משנה קידושין ג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ג · משנה יב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

כל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכרמ.

ואיזה? זו כהנת לויה מא וישראלית שנשאת לכהן וללוי ולישראל.

וכל מקום שיש קידושין ויש עבירהמג, הוולד הולך אחר הפגוםמד.

ואיזו? זו מה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין.

וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין, הוולד ממזר.

ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה.

וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הוולד כמותה.

ואיזה? זה ולד שפחה מז ונכרית.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה,

הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר;
וְאֵיזֶה?
זוֹ כֹּהֶנֶת, לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית,
שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל.
וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה,
הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם;
וְאֵיזוֹ?
זוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין.
וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין,
אֲבָל יֵשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּושִׁין,
הַוָּלָד מַמְזֵר;
וְאֵיזֶה?
זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין,
הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ;
וְאֵיזֶה?
זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית:

נוסח הרמב"ם

כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הוולד הולך אחר הזכר ואיזו זו זו כוהנת לוייה וישראלית שנישאו לכוהן וללוי ולישראל וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הוולד הולך אחר הפגום שבשניהם ואיזו זו זו אלמנה לכוהן גדול גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים הוולד ממזר ואיזה זה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין הוולד כמוה ואיזה זה זה ולד שפחה ונוכרית.


פירוש הרמב"ם

כל מקום שיש קדושין ואין עבירה כו': כבר ידעת שאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הולד חלל ולא נאמר באלו הולד הולך אחר הפגום אלא מפני שהם מחייבי לאוין והולד פגום כללום עם חייבי לאוים שאפשר לומר בהם הולד הולך אחר הפגום לפי שישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא ישראלית הולד ממזר כמו כן הדין בנתין ונתינה ואף על פי שאלו הכללות אמתיים וההסכמה עליה אמנם יש בבבא הראשונה זוג אחד בלבד שאינו כמו שאמרנו והוא גר שנשא ממזרת שיש קדושין ואין עבירה לפי שהגר מותר בממזרת לפי שפסק הלכה קהל גרים לא איקרי קהל אבל הולד ממזר וכמו כן ממזר שנשא גיורת בזה הזוג בלבד ואף על פי שהוא בלא עבירה והולד הולך אחר הפגום וממה שראוי שתדעהו שמצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד שלישי לפי שהם קדושין בלא עבירה והולד הולך אחר הזכר וכמו כן אילו נשא אדומי ראשון לאדומית שניה הולד שני ונאמר בשפחה האשה וילדיה ולדה כמוה ונאמר בעובדת כוכבים כי יסיר את בנך מאחרי בנך [מישראלית] קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל מקום שיש קדושין ואין עבירה - שקדושין תופסין בה ואין עבירה בנשואיה. והאי כללא לאו דוקא מב, שהרי גר שנשא ממזרת יש קדושין ואין עבירה, דקהל גרים לא אקרי קהל, ואף על פי כן אין הולד הולך אחר הזכר שהולד ממזר, אחד גר שנשא ממזרת ואחד ממזר שנשא גיורת:

וכל מי שאין לה עליו קדושין וכו' הולד ממזר - ביבמות נפקא לן מקרא דכתיב (דברים כג) לא יקח איש את אשת אביו, וסמיך ליה לא יבא ממזר, ומוקמינן לה בשומרת יבם של אביו, שהיא אשת אחי אביו שהיא עליו בכרת:

על אחת מכל העריות - של חייבי כריתות מו:

ולד שפחה ונכרית - דכתיב בשפחה (שמות כא) האשה וילדיה תהיה לאדוניה מח, ובנכרית כתיב (דברים ז) כי יסיר את בנך מאחרי, ומדלא כתיב כי תסיר, ש"מ הכי קאמר בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר, שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה מט:

פירוש תוספות יום טוב

כל מקום שיש קדושין ואין עבירה. כתב הר"ב והאי כללא לאו דוקא שהרי גר וכו'. ובגמ' אמרי' דאיזו [זו] דתנן. אתא למעוטי האי גוונא:

הולד הולך אחר הזכר. דלמשפחותם לבית אבותם כתיב. רש"י:

ואיזו זו כהנת לויה כו'. גמ' ותו לא. והרי חלל שנשא בת ישראל הולד הולך אחר הזכר [כדתנן בפ' דלקמן מ"ו] הא לא קשיא כרבי דוסתאי ב"ר ינאי ס"ל. כלומר תנא דידן כוותיה ס"ל דאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללים להכשיר בת ממנה לכהונה ויליף לה בגמ' דף ע"ז מדלא כתיב ולא יחלל זרעו בעממיו ש"מ דבעם אחד מחלל כששניהם חללים. ופרכינן והרי ישראל שנשא חללה דיש קדושין ואין עבירה. הולד הולך אחר הזכר תנא כל מקום דרישא לאתויי. ונתנייה בהדיא. משום דלא מתני לה [עם השאר בלשון קצר] היכי נתני. כהנת לויה וישראלית וחללה שנשאת לכהן וללוי כו' חללה לכהן מי חזיא. וכתבו התוס' אבל חלל שנשא בת ישראל ה"מ למתני כהנת וכו' שנשאת לכהן וכו' ולחלל שהרי לא הוזהרו כהנות לינשא לפסולים ע"כ. עיין פי' לא הוזהרו וכו' במ"ז דפ"ק:

הולד הולך אחר הפגום. הנולד מפסולי כהונה [הולד] פסול. בן ממזרת לישראל ממזר. וכן בן ממזר מישראלית [ממזר]. וכן בנתין ונתינה ויש עבירה ואפ"ה קדושי תפסי דקסבר קדושין תופסין בחייבי לאוין. רש"י. והכי אפסיק הלכתא בפ"ה דיבמות ובכמה דוכתי. וטעמא דהולך אחר הפגום ממזר דכתיב (דברים כ"ג) לא יבא לו ודייקינן מלו בסוף פרקין ונתינה כיון שהוא מחייבי לאוין השוין בכל ילפינן מממזר. ואיסורי כהונה הכתיב (ויקרא כ"א) לא יחלל זרעו. ועיין מ"ש פרק דלקמן מ"ו:

ואיזו זו אלמנה וכו'. ותמהני דלא חשיב נמי לחייבי עשה מצרי ואדומי דמכלל עשה דדור שלישי הם באים והטור בסי' ד' כתב נתגיירה אחת מאלו [*ונשאת לישראל או שנתגייר אחד מאלו ונשא אשה ישראלית. הולד הולך אחר הפסול ע"כ. וכתב הב"י שממשנתינו כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כו' למד כן ע"כ. וצ"ל דתנא ושייר. שייר מצרי ושייר אדומי:

וחלוצה לכהן הדיוט. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ט דיבמות:

ונתינה. עיין מ"ש בריש פ"ג דמכות:

הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות. כתב הר"ב ביבמות נפקא לן מקרא וכו' כמ"ש שם בספ"ד בס"ד. ומ"ש הר"ב עריות דחייבי כריתות. עיין מ"ש בפרק דלעיל משנה ו' ועיין בספ"ד דיבמות שכתב הר"ב חוץ מן הנדה (וכן) [וכמו] שכתבתי הטעם לפי שיש בה קדושין וע"ש:

וכל מי שאין לה עליו וכו'. גמ'. שפחה מנלן דלא תפסי בה קדושין דאמר קרא (בראשית כ"ב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. ומ"ש הר"ב בולדה כמוה דכתיב בשפחה האשה וילדיה. גמ'. ובשפחה כנענית נשואה לעבד עברי מיירי [*ואמר קרא דלא יצא הבן חפשי עם אביו. רש"י] וכתבו התוס' דלישראל הבא על השפחה דולדה כמוה לא איצטריך דכיון דאין קדושין ויש עבירה א"א להכשיר יותר מיש קדושין ויש עבירה. דהולד הולך אחר הפגום. וכי תימא דאתא לאשמועינן דאפי' בא עליה ממזר הולד כמוה ויש לו תקנה בשחרור. הא ליתא. אלא לר"ט [דלקמן] אבל לרבנן לא. ונראה דאתא לאשמועינן שלא יהא קרוי בנו לשום דבר ואפילו כבנו ממזר לא הוי לא ליורשו ולא לטמא לו. ולא ליבם אשת אחיו ולא לפטור אשת אחיו מיבום. ע"כ. ולאינך דתנן במ"ה פ"ב דיבמות דמסיימינן בה חוץ מן השפחה והנכרית. והר"ב שלא כתב לקרא דשבו לכם לראיה על שאין קדושין תפסי בה נראה דלא גרס לה בגמ' וכן מוכיח גי' הר"ן שכתב וכיון דפשטיה דולדה כמוה ממילא פשיטא לן דלא תפסי בה קדושין. ואע"ג דאשכחן יש עבירה ויש קדושין והולד הולך אחר הפגום. מ"מ בהני דכשנשאת ליותר פגום ממנה והוא ישראל ממזר שא"א לו לבא בקהל ע"י גרות או שחרור ואפ"ה הולד כמוה שמעינן משום דאין שום תפיסה בה לנשואה לו. ועכ"ז כי כתיב קרא כגי' הגמ' שבידינו ניחא טפי:

ונכרית. כתב הר"ב דכתיב כי יסיר כו' ועיין מ"ש בזה במשנה ה' פ"ב דיבמות. וכתב הר"ן וכיון דפשיט בולדה כמוה ממילא מפשיט לן דלא תפסי בה קדושי. ומיהו רש"י ז"ל נראה שגורס נכרית מנלן. אמר קרא (דברים ז') לא תתחתן בם. לא יהא לך בם תורת חתון ע"כ. וכן היא גי' ספרים דידן. והאי קרא דלא תתחתן כבר כתבתי בפ"ק דשבת במשנת י"ח דבר דלהרמב"ם בכל הנכרים ולתוס' בז' עממין ודסוגיא זו דלא כהלכתא. ומיהו לדידהו נפקא לן כדמפקי לרבנן דהאי קרא ר' שמעון דריש ליה והואיל והר"ב נסיב לדרשה דר"ש וכמ"ש בפ"ב דיבמות אין להאריך עוד ועיין עוד שם שכתבתי צריכותא לקראי דשפחה ונכרית:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מ) (על המשנה) הזכר. למשפחותם לבית אבותם כתיב. רש"י:

(מא) (על המשנה) לויה. גמרא, ותו לא והרי חלל שנשא בת ישראל הולד הולך אחר הזכר כו'. תנא כ"מ לאתויי:

(מב) (על הברטנורא) ובגמרא דאיזו זו אתי למעוטי כהאי גוונא:

(מג) (על המשנה) עברה. ואפ"ה תפסי קדושין דקסבר קדושין תופסין בחייבי לאוין והכי איפסק הלכתא:

(מד) (על המשנה) הפגום. שבשניהם, הנולד מפסולי כהונה הולד ממזר. וכן בן ממזרת מישראל ממזר. וכן בן ממזר מישראלית. וכן בן נתינה מישראל, נתין. ובן נתין מכשרה, נתין. רש"י. והא דהולך אחר הפגום, ילפינן מקראי:

(מה) (על המשנה) ואיזו כו'. ותימא דלא חשיב נמי לחייבי עשה מצרי ואדומי, וצ"ל דתנא ושייר. ועתוי"ט:

(מו) (על הברטנורא) חוץ מן הנדה. ועתוי"ט:

(מז) (על המשנה) שפחה. מנלן דלא תפסי בהו קדושין דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור:

(מח) (על הברטנורא) ובשפחה כנענית נשואה לעבד עברי מיירי גמרא. ופרש"י וא"ק דלא יצא חפשי עם אביו. ועתוי"ט:

(מט) (על הברטנורא) וכיון דפשיטא דולדה כמוה ממילא מפשיט לן דלא תפסי בה קדושין. הר"נ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל מקום שיש קדושין ואין עבירה:    האי כללא לאו דוקא שהרי כו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ולפי זה מתני' ר' יוסי היא דקיי"ל כותיה ודלא כר"י דאמר גר לא ישא ממזרת ויש קדושין ויש עבירה הוא והולד הולך אחר הפגום:

הולד הולך אחר הזכר:    ביד פי"ט דהל' איסורי ביאה סי' ט"ו ט"ז. ובטור א"ה סי' ח':

ואיזו זו כהנת:    וכו' פירושו איזה ענין הוא שיש קדושין ואין עבירה זו כהנת וכו' והכי נמי מתפרשי כולהו בבי דקתני במתני' ואיזה זו ואפילו בבא בתרייתא שייך לפרושי נמי הכי ושם בס"ד נוסיף ביאור. ובגמרא אמרי' דלהכי תנא ואיזו זו נהנת לויה וישראלית למעוטי דיש אחרים אע"פ שיש קדישין ואין עבירה כגון אלו דתנן במתני' אעפ"כ הולד הולך אחר הפגום וכר' יוסי וכדכתיבנא ופרכינן ומידי אחרינא לא אזיל אחר הזכר גבי יש קדושין ואין עבירה והתנן לקמן באידך פירקין בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם אלמא אחר הזכר ומיקרייא חללה ומשני דכר' דוסתאי ס"ל לתנא דידן דאמר בתם כשירה לכהונה כדכתיבנא בפירקין דלקמן סי' ו' והדר פריך והרי ישראל שנשא חללה דבתו כשירה לכהונה דיש קדושין ואין עבירה ומשני תנא כל מקום דרישא לאתויי הא ופרכינן ונתנייה בהדיא ומשני משום דלא מתני ליה דהיכי ניתני כהנת לוייה וישראלית וחללה שנשאת לכהן ללוי ולישראל וחללה לכהן מי חזיא ומרבה נמי מצרי שני שנשא מצרית ראשונה שהולך אחר הזכר והוי שלישי ומותר לבא בקהל ה' כרבה בר בר חנא ואיידי דתנא רישא כל מקום ואיזו זו תנא נמי סיפא כל מקום ואיזו זו. והקשו התוספות דכי היכא דמשני תלמודא אישראל שנשא חללה דתנא כל מקום לאתויי אמאי לא משני נמי אחלל שנשא בת ישראל הכי ולא ליצטריך לאוקמה כר' דוסתאי ותרצו דא"כ מצינו למפרך ונתנייה בהדיא ולא מצי לשנוייי הכא נמי משום דלא מתני ליה דהיכי נתנייה דהא ודאי מצי למיתני במתניתין כהנת שנשאת לכהן וללוי ולישראל ולחלל שהרי לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולים ע"כ:

וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה:    תוס' ספ"ק דיבמות ודר"פ אלו נערות ע"א ע"ב ומכאן הוכיחו דנתינה היינו אחר שנתגיירה וכמו שכתבתי בר"פ דלקמן. ובגמ' פ"ק דתמורה דף ה':

אלמנה לכ"ג:    יש קדושין ויש עבירה דקסבר קדושין תופסין בחייבי לאוין:

וכל מי:    וכו' תוס' פ' החולץ (יבמות דף מ"ד:)

וכל מי שאין לה עליו קדושין:    אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה כגון חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין וילפינן להו מקרא דכתיב כל אשר יעשה מכל התועבות הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קדושין דכתיב בה לא תקח לא תקדשנה ועוד כתיב והיתה לאיש אחר שהוא אחר אצלה ולא שהיתה קרובה פרט לאחות אשה וחד קרא לכתחלה שלא יקדשנה ואידך לדיעבד דלא נתפסו קדושין אף כל עריות נמי לא תפסי בהו קדושין אבל אם קדש אשה בימי נדותה אע"ג דנדה בכרת אליבא דכולי עלמא לא הוי הולד ממזר דאמר קרא ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדותה תהיה בהויה. וביד פ"ד דהלכות אישות סי' י"ב. וכתבו תוס' ז"ל נראה לרבי דהך סתמא אתיא כשמעון התימני דאמר בס"פ החולץ יש ממזר מחייבי כריתות ולא מחייבי לאוין וכה"ג קאמר הכא. ועוד נראה לרבי דהלכה כהך סתמא אע"ג דאיכא סתמא אחרינא ביבמות כר' עקיבא מ"מ הך סתמא עיקר משום דמתנייא גבי הלכתא פסיקתא דקדושין ועוד דמצינו בהרבה מקומות כי האי סתמא כדקתני התם פשיטא בני חייבי לאוין כשרין נינהו ועוד תניא איזהו ממזר כל שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת משמע דלא הוי ממזר אלא מחייבי כריתות ע"כ:

וכל מי שאין לה לא עליו ולא על:    וכו' ביד עד סוף הפרק בפ' ט"ו דהלכות איסורי ביאה סי' ג' ד':

שפחה ונכרית:    לא תפסו בהו קדושין דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. וגבי נכרית כתיב לא תתחתן בם לא יהא לך בם תורת חתון. ודולדן כמותן כבר פירשו רבנו עובדיה ז"ל. ולדעת הר"ן ז"ל אין מקרא לנכרית לדלא תפסי בה קדושין אלא ממילא שמעינן דלא תפסי בה קדושין כיון דולדה כמוה הוי דומיא לגמרי לשפחה דולדה כמוה ולא תפסי בה קדושין מקראי כדכתיבנא. ועיין בתוי"ט שכתב שגם קרא דשבו פה עם החמור לא גריס ליה הר"ן ז"ל בגמרא למפשט מיניה דלא תפסי קדושין בשפחה כנענית. ואני הדיוט ברב אלפס מוגה לא מצאתי רק אקרא דלא תתחתן דמייתי בגמ' למפשט מינה דלא תפסי קדושין בנכרית הוא דלא הוה גריס וכמו שכתבתי. וכתבו התוס' ז"ל אהא דבעי בגמ' ולדה דשפחה כמותה מנלן ומייתי לה מדאמר קרא גבי שפחה כנענית שייחדה לעבד עברי האשה וילדיה תהיה לאדוניה לפום ריהטא משמע דה"פ נימא דישראל הבא על השפחה הולד כשר והיכי נוכל להכשיר באין קדושין ויש עבירה יותר מיש קדושין ויש עבירה דאמרינן דהולד הולך אחר הפגום וכי תימא דאתא לאשמועינן דאפילו בא עליה ממזר הולד כמותה ויש לו תקנה בשחרור הא ליתא אלא לר' טרפון אבל לא [לר"א] ונראה דה"פ ולדה כמותה מנלן שלא יהא קרוי בנו לשום דבר ואפילו כבנו ממזר לא הוי לא ליורשו ולא ליטמא לו ולא לייבם את אשת אחיו ולא לפטור את אשת אחיו מיבום ע"כ. וביד שם פ"ד סי' ט"ו ורפ"ט דהלכות עבדים. ובטור א"ה סי' ד' וסימן מ"ד. בפי' רעז"ל ובנכרית כתיב כי יסיר את בנך מאחרי ומדלא כתיב וכו' עד אבל אבתו לא תתן לבנך צריך להגיה לא תקח לבנך וכו'. והיינו לר"ש אבל רבנן מפקי להו בגמרא מקראי אחריני משום דלדידהו איצטריך קרא לפרושי טעמא בשבעה עממין דלא תתחתן בם משום טעם הסרה למעוטי שאר אומות שבח"ל דלאו עובדי ע"ז הן. ומהני קראי מפקי לה דכתיב גבי יפת תאר ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה והיתה דריש ביה הוי' אבל מעיקרא קודם היתר שמעת מינה דלא קרינן בה והיתה ואשכחן דלא תפסי בהו קדושין ולדה כמותה מנלן אמר קרא כי תהיין לאיש וגו' וילדו לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיין קרינן ביה נמי וילדו לו דמשמע שמתייחס אחר אביו וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו אלא אחריה הוא מתייחס ופרכינן אי הכי שפחה נמי תיפוק לי ולדה כמותה מהכא ומשני אין הכי נמי אלא האשה וילדיה תהיה לאדוניה למה לי לכדתניא וכו'. וכתב הרי"ף ז"ל בפ' שני דיבמות דף ק"ז משמיה דרב נטרונאי גאון ז"ל הכי הא דתנן וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמותה ואיזו זו ולד שפחה ונכרית ה"מ שפחה דאחרים דומיא דנכרית דלית ליה קנין בגווה אבל בא על שפחה דידיה וילדה ממנו בת אע"ג דלא נקיטא גט חירות בתו היא דאמור רבנן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וסתמא שיחררה ולשם קדושין בא עליה (הגה"ה ונלע"ד דשמא בזה ידוקדק שנוי לישנא דמתניתין דקתני הכא בסיפא הולד כמותה ולא קתני הולד הולך אחר האם כדקתני רישא הולד הולך אחר הזכר דאי הוה קתני הכי הוה משמע לעולם הולך אחר הזכר השתא דשינה וקתני ולדה כמותה משתמע דזימנין דאין ולדה כמותה ושייך בה קדושין כגון אם בא על שפחתו ובזה ג"כ אפשר שיתיישב הא דשינה ג"כ למיתני בהאי סיפא ואיזה זה ולד שפחה ונכרית ולא קתני ואיזה זו שפחה ונכרית וכדקתני בכולהו בבי דממילא משתמע דודאי קאי אולד נמי כדבכולהו באבי אע"ג דלא קתני בהו מלת ולד בתר מלות ואיזה זו. וכבר אפשר עוד לתרץ במה שהעתקתי מראיות הפסוקים או במה שנכתוב בסמוך בפי' מילתיה דר' טרפון וכו' או אפשר שבשנויין הללו בא לרמוז לנו דממעי אמו הוא חשוב כבמעי בהמה כמו שנכתוב בסוף פירקין בס"ד ולא שייך מעיקרא לומר בו הולד הולך וכו'). ואם בא עליה חייב משום בתו ואם בא עליה בנו חייב משום אחותו וחזינן לגאון אחד דמספקא ליה בהא מילתא ומתוך דבריו נקיטינן בהא מילתא לגבי איסורא לחומרא ולענין ממונא נקיטינן לקולא ולא ירית אבל איהו גופיה לא מצי מזבני ליה ירתי ואינו יכול לישא לא שפחה ולא בת חורין ואם קדש בת חורין צריכה גט וכו' כדמפרש התם ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

כל מקום שיש קדושין:    בנשואיה:

ואין עבירה:    והאי כללא לאו דוקא, דהרי גר בממזרת, או איפכא, דיש קדושין ואין עבירה, דהרי קיי"ל קהל גרים לא אקרי קהל [(שו"ע אה"ע ד, כב)], אפילו הכי הולד ממזר:

זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל:    שהולד חלל:

גרושה וחלוצה לכהן הדיוט:    שהולד נתין או ממזר:

בת ישראל לממזר ולנתין:    חייבי כריתות, חוץ מנדה [(שו"ע אה"ע ד, יג)]:

ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה:    אפילו לכתחילה. והכי קיי"ל דממזר מותר בשפחה והולד יכול להתטהר [שם כ']. אבל בנכרית אסור. וגם אפילו יגייר בנה שתלד לו, וכדקימא לן דקטן מטבילין אותו ע"ד אביו, אפ"ה מה מהני, הרי בהגדיל יכול למחות [ודלא כרתוי"ט]:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים