משנה קידושין ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

המקדש את האשה ואמר: כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה, לויה והרי היא כהנת, עניה והרי היא עשירה, עשירה והרי היא עניה, הרי זו מקודשת, מפני שלא הטעתוטז.

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך, לאחר שיחלוץ יז ליך יבמיך, אינה מקודשת.

וכן האומר לחברו: אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי, אינה מקודשת.

אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה, דבריו קיימין, ואם ילדה נקבה, מקודשת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר:

כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת, וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה,
לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת,
עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה,
עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.
הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה:
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר,
אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְרִי,
לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר,
אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי,
לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ,
אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ,
לְאַחַר שֶׁיַּחֲלֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ,
דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת:

נוסח הרמב"ם

המקדש את האישה ואמר סבור הייתי שהיא כוהנת והרי היא לוייה לוייה והרי היא כוהנת ענייה והרי היא עשירה עשירה והרי היא ענייה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו האומר לאישה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת וכן האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום.

פירוש הרמב"ם

המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי כו': ומה שמתחזק אצלי שצריך שיקדש אותה אחר שנולדה ואז מותר לבא עליה לפי שמן העיקרים שבידינו אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ואמנם אמרנו דבריו קיימין להחמיר שהיא נעשה כאשת איש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והוכר עוברה דבריו קיימין - כתב הרמב"ם דאין לו לבא עליה עד שיקדשנה קדושין שניים יח, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ולא אמרו דבריו קיימים אלא להחמיר עליה שאסורה לינשא לאחרים:

פירוש תוספות יום טוב

כסבור הייתי. לא ידעתי*) מה הוא שמוש הכ"ף ואפשר שבלשון המשנה ג"כ באה הכ"ף להוראה זו במקום קו"ף שבלשון הגמ' קסבר. ובספר הרי"ף. ואמר סבור הייתי. וכן העתיק הר"ן:

מפני שלא הטעתו. פירש"י אלא הוא הטעה את עצמו. וכיון דלא פי' לאו כל כמינה דה"ל דברים שבלב. ע"כ. וכתב הר"ן ויש לתמוה למה נשנית משנה זו כאן. דלעיל בפרק האיש [מקדש מ"ג] גבי ע"מ שאני כהן ונמצא לוי וכו' דקתני סיפא וכולן אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש אינה מקודשת ה"ל למתנייה ונראה לי שסמכה ענין לפלוגתא דתנאי כפול לאשמועי' דאפילו ר"מ דבעי תנאי כפול ה"מ בשהתנה. דהואיל והתנה ולא כפל יש במשמע דבכל ענין יהיה המעשה קיים. אבל מי שגלה דעתו שעל דעת כך הוא עושה הרי הוא כאילו התנה וכפל והיינו דתנן מקודשת מפני שלא הטעתו הא הטעתו אינה מקודשת דבגילוי דעתא לא צריך כפילא. או שמא לר"ח בן גמליאל בלחוד תנא הכי לומר דאע"ג דלא בעי כפילא אפ"ה כל כה"ג מקודשת. ע"כ:

לאחר שיחלוץ לך יבמיך. כתב רש"י קסבר האי תנא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק. ע"כ. וכלומר ר"ע היא דסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואינה הלכה כמ"ש הר"ב בזה במשנה ג' פ"י דיבמות ובמשנה ה' פ"ב דסוטה [*ובר"ן נקט ליך. אע"פ שבהעתקתו למשנה העתיק לך ועיין לעיל במשנה ב']:

והוכר עוברה דבריו קיימים. כתב הר"ב בשם הרמב"ם דאין לו לבא עליה עד שיקדשנה קדושין שניים [*כ"כ בפירושו וכן בחיבורו] ומסיים בה בפ"ז מהלכות אישות כדי שיכניס אותה בקדושין שאין בהן דופי [*וצריכין לומר דגירסת הר"ב והרמב"ם בגמ'. דלא כגירסא שלפנינו בגמ'. דא"ר חנינא אהאומר לחבירו אם ילדה כו' ל"ש אלא שאין אשתו מעוברת כו' ובגמ' מוקי לה בהוכר עוברה וכו' וא"כ לא נשנית הסיפא במשנה וכן במשנה שבסדר ירושלמי ליתא]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על המשנה) שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו. וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דה"ל דברים שבלב. רש"י. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) שיחלוץ. קסבר האי תנא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק. רש"י. וכלומר ר"ע היא דסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה:

(יח) (על הברטנורא) ומסיים כדי שיכניס אותה בקדושין שאין בהן דופי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי:    וכו' פ' האיש מקדש (קידושין דף נ'.) וביד ספ"ח דהלכות אשות. ובטור א"ה סי' ל"ח. ואית דגרסי מלת כסבור סבור בלא כף. ואית דגרסי' בל' זכר וכן מצאתי שהה"ר יהוסף י"ל כתב וי"ו בכל מלות כּהָנֶת:

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר:    כו' וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום. וטעמא דכולהו משום דהוי דבר שלא בא לעולם שעכשיו אין בידו לקדשה והא דתנן בהדייהו לאחר שיחלוץ ליך יבמיך לרב דאמר בפ' האשה רבה דאין קדושין תופסין ביבמה אתי שפיר ושמואל דאמר התם בעניותנו צריכה גט כלומר דמספקא ליה אי תפסי אי לא תפסי מוקי לה כר"ע דאמר אין קדישין תופסין בחייבי לאוין דהכי מוקי לה ריש לקיש התם ולדידן דקיימ' לן כשמואל ולא קיימא לן כר"ע הוי ספק מקודשת דדילמא תפסי בה קדושין השתא וה"ל כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום הר"ן ז"ל:

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר:    וכו' פ' האשה רבה (יבמות דף צ"ב) אבל שם בדף צ"ג ובפ' אע"פ בדף נ"ח ברייתא בפלוגתא דר"מ אומר מקודשת וג"כ איתא לברייתא בפירקין וכמו שאכתבנה בסמוך בס"ד וג"כ איתה בפ' שנים אוחזין (בבא מציעא ד' ט"ז.) וע"ש בנמוקי יוסף בדף הכתוב עליו ע"ג. גם בפ' הספינה דף ע"ט איתה למילתיה דר' מאיר:

לאחר שתמות אחותיך:    ג' מילות הללו מחקן הר"ר יהוסף ז"ל:

לאחר שיחלוץ ליך יבמיך:    ירושלמי פ"ק דיבמות וביד שם פ"ז סי' י"ד ט"ו ט"ז ובטור א"ה סוף סימן מ':

אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין ואם ילדה נקבה מקודשת:    מסוגיית התלמוד משמע שאינו מנוסח המשנה שר' חנינא הזא דאמר עלה דמתני' או על ברייתא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין וכן בירושלמי ג"כ ליתיה וגם במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחק וכתב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג זה ע"כ וכן עיקר. אע"ג דמתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דגריס ליה אינם אלא דברי עצמו וכן משמע ג"כ מתוך פי' מגיד משנה פ"ז דהלכות אישות. בפי' רעז"ל שכתב והוכר עוברה דבריו קיימין כתב הרמב"ם ז"ל דאין לו לבוא עליה עד שיקדשנה קדושין שניים שאין אדם מקנה דשלב"ל ע"כ. אמר המלקט והיינו דלא כר"א בן יעקב ורבי ור' מאיר דאינהו ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ראב"י גבי פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות ערוגה תלושים לכשיביאו שליש אלו המחוברין ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימין ורבי גבי האומר לעבד לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ור"מ עלה דמתני' הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת ר"מ אומר מקודשת ר' יוחנן הסנדלר אומר אינה מקודשת ר' יהודה הנשיא אומר מקודשת ומה טעם אמרו אינה מקודשת משום איבה פי' איבת אחותה ואיבת בעלה ואשארא כר' מאיר ס"ל. וכתבו תוס' ז"ל דמדלא קתני בהאי ברייתא אם ילדה אשתך נקבה אלמא דאפילו לר"מ אינה מקודשת אבל אם הוכר עוברה היינו הביאה שליש דר' אליעזר בן יעקב מקודשת ור"מ ור"א בן יעקב אמרו דבר אחד. ועיין בהר"ן ז"ל שכתב דאע"ג דר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל אפילו בפירות דקל שלא באו לעולם כלל וראב"י בעי שבא לעולם קצת מכל מקום בחדא שיטתא אזלי דאדם מקנה דשלב"ל ויש לנו כיוצא בזה בפ"ק דסוכה דאמרינן כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן אע"ג דפליגי אהדדי כמו שכתבתי שם ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

מפני שלא הטעתו:    שהיא אשתי:

לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך:    קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה. ואנן קי"ל דיבמה שנתקדשה הו"ל ספק קידושין [(שו"ע אה"ע מ, ה)]:

לאחר שיחלוץ לך יבמיך:    בש"ס משמע דל"ג הך סיפא במתניתין. ואנן קיימא לן דרק לחומרא מקודשת, דהרי קי"ל [ב(שו"ע חו"מ, רט)] מה שתלד פרתי קנוי לך לא קנה [אה"ע שם בב"ש וח"מ]:

ואם ילדה נקבה מקודשת:    בפרוטה זו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים