זהר חלק ג קלח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא"


דף קלח ב


כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב "וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'". בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא).


תנא כתיב "הטה אלקי אזנך" כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון "אזני יי'". ומה דאתמר "הטה יי' אזנך" -- "אזנך" -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב "כי אזן מלין תבחן", וכתיב "ובוחן לבות וכליות". ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין).


תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע.

תא חזי כתיב "יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'" האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב "יראתי" -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר.

כד אסתכל וידע מה כתיב? "יי' פעלך בקרב שנים חייהו" -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין.

ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב "יהו"ה אלהים", דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא "ויטע יי' אלקים" -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא.

"יי' יי'" -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא.

"יי' פעלך בקרב שנים חייהו" -- לעתיק יומין אתמר. מאן "פעלך"? זעיר אפין. "בקרב שנים" -- אינון "שנים קדמוניות" דאקרון "ימי קדם" ולא אקרון "שנות עולם". "שנים קדמוניות" אינון ימי קדם, "שנות עולם" אלין ימי עולם. והכא "בקרב שנים" - מאן "שנים"? "שנים קדמוניות". חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר "חייהו". "ברוגז רחם תזכור" -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא.


תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

פתח ר' שמעון ואמר: "ואתם הדבקים ביי' אלקיכם וגו'" -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו "אשריך ישראל מי כמוך" דכתיב "מי כמוכה באלים יי'" משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא,