ברטנורא על קידושין ג

משנה קידושין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו - אמרי' בגמרא מאי והלך , שהלך ברמאות. ולהכי תנן האומר לחברו ולא תנן האומר לשלוחו , לאשמועינן דאע"ג דלא עשאו שליח מתחלה לכך, אלא שאמר לו קדש לי אשה פלונית , אם קדשה לעצמו קרינן ביה שהלך ברמאות ורמאי הוי:

ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני - ויכול לכנסה אפילו בתוך אלו הל' יום:

בת כהן לישראל - אם בת כהן היא זאת שנתקדשה לאחר שלשים יום, כל אותן שלשים יום תאכל בתרומה, שלא נפסלה מלאכול בתרומת בית אביה. ואם בת ישראל לכהן היא, לא תאכל בתרומה, שעדיין אינה אשת כהן:

מקודשת - וצריכה גט מתרווייהו:

(ב)

הרי את מקודשת לי - בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז:

ויתן - ומשיתן נתקדשה למפרע, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:

הרי זו מקודשת ויש לו - אם יש עדים שיש לו. ואם לא נודע שיש לו, הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו ומתכוין לקלקלה:

ואם הראה על השלחן - שהיה שולחני והראה על השלחן מעות שאינן שלו , אינה מקודשת:

(ג)

בית כור - מקום הראוי לזרוע כור, שהוא שלשים סאין:

ויש לו - אם יש עדים שיש לו, מקודשת ודאי. ואם אין ידוע שיש לו, מקודשת מספק ולא אמרינן זוזי דעביד אינשי דמצנעי חיישינן דלמא אית ליה ומתכוין לקלקלה. אבל ארעא לא חיישינן דלמא אית ליה, דאם איתא דאית ליה ארעא, קלא אית ליה:

ואם הראה בבקעה - שאינה שלו. ואע"ג דנחת בה לחכירות או לקבלנות , אינה מקודשת:

(ד)

כל תנאי - שאינו כפול וכו' אינו תנאי. ואע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים:

אם יעברו ואם לא יעברו - ואי לא כפל הדברים היתה מתנתו קיימת והיו נוחלים את ארץ הגלעד אע"פ שלא היו עוברים. ואע"ג דאמר אם יעברו אתכם, לית לן מכלל הן אתה שומע לאו. ושמעינן מיניה נמי, דבעינן תנאי קודם למעשה, מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי הוה אמר הכי, לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה. וש"מ נמי דבעינן הן קודם ללאו , דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:

ר' חנינא כו' - אתנאי כפול פליג, דאין צריך לכפול, דמכלל הן נשמע לאו. וזה שכפלו משה, צורך היה הדבר. ולענין פסק הלכה, אם אמר ע"מ, אין צריך תנאי כפול ולא הן קודם ללאו ולא תנאי קודם למעשה, אלא התנאי קיים. ואם לא אמר ע"מ, צריך כל הני דאמרינן. ואם לאו, התנאי בטל והמעשה קיים. ולא שנא בתנאי שבדיני ממונות, ולא שנא בתנאי שבגיטין וקדושין הכל שוה לדבר זה:

(ה)

והוכר עוברה דבריו קיימין - כתב הרמב"ם דאין לו לבא עליה עד שיקדשנה קדושין שניים , שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ולא אמרו דבריו קיימים אלא להחמיר עליה שאסורה לינשא לאחרים:

(ו)

ואעשה עמך כפועל - בפעולת יום אחד. ולאו דמקדש לה בשכר פעולה , דכיון דקי"ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, נמצא כשגמר פעולתו הוי שכירותו מלוה אצלה, והמקדש במלוה אינה מקודשת. אלא דמקדש לה השתא בפרוטה ע"מ שיעשה אח"כ עמה כפועל:

ע"מ שירצה אבא - בגמרא מפרש שלא ימחה אבא. וכשקבע זמן למחאתו, כגון שאמר שלא ימחה אבא כל שלשים יום. הלכך רצה האב, שעברו שלשים יום ולא מיחה, הרי זו מקודשת. לא רצה, שמיחה בתוך שלשים, אינה מקודשת:

מת האב - תוך שלשים, הרי זו מקודשת, דאמרינן מאן מחי:

מת הבן - בתוך ל', מלמדים את האב שימחה, כדי שלא תהא זקוקה ליבם:

(ז)

אני קדשתיה נאמן - לכנסה . דלא חציף למימר קמיה דאב שקבל הקדושין, אני הוא, אם לא היה אמת, דמרתת דלמא מכחיש ליה:

(ח)

וגרשתיה - קבלתי את גטה:

והרי היא קטנה - עכשיו כשאמר עליה כך:

נאמן - לפסלה מן הכהונה. שהאב נאמן על בתו כל זמן שהיא קטנה, דכתיב (דברים כב) את בתי נתתי לאיש הזה, כשאמר לאיש, אסרה על הכל, שאין אנו יודעים למי. כשחזר ואמר לזה, התירה לו :

והרי היא גדולה - ואם לאחר שגדלה אמר כך, ובקטנותה לא אמר, אינו נאמן:

נשבית ופדיתיה וכו' אינו נאמן - לפס "לה מן הכהונה. דבנשואין הימניה רחמנא לאב. לשבויה לא הימניה :

יש לי בנים - ואין אשתי זקוקה ליבם:

יש לי אחים - ואשתי זקוקה ליבם . ועד עכשיו היתה בחזקת שאינה זקוקה:

אין הבוגרות בכלל - לפי שאינן ברשות האב לקדשן. ואף על פי שעשאתו הבוגרת שליח לקבל קדושיה , אמרינן לא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה. אבל הקטנות והנערות כולן צריכות גט מספק. דלא ידעינן איזו מהם קידש:

(ט)

קדשתי את בתי גדולה - איצטריך תנא לאשמועינן פלוגתא דר"מ ור' יוסי בקדשתי את הגדולה ובקדשתי את הקטנה. דאי אשמועינן בקדשתי את הגדולה, הוה אמינא בהא קאמר ר"מ, דכיון דאיכא דזוטרא מינה, להך גדולה קרי לה, דשבח הוא לאדם לקרות בתו בלשון גדולה אע"פ שהיא קטנה, כשיש קטנה למטה ממנה. אבל קטנה אימא מודי ליה לרבי יוסי דכל שהוא יכול לקרות אותה גדולה אין קורא אותה קטנה. ואי אתמר בהא, בהא קאמר רבי יוסי, אבל בהך אימא מודי ליה לרבי מאיר, לכך הוצרכו שתיהן. והלכה כרבי יוסי בשתיהן

(י)

האומר לאשה קדשתיך וכו'. איצטריך לאשמועינן באומר קדשתיך, ובאומרת קדשתני. דאי אשמועינן באומר לאשה קדשתיך שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, הוה אמינא דינא הוא דלא מתסרא איהי בקרוביו, דאיהו שקורי קא משקר, דגברא לא איכפת ליה אם אוסר עצמו חנם בקרובותיה, ומשקר ואמר קדשתיך. אע"פ שלא קדשה, אבל איהי כי אמרה קדשתני דאסרה נפשה אכולי עלמא עד שיתן לה גט, אי לאו דקים לה, לא הוה אמרה, ונתסר איהו על פיה בקרובותיה, ואפילו יהב לה גט. קמ"ל:

קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי וכו' - משום דהוה סלקא דעתין לומר מאחר שהאב נאמן על בתו מן התורה, תהיה האם נאמנת על בתה מדרבנן, קמ"ל דאינה נאמנת:

(יא)

קדשתי את בתך וכו'. איידי דתנא להני בבי דלעיל, תנא נמי להא, ואע"פ שהיא משנה שאינה צריכה. ובכל הני דהיא אומרת קדשתני מבקשים ממנו ליתן גט כדי להתירה. ואם מעצמו נתן גט, כופין אותו ליתן כתובה :

(יב)

כל מקום שיש קדושין ואין עבירה - שקדושין תופסין בה ואין עבירה בנשואיה. והאי כללא לאו דוקא , שהרי גר שנשא ממזרת יש קדושין ואין עבירה, דקהל גרים לא אקרי קהל, ואף על פי כן אין הולד הולך אחר הזכר שהולד ממזר, אחד גר שנשא ממזרת ואחד ממזר שנשא גיורת:

וכל מי שאין לה עליו קדושין וכו' הולד ממזר - ביבמות נפקא לן מקרא דכתיב (דברים כג) לא יקח איש את אשת אביו, וסמיך ליה לא יבא ממזר, ומוקמינן לה בשומרת יבם של אביו, שהיא אשת אחי אביו שהיא עליו בכרת:

על אחת מכל העריות - של חייבי כריתות :

ולד שפחה ונכרית - דכתיב בשפחה (שמות כא) האשה וילדיה תהיה לאדוניה , ובנכרית כתיב (דברים ז) כי יסיר את בנך מאחרי, ומדלא כתיב כי תסיר, ש"מ הכי קאמר בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר, שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה :

(יג)

ממזר שנשא שפחה - ואפילו לכתחלה יכול ממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו . והלכה כר"ט. ומודה ר"ט שעבד שנשא ממזרת, הולד ממזר, שעבד אין לו יחוס :