ספר יצירה א י
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה י| >>
שתים רוח מרוח, חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד, שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות, וחקק וחצב בהן ארבע רוחות מזרח ומערב צפון ודרום, ורוח אחת מהן[1]:
מפרשים
גר"א
שתים רוח מרוח. הוא הרוח שעל פני המים שהרוח אלהים מרחפת עליו והוא הרוח שמתחלק מן הרוח שבפיו והוא בשנה גלגל היומי, ובאדם הנפש שבין ב' הקרומים והיא קרומא דאוירא, והוא בספי' א"א, ובעולמות אבי"ע א"ק והוא קוצו של יו"ד שבשם, והוא בגוף קרקפתא:
חקק וחצב בה. חקק הוא חקיקת האותיות על הלוח ונוטל את תוכן. חצב שנוטל האותיות מן הלוח כמו חוצב אבנים מן ההר כמ"ש במשנה שלאחריו:
כ"ב אותיות יסוד. הן כ"ב אותיות הידועים ונקראים יסוד כנ"ל ועוד לפי שהן נחלקין בספירות ונכללין כולם ביסוד שלפיכך נקרא כ"ל:
שלש אמות ושבע כפולות וי"ב פשוטות. הן הכ"ב אותיות ויתבאר לקמן בפרטות, וכאן הוא התחלת הספירות בעצם אע"פ שהתחלתן קודם ברוח אלהים אינן אלא לפי שהוא שרש והוא במקום מלכות שעד כאן הוא עלייתה וכאן כוללין הע"ס, והן עשר נקודין הידועין והן ל"ב הנ"ל ומתחלקין בע"ס ג' בכ"א שהן ג' כלים בכ"א כידוע וב' פרגודין א' בין ג' ראשונות לז' אחרונות והוא הפרוכת שבין קדש לק"ק והוא הקרום שתחת המוח ופרגוד שני קודם התחלת הנוקבא והוא מסך הפרוכת והוא חצר הכבד:
ורוח אחת מהן. פי' שהרוח הזה הוא א' מאותיות שלא תאמר שהיא אינה מן המנין אלא בה נחקקין אלא גם היא מהם שהיא אות א אויר כמ"ש בפ"ב ולכך א' בראש האותיות הוא כולל כל הספירות, והאותיות שאחר הא' הן כ"ו עם הכפולות וא צורתו יו"י שהוא גי' כ"ו והן ג' אחדים בסוד ג' אותיות אמ"ש, וכן מילוי האל"ף (זה ג"כ ראיה שכל האותיות נכללין באל"ף) לפי שהאל"ף הוא ראש של אותיות הגרון שהיא הראשונה שבמוצאות. והלמ"ד הוא אמצעות אותיות הלשון שהוא אמצעי שבמוצאות, והף' הוא סוף אותיות השפה שהוא סוף המוצאות, ושני רוחות (פי' רוח אלהים הנ"ל שהוא עתיק, ורוח זה שהוא א"א נכללים שניהם בשם כתר) הן א' והוא כתר ובכללו המלכות, והוא באדם גלגולת ופה, והכל בסוד אין כמו הרוח שאינו נתפס ועליהן אמרו במופלא כו' ובמכוסה. מופלא על א"א בסוד פלא, ומכוסה עתיק שהוא מכוסה בא"א:
פרי יצחק
שתים רוח מרוח וכו'. ר"ל בינה נקרא ג"כ בשם רוח בסוד רוח ה' החו"ג היוצאין מיסוד בינה ומתפשטין בז"א הנקרא ה' ובבינה בה נחקק ונחצב כ"ב אותיות התורה שהם ג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטות כמ"ש זה במשנה ב' ע"ש ובמשנה א' מ"ש ותבין, ובתיקוני זוהר סוף תי' ה' כתב ג"כ אתוון מסטרא עלאה דאימא ע"ש. ואמר חקק וחצב בה בב' בחינות חקק לפי דקותם של אותיות וחצב לפי גסותם של אותיות וג"כ כי בחכמה היו האותיות רק נרשמים רשימות דקות כקרני חגבים אמנם כשבאו הם בבינה שם נצטיירו האותיות כמ"ש לעיל במשנה א' ע"ש, לכן אמר חקק וחצב בה על ב' הבחינות שהיו בהם:
ורוח אחת מהן. ר"ל הוא סוד הדעת המכריע בין חכמה ובינה ומייחד אותם כנודע:
- ^ גירסת הרמ"ק בפרדס רמונים ג' ה': "ורוח לכל אחת מהן" - ויקיעורך