ספר יצירה א
בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות אלקי ישראל אלקים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו, וברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וספר וספור:
עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד, שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות:
עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוונת באמצע כמלת הלשון וכמילת המעור:
עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והושב יוצר על מכונו:
עשר ספירות בלימה, מדתן עשר שאין להם סוף, עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום. אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם, ממעון קדשו ועד עדי עד:
עשר ספירות בלימה, צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ, דברו בהן ברצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו, ולפני כסאו הם משתחוים:
עשר ספירות בלימה, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד ואין לו שני. ולפני אחד מה אתה סופר:
עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר, ואם רץ לבך שוב למקום, שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב. ועל דבר זה נכרת ברית:
עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלהים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים, קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש:
שתים רוח מרוח, חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד, שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות[1], ורוח אחת מהן[2]:
שלש מים מרוח, חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט, חקקן כמין ערוגה, חצבן כמין חומה, סיבבם כמין מעזיבה. ויצק מים עליהן ונעשו עפר שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ:
ארבע אש ממים, חקק וחצב בה כסא הכבוד, אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת, ומשלשתן יסד מעונו, שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט:
חמש חתם רום, בירר שלש אותיות מן הפשוטות, וקבען בשמו הגדול יה"ו וחתם בהם שש קצוות, ופנה למעלה וחתמו ב-יה"ו[3],
שש חתם תחת ופנה למטה וחתם ב-יו"ה,
שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו ב-הי"ו,
שמנה חתם מערב ופנה לאחוריו ב-הו"י,
תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו ב-וי"ה,
עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו ב-וה"י:
אלו עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלקים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים, רום ותחת מזרח ומערב וצפון ודרום: