ספר יצירה א ט
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה ט| >>
עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלהים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים, קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש:
מפרשים
גר"א
עשר ספירות בלימה אחת כו'. עכשיו הוא מפרש סדרן של ע"ס, אחת רוח אלהים חיים, היא ספירה ראשונה והוא כמשל האדם המנפח בכלי זכוכית לעשות כלי ומוציא רוח ממנו, יש שם עשרה דברים א' הרוח שבקרבו ואח"כ כשיוצא הוא מתחלק לרוח ומים הוא הרטיבות שברוח ואש הוא החמימות ואח"כ נתפשט לו"ק של הכלי, כן הוא בנמשל בו ית' שורש הרוח שבקרבו ית' והוא מטי ולא מטי ברוח ומים ואש שמתחלקין ממנו אח"כ שעל זה נאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כדבר שנוגע ואינו נוגע והוא רוח שעל המים שעל הרקיע, זהו בעולם. ובשנה הוא גלגל השכל. ובנפש הוא השכל שבין הגלגולת לקרום העליון. ובגוף הוא גולגלתא ומסתיים בפה בסוד נעוץ תחלתן בסופן ועליו נאמר מלכות פה כו'. ובספירות הוא עתיקא קדישא שהוא מלכות דא"ק שהוא בסוד א"ס והוא חיות של כל העולמות ובו אין רמז לא ביו"ד ולא בקוצו של יו"ד וכל הספירות הם גלוייו ונקראין שמו ית' והוא דבר קודם לרצון וע"ז אמרו בזוהר בריש הורמנותא כו':
ברוך ומבורך. ברוך הוא ע"י עצמו והוא מלמעלה למטה ומבורך ע"י הצדיקיס ממטה למעלה:
שמו של חי העולמים. הן כל הספירות שנאצלים ממנו כנ"ל שהוא שקיו של כל האצילות. ובסוד כל העולמות הוא אויר קדמון שהוא אמצעי בין המאציל הראשון ובין כל העולמות, שעל האויר הקדמון א"א לומר אדם אפילו לשבר את האוזן ולא שם וכנוי וע"ז נאמר וברוח פיו כל צבאם כו', והרוח היוצא מהאדם כולל בהליכתו קול והוא הנגרר על הקנה והרוח הוא הרוח שבאמצע הקנה ודבור הוא הפנימי ויוצא אח"כ בחיתוך אותיות והם שרשים לחו"ב וז"א ונוקבא, כי הרוח הראשון הוא שרש החכמה שבה נברא הכל, וקול הוא שורש הבינה שהוא קול גדול כידוע, ורוח הוא שרש ז"א כידוע דומה לחכמה, ודבור הוא שרש מלכות דומה לבינה, וז"ש קול ורוח ודבור [בליקוטיו כ"י ז"ל ממש כתב שצ"ל רוח וקול ודבור, ורוח הוא קול גדול דלא פסק קלא פנימאה, והן כוללין כל ע"ס רוח ג"ר וקול ודבור זו"נ, והן ג' קשרין חו"ל, אבל כאן הכל בקשרא עילאה אלא שכוללת הכל בסוד בן י"ק], והן שרש רוח מים אש שנתפשט ממנו ית' וז"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שהן קול ורוח ודבור כי דבר ה' הנאמר בפסוק כולל ג"כ קול הרי קול ודבור וברוח פיו הוא רוח, והוא בספי' ד' בחינות מאדם קדמון מחכמה עד מלכות מתלבשים במלכות דא"ק לפי שאצילות שרשם מחכמה דאדם קדמון כנ"ל, ובעולם הוא הרוח אלהים שכולל רמ"א שלמטה ממנו והוא האור של מעשה בראשית כמ"ש במע"ב, ובאדם הוא השכל שבגלגולת שכולל הג' מוחין כידוע וכן בשנה (חסר):
והוא רוח הקדש. לפי שהוא אמצעי בין הבורא ובין הנבראים והוא אור הגנוז שבה יכולין לראות מסוף העולם עד סופו וגנזה לצדיקים כי ברוה"ק יכולין להשיג מסוף העולם ע"ס זהו בעולם, ובשנה הוא גלגל השכל שקראוהו שכל הפועל, ובאדם הוא השכל והוא ניצוץ אלהי ששורה באדם והוא רוח של נביאים שנאמר ורוח נשאתני והוא אלהים שנאמר אצל הנביאים ויעל מעליו אלהים והוא המתייחד בישראל שנקרא אלהי ישראל וכן אלהי אברהם לפי שהוא מלכות שלמעלה ממנו:
אופן ב'
אחת רוח אלהים חיים כו' ב' רוח מרוח כו' ג' מים מרוח כו'. כי הע"ס שחשב הכל בז"א כנ"ל, וכל הס"י מדבר בסוד הנשיקין בענין הקול ודבור דנפיק מגרון ממעי הבינה ששם הן ע"ס כמ"ש בתז"ח במאמר רזא דטעמים כי מתחילה אתעביד רוח בחשאי בגרון ואח"כ כשמגיע לחיך נטיל ושני לה בתלת גוונין רוח מים ואש ואחר כך כשמגיע ללשון נעשה ו', והן ע"ס תחילה בגרון והוא כתר שהוא מאימא בינה שהוא בגרון ושם הוא רוח אלהים חיים כמ"ש בפ' נח, ואח"כ בחיך הוא חב"ד ג' גוונין אמ"ש כנ"ל והן רוח מרוח שבתחילה רק רוח לבד ואח"כ מתחלק ממנה לג' אחרים רוח מים אש, ואח"כ ו"ק בלשון כמ"ש בס"א שית סמכין באגוזא לשית סטרין, והן ע"ס והכל יצאו מבוצינא דקרדינותא, ולכן יצאו בכולם האש למעלה ואח"כ האויר ואח"כ המים וזהו בסטרא דאותיות אבל כאן שהם בסטרא דנקודות יצאו מים קודם שהנקודות מסטרא דחסד כידוע:
פרי יצחק
אחת רוח אלהים חיים. ר"ל החכמה נקרא רוח של הבינה הנקרא אלהים חיים כנודע שנאמר רוח אלהים בחכמה וגם חכמה נקרא חיים כמ"ש והחכמה תחיה בעליה:
ברוך ומבורך כו'. ר"ל חכמה נקרא ברוך כמ"ש בזוהר פ' תרומה דף קס"ב וז"ל ורזא דא ברוך דא רזא דנקודה עלאה וכו' ואי תימא עלמא דאתי איקרי ברוך לאו הכי דהא נקודה עלאה איהו דכר עלמא דאתי איקרי נוקבא איהו ברוך ואיהי ברכה, וידוע כי יסוד אבא מתפשט עד יסוד ז"א הנקרא חי העולמים וזהו ומבורך שמו של חי העולמים וגם בינה נקרא חי העולמים:
קול ורוח ודבור וכו'. ר"ל כי יסוד החכמה המתפשט בכל האצילות עד מלכות דאצילות סוד עטרת וסוד ז"א הוא בסוד קול ורוח ודיבור, בבינה הוא בסוד קול כי בינה נקרא לפעמים בשם גרון שהקול יוצא ממנו כמ"ש בזוהר פ' שמות דף ג' ע"א וז"ל דהא לית קול בלא דיבור ולית דיבור בלא קול וכו' תשורי מראש אמנה דא איהו גרון דמתמן נפקא רוחא לאשלמא כולא ע"ש ובמקדש מלך מה שפירש שם וכשמתפשט יסוד החכמה בז"א הוא בסוד רוח כי ז"א נקרא בשם רוח כנודע ובמלכות הוא בסוד דבור כי מלכות נקראת דבר ה' הוא גילוי הז"א הנקרא ה':
והוא רוח הקודש. כי חכמה נקרא בשם קודש כנודע מזוהר, וגם יסוד החכמה נקרא אות ברית קודש: