זהר חלק ג קלז ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קלז ב
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה.
ותאנא: כתיב "עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (הה"ד "צדק ילין בה" דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב "צדק ילין בה" דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב "עיני יי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". השתא "עיני ה' אלקיך בה" וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד "וברחמים גדולים אקבצך". כיון דאמר "רחמים" מהו "גדולים"? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון "רחמים גדולים", רחמי דזעיר אנפין אקרון "רחמים" סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ "וברחמים גדולים אקבצך" דעתיק יומין.
תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל.
חוטמא -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב "עלה עשן באפו וגו'". "עלה עשן באפו" -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב "עלה עשן באפו" ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי.
ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה אף וחימה ומשחית.
ואי תימא -- אף וחימה כתיב "כי יגורתי מפני האף והחימה" דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב "לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה". "שחת" -- המשחית בנורא דליק מוקדא.
ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו לאלף וארבע מאה 1,400 גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב "מי ימלל גבורות יי'" -- "גבורת" כתיב.
כתיב הכא "גבורות" וכתיב התם "לך יי' הגדולה והגבורה" -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא.
וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב "דור לדור ישבח מעשיך וגו'". וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל"להט החרב המתהפכת".
כתיב "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה", וכתיב "לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה", וכתיב "ויי' המטיר על סדום ועל עמורה". אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב "אני יי' לא שניתי"?
אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא.
ומה דאמר הכא "מאת יי' מן השמים" -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב "מן השמים" - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל.
תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא