחכמה בשרשו ובינה לחודה בכללה: ואח"כ הדעת. וירא אלקים את האור כי טוב ואז סלקין במתקלא והכל בשרשם ואח"כ חו"ב במקומן מלבישין את ידי א"א. אחתא ומודעתא כו' והתפשטותן בד' פרצופים וז"ש כלילן דא בדא כו' כנ"ל ושם: אח"כ יציאת הדעת במקומו שתא נפקין כו':

ואח"כ זיווגם ע"י הדעת לישן דא סתים כו' שהוא ו"ד בין י"ה כמש"ל. וידוע כי בזיווגם מתכללין הד' פרצופים זה בזה וכן א"א וכולם חג"ת בנה"י וז"ש דכתיב זה יאמר כו' שהוא בפרצופים התחתונים שעתידין להתלבש בג' מוחין דז"א וז"ש וזה יקרא בשם כו' הכל בלשון עתיד וכן זה כו' והכל בנה"י שיסוד נקרא זה בסוד וזה לך האות והוא כולל נה"י ולכן כולם נקראין זה וכאן מרמז על בחינת פרצופים התחתונים בפרטות. ואח"כ כלילותם זה בזה שכולן כלילן בחג"ת וז"ש ביה"ו כלא כלילן: ואח"כ עיבור בלישן סתים לאמא כו': ואח"כ הלידה דהא אתפתחת ליה - ואח"כ היציאה דנפיק מינה - ואח"כ כניסת בינה בז"א ורביעא עליו בסוד היניקה וז"ש אבא יתיב כו'. ואח"כ כניסת הדעת ויאמר אלקים יהי מאורות החו"ג שליט כו'. ואח"כ יציאת הנוקבא ע"י אבא נהיר יו"ד כו'. ואח"כ סדר הנסירה בפסוק ויבדל אלקים כו' בתחלה התייחדות היו"ד שאין נהיר בדעת ואח"כ סליק ונפיק מרישא דז"א ואח"כ יציאתו למעלה עד שמגיע לשרשו וע"י כך כל הדינין יורדין לנוקבא ואתחשכא ואח"כ מביא המוחין מלמעלה למעלה ואתנהרית אימא וזהו ויבדל ועי"כ ננסרה הנוקבא. וז"ש אתייחד כו' ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא. אתחשכת נוקבא ואתנהירת אימא: ואח"כ לידת המוחין וז"ש ומתפתחא בתרעוי - ואח"כ כניסת המוחין וז"ש אתא מפתחא כו' והוא שנאמר ויקרא אלקים לאור כו'. ואח"כ התייחד ז"א בב' נוקבין בבינה ומלכות וז"ש ואחיד להאי ולהאי והוא שנאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וכל הכלל הוא רישא דא"א שאינו מגולה ממנו אלא רישא בלבד כמ"ש באדרא זוטא (רפ"ח א') כנ"ל ופרצופי אבא ואמא בלבד: וכן היתה ביציאת מצרים שבגלות היה הכל סתום ולכן אמר פרעה לא ידעתי את ה' שהיה במצרים בגלות בלישן סתים לאימא: ואח"כ בסנה סידר הקב"ה למשה כל המעשים הנ"ל ובתחלה עיבור בסוד כל האותות והמופתים. ויציאת מצרים וקריעת ים סוף היה בסוד הלידה כידוע ואז ציוה ה' לאכול מצות ז' ימים שבין יציאת מצרים וקריעת ים סוף שהיה הכל בסוד הלידה בסוד שבעים שנה ע' קלין כידוע כי באלו הימים נשבר רגל ה ח' ונעשה ה' ואח"כ א"צ כמ"ש בזוהר (תצוה קפ"ג ב') שהשיב ר"ש לר"א דא"צ אלא באותן הימים לאדכר הנס ע"ש וכמ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ב ע"א בחוטא זעירא מכלא תבר ח' חמץ ואתעביד מצה. ואח"כ היתה לידת המוחין ומתפתחא בתרעוי שהן חמשים יום שבין פסח לעצרת חמשים שערים שלה. ואח"כ ביום שבועות: אתא מפתחא דכליל שית - והוא ששי לחודש ומכסייא פתחהא וקבל ה"ח וה"ג עשרת הדברות חמש נגד חמש חמש בלוח אחד וחמש בלוח שני ימין ושמאל ספר וספר וספור כמש"ל: ואח"כ ואחיד להאי ולהאי - במשכן. כידוע ולכן תיכף אחר עשרת הדברות נצטוה על המשכן. ונצטוה מקודם על הדינין ואלה המשפטים כו' כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג כל הני תקונין אתיין לאתחברא בחד עד דכל רבות קודשא נטיל כלא האי יסוד ואשדי לנוקבא ומתברכא מניה אימתי מתברכא מניה בשעתא דאתתקנו דינין לתתא וכד דינין מתתקנין לתתא מתתקנין לעילא וכל תקונין דמלכא בחדוותא בשלימו דאינון שמא קדישא והוה כלא חד וכדין הוא שרי בגווייהו דכתיב כו' ע"ש ולכן אח"כ נצטוו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

וכ"ז הוא בפסוק שהודיע לו השם למשה היאך יתגלה השם מדרגא לדרגא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס"ה ע"ב ורזא דמלה הכי הוא אקי"ק דא כללא דכלא דכד שבילין סתימין ולא מתפרשין וכלילן בחד אתר כדין אקרי אקי"ק כללא כלא סתים ולא אתגלייא בתר דנפקי מניה שירותא וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא כדין אקרי אשר אקי"ק כו'. אקי"ק זמין לאמשכא ולאולדא כלא אקי"ק כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא דכל פרטא אשר אקי"ק דאתעברת אמא וזמינת לאפקא פרטין כלהו ולאתגליא שמא עלאה. לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא עד דפריש ואמר אקי"ק דא הוא פרטא והכא לא כתיב אשר אקי"ק. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא אשר בקיטורא דעדונא קסטירא עלאה חברותא אשתכח כד"א באשרי כי אשרוני בנות. אקי"ק זמינא לאולדא. ת"ח היך נחית מדרגא לדרגא לאחזאה קב"ה למשה בקדמיתא אקי"ק כללא דכלא סתים דלא אתגליא כמה דאמינא וסימן ואהיה אצלו אמון וכתיב לא ידע אנוש ערכה. לבתר אפיק ההוא נהרא אמא עלאה ואתעברת דזמינא לאולדא ואמר אשר אקי"ק זמינא לאולדא ולתקנא כלא. לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר אלא אק"יק כלומר השתא יפוק ויתקן כלא. בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה שבק כלא ואמר ה' דא פרטא ודא קיומא ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא סתים וגליא כו' וכן יהיה בימות המשיח בתחלה [עיבור] ואח"כ [לידה] וזהו חבלי משיח וע' קלין דיהבת כמ"ש בזוהר משפטים ופנחס וכמ"ש (ישעיה ס"ו) כי חלה גם ילדה ציון כו'. ואח"כ אשפוך את רוחי על כל בשר (יואל ו') ומלאה הארץ דעה (ישעי' י"א) ואח"כ ה' אחד ושמו אחד: