משנה קידושין ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ג · משנה ז | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה, נאמן.

זה אמר אני קידשתיה וזה אמר אני קידשתיה, שניהם נותנים גט.

ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.

משנה מנוקדת

[עריכה]

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
וּבָא אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
נֶאֱמָן.
זֶה אָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
וְזֶה אָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט;
וְאִם רָצוּ,
אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:

נוסח הרמב"ם

קידשתי את בתי - ואיני יודע למי קידשתיה,

בא אחד ואמר: אני קידשתיה - נאמן.
זה אומר: אני קידשתיה,
וזה אומר: אני קידשתיה,
שניהם נותנין גט,
ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.

פירוש הרמב"ם

אמר נאמן - שמותר לו לישאנה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אני קדשתיה נאמן - לכנסה כב. דלא חציף למימר קמיה דאב שקבל הקדושין, אני הוא, אם לא היה אמת, דמרתת דלמא מכחיש ליה:

פירוש תוספות יום טוב

אני קדשתיה נאמן. כתב הר"ב לכנסה. וכתב הר"ן ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים [כדילפינן בספ"ו דסוטה וכמ"ש בריש דמכילתין] ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך [כדתנן בריש פ"י דיבמות] היינו טעמא משום דאיהי דייקא למנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה. והכא ליתיה להאי טעמא. התם הוא להוציא מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשת לו נאמן. ועיין לקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כב) (על הברטנורא) ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה, והכא ליתיה להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו, נאמן. הר"נ. והגאון פני יהושע בסוגיא, שדא נרגא בדברי הר"נ. ובספרי פתחי נדה פותח מ"א מ"ב הארכתי בענין. ומקום הניחו לי להתגדר בעזה"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

קדשתי את בתי:    וכו' נאמן אף לכונסה כרב אסי דתניא כותיה וכתב הר"ן ז"ל ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך ה"ט משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה והכא ליתיה להאי טעמא התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן ע"כ. ודלא כרב דאמר נאמן ליתן גט משום דאין אדם חוטא ולא לו פי' חוטא להתיר אשת איש חנם אם לא היה אמת שהוא קדשה ואינו נאמן לכנוס. דאימא יצרו תקפו. וביד פ"ט דהלכות אישות סי' י' י"א י"ב י"ג. ובטור א"ה סוף סימן ל"ז:

זה אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קדשתיה שניהם נותנים גט:    להתירה לשוק:

ואם רצו אחד נותן נט ואחד כונס:    כתב הר"ן ז"ל ומיהו משמע שהשני שבא לכנוס אחר גירושי ראשון שצריך קדושין אחרים שהרי הראשון הכניסה בספק לחבירו זה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

נאמן:    ואז מותרת לכל אדם [ואילה"ק כיון דא' ודאי חציף לשקר בפני האב דלמא גם האחר כן, ולמה מותרת לכל, אחרי שיגרשוה. י"ל מדשניהן מגרשין אין אדם חוטא ולא לו [ב"ש ל"ז] מיהו כשבא ב' אחר שכנסה ראשון, אינו נאמן לאסרה. וי"א אפילו רק משהתירוה להנשא סגי:

שניהם נותנים גט:    אף שהאחר מכחישו, אבל איפכא לא, דשמא המגרש קדשה, והרי כשנבעלה קודם גירושין אסורה לבעל ולבועל:

ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:    קטנה דקאמר בסיפא גם אהך בבא קאי. וה"ה נערה, ולא אתי לאפוקי רק בוגרת או שאמר וכו':

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים